להלן החלטה בנושא היטל ביוב - סמכות בית המשפט שלום: החלטה 1. במסגרת תביעה כספית שהגישה התובעת האחים ישראל בע"מ (להלן "החברה"), נדרשת השבת סכום של 1,537,006.23 ₪ ששלמה החברה לעירית רחובות עבור אגרות בניה, ביוב, תיעול, הנחת צנרת, סלילת כבישים ומדרכות, וחיבור למים. בפני בקשת העיריה לקבוע כי תביעת החברה בגין החיוב בהיטל ביוב אינה ראויה להידון בבית משפט השלום. 2. העיריה טוענת, כי הסמכות לדון בערר על דרישת היטל ביוב היא של ועדת הערר על פי סעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב - 1962 (להלן "חוק הביוב"). ערעור על החלטת ועדת ערר יוגש לבית משפט לענינים מנהליים, לפי סעיף 31 לחוק הביוב. על פי ההלכה הפסוקה (רע"א 2425/99 עירית נס ציונה ואח' נ' י.ח. ייזום והשקעות בע"מ ואח' פ"ד נד(4) 481 - להלן: "הלכת ייזום"), רשאים גופי הערר לדון גם בעצם סמכותם שלהם, ויש לתת עדיפות לבירור הענין בפניהם על פני תביעה המוגשת לבית המשפט. החברה טוענת כי הלכת ייזום סויגה בפסיקה, כך שנעשתה אבחנה בין דרישת תשלום מראש, ותקיפתה בערר על פי חוק הביוב, לבין דרישה להשבת היטל ששולם (רע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ תק-על 2005(3) 3688, להלן: "הלכת צרפתי"). עוד טוענת החברה, כי הואיל והעלתה טענות שונות נגד היטלים נוספים, לא יהיה נכון לפצל את הדיון ולהפריד את נושא היטל הביוב מתביעת ההשבה בגין יתר ההיטלים, שכולם נובעים מאותו מקור עצמו, היתר הבניה שניתן לתובעת. 3. שאלת חלוקת הסמכויות נדונה בהרחבה בארבעה פסקי דין מנחים: רע"א 2425/99 עיריית רעננה ואח' נ' ייזום השקעות בע"מ ואח', פ"ד נד(4) עמוד 481 שם נקבע, כי אין לאפשר עקיפה של סמכות גופי הערר הפועלים מכוח החוק, אף שנשמר פתח צר המאפשר לבית המשפט להכריע במחלוקת, גם כזו הנתונה להליך של ערר, כאשר מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת: "וכך, מקום שהמחוקק קבע דרך מיוחדת להשגה ולערר יש ללכת בדרך זו ולא לאפשר את עקיפתה (ראה לעניין זה גישת השופט אור בפרשת דשנים וחומרים כימיים בע"מ [4], בעמוד 825). על רקע תפיסה זו דחה בית-המשפט הגבוה לצדק לא אחת עתירות שונות בעניינים שבהם נמצא לעותר סעד חלופי בדרך של השגה וערר (השווה: בג"ץ 5199/92 חסן נ' שר הפנים (להלן - פרשת חסן [6]); ע"א 5404/97 רוט נ' עירית הרצליה (להלן - פרשת רוט [7])). עם זאת ראוי לציין כי נשמר גם כך פתח צר המאפשר לבית-המשפט הרגיל או לבג"ץ להיזקק להכרעה במחלוקת גם כאשר הנושא נתון להליך של השגה וערר, והוא כאשר מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת... לעניין זה ראה דברי השופטת שטרסברג-כהן בע"א 6971/93 עיריית רמת-גן נ' קרשין [8], בעמוד 481: "... גם כאשר פתוחה בפני נישום דרך ההשגה, יש שלא תיסגר בפניו דרך הפנייה לבית המשפט. לבית המשפט נתונה הסמכות לדון בתובענה גם כאשר המחוקק קבע מסלול אחר לטפל בעניין, אלא שבית המשפט לא יפעיל סמכות זו כדבר שבשיגרה, כאשר פתוחה בפני התובע דרך אחרת. לא בהכרח מוציאה דרך ההשגה את האפשרות לפנות לבית-משפט, במיוחד כאשר מדובר בנושאים בעלי חשיבות עקרונית או בהבטחה שלטונית נטענת, כפי המקרה שלפנינו..."". ייאמר, כי על פי החלטת כב' השופטת פרוקצ'יה, אין נפקות לעובדה כי מדובר בסעד של השבה: "... בענייננו מדובר בתביעת השבה של כספים ששולמו. לא נראה לי כי יש נפקות לעובדה כי הסעד המבוקש הינו השבה ככל שהדבר נוגע לעניין סמכותם של גופי הערר...". דברים דומים נאמרו על ידי כב' הנשיא ברק שם, והתקבלו על דעת כב' השופט אנגלרד. ברע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' מוריס בלונדר ואח', פ"ד נט(5) 473, תקפו התובעים דרישה לתשלום היטל סלילה, אגרת הנחת צנרת והיטלי ביוב, טרם ששילמו את התשלום. נקבע שם, כי: "הסמכות לדון בהשגות על פעולות מנהליות של רשות מקומית נתונה, בסייג הקבוע בפרט 8(א) לתוספת ובהעדר הסדר מיוחד, לבית המשפט לעניינים מנהליים, ואינה נתונה לבתי המשפט האזרחיים. זאת, ללא קשר לשאלה האם הופעל שיקול דעת על ידי הרשות טרם ביצועה של הפעולה המנהלית או האם מדובר ב"פעולה טכנית" גרידא". אומר כבר עתה, כי איני רואה הקבלה בין עניין בלונדר לענייננו. בעוד שבענייננו עותרת התובעת להשבת כספים ששולמו, הרי בעניין בלונדר עתרו התובעים למתן סעד הצהרתי לפיו דרישת התשלום הוצאה בחוסר סמכות והינה בטלה, עניין המצוי בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים. ב"כ המשיבה מפנה להחלטת כב' השופט גרוניס ברע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ, תק-על 2005(3) 3688 שניתנה ביום 19/9/2005, ומבקש לראות בה החלטה המסייגת את הלכת ייזום. בעניין צרפתי, עתרה החברה להשבת כספים ששילמה לעיריית אשדוד בגין היטלי סלילת רחובות, אספקת מים ותעול. בבוחנו האם מוסמך בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בתביעה או בית משפט אזרחי, קבע כב' השופט גרוניס, כי: "כאשר אדם מעונין בביטולה או בשינויה של החלטה שנתקבלה על ידי רשות מקומית, ובהעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים. שונים הם פני הדברים כאשר הסעד המבוקש הינו סעד כספי. יש לאבחן מקרה זה ממקרה בו נתבקש סעד של ביטול או שינוי החלטה מינהלית". אף את ההחלטה בעניין צרפתי אני רואה לאבחן מענייננו. אמנם נכון הוא כי שני הסעדים הנתבעים, הן בענייננו והן בעניין צרפתי, נתבעים בגדר השבה, אולם אין דרישה להחזר היטל ביוב דומה להחזר היטלי סלילת רחובות, אספקת מים ותיעול. בעוד שבראשונה מעוגנת סמכות ועדת הערר מפורשות בחוק ספציפי, הרי באחרונים לא הוסמכה ועדת ערר מטעם הרשות, ואף לא הוסמך בית משפט לעניינים מנהליים. בעוד שבראשונה עומדת שאלת סמכות בית משפט אזרחי מול בית משפט מנהלי, הרי שבאחרונים עומדת שאלת סמכות בית משפט אזרחי מול ועדת ערר. החלטה רביעית אליה ראוי להתייחס, ואליה מפנה המבקשת, היא רע"א 3993/05 ש.א.ב. חברה להשקעות ופיתוח בע"מ נ' עיריית באר-שבע (להלן: "עניין ש.א.ב.") שניתנה ביום 25/5/2006 (מאוחרת לצרפתי). בעניין זה עתרה התובעת להשבת סכומים ששילמה בגין אגרות והיטלי פיתוח בעבור רכיבי הביוב והמים. בהחלטתו, חוזר בית המשפט ומפנה להלכת ייזום: "במקרה הנוכחי, אף שאין לומר כי אין בו היבטים ציבוריים או משפטיים בעלי עניין כשלעצמם, הוכרעה המחלוקת על-פי אשר נפסק לפני שנים לא רבות בבית משפט זה, בפסק דין יייזום; המצב המשפטי בעקבות זאת אינו נטול קשיים מהיבטים שונים, אך החלופה של הבאת הכל בכל אל שולחנם העמוס של בתי המשפט אינה אופציה משמחת אף היא; ומכל מקום סבורני כי תיק זה אינו מתאים על-פי מהותו לערעור בגלגול נוסף, שכן האמור בפסק דין יייזום יושם כראוי בבית המשפט המחוזי, ושינוי מערכתי מצוי ביסודו של המחוקק... אכן, יש שנעשית הבחנה בין תקיפתה של דרישת תשלום, שמקומה בבית המשפט לעניינים מינהליים (רע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר (טרם פורסם) (השופט גרוניס), ובין תביעת ההשבה שעניינה סעד כספי, הנדונה בבית משפט אזרחי, רע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי (טרם פורסם) (השופט גרוניס); רע"א 3879/05 עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה-ישראל (טרם פורסם)). אך בענייננו אין עוסקים אנו בשאלת סמכות בתי משפט אזרחיים מול בית המשפט לעניינים מינהליים, אלא ביישומו של פסק דין יייזום - בית המשפט האזרחי אל מול ועדות ערר וגופים מינהליים, והשוני ברור". (ההדגשה שלי - א"ש). 4. משמעות סקירת הפסיקה שלהלן, לעניות דעתי, היא זו: הלכת ייזום קובעת כי דין תביעת השבה כדין ערר לכתחילה, וקובעת את סמכות ועדות הערר אל מול תביעה אזרחית בבית משפט. הלכת ייזום דנה בהיטלי ביוב, בין השאר. פסק דין בלונדר קובע את הסמכות לדון בהשגה על פעולה מנהלית של רשות לבית המשפט לענינים מנהליים, ולא לבתי משפט אזרחיים. באותו ענין נדונה דרישת תשלום של היטלים שונים, בהם היטל ביוב, מלכתחילה ולא בדיעבד. הלכת צרפתי קובעת כי יש להבחין בין תביעת השבה לבין ערר לכתחילה, ולקבוע הסמכות בגין תביעת השבה על פי סכומה, בבית משפט אזרחי. במובן האבחון בין השבה לבין תביעה לכתחילה חלוקים הלכת ייזום והלכת צרפתי, והלכת צרפתי לכאורה גוברת, בהיותה מאוחרת להלכת ייזום. אלא שיש לאבחן את הלכת צרפתי, המתיחסת באופן כללי לתביעת השבה אל מול תביעה מראש, ואינה מתיחסת להיטל ביוב, שבו הסדר חוקי מיוחד. ואכן, בענין ש.א.ב חוזר בית המשפט העליון ומפנה להלכת ייזום, בתביעה להשבת סכומים ששולמו בגין היטלי ביוב, בין השאר. המסקנה היא שבעניננו, מקום שהמדובר בתביעה להשבת סכומים ששולמו בגין היטלי ביוב, הסמכות היא לועדת ערר לפי חוק הביוב, ולא לבית המשפט. זוהי הלכת בית המשפט העליון, והיא מחייבת. איני סבורה, שמקרה זה נחשב לבעל חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת, ועל כן נכנס לפתח הצר שהותיר פסק דין יייזום. 5. למעלה מן הצורך, יש להתיחס לנושאים הבאים שהועלו על ידי הצדדים: א. בברע (תא) 2164/05 עירית רמת גן נ' מאירוביץ חיים חברה לבניה ויזמות בע"מ נקבע כי על פי הלכת צרפתי, גם מקום שמדובר בתביעת השבה של היטלי ביוב, הסמכות היא לבית המשפט האזרחי. פסק דין זה ניתן ביום 23/3/2006. פסק הדין בענין ש.א.ב ניתן על ידי בית המשפט העליון ביום 26/6/2006, וללא ספק קביעותיו הן המכריעות. ב. מקום שהתובע מבקש השבה בגין היטלים שונים, שאינם רק היטלי ביוב, ומקום שעל פי החוקים האחרים אין דרישה להפנית הענין לועדת ערר זו או אחרת, קיימת סכנה כי התביעה שעילתה זהה תידון על ידי גופים שונים, ובכך יגרם אבדן זמן יקר. כך גם בעניננו. ג. התווית פסק דין ייזום מעלה בעיות ישום, בין השאר בכך שערר מוגבל בזמן, וגם הסמכות להאריך את פרק הזמן להגשת ערר מוגבלת. לפיכך, יכול תובע לצאת וידיו על ראשו, אם לא מצא לנכון לפנות לכתחילה לועדת הערר. יתרה מזו, דחית הבקשות עלולה אף להביא לאבדן זכות התביעה להשבה. ד. עוד יש לתהות אם ההבדל בין דרישת השבה של היטל ביוב לבין דרישת השבה של היטלים אחרים כה משמעותי, עד שיש להבחין אבחנה כה חדה ביניהם לצורך סמכות הדיון. בענין ש.א.ב התיחס לכך השופט רובינשטיין, באמרו: "המצב המשפטי בעקבות זאת (הלכת ייזום - א"ש) אינו נטול קשיים מהיבטים שונים, אך החלופה של הבאת הכל בכל מכל אל שולחנם העמוס של בתי המשפט אינה אופציה משמחת אף היא; (בסעיף ח' לפסק הדין). וכן: "...הסוגיות עצמן אינן מרפות, בין הרשויות המקומיות והועדות המקומיות לבין ועדות הערר למיניהן ובתי המשפט האזרחיים והמינהליים, והן זועקות לדעתי לרפורמה ולהסדרה מתוקנת מאת המחוקק..." (בסעיף ט' לפסק הדין). ה. ועוד אוסיף, כי הליכה בתוואי הנ"ל מחייבת פיצול התביעה, באופן שהשבת היטלי הביוב תידון בפני ועדת הערר, וכל שאר הטענות בגין היטלים אחרים יידונו בבית המשפט. יש בכך משום כפל דיון, שאושר אמנם בפסק דין ש.א.ב. (שם, בסעיף ט"ז לפסק הדין), אולם ניתן לתהות אם קיימת הצדקה עקרונית לו. אגב, הפיצול אושר בפס"ד ש.א.ב על סמך האמור בפסק דין ייזום, אולם בייזום המדובר היה בשתי ועדות סטטוטוריות שבית המשפט נדרש להכריע במקומן, ואילו בעניננו, בית המשפט יוסיף לדון בכל העילות למעט אלו של היטל ביוב שיוחזרו לועדה על פי חוק. למרות כל אלו, כמובן מאליו, אצעד בהחלטה זו לאור הלכות ש.א.ב. וייזום. 6. התוצאה היא, שאני מקבלת את הבקשה, קובעת כי לבית משפט זה אין הסמכות לדון בתביעה להשבת היטלי הביוב, ומשום כך דוחה על הסף את התביעה בעילה זו. לפיכך, אני מורה על מחיקת הסעיפים 24-33 לכתב התביעה, ובהתאם על הפחתת סכום התביעה בסכום היטלי הביוב הנטענים, -.356,397.60 ₪. המשיבה תישא בהוצאות הבקשה, בסכום של -.2,000 ₪ בצרוף מע"מ. נקבע לקדם משפט נוסף, ליום 29/04/2007 בשעה 09:40. אגרות והיטלי פיתוחהיטל ביובביוב