ביטול הפחתת נקודות ליגה ממאזן קבוצת כדורגל

להלן החלטה בנושא ביטול הפחתת נקודות ליגה ממאזן קבוצת כדורגל: החלטה עסקינן בבקשת המפרק הזמני למועדון הכדורגל הפועל רמת גן, להורות על בטלות הוראת סעיף 4ב. לתקנון התאחדות הכדורגל, המורה על הפחתת 9 נקודות ליגה ממאזן קבוצת כדורגל, אשר נגדה ננקטו הליכי פירוק, ולקבוע כי הוראה זו אינה חלה על הקבוצה שבפירוק. זה המקום לציין, כי בקשה דומה במהותה הוגשה במסגרת בש"א 17114/05 על-ידי מר אליעזר ניר, מנהל קבוצת הכדורגל לשעבר, גם היא כנגד אותו סעיף 4ב. לתקנון ההתאחדות. מבלי שאדון בסוגית מעמדו של מר אליעזר ניר בהגשת בקשות כגון דא, טענה שהועלתה במסגרת תגובת ההתאחדות לאותה בקשה, הרי שהחלטתי במסגרת בקשה זו מטעם המפרק הזמני, תיתן מענה אף לבקשה שהוגשה כאמור במסגרת בש"א 17114/05 ותייתר את הדיון בה. 1. במהלך עונת המשחקים 2004-2005, התקינה ההתאחדות לכדורגל את הוראת סעיף 4ב. לתקנון, הקובעת כלהלן; "4ב. (א) קבוצה החברה בהתאחדות, אשר ניתן כנגדה ו/או כנגד התאגיד המנהל אותה צו להקפאת הליכים ו/או צו פירוק או שמונה לה מפרק ו/או נאמן ו/או כונס נכסים, בין במינוי זמני ובין במינוי של קבע, תחולנה לגביה ההוראות הבאות: ... (3) ניתן הצו במהלך עונת המשחקים, יופחתו ממאזנה של הקבוצה באופן אוטומטי ומיידי 9 נקודות ליגה. על אף האמור לעיל, ניתן הצו כאשר נותרו לקבוצה 10 משחקי ליגה עד לתום העונה או במהלך הפגרה, יופחתו הנקודות ממאזן הקבוצה בעונת המשחקים שלאחר מכן". בהתאם להוראת סעיף 4ב. לתקנון המצוטט לעיל, הפחיתה ההתאחדות לכדורגל (להלן גם: "המשיבה" ו/או "ההתאחדות") ממאזנה של הקבוצה שבפירוק, 9 נקודות ליגה. 2. טוען המפרק הזמני (להלן גם: "המבקש") כי מבחינה אריתמטית, הפחתת 9 נקודות משמעה "מחיקת" 3 ניצחונות במשחקי הליגה, או "מחיקת" נקודות של 9 תוצאות תיקו. לטענתו, עסקינן בהוראה הפוגעת פגיעה קשה וממשית בנכסה העיקרי והיחיד כמעט של הקבוצה שבפירוק, הוא רישומה כקבוצת כדורגל פעילה בליגה הארצית לכדורגל. זאת משום שהוראה זו גוזרת על הקבוצה, כמעט בוודאות, ירידה לליגה נמוכה יותר לעונת המשחקים 2005-2006, שלא לדבר על מניעת עלייתה לליגה גבוהה יותר. כך, מסכלת אותה הוראה ומשבשת את אפשרות מכירת הקבוצה לצד שלישי כ"עסק חי", במחיר ראוי ומתאים. המבקש טוען, כי עסקינן בסנקציה אוטומטית, שרירותית וגורפת, המענישה למעשה את המפרק הזמני, השחקנים, הנושים וקופת הפירוק, כאשר אין ולא הייתה למי מהם מעורבות כלשהי בניהול הכושל הקודם של הקבוצה. 3. טענתו העיקרית של המפרק הזמני היא, כי הוראת סעיף 4ב. לתקנון ההתאחדות, עומדת בסתירה מוחלטת להלכה המנחה שנקבעה בפש"ר 1802/02 בבש"א 4031 בעניין מועדון הכדורגל הכוח רמת גן נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל ואח' (להלן: "הלכת הכח רמת גן"), שכן היא איננה עולה לכאורה בקנה אחד עם דיני חדלות הפירעון, ומתיימרת להעמיד את הוראות תקנון ההתאחדות מעל הוראות קוגנטיות שבחקיקה ראשית. לטענתו, בית המשפט של פירוק הוא הטריבונל היחיד המוסמך, על פי דין, לדון ולקבוע בעניינים המשפיעים השפעה מהותית על נכסי החברה שבפירוק ועל נושיה, ובמיוחד להטיל "סנקציות" בשל עצם כניסתה של הקבוצה להליכי חדלות פירעון. 4. זאת ועוד; לטענת המבקש, הטלת הסנקציה העונשית לכאורה על הקבוצה שבפירוק בהורדת אותן 9 נקודות, סותרת אף את הוראת סעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג - 1983, בו נקבע כי; "267. צו פירוק מעכב הליכים - משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע". לטענת המפרק הזמני, מלשון סעיף 267 לפקודה אנו למדים כי אסור היה להתאחדות להטיל סנקציה כלשהי נגד הקבוצה שבפירוק, ולהפחית נקודות ממאזנה, שכן מדובר בנקיטת "הליך" כנגד הקבוצה שבפירוק, אשר נפתח בלא קבלת רשות מבית המשפט של פירוק ובתנאים שיקבע. בבקשתו, מצטט המבקש קטעים מהחלטתי בעניין הכח רמת גן, תוך שהוא מנסה להקבילם לנסיבות המקרה דנן. 5. מנגד, טוענת ההתאחדות לכדורגל (להלן גם: "ההתאחדות" ו/או "המשיבה"), כי הוראת סעיף 4ב. לתקנון ההתאחדות נשוא הבקשה, אינה מתנגשת עם הוראות הדין, ואינה עומדת בסתירה להלכת הכח רמת גן. לטענתה, שוגה המפרק הזמני במתן פרשנות רחבה מידי ומרחיקת לכת להלכת הכח רמת גן וגוזר ממנה מסקנות שגויות. זאת משום שאם נלך לשיטתו של המפרק הזמני, כי אז מרגע שנכנסת קבוצה להליכי פירוק, אין ההתאחדות רשאית לכאורה להטיל עליה סנקציות כלשהן, העלולות להשליך, במישרין או בעקיפין, על קופת הפירוק ונושי החברה. כך למשל, החלטות של הרשות לבקרת תקציבים שלא לאשר תקציב קבוצה, כמו גם החלטות במישור המשמעתי, דוגמת הרחקת שחקן, שיש בהן כדי להשפיע באופן ישיר על התנהלותה המקצועית והכלכלית של הקבוצה, דינן לכאורה להתבטל, היות ויש בהן כדי להשליך, במישרין או בעקיפין, על קופת הפירוק ונושי החברה. המשיבה סבורה, כי תוצאה שכזו, פרי פרשנותו הרחבה של המפרק הזמני את הלכת הכח רמת גן, אינה מתקבלת על הדעת. 6. זאת ועוד; לטענת ההתאחדות, טענת המבקש כי הזכות לרישום קבוצת הכדורגל כקבוצה פעילה בליגה הארצית הינה הנכס העיקרי של הקבוצה, וכל פגיעה בזכות זו מהווה פגיעה לכאורה בנושי החברה, אשר עליה להתבטל, יוצרת עיוות במציאות הספורטיבית. לטענתה, העובדה שהקבוצה שיחקה בליגה הארצית בעת כניסתה להליכי הפירוק, אינה מקנה לה זכות אוטומטית להשתתף במשחקי ליגה זו עד ליציאתה מהליכים אלה. זכות זו מותנית לטענתה במילוי תנאים מוקדמים הקבועים בתקנון ההתאחדות. 7. טענתה העיקרית של ההתאחדות היא, כי הוראת סעיף 4ב. לתקנון ההתאחדות, אינה עומדת בסתירה להלכה שנקבעה בעניין הכח רמת גן, ואינה מתנגשת עם דיני חדלות הפירעון הקוגנטים. לטענתה, הקפאת החובות לקבוצה שבפירוק יוצרת לה יתרון ממשי אל מול קבוצות האחרות שבליגה, המתורגם הלכה למעשה ליתרון ספורטיבי. ההתאחדות מסכימה, כי חוסר השוויון בין גופים המתחרים זה בזה, הנוצר בעקבות הליכים של חדלות פירעון, אינו ייחודי לתחום הספורט, כפי שאף צוין בהלכת הכח רמת גן, אלא שלטענתה הוא מתחדד על כר הדשא. 8. לטענת המשיבה, התקנת הוראת הסעיף בתקנון נועדה אך לסלול את "שביל הזהב", שבין הצורך מחד גיסא, לשמור על השוויון הספורטיבי בין קבוצת כדורגל שבפירוק, לבין שאר קבוצות הכדורגל המתחרות עמה, או לפחות לצמצם את הפגיעה בו; ומאידך גיסא, החובה לעמוד בהוראות דיני חדלות הפירעון, ומבלי שתיווצר סתירה בין התקנון ולבין הוראות הדין. ההתאחדות טוענת, כי על מנת לצמצם עד כמה שנטען את הפגיעה בשוויון הספורטיבי, נבחנו מספר דרכים לטיפול בבעיית חוסר השוויון הספורטיבי הנוצר עם הכנסה של קבוצת כדורגל להליכי חדלות פירעון בבית משפט. בין השאר, נבדק המצב המשפטי באירופה, ובדרכי פעולה שננקטו על ידי התאחדויות הכדורגל שם; כך, בעוד שבהולנד למשל, פג תוקפו של רישיון לקבוצת כדורגל אשר נקלעת להליכי חדלות פירעון, הוחלט לבסוף לאמץ שיטה הדומה לזו הנהוגה בהתאחדות הכדורגל האנגלית; שם, קבוצה אשר ניתן לגביה צו לפירוק/הקפאת הליכים, או שבכוונתה להיכנס להליכים כאמור, מופחתות ממאזנה באופן אוטומטי 10 נקודות ליגה. המשיבה סבורה, כי באימוץ עמדה מתונה אף מזו שבהתאחדות האנגלית, יש משום ביטוי למידתיות הראויה של ההוראה. 9. במסגרת תשובתו, חוזר המפרק הזמני על הטענה כי הוראת סעיף 4ב. לתקנון ההתאחדות היא בלתי חוקית, שרירותית, אוטומטית וגורפת, אשר איננה עולה בקנה אחד עם דיני הפירוק בפרט, ועם הדין ככלל. לטענתו, פסק הדין בעניין הכח רמת גן אסר על ההתאחדות להטיל סנקציות על חברה בשל כניסתה להליכי פירוק, שכן הדבר נוגד את דיני פירוק החברות. המבקש סבור כי הוראת הסעיף מעמידה את תקנון ההתאחדות מעל לדיני חדלות הפירעון, ומהווה פלישה אסורה ופסולה של ההתאחדות לכדורגל אל תחומו וסמכותו הבלעדיים של בית המשפט של פירוק. אשר לדוגמא האנגלית, טוען המבקש כי אין בהבאתה ממש שכן היא לא עמדה במבחן שיפוטי כלשהו, זאת לבד מהעובדה כי דיני הפירוק הישראלים ופסיקת בתי המשפט בארץ אינם כפופים עוד לפרשנות אנגלית. 10. שקלתי את טענות הצדדים, והגעתי למסקנה, כי בנסיבות העניין, אינני רואה בסעיף 4ב. לתקנון ההתאחדות, סעיף המנוגד לדיני חדלות הפירעון הקוגנטים, באופן המחייב את ביטולו. סבורה אני, כי הסעיף האמור עומד במבחן האיזון העדין, שבין הצורך לשמור על השוויון הספורטיבי בין קבוצות הכדורגל המתחרות, לבין הצורך להגן על דיני הפירוק. כל זאת מן הטעמים הבאים; 11. סעיף 10 לחוק הספורט, התשמ"ח-1988, מסמיך את ההתאחדות להתקין תקנונים המסדירים את הניהול התקין של ענפי הספורט המרוכזים תחת פיקוחה. בהחלטתו בע"א 825/88 - ארגון שחקני הכדורגל נגד ההתאחדות לכדורגל, התייחס כבוד הנשיא שמגר למעמדם הנורמטיבי של תקנוני ההתאחדות, שם קבע כי לא הוקנה להם מעמד של חקיקת משנה בעלת פועל תחיקתי מכוח הוראה מפורשת של החוק. כמו כן קבע כי "תוכן התקנון, להבדיל מקביעת היקף תחולתו, אינו "הוראה שניתנה מכוח חוק", ולפיכך אינו מתקיים המרכיב הראשון להגדרת "תקנה" בחוק הפרשנות". אף אני בהתייחסי לתקנון ההתאחדות, ציינתי בהחלטתי בעניין הכח רמת גן כי עסקינן ב"מעין חוזה", החל בין עמותה לבין הנהנים משירותיה. כמו כן ציינתי כי; "הסמכות להתקינו נובעת מסעיפי חוק הספורט, אשר מקנה סמכות להתקין "חקיקה פנימית" של ההתאחדות בנושאים פנימיים. אלא, שחוק הספורט אינו מקנה להתאחדות סמכות לסטות מדינים הקבועים בחקיקה ראשית." 12. באותה פרשה בפש"ר 1802/02, נדון סכסוך משפטי, אשר ליבתו בהתנגשות לכאורית בין דיניה הפנימיים של ההתאחדות לכדורגל, לבין דיני פירוק החברות. כל זאת לעניין תחולתו של עקרון השוויון בין הנושים בחלוקת דיבידנד. באותו המקרה, החלתו של תנאי בתקנון ההתאחדות עשוי היה לסתור את עקרון השוויון בין הנושים בדין קדימה האוחזים בפסקי בורר של מוסד הבוררות של ההתאחדות לכדורגל, לבין אחרים אשר אינם אוחזים בכאלה. חלק מהנושים בדין קדימה, שבידם פסקי בורר היו נפרעים מלוא חובם כתוצאה מהחלת התנאי, ואילו היתר, חרף העובדה כי הדין מחזיקם כשווי מעמד, נאלצים היו להסתפק באחוז הדיבידנד ששולם במסגרת ההסדר. באותה החלטה קבעתי, כי תקנוניה של ההתאחדות לכדורגל חלים ומחייבים את הקבוצות, אולם תחולה זו הינה בכפוף לדין. במקום בו הדין סותר את התקנונים, נאלצים התקנונים לסגת (בין אם במישרין, ובין אם על-ידי פרשנות הקובעת כי סעיפי התקנון, אף אם הם מנוסחים בצורה גורפת, לא נועדו לחול מקום שהדין המהותי קובע אחרת). באותו המקרה, משסתר התנאי שבתקנון "אבני יסוד" בדיני חדלות הפירעון, דהיינו, עיקרון השוויון בין נושים, סוגיית הקדימויות והאיסור על העדפת נושים, הרי שהיה עליו לסגת מפני אותם כללים קוגנטים, המעוגנים בחקיקה הראשית ובהלכה הפסוקה. 13. בחנתי את הוראות סעיף 4ב. לתקנון ההתאחדות, נשוא הבקשה דנן, בראי אותה החלטה בעניין הכח רמת גן. הגעתי למסקנה, כי בנסיבות העניין, אין לראות בהליך של גריעת 9 נקודות ממאזנה של קבוצה המצויה בהליכי חדלות פירעון, משום סתירת "אבני יסוד" בהוראות הקוגנטיות של דיני הפירוק. יגעתי ולא מצאתי בכתבי הטענות הארוכים, במה סותר הסעיף דיני פירוק קוגנטיים או הלכה פסוקה. סבורה אני, כי באיזון העדין שבין הצורך של ההתאחדות לשמור על שוויון הספורטיבי בין קבוצות הכדורגל, לבין חובתה להיות כפופה לדיני חדלות הפירעון הקוגנטיים, עמדה ההתאחדות ויצרה במסגרת "חקיקתה הפנימית" סעיף מידתי שאינו חורג מאיזון עדין זה. מסכימה אני עם עמדת המבקש, כי דוגמאות מארצות הניכר אינן בבחינת כלל מחייב לבית משפט במדינת ריבון, אולם, יש בהן בכדי לחזק את הרושם, שעניין לנו בכלל מידתי וסביר, שמחשבה בתחילתו; הפחתת 9 נקודות ליגה במאזן, אינה גוזרת בהכרח את ירידתה של הקבוצה לליגה נמוכה יותר. 14. זאת ועוד; אינני סבורה כי עסקינן ב"הליך" כנגד הקבוצה שבפירוק, אשר נפתח בלא קבלת רשות מבית המשפט של פירוק ובתנאים שיקבע, כאמור בסעיף 267 לפקודת החברות, כי אם בהוראה תקנונית, אמנם סנקציה משמעתית, אך היא אינה בדרגה המעמידה אותה בסתירה לדיני חדלות הפירעון. בשונה מעניין הכח רמת גן, שם היה ברור כי מדובר בהוראה הסותרת כללי יסוד בדיני חדלות הפירעון, של שוויון בין הנושים, סולמות הנשייה והאיסור על העדפת נושים. אינני מוצאת הבדל משמעותי, בין אותה הסנקציה בהורדת 9 הנקודות, לבין סנקציות אחרות, כגון הרחקת שחקן ממשחק, וגריעת נקודות מקבוצה בגין התפרעות אוהדים, תגרות, עבירות תקציביות וכו', אשר גם הן עלולות לפגוע במורל השחקנים או בקהל האוהדים. מדובר אם כן בהוראה מידתית, השומרת על האיזון העדין שבין שמירה על שוויון בתחרות ספורטיבית, לבין כפיפותה לכללים קוגנטים. 15. צודק המפרק הזמני, כי יש בהוראת הסעיף אפשרות פגיעה בנושי הקבוצה, מהחשש בו תימכר במחיר נמוך יותר נוכח ירידתה לליגה נמוכה יותר. ראשית, אינני בטוחה עד כמה טענה זו עוד עומדת במבחן המציאות, נוכח העובדה כי כבר ניתן אישור למכירתה של הקבוצה. שנית, מסכימה אני עם דעת הכנ"ר, כי מחירה של הקבוצה אינו נחלת הכלל, ומולו ניצבים אינטרסים אחרים ציבוריים וחשובים, כמו שמירה למשל על עקרון השוויון הספורטיבי. יפה לעניין זה הדוגמא שהביא ב"כ הכנ"ר, עת מופקע רישיונו של עו"ד פושט רגל, סנקציה שללא ספק פוגעת במסת הנשייה, אשר כוח העבודה של החייב נכללת בה, אולם נעשתה מתוך התחשבות באינטרסים ציבוריים נוספים, כגון התנהגות מצופה מעו"ד. 16. למעלה מן הצורך אוסיף; אינני סבורה שהוראת סעיף 4ב. לתקנון ההתאחדות הינה הוראה שרירותית, הסותרת את חובת ההגינות של ההתאחדות מתחום המשפט הציבורי, בהיותה גוף דו-מהותי, ומונופול בתחום פעילותה. כפי שציינתי לעיל, סבורה אני כי עסקינן בהוראה מידתית, אשר נוצרה ולתכלית ראויה. כמו כן, לא מצאתי מקום לדון בסוגיית הנכס המכביד שעלתה בתגובת הכנ"ר, שכן זו לא נטענה בכתבי הטענות של הצדדים. יחד עם זאת, ומבלי צורך לערוך דיון מעמיק בסוגיה כאמור, מסכימה אני עם הכנ"ר כי לא ניתן היה בנסיבות המקרה דנן לערוך ניפוי ספציפי של סעיף 4ב. מתוך אותו "מעין חוזה", שכן מסכימה אני כי מדובר באחד מתוך סעיפי סנקציה פנים-חוזיים במובהק, המרכיבים את מכלול תנאי השתתפותה של כל קבוצת כדורגל פעילה. 17. לסיכום; לאור כל אותם נימוקים שצוינו בהחלטתי זו לעיל, מסקנתי כי אין להורות על ביטולו של סעיף 4ב. לתקנון ההתאחדות, המורה על הפחתת 9 נקודות ליגה ממאזן קבוצת כדורגל. משכך, דין הבקשה דנן, כמו גם דין הבקשה שהוגשה במסגרת בש"א 17114/05 ע"י מנהל קבוצת הכדורגל לשעבר, להידחות. שקלתי את נושא ההוצאות והגם שאני סבורה כי היה מקום להטיל הוצאות, החלטתי בכ"ז להמנע מכך, לפנים משורת הדין. כדורגלדיני ספורט