הסתננות לישראל דרך גבול מצרים

להלן הכרעת דין בנושא הסתננות לישראל דרך גבול מצרים: הכרעת דין 1. בתיק זה הודה הנאשם בהסדר טיעון ובכתב אישום מתוקן ב -4 עבירות של שהייה בלתי חוקית לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב 1952 (להלן "חוק הכניסה") ובעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין תשל"ז 1977 (להלן "חוק העונשין"). 2. עוד על פי הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים כי ב"כ הצדדים יטענו באופן חופשי לתחולת או אי תחולת החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תשי"ד 1954 (להלן: "חוק ההסתננות") על העבירות שאותן ביצע הנאשם על פי כתב האישום. 3. כמו כן הוסכם בין הצדדים כי העונש שיושת על הנאשם, בין אם תתקבל טענת ב"כ המאשימה לתחולת חוק ההסתננות או לחילופין תתקבל טענת ב"כ הנאשם לאי תחולתו של חוק ההסתננות, הוא 5 חודשי מאסר בפועל, שיחל מיום מעצרו של הנאשם וכן מאסר מותנה. לגבי קנס כספי יהיו הצדדים רשאים לטעון באופן חופשי. 4. כתב האישום מכיל 4 אישומים. על פי האישום הראשון בין החודשים נובמבר - דצמבר 1999 שהה הנאשם בארץ ללא אישורי שהייה או תעסוקה והורחק מהארץ ביום 15.10.01. 5. על פי האישום השני בשנת 2002 הסתנן הנאשם לישראל דרך גבול מצרים בכך שחצה את הגבול בנקודת מעבר שאינה ידועה ולא דרך נקודת מעבר מוסדרת. בתאריך 25.4.05 נמצא הנאשם שוהה שלא כדין בתחומי מדינת ישראל והוצא נגדו צו הרחקה. 6. על פי האישום השלישי בתאריך שאינו ידוע למאשימה הסתנן הנאשם לאחר גירוש לשטח מדינת ישראל דרך גבול מצרים בנקודת מעבר שאינה ידועה בכך שחצה את הגבול לא דרך נקודת מעבר מוסדרת. בתאריך 27.7.05 נמצא הנאשם שוהה בישראל שלא כדין. נגד הנאשם הוצא צו הרחקה ביום 27.7.05. 7. על פי האישום הרביעי עובר לתאריך 7.9.05 קשרו הנאשם ואדם נוסף המכונה "איש הזבל" (להלן: "איש הזבל") קשר לביצוע פשע לפיו איש הזבל יסייע לנאשם ולגיסתו להסתנן לישראל דרך גבול מצרים בתמורה לתשלום בסך 2500$. 8. ביום 7.9.05 הסתננו לישראל הנאשם לאחר גירוש וכן גיסתו מבלי שהיו להם אישורי כניסה כדין, ההסתננות נעשתה דרך גבול מצרים בכך שחדרו באופן רגלי את הגבול ולא דרך נקודת מעבר מוסדרת. בכך שהו הנאשם וגיסתו בישראל שלא כדין. 9. כאמור לעיל הודה הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן למעט בעבירות של הסתננות לפי חוק ההסתננות שלגבי תחולתו הוסכם בין הצדדים כי הם יטענו חופשי. 10. לטענת ב"כ המאשימה החוק למניעת הסתננות הינו חוק ספציפי המתייחס למי שהסתנן לישראל דרך גבולות הארצות המנויות בסעיף 1 לחוק. עוד לדבריו על פי סעיפים 2 ו 3 לחוק בהם מואשם הנאשם אין על התביעה להוכיח כוונה לפגוע בבטחון המדינה ודי בכך שהתביעה תוכיח את הכניסה כמסתנן, כמשמעות ההגדרה בסעיף 1 לחוק או הסתננות לאחר גירוש, לשם החלת החוק על המעשים שביצע הנאשם. לטענת ב"כ המאשימה אין חולק כי החוק נחקק בראשית ימיה של המדינה על רקע מצב בטחוני של הסתננויות ופיגועים, אך אין בכך כדי לקבוע כי החוק מכוון אך ורק כלפי מי שהסתננו למדינה ממדינות ערב במטרה לפגוע בבטחון המדינה. 11. לטענת ב"כ הנאשם נועד החוק למניעת הסתננות למנוע כניסתם של זרים ממדינות אוייב המבקשים לחדור לישראל על מנת לפגוע בה או באזרחיה במישרין או בעקיפין. מדובר בחוק ספציפי שחוקק ב 1954, שנתיים לאחר שנחקק חוק הכניסה לישראל שמטרתו היתה ליתן מענה לבעיית ההסתננות שפגעה בתושבי המדינה. לדבריו החוק קבע הסדרים מיוחדים ונוקשים כולל הקמת בית דין צבאי מיוחד לשם מניעת הסכנה שנשקפת מהמסתננים. המיוחד לדבריו בחוק זה הינו לא ענין הגבולות אלא זהותו של הנכנס. לפיכך, לטענתו אין להחיל את הוראות חוק ההסתננות על עובדות המקרה שבפני בית המשפט, שכן הנאשם לא חדר לישראל על מנת לפגוע באזרחיה. דיון: 12. על פי הגדרת מסתנן בסעיף 1 לחוק ההסתננות מסתנן הינו מי שנכנס לישראל ביודעין ושלא כדין והיה אזרח או תושב או מבקר באחת מהמדינות שהינן - לבנון, מצרים, סוריה, סעודיה, עבר הירדן, עירק או תימן. 13. לכאורה אין חולק על כך שערב כניסתו לישראל בכל אותן פעמים, כמפורט בכתב האישום היה הנאשם על פי הודאתו במעמד של מי שביקר במצרים ומשם נכנס ביודעין ושלא כדין לתחומי מדינת ישראל. לא רק זאת הנאשם הודה כי חזר והסתנן לישראל לאחר שגורש מן הארץ וגם זאת מספר פעמים. 14. ההגדרה של מסתנן לפי מילון אבן שושן הינה: "בהשאלה: מי שעבר את קו הגבול ונכנס לארץ בגניבה". 15. פשיטא על פי הגדרות החוק ביצע לכאורה הנאשם את העבירות של הסתננות לפי סעיפים 2 ו-3 לחוק ההסתננות. 16. יחד עם זאת יש לזכור כי מדובר בחוק ספציפי שנחקק בשנת 1954 על רקע מציאות בטחונית של ריבוי הסתננויות לתחומי המדינה ממדינות אויב, כשמטרת המסתננים 5היתה לפגע ולרצוח ישראלים. 17. בע"פ 7112/05 HEMTT GAMEL UNCE נ. מדינת ישראל שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע אומר כב' השופט הנדל בהתייחסות לחוק ההסתננות : "חוק זה טומן בחובו מאפיינים מיוחדים. לענייננו נסתפק בשניים מהם. ראשית החוק נחקק בשנת 1954, כוונת המחוקק אז לאו דווקא מתאימה למציאות ימינו. אם כי יהיה מי שיאמר שהשוני בין התקופות מצומצם יותר מכפי שניתן היה לקוות אז. שנית מסתנן מוגדר כ"מי שמכנס לישראל ביודעין ושלא כדין". אין הגדרה מדוע נכנס ולמשך כמה זמן נכנס. מכאן יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו, אין לאפשר לחומרת העבירה של הסתננות - שנושאת בצידה עונש מאסר בפועל מקסימלי של 5 שנים - לסנוור את שיקול הדעת הפרטני של בית המשפט .....יחד עם זה בל נשכח שהמחוקק לא מצא לנכון לבטל את עבירת ההסתננות. כל עוד גבולות המדינה דורשים פיקוח ביטחוני הדוק יש להתייחס בחומרה לכניסה לארץ שלא כדין אפילו הדבר לא נעשה בכדי לפגוע בבטחון המדינה". 18. חוק ההסתננות התקבל בכנסת ביום 16.8.1054. 19. בדברי ההסבר להצעת החוק שפורסמו ברשומות ביום 3.5.53 נאמר: "החוק המוצע בא לשפר את הבטחון בגבולות המדינה ואת הבטחון הכללי על ידי ייעול האמצעים המשפטיים הנקוטים נגד מסתננים לאחר שנמצא כי האמצעים הקיימים למטרה זו אינם הולמים את חומרת הבעיה.....בשני החוקים הנזכרים לעיל אין גם אפשרות להחמיר בדין לגבי מסתננים הבאים למטרות חבלה ומסכנים ביותר את הבטחון בגבולות או לגבי המארגנים את תנועת ההסתננות לארץ או מסייעים לה. החוק המוצע בא לקבוע את מעשה ההסתננות כעבירה בפני עצמה, שדינה חמור מן הקבוע בחוק הכניסה לישראל תשי"ב 1952...." 20. על פי שיטת הפרשנות התכלתית שמשמעותה היא "להעניק לדבר חקיקה את המשמעות המגשימה בצורה הטובה ביותר את תכליתו". (פרופ' אהרון ברק "פרשנות במשפט" כרך 2 עמ' 143 ) מטרת חקיקתו של חוק ההסתננות היתה לשים קץ לחדירתם של ערבים המתגוררים במדינות ערב לפגוע בתושבי המדינה. במציאות שהיתה קיימת בשנת 1954 שבה מדינות ערב נמצאו במצב של מלחמה מתמדת נגד מדינת ישראל , היתה ההסתננות למדינה חלק ממלחמת גרילה של ארצות האויב וכדרך להמשיך ולבצע פעולות איבה. 21. במציאות שהיתה קיימת בשנת 1954 נועד החוק למנוע הסתננות של אנשים שבאו מתחומי מדינות ערב שהיו מדינות אוייב ושחזקה עליהם כי מטרת כניסתם הינה לפגע באזרחי המדינה. מטעם זה קובע סעיף 10 לחוק ההסתננות חזקה שבחוק כי מי שנכנס לישראל ללא רשות כניסה או שוהה בישראל שלא כדין, רואים אותו לענין חוק זה כמסתנן, כל עוד לא יוכיח את ההפך. דהיינו חזקת המסתנן לפי הגדרתו בסעיף 1 הינה כניסה ממדינות ערב שהן מדינות האוייב במטרה לבצע עבירות כנגד אזרחי המדינה. 22. בשל כך מצא המחוקק לנכון לקבוע עונשי מאסר כבדים ביותר על המסתננים. כך קובע סעיף 2 לחוק עונש של 5 שנות מאסר על מסתנן. סעיף 3 משית מאסר של 7 שנים על מסתנן שחזר לארץ כמסתנן לאחר שגורש. סעיף 4 משית מאסר עולם על מי שהסתנן כשהוא מזויין וסעיף 5 מטיל עונש של מאסר עולם על מי שהסתנן וביצע פשע או עבירה שיש בה פגיעה ברכוש שימוש בכח או הפרת השלום. 23. לגבי אנשים שנכנסו לישראל, שלא כמסתננים כמשמעותם בחוק ההסתננות, קיים חוק הכניסה לישראל שנחקק כשנתיים לפני חוק ההסתננות ואשר נועד למנוע כניסה שלא כדין של אנשים שאין בידיהם אישורי כניסה ו/או שהייה בישראל. החוק מכוון לתיירים או לאנשים שאינם יהודים עולים ואינם אזרחי ישראל. חוק הכניסה לישראל תוקן בשנת תשס"א במטרה להתמודד עם תופעת המהגרים והעובדים הזרים הבלתי חוקיים השוהים בישראל שלא כדין. אוכלוסיית השוהים הבלתי חוקיים כוללת בין היתר עובדים זרים או תיירים שלא עזבו את הארץ עם תום תקופת האשרה שניתנה להם. 24. חוק הכניסה לישראל נועד בעבר וגם כיום לאחר תיקונו להתמודד עם שהייתם שלא כדין בישראל של אנשים שנכנסו ללא היתר לישראל, או נשארו בישראל לאחר שפג אישור שהייתם, ומסמיך את שר הפנים להוציא צווי הרחקה וכן להסדיר את ענייני המשמורת. 25. חוק הכניסה לישראל הינו חוק כללי העוסק במגוון מצבים ומטרות של מי שנכנס לישראל שלא כחוק, בין לשהיייה, בין לצרכי פרנסה ובין לצורך ביצוע עבירות נילוות. חוק ההסתננות נחקק כחוק ספציפי על מנת לתת מענה לחדירות של מסתננים לישראל במטרה לפגע באזרחיה. 26. מכל האמור לעיל מסקנתי היא כי על פי התכלית החקיקתית של חוק ההסתננות אין להחיל חוק זה על עניינו של הנאשם שבפני. 27. בת.פ (ת"א)2357/03 מדינת ישראל נ. בנין לטיסה אומר כב' השופט רוזן: "זאת ועוד, אותם תושבים זרים- שחדרו למדינה, שלא כחוק בחציית גבול ישראל מצרים - לו היו חודרים למדינה, שלא כחוק דרך הים או דרך נמלי הים של ישראל היו מואשמים בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל. מדובר באותם עבריינים בכח שבאו לישראל לאותן מטרות. הסכנה הטמונה בהם זהה. ההבחנה ביניהם מלאכותית למשעי. הבחנה שאינה במקומה. רוצה לאמר הפירוש המוצע ע"י התביעה לתיבה "מבקר" זר לתכלית החוק למניעת הסתננות". 28. לענין זה יש להוסיף את עקרון המידיות של העונשים שקבע המחקק בחוק ההסתננות והכוללים מאסר עולם על מי שהסתנן לישראל וביצע פשע או עבירה שיש בה פגיעה ברכוש, שימוש בכח או הפרת השלום. היעלה על הדעת לייחס למחוקק כוונה להשית מאסר עולם על נאשם אשר בנוסף לכניסתו הבלתי חוקית לישראל באופן בו נכנס הנאשם שבפני לישראל וגם ביצע עבירת רכוש. מכאן אתה למד שעל פי לשון החוק שנוקט במלה מסתנן שביצע פשע , עליו להיות בראש ובראשונה מסתנן כהגדרתו בסעיף 1 לחוק ההסתננות ועל פי המשמעות שיש להגדרה זו באותו חוק, דהיינו שמדובר במי שנכנס לישראל במטרה לפגע באזרחיה וגם ביצע בנוסף עבירת פשע או עבירה נוספת כמפורט בסעיף 5. 29. מכל האמור לעיל מסקנתי היא כי אין להחיל את חוק ההסתננות על עובדות המקרה שבפני ואין להרשיע את הנאשם בעבירות לפי חוק ההסתננות. 30. התוצאה היא שאני מרשיעה את הנאשם על פי הודאתו ב -4 עבירות בניגוד לסעיף 21 (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב 1952 ובעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין. 31. אני מזכה את הנאשם מהעבירות לפי סעיפים 2 ו-3 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תשי"ד 1954. אשר לעונש: 32. לנאשם אין עבר פלילי. הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר. אשר על כן מצאתי לקבל את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים ואני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א. 5 חודשי מאסר בפועל לריצוי מיום מעצרו של הנאשם 13.9.05. ב. 10 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה כמו העבירות שבהן הורשע בתיק זה. ג. קנס כספי בסך של 2500 ₪ או 20 ימי מאסר. הודעה זכות הערעור.משרד הפניםמסתננים