בקשה להישפט קנס כשרות

להלן החלטה בנושא בקשה להישפט קנס כשרות: החלטה 1. בפני בקשה שהוגשה בהתאם לסעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 (להלן: "חוק העבירות המנהליות") להאריך המועד להגשת הודעת המבקש כי ברצונו להישפט על קנסות שהוטלו עליו, במסגרת החוק לאיסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983. הרקע 2. מן הבקשה והתגובה עולה התמונה הבאה: המבקש הינו הבעלים של חברת "מיקס בר סלטוסט בע"מ", המחזיקה בבית האוכל המכונה "פינת הגלידה" בעיר בני ברק. לטענת המשיבה, המבקש עבר על הוראות סעיף 3(א) לחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983 בכך שפרסם על גבי שלט בית האוכל כי הוא מחזיק "בכל ההכשרים" באמצעות הצגה בגלוי של צילום תעודת הכשר שניתנה לו כביכול על ידי בד"צ חוג חתם סופר. לאחר ביקורות שנערכו בבית האוכל, נשלחו למבקש קנסות מנהלים בהתאם להוראות חוק העבירות המנהליות כדלקמן: א. הודעת קנס המופנית למבקש מס' 58009784 מיום 11.7.2005. ההודעה נמסרה למבקש עפ"י אישור מסירה מיום 1.8.2005. ב. הודעת קנס המופנית לעסקו של המבקש מס' 580010461 מיום 23.1.2006. על פי אישור המסירה המבקש סירב לקבל את הקנס. ג. הודעת קנס המופנית לעסקו של המבקש מס' 580010346 מיום 11.7.2006. אישור המסירה חזר מסיבה "לא נדרש". הואיל וגם המבקש וגם המשיבה לא התייחסו בנפרד להודעת הקנס האישית שנשלחה למבקש ולהודעות שנשלחו ע"ש עסקו של המבקש, אתייחס גם אני להודעות כאל מקשה אחת. 3. בעקבות הליכי גבייה שננקטו נגד המבקש ע"י המרכז לגביית קנסות בהנהלת בתי המשפט, פנה המבקש ביום 8.7.07 למרכז לגביית קנסות ולרבנות הראשית, בבקשה למחוק את שמו מהודעות הקנס ולהמירן ע"ש החברה שבבעלותו, מיקס בר סלטוסט בע"מ. בנוסף - עתר המבקש להישפט, הואיל ולטענתו לא עבר את העבירה המיוחסת לו שכן מכר מוצרים הנושאים תעודת כשרות כדין. 4. בתגובה, השיב לו מר רפי יוחאי, תובע מוסמך מן היחידה הארצית לאכיפת חוק איסור הונאה בכשרות, שבמשרד ראש הממשלה, ביום 20.8.07, כי לא נמצאה עילה ראויה לבטול הודעת הקנס, וכי בשל האיחור בהגשת הבקשה להישפט, בקשתו זו נדחית, ועניינו הוחזר למרכז לגביית קנסות להמשך הליכי הגביה. 5. המבקש לא הסתפק בכך, וביום 23.12.07 פנה, הפעם באמצעות בא כוחו, לרבנות הראשית לישראל בדרישה להתליית כל ההליכים נגדו. פנייה זו נענתה ע"י התובע המוסמך ביום 9.1.08. בתשובה נאמר כי מוצגת עמדת סותרת בפניות המבקש מחד, ובא כוחו מאידך, לעניין הצגת העסק כ"כשר" - והמבקש נדרש לגבש עמדתו בטרם יקבל תשובה עניינית. 6. ביום 16.1.08 נעשתה פנייה נוספת מטעם ב"כ המבקש, שהעתקה לא הוצג בפני, ליחידה הארצית לאכיפת חוק איסור הונאה בכשרות, והפעם נתבקש ביטול הקנס המנהלי שהוטל ביום 11.7.05, שמספרו 58009784. ב"כ המבקש נענה ביום 3.2.08 ע"י התובע המוסמך כי לא נמצאה עילה ראויה לביטול הודעת הקנס, ובשל האיחור בהודעה - איבד המבקש את זכותו להישפט. 7. בעקבות תשובה זו הגיש המבקש את בקשתו דנן ביום 4.3.08, ובה עתר להאריך לו המועד למסירת הודעה על בקשה להישפט. לטענתו, בקשותיו להישפט שהוגשו בעבר לא נענו עניינית, ורק לאחר שקבל תשובה כי לא נמצאה עילה לבטול הקנס, פעל במסגרת 30 הימים שנקבעו בחוק ובקש בהזדמנות הראשונה להישפט. המבקש סבור כי מדובר במועד שניתן להאריכו גם ללא טעמים מיוחדים; במסגרת בקשה להארכת המועד למשלוח ההודעה על בקשה להישפט עתר המבקש להורות בינתיים על עיכוב הליכי גביית הקנסות המופעלים נגדו. 8. תשובת המשיבה הוגשה ביום 24.3.08. לטענת המשיבה, מדובר במועד שנקבע בחיקוק, ועל כן יש צורך בטעמים מיוחדים להארכתו. המשיבה מסתמכת בתשובתה על ההחלטה שניתנה ע"י בית הדין הארצי לעבודה בעפ"א 21/05 מנחם לוין נ' מדינת ישראל, בעניין גדר השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להחליט האם להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט אם לאו. המשיבה טוענת כי פנייתו הראשונה של המבקש לביטול הקנסות היתה רק לאחר חלוף שנה מהמועד שהוטל הקנס האחרון, וכשנתיים לאחר הטלת הקנס הראשון, וגם זאת ללא כל נימוק סביר ומוצדק לאיחור. גם לגופו של עניין סבורה המדינה כי למבקש אין הגנה, וגם מטעם זה יש לדחות את בקשתו. 9. המסגרת הנורמטיבית: הוראות הדין הרלבנטיות לענייננו מצויות בחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985, הקובעות לאמור: "8. (א) היה למפקח או לרשם יסוד דביר להניח כי אדם עבר עבירה שדינה קנס מינהלי קצוב לפי סעיף 2(ג), רשאי הוא להטיל עליו את הקנס המינהלי שנקבע לאותה עבירה. (ב) הודעה על הטלת הקנס תומצא לנקנס לפי טופס שנקבע, ותכיל את הפרטים הבאים: (1) שם הנקנס ומענו; (2) תיאור תמציתי של העובדות המהוות את העבירה; (3) ציון המקום והזמן שבהם נעברה העבירה, במידה שאפשר לבררם; (4) ציון הוראות החיקוק שבהן נקבעה העבירה; (5) הקנס המוטל. (ב1) נקבע לעבירה מינהלית קנס בשל עבירה נמשכת, לא יוטל הקנס בשל העבירה הנמשכת, אלא אם כן צורפה להודעה על הקנס בשל העבירה כאמור בסעיף קטן (ב), התראה שלפיה אם לא תתוקן ההפרה עד המועד שנקבע בה, יוטל על הנקנס קנס בשל עבירה נמשכת; בהתראה יצוין גובה הקנס המינהלי הצפוי בשל העבירה הנמשכת. (ג) הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על העבירה; ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי; הודיע כאמור, יחולו הוראות סעיפים 13 ו-14. 8א. (א) הומצאה לנקנס הודעה לפי סעיף 8 רשאי הוא להגיש לתובע, שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו לענין סעיף זה (להלן - התובע המוסמך) בקשה לביטול ההודעה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו; נוכח התובע המוסמך כי התקיימה אחת מהעילות המפורטות להלן, רשאי הוא לבטל את ההודעה: (1) העבירה לא נעברה או שהיא לא נעברה בידי הנקנס; (2) בנסיבות המקרה אין ענין לציבור בהמשך ההליכים. (ב) התובע המוסמך ייתן החלטה מנומקת בתוך זמן סביר בנסיבות הענין וימציא את החלטתו כאמור לפונה. (ג) התובע המוסמך יערוך רישום של הודעות שביטל לפי סעיף זה ושל העילות לביטול ההודעות. (ד) הגשת בקשה לביטול הודעה אינה דוחה את המועד לתשלום הקנס. (ה) מי שהגיש בקשה לביטול הודעה, כאמור בסעיף זה, אינו רשאי להודיע על רצונו להישפט לפני שהתובע המוסמך המציא לו את החלטתו; דחה התובע המוסמך את הבקשה לביטול הודעה, רשאי מגיש הבקשה להודיע כי ברצונו להישפט על העבירה בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה אף אם שילם את הקנס לפני שהתובע המוסמך המציא לו את החלטתו הדוחה את הבקשה. (ו) התובע המוסמך רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועד האמור בסעיף קטן (א) אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה. . . . 13. (א) הודיע אדם שברצונו להישפט על העבירה לפי סעיף 8(ג) או לפי סעיף 9(ב) (3), או שרואים אותו לפי סעיף 9(ב)(2) כאילו הודיע כאמור, יגיש עליו תובע כתב אישום, זולת אם ראה שלא לעשות כן, מטעמים מיוחדים שיירשמו. (ב) בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור." 10. מהוראות אלו עולה, כי חוק העבירות המנהליות מעמיד בפני אדם אשר הוטל עליו קנס מנהלי ואשר מבקש להשיג עליו - שתי דרכי פעולה אפשריות: (א) להגיש לתובע המוסמך בקשה לביטול ההודעה על הטלת הקנס המנהלי, תוך 30 יום משהומצאה לו ההודעה, בהתאם לסעיף 8א' לחוק העבירות המנהליות. היה והבקשה תידחה, זכאי הנקנס להודיע כי הוא מבקש להישפט, וזאת תוך 30 יום מהיום שבו נמסרה לידיו ההחלטה הדוחה את בקשתו לביטול הקנס המנהלי, עפ"י סעיף 8א'(ה) לחוק העבירות המנהליות. גם אם איחר הנקנס את המועד להגשת הבקשה לביטול הקנס המנהלי, רשאי התובע המוסמך לדון בבקשה, אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות בנקנס ואשר מנעו ממנו להגישה במועד והבקשה הוגשה מיד לכשהוסרה המניעה, עפ"י סעיף 8א(ו) לחוק העבירות המנהליות. (ב) להודיע בכתב על רצונו להישפט על העבירה. ההודעה צריכה להימסר תוך 30 יום לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המנהלי, בהתאם לסעיף 8(ג) לחוק העבירות המנהליות. 11. סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות מאפשר לבית המשפט "מנימוקים שיירשמו" לקיים משפט בעבירה המנהלית, גם אם הודעת הנקנס על רצונו להישפט ניתנה באיחור, ולמעשה בכך להאריך המועד להגשת הבקשה להישפט על העבירה בגינה הוטל הקנס. הבקשה שבפני הוגשה בגדרה של הוראה זו. 12. מהם השיקולים שעל בית המשפט לשקול, בבואו לבחון אם להאריך המועד הקבוע בחוק העבירות המנהליות, להגשת בקשה להישפט? בבואו לשקול אם יש מקום להאריך המועד להגשת בקשה להישפט, צריך בית המשפט לאזן בין העקרון של סופיות הדיון והצורך להקפיד על מועדים שנקבעו בחיקוק לבין העקרון של חופש הגישה לערכאות משפטיות ולביקורת שיפוטית. גזירה שווה ניתן ללמוד מהחלטת בית הדין הארצי לעבודה שניתנה בעפ"א 21/05 מנחם לוין נ' מדינת ישראל, משרד המסחר והתעשיה (28.2.08). שיקול הדעת מתמקד בבחינת קיומו של טעם מוצדק או סביר לאיחור. אומר שם בית הדין הארצי בהסתמך על עפ"א (ארצי) 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ מ' מדינת ישראל, (12.3.06): "יש ליתן את הדעה לכך שעסקינן גם בהעברת החלטה של גוף מקצועי-מנהלי תחת שבט הבקורת של גוף שיפוטי. לטעמנו, כאשר ההליך מושא הבקשה להארכת מועד הינו החלטה של גוף מנהלי-מקצועי, אמת המידה של טעמים מוצדקים או סבירים היא הראויה... קביעת אמת מידה נוקשה יתר על המידה, עלולה לחסום באופן גורף מידי ביקורת שיפוטית של גוף שיפוטי על החלטה מקצועית". השיקולים שיש לתת עליהם את הדעת הינם אובייקטיביים וסובייקטיביים. השיקולים הסובייקטיביים הם: נסיבותיו האישיות של הנקנס, עבירות קודמות, היקף ביצוע העבירות, איתנותו הכלכלית; כן יש לבחון סיבות האיחור, האם מדובר בזלזול או בהתרשלות, או נסיבה שמנעה מן הנקנס את האפשרות לטפל בעניינו; יש לבחון את משך האיחור, ואם נפל פגם בהמצאת הודעת הקנס לנקנס. הנסיבות האובייקטיביות הין בחינת העבירה המיוחסת לנקנס, האם מדובר בחקיקת מגן, האם נפגעו זכויות או חרויות יסוד. בית הדין מסכם שם את הדיון בשיקולים אם להעתר לבקשה להארכת המועד, באמרו: "על מנת להעתר לבקשה להארכת מועד להשפט ע"י בית הדין לדון בענין לפי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה, הצדק ראוי, להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין כוונה כי יפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס". ובכך אין די - ויש לשקול גם את הטעמים לגופם, המשקפים לכאורה את סיכום ההצלחה של המבקש להפוך את כתב האישום אשר יוגש נגדו [ראה: עפ"א (ארצי) 15/05 ויקטור הלטאי מקסימיליאן נ' משרד המסחר והתעשיה (26.1.06)]. פרק זמן ארוך יחסית בין מועד ביצוע העבירה המיוחסת לנקנס ועד למשלוח הודעת הקנס, אף הוא עשוי להוות שיקול להארכת המועד להגשת בקשה להישפט - [ראה: עפ"א (ארצי) 49/06 מדינת ישראל נ' קבוץ אושה (14.5.07)]. 13. ומן הכלל אל הפרט. פרקי הזמן שחלפו בין המועדים בהן בוצעו העבירות המיוחסות למבקש נשוא הודעות הקנס ועד למשלוח ההודעות, לא היו ארוכות באופן משמעותי: בשני מקרים חלפו ימים ספורים בין מועד ביצועה של העבירה הנטענת עד למשלוח ההודעה, ובמקרה השלישי חלפו כ-11 חודשים. בכך אין כדי להוות נסיבה מספקת לכשעצמה להארכת המועד. יחד עם זאת, זהו שיקול שיישקל במכלול השיקולים, כפי שיפורט להלן. מאידך, עבר פרק זמן ארוך מאד מאז נשלחה למבקש הודעת הקנס הראשונה, ביום 11.7.05 - אשר נמסרה לו כדין, לבין הגשת בקשתו דנן ביום 4.3.08. מדובר בפרק זמן של 3 שנים חסר 4 חודשים (!). המבקש לא מכחיש כי הודעות הקנס הגיעו לידיעתו. טענתו מתמצית בכך שפניותיו לביטול הודעת הקנס - לא זכו למענה ענייני, ורק לאחר שקבל הודעה כי לא נמצאה עילה לביטול הקנס - פנה במסגרת 30 הימים בבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט. תחילה פנה בא כוחו, עו"ד בישיץ ביום 19.11.06, בדרישה לבטל את ההליכים נגד המבקש למרכז לגביית קנסות. אין זו הפניה המתאימה לפי חוק העבירות המנהליות. לאחר מכן ניסה המבקש בעצמו לבטל את רוע הגזירה, ופנה ביום 8.7.07 למרכז לגביית קנסות ולתובע מוסמך ברבנות הראשית, בבקשה להמיר הודעת הקנס שנשלחה לו באופן אישי על שם העסק. ולגופו של עניין טען המבקש כי החברה לא ביצעה כל עבירה, בהסתמכו על הטענה כי בעסקו נמכרים מוצרי חברות "נסטלה" ו"ריו" - שלשתיהן תעודת כשרות, ולפיכך בקש להישפט. כבר ביום 20.8.07 הודע למבקש כי לא נמצאה עילה המצדיקה ביטול הודעות הקנס, וגם בקשתו להישפט נדחית מחמת איחור. בשלב זה יכול היה וצריך היה המבקש להזדרז ולהגיש בקשתו להארכת מועד להישפט, וזאת תוך 30 יום מקבלת הודעת התובע המוסמך. המבקש לא עשה כן, וכפי שהוא מודה בתצהירו, הליכי הגביה כלפיו נמשכו, ורק ביום 9.11.07 פנה שוב, באמצעות בא כוחו, למשיבה. עותק הפניה לא צורף לבקשה, אך מתשובת התובע המוסמך מיום 9.1.08 ניתן ללמוד כי נעשתה פניה נוספת מתאריך 23.12.07. ושוב נדחתה בקשתו להישפט מחמת איחור. ההליך הנכון ננקט ע"י המבקש רק ביום 4.3.08, עם הגשת בקשה זו, כאמור כמעט 3 שנים לאחר שהמבקש קבל את הודעת הקנס הראשונה. 14. אין ספק כי התנהלות המבקש לא היתה תקינה: למבקש היה ידוע כי הוגשו נגדו הודעות לתשלום קנס מנהלי. הוא לא פעל בתחום המועדים הקבועים בחוק להגשת בקשתו להישפט, הוא לא פנה מיד כשנדחה, להאריך המועד להגשת הבקשה להישפט, לא היתה כל מניעה אובייקטיבית שמנעה ממנו לפעול בדלת אמות החוק. בפני הוצגו 9 הודעות קנס, אך המבקש מלין על הטרדות חוזרות ונשנות מצד פקחי המשיבה, כך שדווקא ריבוי הפניות אליו היה צריך להניעו לפעול באחת מן הדרכים שמתווה החוק. יחד עם זאת, מול התנהלות זו של המבקש חובה לבחון גם את התנהלות הרשות בעניינו. 15. פניותיו של המבקש לבטל הודעות הקנס ולחילופין - להישפט - נדחו ללא כל הנמקה. בעניין זה יפים הדברים שנקבעו בעפ"א 49/06 מדינת ישראל נ' אושה הנ"ל: "בכל מקרה, לרבות במקרה בו הוגשה בקשה לביטול הקנס באיחור, על התובע המוסמך לתת דעתו לבקשה גופה, ולנמק את ההחלטה אליה הגיע. ודוק. חובת ההנמקה בה חייבת הרשות המוסמכת, היא מעיקרי הצדק הטבעי ומיסודות המשפט המנהלי והתובע המוסמך אינו רשאי לפטור עצמו הימנה". שתי התשובות של התובע המוסמך, מיום 20.8.07 ומיום 3.2.08, אשר דחו את בקשות התובע לביטול הודעת הקנס ואת בקשתו להישפט מחמת איחור - אינן מנומקות ואינן עומדות בחובת ההנמקה המוטלת על רשות מנהלית. 16. כאמור, בפני המבקש, אשר בקש להשיג על הודעות הקנס, היו שתי דרכי פעולה: לבקש להישפט, ולחילופין, לנסות לבטל את הודעות הקנס ורק לאחר קבלת הודעת דחיה - לבקש להישפט. המבקש נקט בדרך השניה, וניסה תחילה, יותר מפעם אחת, לבטל את הודעות הקנס, תוך שהוא מסביר את עמדתו כי לא עבר כל עבירה על הוראות החוק לאיסור הונאה בכשרות, הואיל וליצרני הגלידות הנמכרות בעסקו יש תעודת הכשר. המבקש לא זכה למענה ענייני לדחיית הבקשה וביטול הודעות הקנס, פרט לאמירה הסתמית כי "לא נמצאה עילה לביטול". כך גם ההודעה כי אין למבקש עוד זכות להישפט מחמת איחור בפניה - אינה מנומקת. נסיבות אלו - לטעמי - מצדיקות מתן אורכה למבקש להגשת דרישתו להישפט. לכאורה, ניתן לומר כי משבחר המבקש בדרך השניה - כל עוד לא קיבל תשובה מנומקת המפרטת את טעמי דחיית הבקשה לביטול הודעות הקנס, לא החל מרוץ המועדים להגשת הבקשה להישפט. אשר על כן, הנני מקבלת את בקשת המבקש ויש לראותו כמי שהודיע בזמן על רצונו להישפט, ועל התובע המוסמך לפתוח בהליך מתאים בעניינו. בקשה להישפטקנס