להלן החלטה בנושא בקשה להארכת תקופה להחזקת תפוס: החלטה 1. ביום 24.8.05, הוגשה בקשה להארכת התקופה להחזקת תפוס בהתאם לסעיף 111(ה) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן- "חוק מע"מ"), ע"י המבקשת. המשיבים בבקשה הם ארבעה: משיבה 1 - חברת צ. כהן שיווק בע"מ הרשומה כעוסק מורשה בענף מסחר סיטונאי במוצרי מזון ושיווק משקאות. משיב 2 - ציון כהן, הינו הבעלים ומנהלה הפעיל. משיבה מס' 3 - חב' הולנד ישראל בע"מ, עוסקת במסחר במתכות יקרות. משיב 4 - יאיר דידי, רשום כעוסק מורשה בענף התכה וערגול מתכות אל-ברזיליות. 2. על פי הבקשה מתנהלת חקירה "מורכבת ומסועפת בחשד לסחר בזהב שמקורו לא ידוע" (על פי החשד מקור הזהב הינו משטחי הרשות הפלסטינית) "תוך שימוש בשרשרת חשבוניות מס פיקטיביות". המשיבים, או חלקם, חשודים בעבירות לפי סעיף 117 לחוק מע"מ, הוצאת חשבוניות פיקטיביות ועבירות של ניכוי תשומות שלא כדין. 3. במסגרת החקירה האמורה ביצעה מחלקת חקירות חיפה של אגף המכס והמע"מ פעולות שונות, ובין היתר נערך חיפוש בבית עסקה של הולנד ישראל בע"מ ביום 6.1.05. במסגרת החיפוש תפסו החוקרים זהב במשקל כולל של כ- 15 ק"ג (להלן - "הזהב"). עילות התפיסה היו חשדות שנעברה בזהב או לגביו עבירה וכי הוא עשוי לשמש ראיה לביצועה (סעיף 5 לבקשה). 4. שרשרת הטרנסאקציה תוארה על ידי המבקשת כלדקמן: משיבה 1 ומנהלה המשיב 2 טענו שרכשו את הזהב מעוסק מורשה שעזב את הארץ בשנת 2001 ולא ניתן לאתרו. הזהב נמכר על ידם למשיב 4 שמכר אותו למשיבה 3. הזהב נתפס בפועל אצל משיבה 3 אך טרם בוצע תשלום עבורו על ידה או על ידי משיב 4 ועל כן הזהב שייך, לכאורה, למשיב 2. חשדותיה של המבקשת באשר לעיסקה מבוססים על העובדה שהגורם הראשון בשרשרת ממנו רכש משיב 2 את הזהב במקור, אינו נמצא בארץ ולא היה בה בתקופה בה הוצאו החשבוניות. המבקשת חושדת כי כלל לא בוצעה עסקה עם עוסק זה וכי מקור הטובין אינו חוקי וכי המשיבים יצרו שרשרת של חשבונות פיקטיביות שנועדה להקשות על גילוי מקור הזהב. 5. ביום 5.7.05, הוגשה בקשה להארכת התקופה להחזקת הזהב לבית משפט השלום בחיפה. הבקשה נדחתה כיוון שהוגשה במעמד צד אחד ללא צירוף המשיבים. לא הוגשה בקשת מתוקנת או בקשה אחרת עד ליום 24.7.05, אז הגישה המבקשת באמצעות תחנת מע"מ בגוש דן, בקשה למתן צו עיקול לתפיסת טובין בקשר לזהב לבית משפט השלום בתל אביב במסגרת בש"א 172615/05 בהתאם לסעיף 112א(ג) לחוק מע"מ. במסגרת ההליך האמור הגיש המשיב 4 בקשה להשבת הזהב אליו. בדיון יום 21.8.05, המבקשת חזרה בה מבקשת העיקול והודיעה כי היא תמשיך בהליך בחיפה. המשיב 4 חזר גם הוא מבקשתו ובית המשפט הורה על מחיקת שתי הבקשות. טענות הצדדים 6. המבקשת טוענת כי המשך החזקת הזהב נדרש על מנת לאפשר מיצוי החקירה שטרם הסתיימה. מדובר מבחינתה בתיק סבוך ומורכב עם מספר מעורבים. דבר זה מנע ממנה להגיש כתבי אישום נגד המעורבים במהלך ששת החודשים שחלפו מאז יום התפיסה, כנדרש על פי הרישא לסעיף 111 (ה) לחוק מע"מ. נטען בבקשה שהחזקת הזהב נועדה להבטיח שהוא ישמש כראיה בהליך המשפטי העתידי וכן לאפשר את חילוטו בהתאם לסעיף 111 (ז) לחוק מע"מ, עם סיום ההליך במקרה של הרשעה. אמנם, לא התבקשה הארכת התקופה טרם סיום התקופה המקורית אך המבקשת עתרה למתן אישור בדיעבד כעת. 7. לטענת המשיבה 3, בהתאם לסעיף 111 (ה) לחוק מע"מ היתה על המבקשת חובה להחזיר את הזהב כבר לפני מספר חודשים. לגישתה, החקירה בעניינה מוצתה מכל היבט אפשרי ובוודאי בכל הקשור לזהב שנתפס. צויין כי קיומו הפיזי של הזהב ותפיסתו אצלה אינם במחלוקת (סעיף 12 לתגובה). המשך החזקת הזהב מונע ממנה לעשות בו עסקאות וגורם לה נזק קשה. היא מבקשת להחזיר לידיה את הזהב על מנת שתוכל לבצע בו עיסקאות. לחלופין, הציעה להבטיח את אפשרות החילוט על ידי הפקדה של כספי התמורה בגין רכישת הזהב אצל המבקשת או העברתה למי שיורה בית המשפט. 8. משיב 4 טען להפסד כספי בפועל כיוון שלטענתו שילם עבור הזהב למשיבה 1. נטען עוד כי הבקשה הנוכחית אינה אלא מסווה לתפיסת הזהב לצרכי לחילוט בלבד וכי הבקשה הנוכחית הוגשה רק מאחר שבית המשפט השלום בתל אביב סירב לקבל בקשת העיקול של המבקשת. נטען כי אין יסוד לבקשה לתפוס את הזהב על פי סעיף 109 לחוק מע"מ לצרכי חילוט עתידיים. 9. במהלך הדיון בבקשה נעשה נסיון למצוא פשרה שתהיה מקובלת על כל הצדדים, דוגמת הפקדת ערבויות או קבלת זהב אחר כתחליף לזהב התפוס, אך הדבר לא צלח וכל צד נותר בעמדתו, המבקשת כי יש להאריך את המועד, והמשיבים כי יש להחזיר את הזהב התפוס. יצויין כי משיבים 1 ו- 2 לא הופיעו לדיון וניתנה להם שהות להגיש תגובה אך הם לא ניצלו אפשרות זו. דיון 10. סעיף 109 (א) (2) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 מסמיך את חוקרי מע"מ: "(2) לתפוס מידי עוסק טובין ... אם יש חשד שנעברה בהם או לגביהם עבירה או שהם עשויים לשמש ראיה לביצועה; " [הקווים הוספו] סעיף 111 (ה) לחוק מע"מ קובע: "(ה) נתפסו טובין לפי סעיף 109, ותוך ששה חדשים מיום התפיסה לא הוגשה לבית המשפט קובלנה על עבירה על חוק זה שבגללה נתפסו, ולא כופרה העבירה, יוחזרו למי שנתפסו ממנו; בית משפט השלום רשאי, לפי בקשת המנהל, להאריך את התקופה בששה חדשים נוספים." [הקו הוסף] 11. סעיף 109 לחוק מע"מ נועד לאפשר תפיסת טובין והחזקתם עד לסיום החקירה וקבלת החלטה אודות הגשת כתב אישום. אורך התקופה האמורה באופן רגיל הינו ששה חודשים כאשר ניתן להאריכה בששה חודשים נוספים. סמכות רשויות מע"מ לתפוס טובין ולהחזיק בהם מבוססת על שני טעמים, או שילוב ביניהן: חשד שנעברה בטובין או לגביהם עבירה, או שהם עשויים לשמש ראיה לביצועה. הטעם הראשון משמר אפשרות של חילוט התפוס בסיום ההליך ונועד להגשים את המטרה שאין לאפשר לעבריין להינות מפרי פעילותו הבלתי-חוקית. הטעם השני הינו טעם של שמירה על ראיות שיהיו דרושות במהלך ההליך. הטעם השני עוסק ביכולת להגיע לתוצאה צודקת והטעם הראשון עוסק בשמירה על יכולת ליישם תוצאה צודקת (ראו: בש"פ 6686/99 אליהו עובדיה נ' מ"י, פ"ד נד(2)464, 470) . 12. בשני המקרים חובה על הרשויות להיזהר מפני פגיעה לא מידתית בקניינו של הפרט, בהיות ההגנה על קניין הפרט שייכת לזכויות היסוד הראשונות במעלה כאמור בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (בש"פ 6686/99 לעיל, בעמ' 473). החזקת טובין למשך התקופה הנקובה בחקיקה ראשית בנסיבות המצדיקות זאת לא תיחשב לפגיעה בלתי מידתית בזכויות אלה. אין צריך לומר כי הבחינה לגבי הארכת התקופה תהא קפדנית עוד יותר מאשר לגבי התקופה הראשונה (ראו: בש"פ 998/05 קחבר פפיסמדוב נ' מ"י, תק-על 2005(1) 3552). 13. דא עקא, שונים פני הדברים כאשר מוגשת בקשה להארכת התקופה להחזקת תפוס בדיעבד, לאחר שתקופת החזקה החוקית הראשונה כבר פגה. במקרה זה פעילות הרשות צריכה להיבחן באופן מחמיר ואין כדבר שבשגרה לאשר בקשות המוגשות בדיעבד. במקרים יוצאים מן הכלל בלבד, ניתן להכשיר את ההחזקה בדיעבד כאשר רשות חוקרת מחזיקה בתפוס שלא על פי סמכות חוקית (בג"ץ 2393/91 עזריאל פרידנברג נ' שופטת השלום בתל-אביב ואח', פ"ד מה(4)490, 495- מקרה בו הוארך המועד בדיעבד, בין היתר כיוון שהיה מדובר בתפוסים, מטבע זר וכסף מזויף, שהחזקתם היתה אסורה על פי דין והוגש כתב אישום טרם הגשת הבקשה להחזיר את החפץ; ראו גם - בש"פ 6686/99 לעיל, בעמ' 470). 14. יוצא שבקשה להארכת התקופה להחזקת תפוס המוגשת באיחור חייבת לעבור שלושה מעגלי ביקורת. המעגל הראשון מתייחס לאותם שיקולים הנשקלים בעת התפיסה. המעגל השני מתייחס לצורך בהמשך ההחזקה לתקופה נוספת. המעגל השלישי מתייחס לאיזון בין זכויות הקניין שהופרו על ידי ההחזקה שלא בסמכות לבין פגיעה פוטנציאלית באפשרות למצות את הדין עם החשודים במקרה של הגשת כתב אישום והרשעה. 15. במקרה דנן פעולת המבקשת היתה נגועה בפגמים מיותרים אשר הביאו לפגיעה שלא לצורך בזכויות הקניין של המשיבים. תקופת התפיסה הראשונה הסתיימה ביום 7.7.05. בקשה שהוגשה להארכת התקופה לקראת סיום התקופה הראשונה נדחתה כיוון שלא צורפו החשודים כמשיבים. רשויות מע"מ לא נקטו פעולה משך זמן ניכר ורק ביום 24.7.05 הגישו בקשה אחרת, לעיקול הזהב על פי סעיף 112א לחוק מע"מ, לבית משפט השלום בתל אביב. בקשה זו יחד עם בקשה להחזרת הזהב התפוס נמחקה בהסכמת שני הצדדים (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון בבש"א 17615/05). למרות שבקשה זו נדחתה כבר ביום 21.8.05 לא הוגשה הבקשה הנוכחית עד ליום 24.8.05. 16. נראה כי המבקשת הניחה כי ניתן לבקש אישור להארכת התקופה בדיעבד ללא נימוקים מיוחדים ולא הזדרזה לתקן את הבקשה שהוגשה על ידה משך מספר שבועות והמשיכה כל אותה עת להחזיק בזהב התפוס. אין להשלים עם גישה זו, מה גם שבחודשיים שחלפו מאז פגה ההחזקה החוקית על הזהב לא הוגש כתב אישום, ולא בוצעו פעולות חקירה יוצאות דופן לעומת התקופה הקודמת. 17. לאור האמור לעיל: האיחור המשמעותי בהגשת הבקשה, העובדה שלא הובאו טעמים מיוחדים להצדקת האיחור, העובדה שעצם העיסוק בעסקאות עם הזהב אינו בניגוד לדין - בשונה מהמקרים שתוארו לעיל בהם הוארך המועד בדיעבד- יש מקום לשינוי התנאים שנקבעו וקביעת חלופה (ראו: רע"פ 1792/99 אלי גאלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נג(3), 312 ,עמ' 323-324). הזהב יוחזר לידי משיבה 3, בתנאי שתפקיד בידי המבקשת את התמורה בגין העסקה מול משיב 4 ויותר למבקשת להחזיק בכספי התמורה עד ליום 7.10.05 שאז יפוג האישור להחזיק בהם אם לא יוגש כתב אישום. 18. החלטה זו ניתנת בהעדר ותשלח לצדדים בהתאם לבקשתם בדיון. שחרור תפוס