להלן פסק דין בנושא תשלום תוספת דלק על כרטיס טיסה: פסק - דין 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט אושרי פרוסט-פרנקל) מיום 11/2/07 בת.א 23221/06, שדחתה את תביעת המערערת כנגד המשיבה. 2. מדובר בתביעה כספית ע"ס 28,200 ₪ שהוגשה בסדר דין מהיר, שעניינה, כפי שנטען בה ע"י המערערת, גביה שלא כדין ע"י המשיבה של תוספת למחירי הכרטיסים של טיסות מסחריות שהמערערת מפעילה ומבצעת, בנפרד ממחיר הכרטיס, בגין "תוספת דלק" וזאת בדיעבד בעת התשלום על כרטיסי הטיסה, כתנאי להנפקת כרטיסי הטיסה אשר המערערת נאלצה לשלם סכום זה למשיבה מכיסה, בלית ברירה ותחת מחאה. לפיכך נתבע סעד של השבה של 6,000 דולר (ההפרש בגין "תוספת הדלק" עבור הכרטיסים), סכום שנגבה שלא כדין ע"י המשיבה, תוך הפרת ההסכם שבין הצדדים וזאת מכוח דיני החוזים, מכוח דיני הנזיקין ומכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. בתביעה נטען, כי את "תוספת הדלק" דרשה וגבתה המשיבה מהמערערת שלא כדין, בחוסר תום לב, תוך ניצול המצוקה אליה נקלעה המערערת, אשר כבר התקשרה עם צדדים שלישיים, בתנאים שנקבעו, בין היתר, בהסתמך על מצגי המשיבה ועל הסכמות הצדדים. כן נטען בתביעה כי המערערת אשר התחייבה כלפי צדדים שלישיים ונזקקה לכרטיסי הטיסה, אותם הזמינה מבעוד מועד, בתנאים שהוסכמו מראש עם המשיבה, נאלצה להיענות לדרישות המשיבה ולשלם בלית ברירה ותחת מחאה את "תוספת הדלק" על המחיר שכבר סוכם, תחת איום שאם לא תשלם, תימנע המשיבה מלספק למערערת את כרטיסי הטיסה. המערערת העוסקת בשיווק ומכירה של חבילות תיור ונופש שיווקה בין היתר חבילות סקי באירופה וטענה כי ב-7/04 הזמינה אצל המשיבה כרטיסי טיסה לצורך חבילות הסקי, תוך סיכום התנאים והמחירים ל-160 כרטיסי טיסה למינכן מתוכם 120 כרטיסי טיסה במחיר 400 דולר נטו לכרטיס ו-40 כרטיסי טיסה נוספים במחיר 489 דולר ברוטו לכרטיס. לטענת המערערת בתביעתה, בהסתמך על מחירי כרטיסי הטיסה הנ"ל שסוכמו בין הצדדים תימחרה המערערת וקבעה את מחירה הסופי של חבילת הסקי, אשר בשיווקה החלה במהלך חודש 9/04, כאשר המחיר של החבילה שפורסם בחוברת שהופצה ללקוחות הפוטנציאליים ב-9/04, התבסס בין היתר על מחיר כרטיסי הטיסה ופרטי ההזמנה שסוכמו עם המשיבה. לטענת המערערת, במהלך 11/04 החליטה לפתע המשיבה, בחוסר תום לב לשנות באופן חד צדדי מתנאי כרטיסי הטיסה ודרשה תוספת מחיר בגין "תוספת דלק", למרות הסיכום הסופי של פרטי ההזמנה בין הצדדים. לטענת המערערת, לאחר שהיא פרסמה את מחירי חבילות הסקי והחלה בשיווק החבילה לקהל לקוחותיה, היא היתה מחוייבת כלפי לקוחותיה הפוטנציאליים במחיר שהוצע על ידה, הנקוב בחוברת שהוציאה ובפרסומיה, כאשר לו היתה מעלה המערערת את מחיר חבילת הסקי לאחר שפורסם בקרב קהל הלקוחות, הדבר היה גורם לה לנזקים כבדים, שכן הדבר היה פוגע ביושרה המקצועי והמוניטין שצברה, כך שתוספת דלק שנגבתה ע"י המשיבה שלא כדין, גילמה למעשה נזק ישיר ושלא למערערת נכון לאותו יום תוך ציון שהמחירים לא סופיים והמחיר הסופי ייקבע כאשר הוא יעודכן. 3. לטענת המשיבה, ההזמנה שהוזמנה ע"י המערערת היתה הזמנת מקומות בטיסה בלבד ללא מסירת שמות הנוסעים, דהיינו, שיריון מקומות בטיסות, ולא כירטוס - הנפקת כרטיס הנעשה שמית לאחר מכירת הכרטיסים לנוסע ספציפי, כאשר במקרה דנן נעשה שיריון מקומות בלבד, כאשר היה ברור לשני הצדדים כי מדובר במחיר לא סופי וכי בשלב עתידי ייתכן כי המחירים ישתנו. לטענת המשיבה, בחוזר שהופץ ב-8/04 לסוכני הנסיעות, הודיעה המשיבה כי תחול עליה במחירים ובחוזר מ-10/04 הודיעה על עליה נוספת בשל עליה משמעותית במחירי הדלק בהמשך, ניתנה לכל הסוכנים הזדמנות לרכוש כרטיסי טיסה במחיר הראשוני, טרם העליה במחיר, הן ב-8/04 והן ב-10/04 ברם המערערת לא ניצלה הזדמנות זו שכן לא היו לה לקוחות לכרטיסי הטיסה. לטענת המשיבה, המערערת לא הוכיחה כל נזק שנגרם לה משלא הביאה כל פרטים לגבי מכירת הכרטיסים ללקוחות, מועדי הנפקת הכרטיסים וזאת מכיוון, שככל הנראה, המערערת מכרה את כרטיסי הטיסה ללקוחותיה במחיר המעודכן, כולל העליה בגין תוספת הדלק, כאשר היא עצמה טענה באחד מהמיילים שנגרם לה נזק של 3,200 דולר בלבד שירדו מהכנסותיה ולא 6,000 דולר. 4. בית המשפט קמא לאחר ששמע את העדים מטעם שני הצדדים שהיו שותפים למיילים ולהסכמות הנטענות, מנהל המערערת מר בועז קניאל וגב' קרן רז מטעם המשיבה, קיבל את גירסת המשיבה כי לא היה מדובר בהסכם סופי אלא באישור "בשלב זה". כן קבע בית המשפט כי הובא לידיעת המערערת כי המשיבה ביצעה שתי העלאות במחיר הכטיסים והסכמתה מ-8/04 של המשיבה היתה כפופה להעלאת המחירים שיבוצעו על ידה עד אשר כורטסו הכרטיסים והמחיר שהוצע ב-8/8/04 לא היה מחיר סופי. כן ציין בית המשפט כי המשיבה נהגה בתום לב ובהגינות מסחרית כאשר הציעה למערערת לרכוש את הכרטיסים במחיר הישן, אך המערערת בחרה שלא לעשות כן, ואין לה להלין אלא על עצמה בלבד. בנוסף, ולמעלה מן הצורך ציין בית המשפט כי המערערת לא המציאה כל ראיה לנזק הנטען על ידה שנגרם לה, כאשר לא הציגה בפני בית המשפט את שמות הלקוחות שרכשו אצלה כרטיסים, את מחירי הכרטיסים ואת פרסום חבילות הסקי במחירים נמוכים כטענתה, וכן לא הוכיחה מהו המחיר בו נמכרו הכרטיסים לחבילות הסקי ע"י המערערת. 5. לטענת המערערת, בית משפט קמא טענה בפרשנות מסמכי ההתקשרות בין הצדדים, הוציא דברים מהקשרם תוך השמטת חלקים מהותיים מהטקסט של ההסכמים שהוצגו בפניו, ומתן משקל למילים "בשלב זה" ומשמעות שונה ממה שהתכוונו הצדדים ותוך אי התחשבות במסמכים ובנסיבות חיצוניות שהוצגו ע"י המערערת. כן נטען כי שגה בית המשפט בקובעו כי המערערת לא המציאה כל ראיה לענין הנזק שנגרם לה שכן הנזק מתבטא בגביית תוספת המחיר שלא כדין והיא זכאית לנ"ל גם ללא הוכחת נזק מכוח דיני החוזים ו/או דיני עשיית עושר ולא במשפט. 6. לטענת המשיבה, לא נפלה כל שגגה בפרשנותו של בית משפט קמא שקבע קביעות עובדתיות על סמך העדויות והראיות שנשמעו בפניו והסיק מהן שהמחיר שהוצע למערערת ביום 8/8/04 לא היה מחיר סופי, כמו גם הקביעות כי המערערת לא המציאה כל ראיה להוכחת הנזק הנטען, כאשר אין תחולה לדיני עשיית עושר ולא במשפט שכן בעת כירטוס כרטיסי הטיסה, נכרת בין הצדדים חוזה בר תוקף. כן נטען כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י בית משפט קמא. 7. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון החלטתי לדחות את הערעור. 8. המחלוקות שעמדו בפני בית משפט קמא היו מחלוקות עובדתיות לגבי ההסכמות בין הצדדים. בית המשפט בחן את המחלוקות הנ"ל לאחר ששמע את העדים שהיו מעורבים ישירות במו"מ ובמיילים (מר קניאל מצד המערערת וגברת רז מצד המשיבה) וקיבל את גירסתה של המשיבה, מפי גברת רז, שלא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים שקבע מחיר סופי, אלא סוכם על שיריון מקומות בלבד במחיר לא סופי, תוך הבהרה של המשיבה למערערת שהמחיר אינו סופי אלא כפוף להעלאת המחירים ולמחיר שייקבע עם כירטוס הכרטיסים. כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב ככלל בממצאים עובדתיים אשר נקבעו ע"י בית משפט קמא אשר שמע את העדים והתרשם התרשמות בלתי אמצעית מהם, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם הגירסה העובדתית, שאומצה ע"י הערכאה הדיונית, אינה מתקבלת על הדעת או שהיא תוצאה של התעלמות מראיות שהוצגו בפניה (ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל פ"ד מד (1) 594, 598, ע"א 2471/05 מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ ט.פ, 8/12/05). במקרה דנן, לא התקיימו חריגים אלו. בית המשפט בחן את הראיות וניתח את המסמכים שהוצגו בפניו ולא מצאתי שנפלה שגגה בניתוח זה, שהינו גם הגיוני, שלא מדובר ברכישת כרטיסי טיסה ובמחיר סופי אלא בשיריון מקומות בטיסה בלבד וזאת כל זמן שלא נמסרו ע"י המערערת שמות הנוסעים ולא נעשה הכירטוס. כך, אין כל פסול בפרשנות בית המשפט למיילים שהוחלפו בין הצדדים שלא מדובר בהסכם סופי בהסתמך על המילים "מאושר בשלב זה", וכן האמירה המפורשת "מחירי החורף שלנו עדיין לא מוכנים, ולכן נוכל לומר מחיר סופי רק כשהמחירים הללו לא יהיו מעודכנים". יש לדחות את נסיונה הפרשני של המערערת לטעון ש"בשלב זה" מתייחס למספר הכרטיסים ולא למחירים ושמחירי החורף קשורים אך ורק להנחות לילדים, פרשנות שאינה עולה מלשון הטקסט שהינה ברורה וכן מקביעות ביהמ"ש שקיבל את גירסת גב' רז לגבי כוונת הצדדים, כשהיא עצמה כתבה את המייל והעידה על כוונתה. פרשנותו של בית משפט קמא לחילופי המיילים בין הצדדים הינה פרשנות הגיונית וסבירה העולה הן מלשון המסמכים (כמו שימוש בביטוי "בשלב זה") והן מהעדות שהעידו בפניו לגבי כוונת הצדדים ולאחר שבית המשפט קיבל את גירסת עדת המשיבה לענין כוונת הצדדים להסכם. כל זאת, כאשר התברר גם שניתנה למערערת הזדמנות כפולה לרכוש כרטיסי טיסה במחיר הראשוני, טרם העליה במחיר והמערערת לא ניצלה זאת כאשר היא מודה בעצמה שבשלב זה לא היו לה שמות של לקוחות. לכן, בדין נדחתה תביעת המערערת. 9. מעבר לצורך, כפי שנקבע גם ע"י בית משפט קמא, ומעבר לכך שהמערערת לא ניצלה את האפשרות לרכוש את הכרטיסים במחיר שלפני ההעלאה, לא הוכיחה המערערת גם את נזקיה, כאשר טענותיה בענין זה נטענות אף בחוסר תום לב. הוברר, שככל הנראה, בניגוד לטענת המערערת בכתב התביעה שהיא התקשרה עם צדדים שלישיים על סמך מצגי המשיבה לגבי מחירי הכרטיסים, כשהיא מחוייבת כלפי לקוחותיה במחיר הנמוך אותו נקבה בחוברת שפרסמה ב-9/04 ולכן לא העלתה את מחירי חבילת הסקי, ו"תוספת הדלק" שנגבתה ממנה גילמה נזק ישיר ומלא, התברר שבזמן פרסום החוברת ב- 9/04 לא היתה למערערת רשימה שמית של לקוחות (שאז גם יכלה לשלם את המחיר טרם ההעלאה) וכן התברר שהמערערת טוענת למעשה לנזק שנגרם לה בלא קשר לנזק הישיר שנגרם לה (ככל הנראה היא "גלגלה" את המחיר על הלקוחות), אלא עקב "התעשרותה" של המשיבה ב- 6,000 דולר שהמערערת נאלצה לשלם בגין ההפרש עקב "תוספת הדלק". למרות שבכתב ההגנה נטען ע"י המשיבה שלא נגרם למשיבה כל נזק ולא הובאו כל ראיות לגבי מחירי הכרטיסים שמכרה ללקוחות ומועד המכירה, לא הגישה המערערת כתב תשובה ולא הביאה כל ראיה לכך. זאת ועוד, המערערת עצמה במייל ששלח מנהלה למשיבה ב-1/11/04 כתבה שתוספת המחיר פוגעת ישירות בהכנסות המערערת שכן "אין אנו יכולים לשנות את הפירסומים ואת המכירות ולמעשה מורידה 3,200 דולר מההכנסות שלנו". והנה למרות זאת המערערת תובעת 6,000 דולר ולא 3,200 דולר, כאשר הוברר גם כי אין קשר בין הפרסומים לבין המכירות בפועל, כשלא הובאה כל ראיה לנזק ממשי שנגרם למשיבה ולכך שמכרה ולו כרטיס אחד או חבילה אחת בהסתמך על המחיר הנמוך טרם עדכונו. 10. הנסיון של המערערת להיבנות מעשיית עושר ולא במשפט במקרה זה גם הוא אינו יכול לעמוד, שכן מעבר לכך שבמקרה דנן לא הוכח שהמשיבה קיבלה נכס שלא על פי זכות שבדין כאשר נקבע כי היה קיים הסכם בין הצדדים שהמחיר שנקבע בו היה לא סופי, גם הזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה והשבה במקרה דנן היתה בלתי מוצדקת ואף מביאה להתעשרות של המערערת שפעם אחת לא נפגעה מהעלאת המחירים שכן "גלגלה" אותם על לקוחותיה ופעם שניה מבקשת לקבל את הכספים ששילמה למשיבה, וזאת בניגוד כאמור לתשתית העובדתית ובניגוד לטענותיה שלה בכתב התביעה לגבי נזק ישיר ומלא שנגרם לה, טענות הנטענות כאמור במקרה זה ללא כל ביסוס ואף בחוסר תום לב. 11. התוצאה הינה כי אני דוחה את הערעור ומחייב את המערערת לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. הפיקדון הכספי שהפקידה המערערת בקופת בית המשפט יועבר למשיבה, באמצעות בא כוחה, על חשבון ההוצאות שנפסקו. תביעות נגד חברות תעופהתעופהדלק