הפסקת לימודים בגלל נכשל בקורס אחד

להלן פסק דין בנושא הפסקת לימודים בגלל נכשל בקורס אחד: פסק דין 1. המבקש התקבל ללימודי תואר שני במדעי ההתנהגות במשיבה (להלן: "המכללה"), במגמה של "פסיכולוגיה רפואית". המבקש סיים את לימודי השנה הראשונה לתואר. המבקש נכשל בקורס "פסיכופתולוגיה ב'" שנלמד בסמסטר ב' של השנה הראשונה - הוא קיבל את הציון 55. המבקש ערער על הציון, וערעורו נדחה. ממוצע ציוניו ביתר המקצועות הנלמדים בשנה הראשונה היה 76.6. בתחילת שנת הלימודים השנייה, הודיעה המכללה למבקש, כי לאור כשלונו בקורס "פסיכופתולוגיה ב'", הוחלט להפסיק את לימודיו. טענות המבקש 2. המבקש טוען כי בהחלטתה של המכללה להפסיק את לימודיו, המכללה הפלתה אותו לרעה ונהגה כלפיו בחוסר שוויוניות, תןך הפרה של חובותיה - הן מהמשפט הפרטי והן מהמשפט הציבורי, חובות החלים עליה כ"גוף דואלי". המבקש טוען כי התנאי בתקנון המכללה, המאפשר למכללה להפסיק את לימודיו של תלמיד אף אם נכשל בקורס אחד בלבד, בלא שניתנת לו אפשרות לחזור וללמוד את הקורס, הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד. עוד טוען המבקש, כי המכללה סטתה מתנאי זה בתקנון במקרים אחרים. לכן, טוען המבקש כי המכללה נהגה כלפיו שלא בדרך מקובלת ובתום לב. העובדה כי המכללה נהגה באופן שונה כלפי סטודנטים אחרים שנכשלו בקורסים, מהווה גם הפרה של חובת המכללה לנהוג באופן שוויוני כלפי כל הסטודנטים, כשבפועל המכללה הפלתה את המבקש לרעה. המבקש טוען כי המניע של המכללה בהפלייתו, הוא העובדה שהוא תושב קרית ארבע, "מתנחל", כאשר המרצים במכללה הם בעלי השקפת עולם פוליטית שמאלנית. טענות המכללה 3. מנגד טוענת המכללה, כי יש לדחות את התביעה. לטענתה, היא יישמה על המבקש את הוראות התקנון - שדינו כדין הסכם בינה לבין המבקש, הסכם שתנאיו היו ידועים למבקש כאשר נרשם לימודים. לטענתה, בתקנון נקבע כי משך הלימודים לתואר שני הוא שנתיים, וכי תנאי למעבר לשנה ב' הוא סיום בהצלחה של כל חובות שנה א', כשבכל מקרה לא תתאפשר חזרה על קורס. המכללה טוענת כי קביעה זו בתקנון נובעת מדרישות המועצה להשכלה גבוהה ("המל"ג"), אשר אישרה את תוכנית הלימודים במכללה בכפוף למגבלה של משך הלימודים (שנתיים), ושל מכסת התלמידים, ותוך תקצוב המכללה על בסיס מגבלות אלה. המכללה טוענת כי זכותה להפסיק את לימודיו של המבקש בנסיבות אלה אינה תנאי מקפח בחוזה אחיד, הן משום שהתנאי הובא לידיעת המבקש בטרם לימודיו, והן משום שהמל"ג הגבילה את הרשאתה של המכללה לקיים את תוכנית הלימודים לשנתיים בלבד. 4. המכללה חרגה לטענתה מהוראות התקנון רק כאשר תלמידים נכשלו בקורס שלא היה תנאי הכרחי ללימודי איזה ממקצועות שנה ב'. המבקש נכשל בקורס שהיה תנאי הכרחי לחלק ממקצועות שנה ב'. אכן היתה תלמידה שנכשלה בשנה א' בקורס שהיה תנאי הכרחי ללימודי שנה ב', והותר לה להמשיך ללמוד תוך חזרה על קורס זה. אולם, היתר זה ניתן בטעות, והענין התגלה רק לאחר שהתלמידה השלימה בהצלחה את הקורס בו נכשלה. המכללה טוענת כי לא נכרת בינה לבין המבקש הסכם ללימודים בשנה ב'; וכי נערך למבקש שימוע - שכן ניתנה לו זכות טיעון בפני נציגי המכללה. עוד טוענת המכללה, כי היא לא נהגה במבקש בצורה מפלה ומשיקולים זרים, וכי הוראת התקנון איננה בלתי סבירה ובלתי מידתית. דיון 5. המבקש טען בהקדמה לסיכומיו, כי הוא אינו מבקש מבית המשפט להתערב בשיקולים האקדמיים של המכללה. ואכן, מכוח ס' 33 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, בית המשפט מנוע מלהתערב בשיקול דעת מקצועי בכל הקשור למתן ציון. לכן, הנחת המוצא של פסק דין זה היא כי המבקש אכן נכשל בקורס פסיכופתולוגיה ב', והשאלה שיהיה מקום לבחון אותה היא האם המכללה נהגה כדין כאשר לא אפשרה לו להמשיך את לימודיו לאור הכשלון הזה. 6. שאלה זו - בניגוד לשאלת הציון המגיע למבקש בקורס פסיכופתולוגיה, היא שאלה שבית המשפט יכול ורשאי להכריע בה. זאת, משום שהיחסים בין הסטודנט לבין המכללה (או כל מוסד אקדמי), הם יחסים בעלי מהות חוזית, המאפשרים "דיון משפטי במקום שהשאלה הדורשת הכרעה אינה נוגעת לשיקול דעת מקצועי". זאת ועוד, הוראת ס' 33 לחוק החוזים אין בה כדי לאפשר הפליה או פגמים אחרים בשיקול הדעת של המוסד האקדמי (ר' ע"א 838/87 שני נ. אוניברסיטת תל אביב, פ"ד מ"ב (2) 380). 7. היחסים בין המבקש לבין המכללה הם, כאמור, יחסים חוזיים. הם מושתתים בין היתר על תקנון הלימודים לתואר שני, שהמכללה נסמכה על הוראותיו. תקנה 14 לתקנון הלימודים (נספח ב' לתשובת המכללה) קובע: "תלמיד שלא סיים בהצלחה את כל חובות שנת לימודים (או שלב לימודים) כמוגדר בתוכנית הלימודים, אינו זכאי להמשיך את לימודיו, אלא אם תקנות יחידת הלימודים אליה משתייך הוא מאפשרות רישום נוסף לקורס בו נכשל. תלמיד שלא סיים את לימודיו לקראת התואר תוך ארבע שנים מתחילתם אינו זכאי להמשיך לימודיו". תקנה רלוונטית נוספת היא תקנה 1 לתקנות, הקובעת: "משך הלימודים לתואר שני הוא שנתיים. בפרק זמן זה על התלמיד לסיים בהצלחה את כל חוובת השמיעה - כמוגדר ע"י המסלול, כולל פרקטיקום. תלמיד אשר לא יעמוד בדרישה במועד, לא יהיה זכאי לסיים את לימודיו לתואר. תנאי להמשך לימודים לשנה ב', הוא סיום בהצלחה של כל חובות שנה א'. בכל מקרה לא תתאפשר חזרה על קורס/קורסים בכל אחד מן המסלולים". כמו כן נקבע בתקנון: "על התלמיד לסיים את כל חובותיו לקראת תואר 'מוסמך' תוך ארבע שנים לכל היותר מתחילת לימודיו (כולל תקופות הפסקת לימודים). עם זאת, יחידת הלימודים רשאית לקבוע משך זמן מירבי קצר יותר מארבע שנים לסיום לימודים לקראת תואר 'מוסמך'". (ר' סעיף 5 לנספח ב' לתשובת המכללה). 8. העולה מהתקנות הנ"ל, הוא כי תלמיד אשר נכשל באחד הקורסים של שנה א' - אינו יכול להמשיך את לימודיו לשנה ב', לא יתאפשר לו לחזור על קורס, ולכן (ולאור המגבלה של משך הלימודים - שנתיים בלבד) - התלמיד הזה לא יוכל לסיים את התואר. התקנון מתווה את המסגרת החוזית של יחסי הצדדים. מדובר בחוזה אחיד - שתוכנו נקבע מראש על ידי המכללה, בלא שהתלמיד יכול לשנותו. לכן, ידיעתו של המבקש על הוראות התקנון לפני תחילת לימודיו - איננה משנה. התניות שצוטטו לעיל מהתקנון, הן תניות מחמירות, נוקשות ומקשות מאוד על התלמידים. המכללה אינה חולקת על כך. משמעותן של התקנות הללו היא כי כשלון בקורס אחד בלבד (גם בסוף שנת הלימודים השניה), עלול להביא לכך שתלמיד - אשר השקיע זמן רב ומשאבים כספיים רבים בלימוד תואר שני, לא יוכל להגשים את שאיפתו ולהשלים את לימודיו לתואר. האם הוראת התקנון היא תנאי מקפח בחוזה אחיד? 9. כדי לבחון את השאלה האם ההסדר הנ"ל בתקנון הוא לגיטימי - או שמא מדובר בתניות מקפחות, יש לבחון את ההסדר התקנוני לאור כל תנאי החוזה והנסיבות הרלוונטיות האחרות (ר' ס' 3 לחוק החוזים האחידים). ראשית יובהר כי הרקע להסדר הנ"ל איננו אקדמי - מקצועי. כך, לא נטען ולא הוכח כי הנימוק לתקנות הנ"ל, הוא כי כשלון של סטודנט בקורס כלשהו, מעיד על כך שהסטודנט שנכשל אינו כשיר מבחינה אקדמית לקבל את התואר. זאת ועוד, ברור שהנימוק האקדמי אינו הנימוק לתניות הנ"ל, שכן כפי שיפורט להלן, אין מחלוקת כי היו סטודנטים בתוכנית בה למד המבקש, אשר נכשלו בקורסים שונים, ואף על פי כן לא נשללה זכותם לסיים את לימודיהם. 10. מהו אם כן הנימוק להתקנת התקנות הנ"ל בתקנון? המכללה טענה כי הנימוק הוא כלכלי - לטענתה של המכללה, תקנות אלה נובעות "מהחלטת המועצה להשכלה גבוהה, לה כפופה המשיבה, לפיה התוכנית נשוא התובענה תימשך שנתיים, וכפועל יוצא מכך אף תתוקצב בגין תקופה זו בלבד" (ס' 42.3 לתשובת המכללה להמרצת הפתיחה). בתצהירו המשלים של המצהיר מטעם המכללה, פרופ' פרנק, הוא ציין כי ידוע לו מידיעה אישית ומדיונים שקויימו עם המועצה השכלה גבוהה, ומעקרונות התקצוב שאושרו על ידה, כי התקצוב לסטודנט הוא לשנתיים בלבד. 11. ואולם, אני סבורה כי המכללה לא הוכיחה ענין זה. ראשית, המכללה היתה צריכה להבהיר מדוע נוצרת בעיה כלכלית אם סטודנט ילמד פרק זמן של 3 שנים במקום פרק זמן של שנתיים. המכללה היתה צריכה להבהיר איזה חלק מלימודיו של סטודנט מתוקצב על ידי המועצה למכללה גבוהה, ואיזה חלק מלימודיו ממומן על ידי שכר הלימוד שלו. כמו כן היה צריך להבהיר מהי העלות השולית של תלמיד נוסף בתוכנית, והאם עלות זו איננה ממומנת משכר הלימוד של אותו תלמיד. 12. בנוסף, היה מקום שהמכללה תצרף את אותה "החלטת המועצה להשכלה גבוהה" שנזכרה בס' 42.3 לתשובה, ואשר למרות בקשתו של המבקש (במסגרת בקשה לפרטים נוספים שהוא הפנה למכללה) - לא צורפה על ידי המכללה עד היום. העובדה כי המצהיר מטעם המכללה, פרופ' פרנק, הצהיר כי הוא יודע על ההחלטה מידיעתו האישית, אין די בה. היה מקום לאפשר לבית המשפט לעיין ולהתרשם מההחלטה עצמה, ומהנוסח המדויק שלה. בנוסף, המכללה לא הבהירה מדוע היא נמנעה מלצרף את החלטת המל"ג, או כל מסמך אחר בקשר לכך. על פי ההלכה הפסוקה, סירוב להביא ראיה העומדת לרשותו של בעל דין, ואשר עשויה היתה, אילו הובאה, להוכיח את צדקתו, יכול לשמש יסוד למסקנה כי הראיה תזיק לאותו בעל דין - שאלמלא כן, למה לא הביאה? (ר' ע"א 620/74, מור נ. פלונית, פ"ד ל"ו (1) 218, 223). לכן, אם קיימת החלטה והיא לא צורפה, ניתן להניח כי לו היתה ההחלטה מוצגת, היה הדבר בעוכריה של המכללה. 13. זאת ועוד, ס' 5 לתקנון נספח ב' לתשובת המכללה (שאוזכר לעיל), קבע כי משך הזמן המירבי של הלימודים לתואר מוסמך יהיה 4 שנים. אף אם הוחלט על קיצור פרק הזמן הזה בתואר מוסמך בפסיכולוגיה רפואית, היה מקום להבהיר מה משמעות הקיצור הזה, והאם ניתן להאריך את פרק הזמן עד לפרק הזמן המקסימאלי של 4 שנים. 14. עולה מהאמור לעיל, כי המכללה לא הוכיחה כי להוראות התקנון המחייבות סיום הלימודים תוך שנתיים, והעדר אפשרות ללמוד קורס פעם נוספת - יש טעם אקדמי, ולא הוכח גם כי להוראות אלה יש טעם כלכלי. לכן, נותרת בעינה המסקנה כי לאור מכלול הנסיבות, הוראות אלה מהוות תנאי מקפח בחוזה אחיד. האם המכללה נהגה באופן מפלה במבקש? 15. זאת ועוד - אני סבורה כי המבקש הוכיח שיישום הוראות התקנות שאוזכרו לעיל על ידי המכללה, לא נעשה בצורה שוויונית, ובלא שהמכללה הצליחה להבהיר את השוני ביחס בין סטודנטים שונים. יחס בלתי שוויוני של המכללה לתלמידים, מהווה הן הפרה של החובה החוזית של המכללה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, והן הפרה של חובות המכללה שמקורן במשפט הציבורי. כך, המכללה, כמוסד להשכלה גבוהה, נחשבת לגוף "דו - מהותי", גופים שעליהם נאמר כי "גופם האזרחי נטוע במשפט הפרטי, ונשמתם ציבורית בעיקרה" (ה. פ. י-ם, 1/94, התאחדות הסטודנטים בישראל ואח', נ. האוניברסיטה העברית, פ"מ תשנ"ד (ב) 508). 16. במה מתבטא היחס הבלתי שוויוני לו טוען המבקש? המבקש הפנה בהקשר זה לשלושה סוגי עניינים: מדובר קודם כל ב-16 סטודנטים שנכשלו בקורסים של "סטטיסטיקה ושיטות מחקר א'", ו"סטטיסטיקה ושיטות מחקר ב'", שהמכללה אפשרה להם לחזור פעם נוספת על הקורס בו הם נכשלו. אין חולק, ואף המכללה מודה בכך, כי בכך חרגה המכללה מהוראות התקנון. בנוסף, אין חולק כי היתה תלמידה באחת ממגמות התואר השני, שנכשלה בקורס של שנה א' (שאיננו סטטיסטיקה), והמכללה אפשרה לה לחזור על הקורס בשנה שלאחריה. המכללה טענה כי ההחלטה לגבי תלמידה זו התקבלה בטעות, אולם משהתלמידה חזרה על הקורס והשלימה אותו בהצלחה, הוחלט לאפשר לה להמשיך ללמוד (ר' ס' 24.7 לתצהירו של פרופ' פרנק). המבקש טען עוד, כי במקרים אחרים, אפשרה ראש המגמה לתלמידים אשר הגישו לה עבודות - לשפר אותן לפני שנתנה להן ציון. המבקש טוען כי ניתן היה לנקוט בצעד דומה גם ביחס ל"מבחן הבית" שבו נכשל. 17. העובדה שחרף נוסחם הגורף של סעיפי התקנון, על פיהם לא יותר לאף תלמיד לחזור פעם נוספת על קורס - המכללה נהגה באופן שונה במספר מקרים, מעבירה את הנטל למכללה. על המכללה להבהיר מדוע אפשרה לחלק מהתלמידים לחזור על קורסים, ומדוע היא אינה מוכנה לאפשר זאת למבקש דנן. המכללה טענה כי ככל שמדובר בקורסים בסטטיסטיקה, אלה אינם חלק ממקצועות הליבה של התואר, בעוד שהקורס של פסיכופתולגיה, בו נכשל המבקש הוא "מקצוע ליבה", המהווה תנאי ובסיס להמשך הלימודים בשנה ב'. 18. אני סבורה כי טענה זו לא הוכחה. מדוח מאזן חובות אקדמיים, שצורף כנספח א' לכתב התשובה של המכללה, עולה כי הקורסים בסטטיסטיקה ובשיטות מחקר, מסומנים - בדומה לקורסים בפסיכופתולוגיה, באותיות "ח", ו"ל" - כלומר אלה מקצועות חובה וליבה. הקורסים בשיטות מחקר הוגדרו כחלק מליבת תוכנית הלימודים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית (ר' עמוד ראשון לנספח א' לתשובה להמרצת הפתיחה). בנוסף, התלמידים נדרשים להכין עבודת גמר בהקף של עבודת תיזה (תק' 4 לתקנות) - שאת כתיבתה ניתן להתחיל בשנה ב' ולא יאוחר מהסמסטר השני. לצורך הכנת עבודה זו, נדרשים לתלמידים הכלים הנלמדים בקורסים בסטטיסטיקה ובשיטות מחקר. אף על פי כן, המכללה אפשרה כאמור לתלמידים להמשיך ללמוד בשנה ב', ולחזור על קורס בסטטיסטיקה ובשיטות מחקר במהלך שנת הלימודים השניה. 19. העובדה שהמכללה אפשרה לתלמידים לגשת פעם נוספת לקורס בו הם נכשלו, משליכה גם על פרשנות התקנון, ובפרט פרשנות תקנה 1 בו, על פיה בכל מקרה לא תתאפשר חזרה על קורס בכל אחד מן המסלולים. מעמדת המכללה עולה כי אין לפרש סעיף זה כפשוטו, כי יש לתת לו פירוש "מרחיב", וכי ייתכנו מקרים בהם תתאפשר חזרה על קורסים, חרף האמור בסעיף. 20. זאת ועוד - כאמור, המכללה לא הכחישה גם כי היה מקרה של תלמידה אשר נכשלה בקורס אחר, שאינו סטטיסטיקה ושיטות מחקר, והתאפשר לה לחזור על הקורס בשנה שלאחר מכן. אף שהמכללה לא ציינה מהו הקורס - הרי ניתן להניח כי זהו קורס חובה במקצוע ליבה המהווה תנאי ובסיס למקצועות שנה ב'. כפי שצויין, המכללה טענה כי ההחלטה לאפשר לתלמידה לחזור על הקורס בשנה השניה, התקבלה בטעות, אולם התלמידה השלימה בהצלחה את הקורס הזה, באישורו של ראש המגמה. 21. כלומר, אם לתלמיד ניתנת אפשרות לנסות ללמוד פעם נוספת קורס בו הוא נכשל, והוא עובר את הקורס בהצלחה - המכללה אינה רואה מניעה לכך כי אותו תלמיד ישלים את התואר. לכן, אף בהנחה שההחלטה לתת לאותה תלמידה הזדמנות נוספת התקבלה בטעות - אין זה ברור מדוע קיימת מניעה לתת הזדמנות כזו גם למבקש, שהרי אף אם הוא ישלים את הקורס בפסיכופתולגיה ב' בהצלחה בפעם השניה שייגש אליו, לא צריכה להיות מניעה שגם הוא ישלים את התואר. העובדה שהתלמידה הנ"ל תוכל לקבל את תואר המוסמך, מעידה גם על כך שמבחינה אקדמית אין מניעה ללמוד את שנת הלימודים השניה, גם בטרם הושלמו כל מקצועות הלימוד של שנה א', וכי מבחינה אקדמית אין מניעה כי תלמיד שנכשל בקורס פעם אחת, יקבל בסופו של דבר את התואר. 22. כפי שצוין, המבקש הפנה גם לכך שהיו תלמידים שניתנה להם אפשרות לתקן עבודה שהגישו. אינני סבורה כי עובדה זו יש בה כדי להצביע על אפליה של המבקש. ראשית, המבקש ניגש ל"מבחן בית", ולא הגיש עבודה. המכללה סבורה כי מבחינה אקדמית יש שוני בין מבחן בית לבין עבודה, ואין מקום להתערב בשיקול דעתה בהקשר זה. העובדה שמרצה בוחר לתת אפשרות לתקן חלקים מעבודות מסוימות, על פי שיקול דעתו - אין בה כדי לחייב מרצה אחר לאפשר לתלמידיו לתקן בחינות בית בהן הם נבחנו, כאשר הפתרון שהוגש על ידיהם הוערך על ידי הבודק כ"פתרון נכשל". 23. יובהר עוד, כי לא התייחסתי לטענותיו של המבקש לפיהן הוא הופלה לרעה בשל היותו תושב קרית ארבע ו"מתנחל". אינני סבורה כי המניע - ככל שקיים כזה - ליחס המפלה של המכללה הוא רלוונטי. השאלה העיקרית אליה נתתי את דעתי היא השאלה האם הוכח כי המבקש אכן הופלה, היינו האם התקנון יושם לגביו באופן שונה מאשר ביחס לתלמידים אחרים. כפי שהובהר לעיל, אני סבורה כי הוכח שההוראות הנוקשות והבעייתיות שבתקנון, יושמו לגבי המבקש בצורה שונה מאשר מאשר לגבי תלמידים אחרים, בלא שהוכח כי קיים טעם המצדיק זאת. 24. יוער כי במכתב ב"כ המכללה מיום 1.2.06, ציין פרופ' פרנק כי המבקש הוא בעל השגים דלים בלימודים, וכי סביר להניח כי הוא ייכשל שוב, ולא יוכל לקבל את התואר. יודגש בהקשר זה, כי התקנון אינו קובע כי אם תלמיד נכשל בקורס - המכללה תשקול בהתאם למכלול השגיו האם מן הראוי לאפשר לו לחזור על הקורס. גם לא נטען כי יתר הסטודנטים שניתן להם לחזור על קורסים - היו תלמידים טובים יותר, או בעלי סיכוי גבוה יותר להשלים את התואר מאשר המבקש, או כי ענין זה נבדק או נבחן על ידי פורום אקדמי מקצוע כלשהו. 25. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את טענותיו של המבקש. אני קובעת כי בהרחקתו של המבקש מהלימודים הפרה המכללה את חיוביה כלפיו. לאור כשלונו של המבקש בקורס "פסיכופתולוגיה ב'", המכללה יכולה לאפשר למבקש ללמוד את הקורס פעם נוספת בשנה ב', תוך סיכון שאם ייכשל בו פעם נוספת, הוא לא יוכל להשלים את התואר. לחלופין, המכללה יכולה - לפי בחירתה - לחייב את המבקש ללמוד את הקורס בנפרד, כתנאי להמשך לימודיו בשנת הלימודים השניה, באופן שלימודיו יימשכו 3 שנים. אני נעתרת לבקשת המבקש לפיצול סעדים. אני מחייבת את המשיבה בהוצאות המבקש ובשכר טרחת עורכי דינו בסך 15,000 ש"ח + מע"מ. השכלה גבוההביטול קורס / החזר שכר לימוד