הפליה בכניסה למועדון

להלן פסק דין בנושא הפליה בכניסה למועדון: פסקֿֿדין 1. בפניי תביעה שעילתה הפליה אסורה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן: "חוק איסור הפליה" או "החוק"). 2. התובע, בן עדות המזרח, טוען כי ביום 12.11.2006, מוצאי שבת, בסמוך לאחר חצות הליל, הגיע עם שניים מחבריו, ערן נחשון ואורית (סבטלנה) זכרוב, למועדון לילה בשם Keyser Soze בהרצליה (להלן: "המועדון"). בכניסה עמדה מארחת (המכונה על ידי התובע בשם "סלקטורית"), ושמה אירנה. לדברי התובע, היא התירה לזוג חבריו, שגוון עורם בהיר, להכנס למועדון, אך מנעה את כניסתו שלו. בנוסף, הותרה כניסתם של אורחים נוספים שחזותם בהירה, שהגיעו למקום לאחר התובע. התובע טוען כי הסיבה היחידה בגינה נמנעה כניסתו למועדון היתה חזותו המזרחית. התביעה הוגשה נגד החברה המפעילה את המועדון, ושלושת מנהליה ובעלי מניותיה. 3. הנתבעים מכחישים מכל וכל את טענת ההפליה. לדבריהם, הם מקפידים על שמירת הוראות חוק איסור הפליה, ולכן הסכם העסקתן של המארחות אוסר עליהן להפלות מחמת מוצאו של אדם. מדובר במועדון מבוקש ומדי ערב צובאים על דלתותיו אלפי מבלים המבקשים לבקר בו. בשל הנחיות המשטרה, אין אפשרות להכניס למועדון את כל המבקרים, כדי להמנע ממצב של צפיפות ייתר. במקרה דנן, לו אך דאג התובע להזמין מקום במועדון מבעוד מועד, כניסתו היתה מתאפשרת. 4. מטעם התובע העידו הוא עצמו וכן אורית (סבטלנה) זכרוב וחבר נוסף שלו, עזרא לדני. התובע העיד כי בעת שהגיע למועדון עמדו בחוץ בין עשרה לחמישה עשר אנשים, אך בזמן שהוא המתין בחוץ, אנשים אחרים, שגוון עורם בהיר, נכנסו למועדון (ע' 16 לפרוטוקול). התובע העיד עוד כי פנה אל המארחת אירנה וביקש לדעת מדוע היא מונעת את כניסתו למועדון: "שאלתי את הסלקטורית באופן אישי, אם היא רואה בי משהו לא נכון, ואמרה תמתין עוד דקה כי היא קובעת והמתנתי וראיתי שאין יחס ופניתי אליה, ואמרה תמתין כאן והיא החליטה באופן חד משמעית. בפעם השניה אמרה לי אתה לא נכנס וזהו." (ע' 13 לפרוטוקול) "אורית וערן [זוג החברים- ח.ב.] נכנסו ואורית אמרה מה איתו (עליי) ואמרה תמתין ואמרה להם להכנס, והם נכנסו ושאלתי למה והיא היתה נחרצת, ואמרה לא זה לא, בהתחלה עמדתי בצד וניסיתי להגיד למאבטחים מה קרה כי אני סך הכל סטודנט ... כששאלתי להגיד סיבה קונקרטית היא אמרה לי אני קובעת פה ואין מה להתווכח" (ע' 15 לפרוטוקול). לדברי התובע, הוא המתין בין שלושת רבעי שעה עד שעה בטרם התייאש ועזב את המקום יחד עם חבריו, שהמתינו לו לשווא בתוך המועדון. 5. אורית (סבטלנה) זכרוב תמכה בעדותה בגרסתו של התובע: "... היינו ביחד ובעצם הסלקטורית הכניסה אותי ואת בן הזוג שלי ולא את התובע, וזהו ... נכנסנו לכניסה ולא הבנו למה הוא לא נכנס, יצאתי לשניה והשומרים לא הכניסו אותו ולא נתנו לי לצאת וחיכיתי לו אולי חצי שעה או שעה בחוץ. הוא חיכה בחוץ ואני הייתי בפנים, בערך חצי שעה עד שעה ... אני נכנסתי, חיכיתי רבע שעה וראיתי שהוא לא נכנס, התקשרתי אליו ושאלתי מה הבעיה, יצאתי וניסיתי לדבר עם הסלקטורית, חיכינו עוד פרק זמן של חצי שעה אני מאמינה, והיא לא הכניסה אותו" (ע' 7 לפרוטוקול). לדבריה, בתוך המועדון היה קהל שגוון עורו בהיר. היא לא ראתה אנשים שגוון עורם כהה (ע' 8 לפרוטוקול). 6. עזרא לדני, חברו של התובע, תמך אף הוא בגרסתו של התובע. הוא עצמו הגיע למועדון מאוחר יותר, בנפרד מהתובע, ופגש בחוץ את התובע. גם כניסתו שלו נמנעה בידי אותה מארחת. הוא המתין במקום בין שלושים לארבעים דקות, יחד עם התובע (ע' 11 לפרוטוקול). לדבריו, הוא פנה מספר פעמים אל המארחת, אך לא נענה: "פניתי מספר פעמים. אמרתי שביקשתי ממנה סליחה וסליחה ועבר פרק זמן ולא התייחסה, והיו אנשים שהיו לידי שהתייחסה אליהם." (ע' 12 לפרוטוקול). יצויין כי גם לעזרא לדני חזות מזרחית. 7. התובע צילם את פניה של המארחת באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותו, והצילום צורף לכתב התביעה. הוא גם ידע לנקוב בשמה- אירנה, כך שזהותה של המארחת ידועה היטב לנתבעים, מעסיקיה. חרף זאת, היא לא זומנה לעדות על ידם, וגרסתה לארוע לא נשמעה. 8. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבעים 2- 4, שהעידו על מדיניותו של המועדון שלא להפלות בין מבקריו. דא עקא, לעדים אלה אין כל ידיעה אישית מה באמת התרחש באותו לילה בו נמנעה כניסתו של התובע למועדון, והם גם לא ערכו ברור כלשהו עם אותה מארחת אירנה. 9. הנתבעים מנסים לתקוף את אמינותם של התובע ושני העדים מטעמו, תוך הצבעה על אי התאמות כאלה ואחרות בין עדותם בבית המשפט לבין העדות שמסרו בתצהיריהם. לטעמי, מדובר באי התאמות של מה בכך. מטבע הדברים העדות היותר מדוייקת נמסרת בעת החקירה הנגדית, כאשר הגרסה העובדתית נבחנת בזכוכית מגדלת והעדים מקפידים יותר למסור גרסה מפורטת ומדוייקת. 10. הנתבעים טוענים כי המנעותו של התובע מלזמן לעדות את חברו ערן נחשון, פועלת לחובתו. אין בידי לקבל טענה זו. התובע יצא ידי חובתו בכך שזימן לעדות גם את אורית זכרוב וגם את עזרא לדני, ששניהם היו עדים לכך שכניסתו למועדון נמנעה. אין לדרוש ממנו להביא לעדות כל אדם ואדם שנכח במקום, ודי בשני העדים הנוספים מלבדו, שהעידו לטובתו. 11. הנתבעים טוענים, ובצדק, כי גוון עורו של התובע הוא בהיר ולא כהה, ומכל מקום, החוק אינו מתייחס כלל להפלייה על רקע של גוון עור. ס' 3(א) לחוק, שכותרתו "איסור הפליה", קובע: "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות." הגם שהמחוקק לא הזכיר גוון עור, הוא הזכיר גם הזכיר הפלייה מחמת ארץ מוצא. במקרה דנן, גוון עורו של התובע הוא אמנם בהיר למדיי, אך יש לו חזות מזרחית מובהקת, כפי שהוא העיד על עצמו וכפי שהתרשמתי אף אני. פרוש תכליתי של החוק מוביל לכלל מסקנה כי חל איסור על הפלייתם של אנשים בעלי חזות מזרחית, גם אם גוון עורם בהיר. ואכן, מדברי ההסבר להצעת החוק עולה בברור כי החוק נועד למנוע, בין השאר, הפליית אנשים בעלי חזות מזרחית: "בסירוב לאפשר לאדם כניסה למקום ציבורי או לספק לו שירות או מוצר, רק בשל השתייכותו לקבוצה, ובמיוחד קבוצה שיש לגביה היסטוריה של הפליה בעבר, יש משום פגיעה קשה בכבודו של האדם. בעת האחרונה נודע כי במקומות בילוי, למשל, נמנעה כניסה מאנשים בעלי חזות מזרחית." (ה"ח התש"ס 2871, ע' 370). על תכליתו של החוק ניתן ללמוד, בין השאר, מסעיף 1 לחוק, הקובע כי: "חוק זה נועד לקדם את השוויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים. " בבג"צ 1086/94 אריה צוקר נ' עירית תל-אביב-יפו ו-10 אח' פ"ד מט(1), 139 ,עמ' 148-149, נפסק כי: "בית המשפט שואף לפרש כל חוק באופן שישרת את עקרון השויון." חוק איסור הפליה כלל אינו דן בגוון עורו של אדם, משום שמה שקובע הוא האיסור להפלות אדם מטעמים של גזע ומוצא. בדרך כלל, גוון עור מסויים מעיד על גזע או מוצא, אך לא בהכרח, והמקרה הנוכחי יוכיח. על כן, התובע זכאי להגנתו של החוק הגם שגוון עורו בהיר למדיי. די בכך שניתן לעמוד על מוצאו המזרחי, באופן שמבחין אותו מאנשים ממוצא אירופאי. 12. סעיף 6 לחוק קובע חזקות משפטיות בדבר קיומה של הפליה אסורה. החזקה הרלבנטית לעניננו היא זו המפורטת בס' 6(2) לחוק, שזו לשונה: "הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת: ...הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;" במקרה הנוכחי, הוכיח התובע כי הוא ממוצא מזרחי, כי כניסתו למועדון, כמו גם כניסתו של חברו עזרא לדני, נמנעה בידי המארחת וכי לא נמנעה כניסתם של מבקרים אחרים שאינם ממוצא מזרחי. בכך הרים את נטל הראיה המוטל עליו, ומכאן ואילך עבר נטל הראיה לסתור את טענת ההפליה האסורה אל שכמם של הנתבעים, מכוחה של חזקת ההפליה. 13. על מנת לסתור את חזקת ההפליה הסטטוטורית, צריכים היו הנתבעים להעיד את המארחת אירנה, שמנעה את כניסתו של התובע, דבר שלא עשו. כל שהנתבעים יכלו להעיד הוא על מדיניותו של המועדון ועל ההנחיות שהם מנחים את עובדיו, להמנע מכל הפליה, אלא שמדובר בעדות כללית שאין בה כל התייחסות ספציפית למקרה המסויים של התובע. הנתבעים צירפו לתצהיריהם נוסח חוזה העסקה של המארחות העובדות במועדון, הכולל איסור הפלייה, ויש בו אף איזכור של חוק איסור הפליה. דא עקא, הנוסח שהוצג כלל אינו חתום, ולא הוצג חוזה העסקתה של המארחת אירנה, שמנעה את כניסתו של התובע למועדון. 14. נסיונם של הנתבעים לטעון כי התובע פשוט המתין זמן קצר מדי בטרם התייאש ועזב את המקום, אינו מתיישב עם עדותם של שלושת עדי התובע, בדבר המתנה ממושכת שלו בטרם עזב את המקום. לא מדובר בהמתנה של רבע שעה בלבד, כטענת הנתבעים, אלא בהמתנה של פרק זמן שנע בין שלושת רבעי שעה עד שעה. גם הנסיון לטעון כי מחוץ למועדון המתינו יחד עם התובע עשרות אורחים שלא הורשו להכנס, אינו מתיישב עם עדותם של התובע ושל לדני, בדבר מספר הממתינים, שנע בין עשרה לעשרים אנשים (ע' 11 ו- 15 לפרוטוקול), כאשר כל העת מורשים אורחים להכנס. 15. הנתבעים טענו כי כניסתו של התובע למועדון נמנעה בשל מספרם הרב של המבקרים במועדון באותו ערב, ומחדלו של התובע להזמין מקום מבעוד מועד. אין בידי לקבל טענה זו, שכן על מנת להוכיחה, צריכים היו הנתבעים להעיד את המארחת אירנה שמנעה את כניסתו של התובע למועדון, על מנת שתאמת את הטענה. זאת ועוד, טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שבזמן שהתובע נאלץ להמתין מחוץ לדלתות המועדון, התאפשרה כניסתם של מבקרים אחרים, שהגיעו אחריו. לכך יש להוסיף את העובדה שהתובע העיד, ועדותו לא נסתרה, כי המארחת אירנה כלל לא ניסתה לנמק את מניעת כניסתו בנימוקים של צפיפות וחוסר מקום. ניתן לשער כי לו זו היתה הסיבה לעיכובו, מן הסתם המארחת היתה טורחת לומר לו זאת כדי להפיס את דעתו. 16. הנתבעים טוענים כי המארחת בסך הכל ביקשה מן התובע להמתין, ולא אמרה לו בשום שלב כי כניסתו לא תותר בכל מקרה. על כך יש להשיב כי לפי עדותו של התובע, המארחת אירנה אמרה לו בסופו של דבר "אתה לא נכנס וזהו." (ע' 13 לפרוטוקול). מכל מקום, וגם אם לא נאמר לתובע שכניסתו לא תותר גם בהמשך הערב, ניתן להניח כי מי שמבקש להפלות על רקע מוצא, יהיה מתוחכם מספיק כדי לא לומר זאת באופן מפורש, אלא פשוט יעכב את כניסתו של האורח עד שזה יתייאש ויעזוב את המקום. 17. הנתבעים טוענים כי בית המשפט צריך להתחשב בקושי הראייתי העצום הניצב בפניהם, משום שמדי ערב הם נאלצים להתמודד עם עשרות ואף מאות מבלים שלא מתאפשרת כניסתם למועדון, וקיים קושי להתייחס לארוע נקודתי כזה חודשים ואף שנים לאחר התרחשותו. אכן, החוק מכביד ידו על מפעילי המועדונים, בכך שהוא מעביר את נטל הראיה על שכמם במקרים בהם מבסס התובע קיומה של חזקת הפליה, אך זהו ענין למחוקק לענות בו. בית המשפט מצווה להפעיל את החוק ככתבו וכלשונו, ולא לאמץ פרשנות שתסכל את יישומו המעשי ותרוקן אותו מתוכן. לכך יש להוסיף את העובדה כי קודם שעובר נטל הראיה לסתור את חזקת ההפליה אל שכמם של מפעילי המועדון, בית המשפט נדרש להשתכנע כי אכן נמנעה כניסתו של התובע למועדון, וכי במקביל הותרה כניסתם של אנשים ממוצא אחר. בענין זה מוטל נטל הראיה על התובע. מכאן שבית המשפט בהחלט שוקל שיקולי מהימנות ביחס לתובע ועדיו, בטרם יגיע למסקנה כי מתקיימת חזקת ההפלייה. אין ספק כי ראוי לעמוד על המשמר ולמנוע הגשתן של תביעות סרק, תוך ניצולו לרעה של חוק חשוב זה. יחד עם זאת, במקרה דנן, התרשמתי לטובה מעדותם של התובע, של אורית ושל לדני, ואינני סבור כי מדובר בנסיון "לתפור" תביעה יש מאין נגד הנתבעים. זאת ועוד, במקרה דנן הפניה הראשונה של התובע אל הנתבעים נעשתה חודש אחד בלבד לאחר אותו ארוע, במכתב התראה מיום 14.12.2006, והתביעה הוגשה ארבעה חודשים לאחר הארוע. לתביעה צורף צילום של המארחת אירנה, כך שלא צריך היה להיות קושי ממשי מבחינתם של הנתבעים להתגונן מפני התביעה באמצעות העדתה של אותה מארחת. 18. סיכומו של דבר, לא עלה בידי הנתבעים לסתור קיומה של הפליה אסורה שכוונה נגד התובע, ולכן יש לקבוע כי הנתבעת 1 הפלתה לרעה את התובע מחמת מוצאו המזרחי. 19. שאלה נוספת המצריכה הכרעה היא האם יש להטיל על הנתבעים 2- 4 אחריות אישית כלפי התובע. סעיף 8 לחוק מטיל אחריות אישית על מנהלי התאגיד שביצע עוולה לפי החוק: "מקום שהעוולה נעשתה על ידי תאגיד, יהיה אדם אחראי גם הוא לעוולה, אם היה אותה שעה מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר האחראי לנושא הנדון, אלא אם כן הוכיח שניים אלה: (1) העוולה נעשתה שלא בידיעתו; (2) הוא נקט אמצעים סבירים בנסיבות הענין כדי למנוע את העוולה. " אני מוכן להניח כי העוולה נעשתה שלא בידיעתם של הנתבעים 2- 4, אך משלא הציגו עותק חתום של הסכם העסקתה של המארחת שמנעה את כניסתו של התובע למועדון, או כל הסכם העסקה חתום אחר, לא עלה בידיהם להראות כי נקטו אמצעים סבירים בנסיבות הענין כדי למנוע את ביצוע העוולה. לפיכך, יש להטיל חבות אישית גם על הנתבעים 2- 4. 20. התובע עותר לקבלת פיצוי סטטוטורי בסך 55,000 ₪, בהסתמך על שערוך הסכום הקבוע בסעיף 5(ב) לחוק. סעיף זה קובע כי "בית המשפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי חוק זה פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח, בלא הוכחת נזק;". התובע מצביע על שלושה פסקי דין בהם נפסקו סכומי פיצויים שנעו בין 15,000 ₪ ל- 50,000 ₪. בת.א. 15/97 נפסק פיצוי בסך 40,000 ₪, אלא ששם הוכח נזק נפשי ממש שנגרם מחמת הפליה אסורה של נכה, וההשפלה היתה רבה במיוחד, שכן נאמר לנכה, בפתח המועדון, כי לא מתירים כניסה לנכים. בת.א. 12482/04 נפסק פיצוי בסך 50,000 ₪, אלא ששם אמר השומר בכניסה למועדון, לתובע, כי הוא "אינו נראה לו", ולכן מדובר בעלבון פוזיטיבי. מנגד, הנתבעים מצביעים על פסק דין בו נפסק פיצוי בסך 15,000 ₪ בלבד בגין שני מעשי הפליה אסורה (ת.א. 47045/05 טוקוב נ' אולטים). דא עקא, בענין ת.א. 47045/05 היה מדובר בפסיקה לפשרה לפי ס' 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד- 1984, שלא כמו בעניננו. בנוסף, הוכח שם כי שני חבריו של התובע, ממוצא מזרחי, הורשו להכנס למועדון, נתון שלא חל בעניננו. הנתבעים מפנים לפסק דין אחר בתיק תביעות קטנות בו נפסק פיצוי בסך 7,500 ₪ בלבד. למרבה הצער, הנתבעים לא טרחו לצרף צילום של פסק דין זה, ומראה המקום בו נקבו בסיכומיהם לא היה נכון, כך שלא ניתן היה לאתר את פסק הדין. 21. לענין גובה הפיצוי יש להביא בחשבון כי התביעה בתיק זה מתקבלת רק משום שלא עלה בידי הנתבעים לסתור את חזקת ההפליה. איש לא אמר לתובע כי כניסתו למועדון נאסרה בשל מוצאו, ומכאן שמטבע הדברים, הפגיעה ברגשותיו פחותה ממקרה בו ההפליה מתבצעת אגב אמירות פוגעות, הנאמרות בנוכחות קהל, כמו במקרים שנסקרו לעיל. מאידך, יש להביא בחשבון כי התובע כלל לא נדרש להוכיח נזק על מנת שבית המשפט יהיה מוסמך, לפי שיקול דעתו, לפסוק לו פיצוי מכסימלי בסך של 50,000 ₪. הדבר מלמד על עמדתו של המחוקק, הרואה בחומרה רבה כל מעשה הפליה בכניסה למועדון. אין צורך להרחיב את הדיבור על החומרה הרבה שיש לייחס להפליה על רקע מוצאו של אדם, שיש בה משום פגיעה קשה בכבוד האדם והיא עלולה גם לקעקע את אושיותיה של החברה הישראלית. מטרתו של החוק היא בין השאר, למנוע פגיעה בכבוד האדם (ראה דברי ההסבר להצעת החוק, ה"ח התש"ס 2871 בע' 370). בנוסף, הפליה פוגעת גם בעקרון השויון, שהוא עקרון יסוד במשפטנו. ראה בש"פ 1362/95 ג'לאל בן אמין ח'וויס נ' מדינת ישראל תק-על 95(1), 671 ,עמ' 673: "עקרון השויון ואיסור ההפליה הוא עקרון יסוד המושרש בשיטתנו המשפטית." בנוסף, עוגמת נפש מעצם טבעה היא ענין שקשה לכימוי ומדידה, והמחוקק ביקש להקל על מי שסבל מהפליה אסורה, באופן שיוכל לקבל פיצוי משמעותי בגין העוולה שבוצעה כלפיו, מבלי שיידרש להוכיח שנגרם לו נזק בפועל (ראה דברי הסבר להצעת החוק, ה"ח התש"ס 2871, בע' 372). לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות הענין, באתי לכלל מסקנה כי יש להעמיד את הפיצוי לתובע על סך של 30,000 ₪. 22. בענין הוצאות המשפט, התובע מבקש החזר סך של 4,650 ש"ח בגין כרטיס הטיסה שרכש לצורך הגעה למתן עדות במשפט. אינני סבור שישנה הצדקה להטיל על הנתבעים לשאת בעלות זו, באשר התובע הוא תושב ישראל, גם אם הוא שוהה לאחרונה בחו"ל. התובע זכאי להחזר הוצאות העדים בסך 800 ₪, וכן להחזר אגרה בסך 1,570 ₪. 23. סוף דבר, הנתבעים ישלמו לתובע פיצויים בסך 30,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 2,370 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.אפליה בכניסה למועדונים ולמקומות בילויהפליה / אפליה