להלן החלטה בנושא כניסה לארץ לצורך טיפול רפואי: החלטה השופט א' רובינשטיין: א. בהחלטה מיום ב' בכסלו תשס"ח (12.11.07) נאמר, כי בהסכמת המשיבים יישקל פעם נוספת עניינם של שבעת העותרים שכניסתם לצורך טיפול רפואי לא הותרה עד אותו מועד. (לגבי חלק מן העותרים ניתן היתר עוד בתגובה המקדמית). העותרים נתבקשו גם להודיע על האפשרות לטיפול במצרים (אם ייפתח המעבר לשם) או למדינה אחרת לקבלת הטיפול. ב. בהודעת עדכון מאת העותרים ב-14.11.07 נאמר כי עותרים 3, 7, ו-9 יוכלו לצאת דרך מצרים, אך ביקשו כי ככל שהמעבר למצרים לא ייפתח בתוך שבוע, יאופשר מעבר לגדה המערבית וירדן דרך ישראל. ב-17.11.07 נמסר כי העותר 5 נפטר למרבה הצער. ב-20.11.07 הודיעו המשיבים, כי מבין העותרים הנוספים הותרה כניסתו לישראל של העותר 6. נוסיף כי, עם הדיון ביום 26.11.07 הותרה גם כניסת העותרת 10. בהודעה מ-20.11.07 נמסר גם כי אף שהושלמו ההכנות לפתיחתו של מעבר כרם שלום למצרים, לא נפתח עדיין בשל עיכובים שאינם תלויים בצד הישראלי. לגבי העותרים 3, 7, 11 ו-12 עמדו המשיבים על עמדתם. בתגובה מ-22.11.07 טענה באת-כוח העותרים (במיוחד לגבי עותרים 3, ו-11) כי מצבם הולך ומחמיר. ג. (1) בפנינו טענה באת כוח העותרים, כי ישנם חולים שלא הגיעו לעמותה העותרת 1 והלכו לעולמם בשל אי קבלת טיפול, ולכן נחוצה אמירה עקרונית לענין הטיפול הרפואי, כשהמדובר במי שאינם יכולים לצאת למצרים וגם לא למקומות אחרים; מצב זה אינו מתקבל, לדידה, על הדעת, שכן גם המנוע ביטחונית צריך לקבל טיפול רפואי. פטירת העותר 5 באה לאחר תקופה של פניות לקבלת טיפול, ואשר לעותרים הנותרים, מצבם החמיר. לשאלתנו באשר להיבטים פרקטיים שלשיטת העמותה העותרת ישפרו את המצב בענין החולים, נאמר כי העמותה מבקשת שיינתנו לה על-ידי המשיבים תשובות בכתב, וכן שלא היא תידרש להפנות מבקשי טיפול לתחקיר בטחוני כפי שנתבקשה. עוד טענה כי גורמי הביטחון מנסים לחלץ מידע ביטחוני בתמורה למעבר חולה. הוטעם על-ידיה, כי מעבר כרם שלום לא נפתח. (2) באת כוח המבקשת להצטרף (ההסתדרות הרפואית) ציינה את הצורך בפתרון רחב יותר, לא פרטני בלבד, שימנע מצב אשר בו רק בהגיע החולה לערש דוי ניתן לו הטיפול הרפואי, וכן הוצע - כבעבר - כי רופא יימצא במחסום ארז לשם בדיקת הבאים לקבל טיפול. (3) בא-כוח המשיבים הטעים, כי לשיטתם - בניגוד לדעת העותרים - אין חובה משפטית על המדינה בנידון דידן אלא זו החלטת מדיניות, וכיום המדיניות היא לאפשר כניסת חולים, וזאת לא רק במצב של חירום רפואי; על כן נמתחו הגבולות ההומניטריים כאן עד תום, וראיה לגישת המשיבים היא, כי הדיון החל בקדם בג"צ לענין 16 עותרים, העתירה הוגשה לגבי 11 איש וכיום נותרו אך 4 אנשים. נמסר כי ישראל עשתה כל שביכולתה לענין פתיחת כרם שלום, והדבר אינו תלוי בה בלבד. עוד נאמר, כי המשיבים נכונים לשקול הצבת רופא צבאי במחסום, אף כי ככלל מקבלים הם את התעודות הרפואיות המוגשות כנכונות על פניהן, ומאזנים את הכתוב בהן עם שאר השיקולים. נמסר, כי אין התנגדות להסדיר מתן מענה בכתב. באשר לארבעת העותרים הנותרים, נאמר כי הנושא נבדק שוב, והסכנה הנשקפת מהם חמורה ברמה גבוהה. (4) שמענו במעמד צד אחד את באי-כוח המשיבים ואת גורמי הביטחון. והתרשמנו לאחר שיג ושיח כי אכן מדובר באנשים המהוים כשלעצמם - ברמות שונות - סיכון בטחוני, מהם חמור, והשאלה היא האיזון הנכון בינו לבין מצבם הרפואי הקשה, שעליו אין חולק. (5) באשר למצבם הרפואי של אותם עותרים שיש להידרש אליהם עתה: העותר 3 סובל מסרטן הערמונית המתואר כנוטה להיות אלים ותוך חשד לגרורות; הוא מוזמן לטיפול בירדן. עותר 7 סובל ככל הנראה מגידול ממאיר בלבלב; יש חשיבות למהירות הטיפול, ואף הוא מוזמן לטיפול בירדן. העותר 11 סובל ממום לב מולד העלול להידרדר ללא טיפול לאי ספיקת לב סופנית, שאינה הפיכה - ונטען לגביו שמעברו הותנה בשיתוף פעולה עם שב"כ. הוא מוזמן לטיפול בשכם. העותר 12 סובל מגידול ממאיר במוחו, ולגביו מדובר בהצלת חיים על-ידי ניתוח; הוא מוזמן לטיפול במזרח ירושלים. ד. (1) גישתנו הבסיסית בעתירה זו, כבדומות לה, היא שלא להידרש לעת הזאת לשאלות כלליות ועקרוניות באשר למעמדה המשפטי של ישראל אל מול עזה לאחר ההינתקות; איננו רואים בכך תועלת, ומסופקנו מאוד אם יהיה בכך כדי לסייע לנושאים ההומניטריים המועלים בעתירות. מנגד, הואיל ובמדיניות המשיבים עסקינן, והדבר כרוך בנושאי פיקוח נפש, יש מקום להידרש לעת הצורך לסבירות הפעלתה. (2) אכן, במקרים כגון דא המדובר לא אחת באנשים שיש חומרה לגביהם במישור הביטחוני, ולעיתים חומרה יתרה. כך, כאמור, לגבי חלק מן העותרים שלפנינו. ואולם, גם אין חולק על מצבם הרפואי, ואנו סבורים כי במסגרת המדיניות המאפשרת לחולים להגיע ככל הניתן לטיפול רפואי, יש מקום לשוב ולשקול את הדבר, במגמה למצוא פתרון שיאפשר טיפול רפואי אך ימזער אפשרות פגיעה בביטחון. באמרנו זאת נתנו דעתנו לכך שלחלק ניכר מן העותרים המקוריים נמצא פתרון, וגם לכך שנמסר כי עניינם של העותרים שנותרו נשקל שוב ושוב. יש לראות בחיוב את העובדה שהמערכת נכונה לשוב ולבדוק עצמה ולנהוג בגמישות, יש לעודד מגמה זו וגם לעודד שיפורה. עם זאת סבורנו כי לא תמה הדרך. (3) אכן, המדובר בעצב חשוף (בג"צ 5429/07 רופאים לזכויות אדם נ' שר הבטחון ואח' (טרם פורסם) (החלטה מיום 20.6.07)). העותרים נוטים לפקוד על ישראל את עוונותיהם של השולטים בעזה לעת הזאת, אנשי חמאס, ועוונותיהם של אחרים. צר לנו על כך, ויש בזאת לעתים גם עוול כלפי גורמי הביטחון, אך עדיין נותרת השאלה המעשית של טיפול רפואי, והרי אנו איננו "החותך חיים לכל חי". נציין, כי ההבחנה שערכו בעבר המשיבים בין "הצלת חיים" ל"איכות חיים", אשר כשלעצמנו איננו סבורים כי יש לה מקום ככלל שעה שמדובר במומים קשים (ראו פסק הדין מיום 28.6.07 בבג"צ 5429/07 הנזכר) - אינה על הפרק מכל מקום במקרה דנא, שבו כל העותרים הנותרים עלולים לעמוד בסכנת חיים ממש, ואולי כבר מצויים בה. על כן יש מקום - עם כל שאט הנפש העמוק ממעורבים בענייני טרור - לחפש דרכים לאפשר טיפול כאמור, תוך מזעור הסכנה; זאת, אף בהיקש - אם גם כמובן היקש לא מלא, מטבע השוני הברור בנסיבות - לכך, למשל, שעצור או אסיר שעבר עבירות קשות, של טרור או אחרות, מקבל את הטיפול הרפואי הראוי. (4) רשמנו לפנינו את דברי המשיבים, ראשית, כי תישקל - ואנו מאמינים כי כך ייעשה במלוא כובד הראש - הימצאות רופא צבאי במעבר ארז לשם מענה במקרים מתאימים. שנית, יינתן גם מענה כתוב, בפקס או בדוא"ל, אף אם הוא מענה ביניים (זאת בנוסף למגעים הטלפוניים), לפניות העמותה העותרת 1, כך שהדבר יסייע לטיפול וייעל אותו. (5) רשמנו לפנינו גם דברי גורמי הביטחון, שאין עושים שימוש בחוליו של אדם כדי להשיג מידע בתחום הביטחוני. (6) החלטתנו לעת הזאת היא לשוב ולבקש מן המשיבים לבדוק האין דרך, במסגרת מדיניותם ובמבט מידתי, לאפשר לעותרים - כל עוד אין אפשרות למעברם למצרים בכרם שלום - לקבל טיפול רפואי בירדן, ולעבור לשם כך דרך ישראל, בליווי שיהא מקובל על המשיבים ממחסום ארז למעבר גבול עם ירדן, בדרך הקצרה - ובזמן הקצר ביותר האפשרי. העותרים יכולים - למשל - להגיע אל נקודת הבדיקה בארז כשהם מלווים בגורם צלב אדום או משרד הבריאות הפלסטינאי המקובל על המשיבים, משם יוכלו להיות מוסעים במימון מטעמם ובליווי על דעת המשיבים, כאמור, אל מעבר הגבול. הטיפול יהא בירדן, לכולם. אנו ערים לטיעונים כי נעשה שימוש לרעה, לשם טרור, בפיגועים או לקראתם, אך אנו מאמינים כי ניתן למזער, כאמור, את הסיכון בהנחיות מתאימות. נראה לנו כי האיזון האמור ראוי הוא. אף אם מדובר ברשעים, וגם אם שלטונותיהם מתנהגים כפי שהם מתנהגים, אין לשלול מהם נגישות לטיפול מציל חיים, ומכאן החלטה זו. (7) הודעה משלימה בכל האמור תוגש על-ידי המשיבה בתוך שבוע. העותרים יוכלו להגיב בתוך יומיים. לאחר מכן יוחלט על המשך הטיפול בעתירה. רפואהמשרד הפניםכניסה לישראל