תקנת השוק חוק המכר

סעיף 34 לחוק המכר תשכ"ח-1968 מפרט באילו תנאים רכישת נכס ממוכר תהיה נקיה מכל שעבוד, עיקול, וזכות אחרת בממכר. סעיף זה, הנושא כותרת "תקנת השוק" התנאים הם כדלקמן: (א) כריתת חוזה מכר (ב) ממכר שהוא נכס נד (ג) מוכר שהוא מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של המוכר (ד) היות המכירה במהלך העסקים הרגיל של עסקי המוכר (ה) קבלת הנכס להחזקת הקונה (ו) תום לבו של הקונה להלן החלטה בנושא תקנת השוק חוק המכר: החלטה א. מבוא 1. מקרה נוסף, מצער ויקר לצדדים, המחייב לדעתי שקילה מחדש של נפקות הרישום של כלי רכב במשרד הרישוי. בקצירת האוֹמֵר אוֹמָר, כי לו שונה החוק כך שייאמר במפורש בו כי רישום בעלות או זכויות אחרות במשרד הרישוי הנו בעל תוקף קונסטיטוטיבי, כמו רישום בלשכת רישום המקרקעין, הייתה נחסכת עוגמת נפש לרוכשי רכבים בישראל. אני מרשה לעצמי להפנות לפסק-דין קודם שלי בו כתבתי כי, לדעתי, שוק פתוח צריך להיות גם שוק בטוח, אך גישתי זו לא אושרה על-ידי בית המשפט המחוזי בערעור. (ר' בנדון ה.פ 1175/91 (רחובות) וערעור אזרחי 1414/91 בימ"ש מחוזי תל-אביב-יפו מיום 14.12.93). (שני פסקי-הדין לא פורסמו). ב. הרקע העובדתי 2. (א) ההליך הנוכחי החל ב"בקשה להשבת תפוס על-פי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט-1969", אשר הוגשה על ידי המשטרה. (ב) מושא הבקשה הנו רכב מסוג טויוטה מ.ר 1343850 (להלן: "הרכב"). (ג) הרכב עצמו נעצר בביקורת שגרתית של המשטרה, והוברר כי הוא רשום במשטרה כרכב גנוב. המתלוננת על הגניבה הינה המבקשת הנוכחית חברת קשר רנט-א-קאר בע"מ (להלן: "החברה"). בעת תפיסת הרכב על-ידי המשטרה נהג בו המשיב אמיר צאנע (להלן: "המשיב"). (ד) מבדיקה שנערכה על-ידי המשטרה, עולה כי הרכב היה רשום, בעת תפיסתו, על-שם המשיב. (ה) למרות רישום זה, טוענת המבקשת כי הרכב שייך לה וכי המשיב, גם אם קנה את הרכב ממוכר כלשהוא, קנה למעשה רכב השייך לה. החברה לא מכרה מעולם את הרכב, לא הסכימה למכירתו ולכן הוא ממשיך להיות שייך לה. (ו) החברה עוסקת, בין השאר, בהשכרת רכבים ובמהלך עסקיה השכירה את הרכב. ב"כ החברה פרטו באריכות את גלגולי השכרת הרכב אך לדעתי אין לשאלה זו כל משמעות לשאלה שבפניי. כל שחשוב לציין הוא כי הרכב היה רשום מלכתחילה על שם החברה כבעלים שלו. (ז) "השורה התחתונה" של מסכת ההשכרה הייתה כי שוכר הרכב נעלם יחד עם הרכב. בעקבות כך הגישה החברה, ביום 2.9.03, תלונה במשטרה (ר' נספח ח' לבקשת החברה). על-פי נספח ו' (2) לבקשה אמור היה השוכר של הרכב להחזירו לידי החברה ביום 22.8.03. מכאן, שטענת השיהוי בהגשת התלונה למשטרה, הנטענת על-ידי ב"כ המשיב, אינה מתיישבת עם עובדה זו. 3. מנגד, השתלשלות העניינים אצל המשיב, היא זו: (א) המשיב הבחין במודעה בעתון לפיה עמד הרכב למכירה (ר' נספח א' לתגובת המשיב לבקשת החברה בתיק זה). המשיב ואחיו סולימן, המעיד במשטרה כי הנו עוסק בענף הרכב כ- 20 שנה, פגשו את המוכר על-פי המודעה, ולאחר שבדקו את תקינות הרישומים של הבעלות ברכב, לקחוהו לבדיקה במכון קומפיוטסט. לאחר הבדיקה הסכימו לרכוש את הרכב ושילמו, על-כן, את תמורתו למוכר. יחדיו הלכו לבנק לצורך ביצוע העברת הבעלות. (ב) מתברר על-פי עדויות המשיב ואחיו במשטרה, כי הם שילמו תמורה נמוכה יותר ממחיר המחירון של הרכב וזאת מכיוון שהרכב מ"חברת השכרה" (ר' עדות האח סולימאן מיום 5.2.04, עמוד 2, שורה 58). המשיב מסביר את המחיר הנמוך של הרכב הן עקב היותו רכב השכרה והן כיוון שברכב היו "קצת תאונות", כפי שהוברר מתוך בדיקת הרכב במכון קומפיוטסט. בגין נזקי התאונות הוריד המוכר לקונה סך 10,000 שקל. (ר' עמוד 1 שורה 18 לעדות המשיב במשטרה. נספח ב' לבקשת החברה בתיק זה). פרטתי את עניין המחיר רק כרקע, מכיוון שלדעתי אין לשוויו של הרכב כל השפעה על שיקולֵי החלטה זו. (ג) לעומת זאת; חובה לציין כבר עתה כי אין כל הצהרה או עדות של המשיב ואחיו, בעדויותיהם במשטרה, לכך כי המוכר הנו סוחר רכב, כשם שאין עדות כי שאלו אותו בכלל אם הוא עוסק בסחר בכלי רכב. זאת, בניגוד לאמור בסעיף 7 לתגובת המשיב בתיק זה ולאמור בסעיף 10 לסיכומי ב"כ המשיב בתיק. זאת ועוד; עיון במודעה למכירת הרכב אינו מצביע, בכל דרך שהיא, כי המוכר הנו סוחר רכב, וכל הקורא את האמור במודעה מבין כי עסקינן באדם פרטי. לפיכך, צודקים ב"כ המבקשת בהערתם בסיכומים לפיה אין לקבל את הטענה המאוחרת של המשיב כאילו הציג עצמו המוכר כסוחר בכלי רכב. (ד) (1) כאמור, לאחר שהרכב נתפס על-ידי המשטרה, ולאחר שהוברר לה כי ישנם שני טוענים לרכב, היא פנתה לבית המשפט בבקשה כי יחליט בדבר. (2) בדיון שהתקיים בפָנַי כשופט-תורן בבית משפט בראשון לציון הוחלט, על-דעת הצדדים, כי הם יגישו סיכומיהם, ועל-פי החומר שבתיק ובסיכומים, אתן החלטה. ואכן, כך נעשה. אציין רק כי עקב הריחוק בין בית-המשפט בראשון לציון וברחובות, הגיעו הסיכומים ללשכתי רק ביום 24.6.04. 4. המסגרת המשפטית (1) מוסכם על הצדדים כי הסעיף הרלבנטי לענייננו, על-פיו ייחתך גורל הרכב, הנו סעיף 34 לחוק המכר תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"). סעיף זה, הנושא כותרת "תקנת השוק", מפרט באילו תנאים רכישת נכס ממוכר תהיה נקיה מכל שעבוד, עיקול, וזכות אחרת בממכר. ב"כ המבקשת מפנים לספרו של אייל זמיר "חוק המכר, תשכ"ח-1968" (במסגרת פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי) שם מפרט המחבר את ששת התנאים נדרשים לקיומה של תקנת השוק ולהעברה נקיה של זכויות. התנאים, כידוע, הם: (א) כריתת חוזה מכר - ותנאי זה מתקיים בעניננו. (ב) ממכר שהוא נכס נד - ותנאי זה מתקיים בענייננו. (ג) מוכר שהוא מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של המוכר - ותנאי זה לא מתקיים בענייננו. (ד) היות המכירה במהלך העסקים הרגיל של עסקי המוכר - ותנאי זה לא מתקיים בענייננו. (ה) קבלת הנכס להחזקת הקונה - ותנאי זה מתקיים בענייננו. (ו) תום לבו של הקונה - ותנאי זה מתקיים - אולי בדוחק - בענייננו. הנה כי כן, שני תנאים מרכזיים לא מתקיימים בענייננו, היינו, אין "עוסק", ואין "מכירה במהלך עסקיו". אם טענת המשיב ואחיו נכונה, היינו, כי המוכר הציג עצמו בפניהם כסוחר רכב הכיצד אין הם מציגים חשבונית מס וקבלה של מוכר רכב? ובל נשכח כי האח סולימאן אישר כי הוא עוסק בענף הרכב כ- 20 שנה, כך שצריך היה להיות לו ברור כי הוא מוכר רכב כעוסק, סוחר, חייב להנפיק חשבונית מתאימה וקבלה מתאימה. ולעניין תום הלב "הדחוק" - אציין כי שווי הרכב, אליבא דהמשיב, במחירון של הרכב, עמד על -.105,000 שקל אולם הוא שילם -.10,000 שקל פחות עקב התאונות. כיצד אם-כן הופחתו עוד עשרים וחמישה אלף שקל, כאשר אין כל ציון ברשיון הרכב כי מדובר ברכב השכרה? (ר' נספח ב' לתגובת המשיב). התשובה אינה ברורה, שכן אין ראיה להיות הרכב "רכב השכרה". אבל, כיוון שהבחנתי במה שהפרקליטים לא הבחינו, אצא, לצורך הדיון, מנקודת הנחה כי המשיב היה תם-לב, ואת "הדוחק שבתום הלב" אדחק לפינה ואתעלם ממנו. כל-כך למה? מכיוון ששמתי לב כי במודעה למכירת הרכב מצויין במפורש "גמיש" - ואליבא דכולי עלמא הכוונה היא לגמישות במחיר הרכב. לפיכך, אייחס את הפער במחיר הרכב (מעבר לניכוי בגין התאונות) לנכונות המוכר להגמיש את עמדתו בקשר למחירו הסופי של הרכב. אבל, גם תום-לבו של המשיב אינו יכול להשלים את אשר החסירה המציאות, היינו, כי מוכר הרכב אינו עוסק, ומכירת הרכב לא נעשתה במהלך עסקו כמוכר רכב. מכאן, קצרה למעשה הדרך לתוצאה הסופית של דיון זה. (ז) אבל, כיוון שהפרקליטים טרחו והשקיעו עבודה רבה בפרישת טיעוניהם ובהפנייה לתקדימים שונים, אני מבקש לציין כי לא התעלמתי מכך. עברתי בקפידה על כל פסקי-הדין של הערכאות השונות אשר צורפו לסיכומי הצדדים, ולדעתי, פסק-הדין של בית-המשפט העליון, ולשון החוק, ממנה לא ניתן לסטות, מוליכים למסקנה אחת בִּלתָּה-אַין: תקנת השוק אינה חלה במקרה הנוכחי; המשיב לא יכול לחסות בצילה; ועם כל הצער שבדבר מבחינתו, דין בקשת החברה, להתקבל. מבחינת הפסיקה די ללמוד מהלכת ע"א 120/87 תק-על 90 (3) 555, שם מפרט הנשיא שמגר כך: "יש אכן להוכיח שלושה תנאים עיקריים על מנת לזכות בבעלות נקיה בנכס שנרכש לפי תנאי תקנת השוק, כקבוע בסעיף 34 לחוק המכר. כאמור, מתייחס התנאי הראשון למוכר, ותוכנו הוא, כי המוכר היא מי שעוסק ברגיל במכירת נכסים מסוגו של הממכר". הנשיא מפנה לספרו הנ"ל של זמיר שם מסכם המחבר את ההלכה ומסביר כי הראציונל מאחורי הלכה זו "נחוץ, בהנחה שקנייה מאדם העוסק ברגיל במכירת נכסים מסוג הממכר אינה מעוררת חשד בנוגע לזכויות המוכר". (ח) עברתי על כל האסמכתאות שצרף ב"כ המשיב לסיכומיו ולא מצאתי בהם הלכה אחת המבטלת את דברי הנשיא שמגר בפסק-דינו הנ"ל או הלכה הקובעת כי יש לפרש באופן חדש ושונה את סעיף 34 לחוק המכר, או החלטה המבטלת את סיכום ההלכה המופיע בספרו של אייל זמיר. 5. לא התעלמתי גם מטענת הרשלנות הנטענת על-ידי המשיב כלפי המבקשת לעניין מועד הגשת התלונה במשטרה בגין גניבת הרכב. לדעתי, חורגת טענה זו ממסגרת הדיון הנוכחי ולכן לא דנתי בה. 6. סוף דבר: אני נעתר לבקשת המבקשת, קשר-רנט-א-קאר בע"מ, ומורה למשטרה למסור את החזקה ברכב לידיה. עקב הנזק הכספי הרב שנגרם למשיב, שלא באשמתו, אני מחייב אותו בתשלום שכ"ט מינימלי למבקשת בסך -.1,200 שקל (צמוד). תקנת השוקעסקת מכר