אגרת גרירה - תביעה ייצוגית

להלן החלטה בנושא אגרת גרירה - תביעה ייצוגית: החלטה 1. המבקשת הגישה נגד המשיבה (להלן: "העירייה") תביעה ובקשה לאישורה כתביעה ייצוגית. עניינה של התביעה הוא באגרת גרירה שהעירייה גובה. בקצרה יצוין כי המבקשת טוענת כי העירייה גובה סכומי אגרה מעבר למותר לה על פי הדין. 2. לאחר הגשת התביעה, הגישה העירייה לבית המשפט הודעה על הפסקת גבייה בהתאם לס' 9 לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו - 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). העירייה הודיעה כי היא מודיעה על הפסקת הגביה מכוחו של חוק העזר לרחובות (העמדת רכב וחנייתו) התש"ן - 1989 (להלן: "חוק העזר הישן"), וזאת מאחר שהיא עומדת לפרסם בקרוב חוק עזר חדש בנוגע להעמדת רכב וחנייתו. העירייה טענה שלאור הודעתה זו, ובהתאם להוראות ס' 9 לחוק התובענות הייצוגיות, על בית המשפט לדחות את בקשת האישור. 3. המבקשת טענה כי חרף הודעת העירייה, אין מקום לדחות את התביעה. הטעם לכך הוא כי התביעה ובקשת האישור מבוססות על כך שהגבייה מנוגדת להוראות פקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א - 1961, לתקנות התעבורה ולחוק העזר. לטענת המבקשת, לאחר שייכנס לתוקפו חוק העזר החדש, תהיה הגביה אמנם בהתאם לחוק העזר - אולם היא תהיה מנוגדת עדיין לחוק (פקודת התעבורה), ולתקנות. המבקשת הפנתה בהקשר זה לסעיף 77 לפקודת התעבורה, הקובע כי העירייה זכאית להתקין חוקי עזר לגבי גרירת רכב החונה במקום אסור. ס' 77(ב) לפקודה מורה כי כל חוקי העזר שהותקנו לפי ס"ק א', יהיו בכפוף לתקנות שהתקין שר התחבורה. כן הפנתה המבקשת לתקנה 77 לתקנות, בו נקבע שיעור התשלום עבור גרירת מכונית, ואופן הצמדתו של תשלום זה. המבקשת טענה כאמור כי חוק העזר החדש מנוגד אף הוא להוראות הנ"ל, ומשום כך אחת מעילות התביעה שנטענה בבקשת האישור, תעמוד על כנה גם לאחר שייכנס לתוקפו חוק העזר החדש. לכן, אין בהודעת העירייה כדי לקיים את תנאי ס' 9 לחוק תובענות ייצוגיות, ואין מקום לדחות את הבקשה בהתאם להודעה זו. 4. העירייה טענה כי אין מקום לקבל את גישת המבקשת. לטענתה, הבקשה לאישור והתביעה לא התייחסו לטענה לפיה חוק העזר הישן עומד בסתירה להוראות פקודת התעבורה ולפיסקת הכפיפות שבס' 77(ב) לפקודה (עילה שכונתה על ידי הצדדים "עילת הכפיפות"), אלא רק לטענה לפיה הגבייה מנוגדת להוראות חוק העזר (עילה שכונתה על ידי הצדדים "עילת הסתירה"). דיון 5. כדי להכריע בטענות הצדדים, יש לברר אם כן שתי שאלות - ראשית, יש לברר האם הטענה בדבר "עילת הכפיפות" עלתה בתביעה הנוכחית - כפי שטוען ב"כ המבקשת, או שמא היא לא עלתה בה - כפי שטוען ב"כ העירייה. אם יתברר כי הטענה עלתה בתביעה ובבקשת האישור, יש לברר מה משמעותה של הודעת העירייה בנסיבות אלה. האם הטענה בדבר עילת הכפיפות עלתה בבקשת האישור ובתביעה? 6. אני סבורה כי יש לקבל את עמדת ב"כ המבקשת בהקשר זה. המבקשת הפנתה בהקשר זה למספר סעיפים בתובענה. כך, בסעיף 2 לתובענה נאמר: "תובענה זו עוסקת בגבייה של אגרה בגין 'גרירת רכב והחזרתו' (להלן: 'האגרה') שלא בהתאם להוראות תקנה 77 לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 (להלן: - 'התקנות') והתוספת החמישית לתקנות, ושלא בהתאם להוראות חוק עזר לרחובות (העמדת רכב וחנייתו) התש"ן - 1989 (להלן: - 'חוק העזר')". כן הפנה ב"כ המבקשת לס' 13 לתובענה בו נאמר: "הגורר דרש עבור הגרירה תשלום של 200 ₪, ולא ידוע לתובעת מכוח איזה דין נדרש סכום זה. גבייה של 200 השקלים החדשים אינה עולה בקנה אחד עם הוראת חוק העזר ולא עם הוראות סעיף 77(ב) הקובע כי חוק העזר יהיה כפוף לתקנות". ב"כ המבקשת הפנה גם לס' 14 לתובענה בו נאמר: "המסקנה היא כי האגרה של 200 השקלים החדשים נגבתה ללא סמכות ובניגוד להוראות הפקודה, התקנות וחוק העזר". לגישתו של ב"כ המבקשת, עולה מסעיפים אלה כי בתובענה נטען כי גביית האגרה נוגדת את הוראות הפקודה והתקנות, וכי הגבייה נעשתה ללא סמכות. 7. אני סבורה כי יש לקבל את עמדתו של ב"כ המבקשת. אף אם טענת המבקשת ביחס לאי עמידתו של חוק העזר בפיסקת הכפיפות לא פורטה במסגרת התביעה (כפי שהיא פורטה בתביעה אחרת שהוגשה על ידי ב"כ המבקשת, ואליה הפנה ב"כ העירייה) - הרי די בדברים שנאמרו בסעיפים שצוטטו לעיל, כדי לאפשר את הקביעה לפיה המבקשת העלתה טענות ביחס לעילת הכפיפות בבקשה ובתביעה. העירייה היתה זכאית לבקש פרטים נוספים מהמבקשת בהקשר זה. עם זאת, העלאת טענות ב"עילת הכפיפות" על ידי המבקשת, לא תחשב להרחבת חזית המחלוקת. לכן, ומבלי לקבוע האם יש לקבל את עילת הכפיפות לגופה, הרי עילה זו מהווה חלק מחזית המחלוקת שהותוותה בתביעה ובבקשת האישור. האם יש מקום לדחות את התביעה לאור הודעת העירייה? 8. ביום 15.11.07 הגישה העירייה לבית המשפט "הודעה בדבר הפסקת גבייתה של אגרת גרירת רכב מכוחו של חוק העזר לרחובות (העמדת רכב וחנייתו) התש"ן - 1989". בהודעה עצמה הודיעה העירייה - כפי שהובהר לעיל, כי היא החלה זה מכבר במהלכים לחקיקתו של חוק עזר חדש לענין העמדת מכוניות וגרירתן. התעריף שנקבע בחוק החדש צמוד למדד המחירים לצרכן. החוק עתיד להכנס לתוקפו בעתיד הקרוב, ולכן החל מיום 15.11.07 תחדל העירייה מגביית אגרת גרירה מכוח חוק העזר הישן. מעת פרסומו של חוק העזר החדש, תיגבה אגרה על ידי העירייה בהתאם להוראותיו של החוק החדש. 9. בקשת העירייה נסמכת על הוראתו של סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות הקובע: "א. הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה - המועד הקובע). ב. בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע". 10. המבקשת טוענת כי תכליתו של סעיף 9 היא לאפשר לרשויות אשר הכירו בטעותן, לחדול מהגבייה שאליה מתייחסת תביעה ייצוגית, ובכך להמנע מחיוב להשבת הכספים שנגבו בתקופות קודמות שלא כדין. המבקשת טוענת כי תנאי לכך שסעיף זה יוחל על העירייה, הוא כי הרשות אכן תחדל מהגבייה הבלתי חוקית. אם עירייה מתכוונת להמשיך לגבות אגרה באופן שלטענת המבקשת הוא בלתי חוקי - אין מקום להעניק לעירייה את ה"מחילה" שנזכרת בס' 9 הנ"ל. 11. מנגד, טוענת העירייה כי ס' 9(ב) לחוק התובענות הייצוגיות מחייב את בית המשפט שלא לאשר תובענה ייצוגית, אם הרשות הודיעה על חדילה מגבייה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור. כך עשתה העירייה, לטענתה. היא אמנם הודיעה לבית המשפט כי היא מתכוונת לפרסם את חוק העזר החדש, ולגבות אגרה מכוחו, אולם החוק החדש יוצר הסמכה חדשה לגבייה, נפרדת מזו של החוק הישן. המבקשת - או כל אחד אחר - יהיה זכאי לתקוף את הוראות חוק העזר החדש, לאחר שהן ייכנסו לתוקף, בין בתקיפה ישירה ובין בתקיפה עקיפה. 12. אני סבורה כי אין מקום לקבל את טענותיה של העירייה. ס' 9 לחוק תביעות ייצוגיות מעניק לרשויות זכות יתר שלא הוענקה לנתבעים ייצוגיים אחרים. הוא מעניק לרשות שהוגשה נגדה תביעה ייצוגית את האפשרות להמנע מחובת ההשבה של הסכומים אותם גבתה ביתר, באמצעות הודעה לפיה היא תחדל מהגבייה בעתיד. בהיותו של סעיף זה סעיף חריג, המקנה זכות מיוחדת לרשות, יש מקום לדקדק ביישום הוראותיו. הסעיף קובע, כאמור, פרק זמן שעד אליו על הרשות להודיע על חדילה מהגבייה, וכן הוא קובע כי הרשות צריכה להודיע על חדילה מהגבייה "שבשלה הוגשה הבקשה לאישור". 13. לטעמי, יש לפרש את הוראת החוק באופן שהרשות צריכה להודיע על חדילה מוחלטת מהגבייה שהיא נושא בקשת האישור. לכן, אם הרשות מודיעה כי היא מתכוונת לחדול מהגבייה לפרק זמן מסויים, אך בכוונתה לשוב ולגבות תשלום מאותו סוג שבגינו הוגשה הבקשה לאישור, ובאותו אופן אליו מתייחסת התביעה, הרי שאין מקום להעניק לרשות את ה"מחילה" המיוחדת שנזכרת בס' 9 הנ"ל לחוק. פרשנות אחרת תביא למצב בו רשות תוכל להפסיק את הגבייה האסורה לפרק זמן מסויים לאחר הגשת תביעה ייצוגית נגדה, ובסמוך לאחר מכן - לשוב ולגבות אותם תשלומים מכוח הוראה פנימית אחרת. מובן כי לא לכך התכוון המחוקק כאשר חוקק את הוראת ס' 9 הנ"ל לחוק. לכן, יש לומר שאם הרשות מודיעה על הפסקת גבייה, אך בד בבד מודיעה כי תמשיך לגבות בעתיד את התשלום - בענייננו את אגרת הגרירה, כאשר חלק מהפגמים שצויינו בבקשת האישור ובתביעה אינם מתוקנים - הוראת ס' 9 לא תחול - שכן לא ניתן לקבוע כי הרשות הודיעה על חדילה מהגבייה בשלה הוגשה הבקשה. 14. העירייה טענה כי היא היתה יכולה להסתפק בהודעה על חדילת גבייה, ולא להודיע על תוכנו של חוק עזר החדש - עליו היא הודיעה רק מטעמי גילוי נאות. לו היתה עושה כך, בית המשפט היה מורה על מחיקת בקשת האישור (כפי שקרה בתובענה דומה אחרת שהוגשה באותו ענין לבית המשפט). אני סבורה כי במקרה בו בכוונתה של העירייה לחוקק חוק עזר חדש שעניינו גביית אגרת גרירה, חובתה היא להודיע על כך לבית המשפט, במסגרת הודעתה על חדילת גבייה. משהעירייה עשתה כן, על בית המשפט להתייחס להודעת העירייה על כל היבטיה - ולבחון האם יש מקום בנסיבות אלה להורות על דחיית התביעה. 15. מובן שאין בכל האמור לעיל כדי לחוות דיעה על עילת התביעה לגופה. ענין זה יתברר בהתאם לצורך בשלב הבא של הדיון. כל שנקבע בהחלטה זו הוא כי מאחר שטענות המבקשת בתביעה מתייחסות גם לחוק העזר החדש, היינו - חוק העזר החדש איננו "פותר" את כל העניינים שהועלו בתביעה, אין מקום לקבל את הודעת העירייה כבסיס לדחיית התביעה. מובן גם שעדיין פתוחה הדרך לעירייה, אם תמצא לנכון, להודיע על חדילת גבייה בהתאם לכל הטענות שעולות בבקשת האישור והתביעה. 16. לכן, בשלב זה בקשת העירייה לדחיית התביעה - נדחית. גרירת רכבתביעה ייצוגיתאגרה