להלן החלטה בנושא חוקיות מבחני מיון לבית ספר: החלטה הרקע 1. המשיבים 1 ו- 2 הם אם ובנה הקטין (להלן: האם והקטין בהתאמה או המשיבים 1-2) הגישו לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע עתירה להורות לעיריית אשקלון (להלן: העירייה או המבקשת) לרשום את הקטין לבית ספר לאומנויות באשקלון לכיתה א' ולקבוע, כי מבחני המיון שנערכו על-ידי העירייה, כתנאי לכניסה לבית הספר, נעשו בניגוד להנחיות משרד החינוך ובניגוד להחלטת בית-המשפט המחוזי. 2. בעתירתם טענו המשיבים 1-2, כי הומלץ לקטין על-ידי הגננות להירשם לבית ספר לאומנויות זאת לאור אבחונים פדגוגיים שנערכו על-ידן ומתוך היכרותן את הקטין ואת יכולתו הלימודית והקוגניטיבית. 3. ביום 15.1.07 נרשם הקטין לכיתה א' בית הספר לאומנויות. הוא הופנה לבחינות מיון במכון ארז, אך להפתעת הכל, לא עבר את בחינת המיון. בדיעבד, התברר להוריו, כי קיים איסור לערוך בחינות מיון על-פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך. לו ידעו המשיבים 1-2 על קיומו של האיסור לעריכת בחינות מיון, לא היו ניגשים לבחינה ועותרים לרשום את הקטין ללא בחינת מיון. 4. ביום 15.4.07 פנו למר ינאי, סמנכ"ל לענייני חינוך של העירייה וציינו, כי התברר להם קיומו של האיסור בדבר עריכת בחינות מיון וביקשו להודיעם "על בדיקה חוזרת להמשך דרכו הלימודית של בנם". 5. ביום 1.5.07 נענו על-ידי מר ינאי, כי הקטין נרשם לבית ספר "בית יחזקאל", אזור הרישום שלו, כי הקטין אינו רשום פורמאלית לבית ספר לאומנויות וכן כי הרשות פועלת על-פי אותן אמות מידה כלפי כל התלמידים ולא ניתן לנהוג אחרת עם בנם. בנוסף, על-פי חוות דעת של המחלקה המשפטית, אין פסיקה בבית המשפט בעניין בית הספר לאומנויות ומשכך, לא תיערך בדיקה מחודשת לקטין בשנת הלימודים הנוכחית. 6. עוד טענו המשיבים 1-2, כי בימים האחרונים הגיעו לידיהם כתבות, הנוגעות לעניין ההרשמה לבית הספר לאומנויות, לפיהן למרות הנחיה מפורשת של משרד החינוך שלא לקיים מבחני מיון, העירייה ממשיכה לעשות כן. בעקבות זאת, פנו המשיבים 1-2 שוב, ביום 26.6.07, למר ינאי וציינו, כי הרשות פועלת בניגוד להנחיות משרד החינוך בעריכת מבחני המיון וביקשו שוב לרשום את הקטין לבית ספר לאומנויות. פנייה זו לא נענתה. 7. המשיבים 1-2 הגישו עתירה לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע. 8. בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת ש' דברת) דחה, 20.8.07, את העתירה. פסק-הדין אוסר על עריכת מבחני מיון חיצוניים כתנאי לרישום התלמידים לכיתה א' בבית הספר לאומנויות באשקלון. בית-המשפט קבע, בין היתר, כי לאור השיהוי בפניית המשיבים 1-2 והנזק שעשוי להיגרם לקבוצה גדולה של תלמידים שהתקבלו לבית הספר וגם לאלה שלא התקבלו, אשר יופלו לרעה, יש לדחות את עתירתם. עם זאת, חייב בית-המשפט את העירייה, אשר ביצעה בחינות המיון בניגוד לחוזר המנכ"ל, בהוצאות שנגרמו למשיבים 1-2 בהגשת העתירה, בסכום של 3,000 ש"ח. בית-המשפט הדגיש בפסק-דינו, כי אף כי צודקים המשיבים 1-2 במהות עתירתם, אין מנוס מדחייתה. עוד נקבע, כי קבלת העתירה בשלב זה כרוכה בפגיעה מהותית באינטרסים של התלמידים האחרים (להלן: פסק-הדין). 9. העירייה הגישה לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין. פסק-הדין אוסר על עריכת מבחני מיום חיצוניים כתנאי לרישום התלמידים לכיתה א' בבית ספר לאומנויות באשקלון. 10. בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת ש' דברת) דחה, ביום 17.4.08, את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין בקובעו, כי לאור העמדה הברורה של משרד החינוך, האוסר על עריכת בחינות מיון חיצוניות לתלמידים בכיתות א'-ג' כתנאי לקבלתם לבית הספר לאומנויות. 11. על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים הגישה המבקשת ערעור לבית-משפט זה במסגרתו הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין נשוא הערעור, וזאת עד למתן פסק-הדין בערעור. בבקשה לעיכוב ביצוע טוענת המבקשת, כי סיכויי הערעור גבוהים. לטענתה, היא פנתה טלפונית לד"ר שמשון שושני, שהיה בעבר מנכ"ל משרד החינוך, אשר חתום על חוזר המנכ"ל נשוא העתירה ושושני אישר, כי: "חוזר המנכ"ל אינו מכוון לבתי הספר הייחודיים כגון בתי ספר לאומנויות. החוזר מכוון לתופעה שהתחילה במחצית שנות ה- 90, של מיון תלמידים לכיתות הומוגניות בבתי הספר הרגילים". כמו-כן, טוענת המבקשת, כי הגם שבית-המשפט קבע בהחלטתו, כי משרד החינוך יודיע לעירייה כיצד עליה לפעול, לטענתה, המשיבים 3-4 לא הציגו בתגובתם אף החלטה או הנחייה כתובה לעירייה כיצד לפעול ואף לא הציגו הצעה מסודרת לאימוץ קריטריונים כלשהם. עוד מוסיפה וטוענת המבקשת, כי אין צורך להכביר מילים על הנזק הרב העלול להיגרם מקבלת תלמידים לבית הספר, בהליך שאינו ראוי. נזק מובן מאליו, העלול להיגרם מקבלת תלמידים שאינם מתאימים מבחינת כישוריהם ובשלותם הנפשית מחד גיסא, ודחיית תלמידים אחרים, בעלי פוטנציאל שלא ימומש, מאידך גיסא. לטענת המבקשת, אי עיכוב ביצוע פסק-הדין יגרום לשינוי לרעה בהליך קבלת תלמידים לבית הספר ולנזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל. מנגד, מתנגדים המשיבים כולם לבקשה לעיכוב ביצוע ומבקשים לדחותה. לטענת המשיבים 1-2, סיכויי הערעור נמוכים לאור העובדה, כי בית-המשפט אינו מתערב בשיקולים והחלטות מקצועיות הניתנות על-ידי משרד החינוך והרי בית-המשפט אינו שם את שיקול-דעתו במקום שיקול-הדעת של הרשות המנהלית. כמו-כן, טוענים המשיבים 1-2, כי המבקשת לקתה בשיהוי הגשת הבקשה כדי להעמיד עובדות מוגמרות ובלתי ניתנות לשינוי. לטענתם, לתקנות חוזר מנכ"ל יש תוקף מחייב ויש לאכוף את החוזר ולכן המבקשת "משותקת". עוד מוסיפים וטוענים המשיבים 1-2, כי עד היום המבקשת לא שילמה להם את ההוצאות בהן היא חויבה על-ידי בית-המשפט המחוזי. לבסוף, מוסיפים וטוענים המשיבים 1-2, כי היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע כמוה כמתן פרס לרשות, אשר נוהגת בעזות מצח ודורסת הוראות חוזר מנכ"ל ופניות חד-משמעיות להפסיק את הנוהג הפסול של עריכת מבחנים, דבר שיגרום בהכרח לשינוי המצב החוקי הקיים. המשיבים 1-2 מבקשים לחייב את המבקשת הן בהוצאות והן בפיצויים עונשיים על כך, שהמבקשת ממשיכה לקיים מבחנים שנאסרו ובכך עושה דין לעצמה. המשיבים 3-4 מתנגדים, כאמור, אף הם לבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין. לטענתם, דין הבקשה להידחות בין היתר על הסף בגין השיהוי הניכר בהגשתה. לטעמם, הבקשה אינה מגלה עילה לעיכוב ביצוע פסק-הדין שניתן לפני למעלה מ- 9 חודשים ואשר קבע, כי המבקשת פעלה שלא כדין כאשר קיימה בחינות מיון חיצוניות לקראת לימודים בכיתה א' בבית הספר לאומנויות באשקלון, וזאת בניגוד לחוזר מנכ"ל משרד החינוך. כמו-כן, טוענים המשיבים 3-4, כי הבקשה לעיכוב ביצוע נגועה גם בחוסר ניקיון כפיים, המשליך על תום ליבה של המבקשת. שכן, למבקשת היה ידוע זה מכבר, כי אסור לקיים מבחני קבלה חיצוניים לתלמידי כיתות א'-ג'. כך למשל, במסגרת הליך אחר (עת"מ 283/04), שניתן ביום 27.7.05, ושהמבקשת הייתה צד לו נקבע, כי חוזר מנכ"ל משרד החינוך האוסר קיום בחינות חיצוניות לתלמידי א'-ג' חל לא רק על בתי ספר כלליים, אלא גם על בתי ספר ייחודיים ועמדת עיריית אשקלון, לפיה חוזר זה חל רק לגבי בתי ספר כללים אין לה על מה שתסמוך. בעקבות פסק-דין זה, פנו המשיבים 3-4 מספר פעמים למבקשת וביקשו ממנה לחדול באופן מיידי מעריכת מבחנים חיצוניים לתלמידי כיתות א'-ג'. חרף זאת, טוענים המשיבים 3-4, המשיכה המבקשת בנוהג הפסול וערכה מבחני מיון חיצוניים בניגוד לעיקרון השוויון, לדין ולהוראות משרד החינוך, במסגרת חוזר המנכ"ל. דיון 12. לאחר עיון בבקשה, בטענות הצדדים ובתגובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות. 13. הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ (5) 403). בעל-דין חייב להוכיח נסיבות מיוחדות המתקיימות בעניינו, המצדיקות את עיכוב ביצוע פסק-הדין שניתן נגדו, על-מנת שלא יחול בעניינו עקרון זה. השיקולים אותם ישקול בית-המשפט בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין ואשר אותם על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח הינם שניים: האחד, כי סיכויי ההצלחה בערעור הינם גבוהים. והשני, הקושי או המניעה להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור, כך שלמעשה יתייתר הערעור. במקרה שבפני, פסק-הדין נשוא הערעור ניתן בחודש אוגוסט 2007. ביום 7.10.07 הגישה המבקשת ערעור לבית-משפט זה. עם הגשת הערעור, לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין. רק ביום 19.3.08 הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, אשר נדחתה ביום 17.4.08. אף לבית-משפט זה הגישה המבקשת את בקשתה לעיכוב ביצוע רק ביום 1.5.08. אני סבור, כי נוכח העובדה, כי בעת הגשת הערעור המבקשת לא ביקשה לעכב את ביצוע פסק-הדין, הרי שכעת, בחלוף הזמן הרב שעבר מאז ניתן פסק-הדין, אין מקום לטענה, כי על בית-משפט זה להתערב בעניין בדחיפות. כידוע, הלכה היא, כי שיהוי בהגשת בקשה למתן סעד זמני מהווה כשלעצמה עילה מספיקה לדחיית הבקשה. כך למשל, נקבע ברע"א 920/05 חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ (לא פורסם, 28.3.05): "הטעם לכך הוא השיהוי שנפל בהגשת התובענה והבקשה לסעד זמני לבית משפט קמא. אכן, הדעת נותנת, כי למבקשת נדרש זמן לא מבוטל לעריכת בדיקות מעבדה, על מנת לעמוד על מאפייניו של המוצר המתחרה ולבסס במידה גבוהה של שכנוע את חשדה בדבר הפרת הפטנט. אף אין להלין על כך שהמבקשת שאפה בתחילה ליישב את הסכסוך בלא להיזקק להליכים משפטיים, תחת להיחפז ולפנות לערכאות. ברם, אף בהינתן שיקולים אלה, פרק הזמן שחלף מאז נתגלה החשד האמור ועד שהוגשה הבקשה לסעד זמני - שנה תמימה - הינו משמעותי ביותר. על המבקש סעד זמני מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק התערבות שיפוטית עוד בטרם בירור התביעה וקביעת זכויות הצדדים. מבקש המתמהמה יתר על המידה בהגשת בקשתו סותר בכך את טענתו, שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי... סבור אני, כי אלו הם פני הדברים במקרה שבפנינו. טענת המבקשת בדבר ההכרח הקיים במתן סעד להגנה על זכויותיה באורח בהול, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהיא שקטה על שמריה במשך תקופה כה ארוכה. מסקנתו של בית המשפט המחוזי, אשר הושתתה על הנתונים העובדתיים שהוצגו בפניו, לפיה בנסיבות העניין השיהוי בהגשת הבקשה לסעד זמני מצדיק כשלעצמו את דחייתה, מקובלת עליי." (ראו בעניין זה גם בר"ם 6918/06 ד"ר ויינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.9.06); רע"א 1730/93 בורלו טרידינג קומפני נ' הנרי אמסלם ואח' (לא פורסם, 14.5.93)). 14. יתרה מכך, פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים קבע מפורשות, כי המבקשת פעלה שלא כדין וכי צודקים המשיבים 1-2 במהות עתירתם, הגם שאין מנוס מדחייתה, שכן קבלת העתירה בשלב זה כרוכה בפגיעה מהותית באינטרסים של התלמידים האחרים. 15. כעת, מתייצבת המבקשת בפני בית-משפט זה ומבקשת לקבל את בקשתה הדחופה בשל הצורך לקיים רישום לבית הספר לאומנויות, באופן התואם את הוראות הדין ואת פסק-הדין. ואולם, נראה, כי הוראות הדין היו ידועות למבקשת זה מכבר. שכן, מתגובת המשיבים 3-4 עולה, כי למבקשת היה ידוע, כי אסור לקיים מבחני קבלה חיצוניים לתלמידי כיתות א'-ג', שכן במסגרת ההליך בעת"מ 283/04 נוריאל חטאב נ' עיריית אשקלון ואח', שניתן ביום 27.7.05, ושהמבקשת הייתה צד לו, נקבע כדלקמן: "חוזר מנכ"ל משרד החינוך האוסר קיום בחינות חיצוניות לתלמידי א'-ג' חל לא רק על בתי ספר כלליים, אלא גם על בתי ספר ייחודיים ועמדת עיריית אשקלון, לפיה חוזר זה חל רק לגבי בתי ספר כלליים אין לה על מה שתסמוך". עוד מציינים המשיבים 3-4 בתגובתם, כי בעקבות פסק-הדין האמור, פנה משרד החינוך מספר פעמים למבקשת וביקש ממנה לחדול באופן מיידי מעריכת מבחנים חיצוניים לתלמידי כיתות א'-ג'. ברם, חרף הפניות והתכתובות, במסגרת הטיפול בעתירה המנהלית נשוא פסק-הדין התברר, כי המבקשת ממשיכה בנוהג הפסול ועורכת מבחני מיון חיצוניים, בניגוד להוראות משרד החינוך ולחוזר המנכ"ל. 16. כאמור, הכלל הוא, כי ביצועו של פסק-דין לא יעוכב רק בשל ערעור שהוגש עליו. נקודת המוצא בעניין זה היא, כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן פסק-הדין המזכה. יפים לעניין זה דברי השופט י' זמיר בבש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ (1) 668, 670: "צריך טעם מיוחד כדי שבית משפט לערעורים ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה. לכן הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על-פי פסק-הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש כי בית המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב". 17. באשר לעניינה של המבקשת - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי, כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיבים בעיכוב ביצוע פסק-הדין לבין הנזק שייגרם למבקשת אם לא יעוכב פסק-הדין, ידם של המשיבים על העליונה. ראשית, נראה, כי המבקשת נקטה בשיהוי רב עד להגשת בקשתה. שנית, בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים קבע, כי המבקשת פעלה שלא כדין וכי צודקים המשיבים 1-2 במהות עתירתם ואך בשל פגיעה מהותית באינטרסים של התלמידים האחרים, לא ניתן לקבל את העתירה. שלישית, נוכח העובדה, כי במסגרת ההליך עת"מ 283/04, שניתן ביום 27.7.05, ושהמבקשת הייתה צד לו, ובו נקבע, כי חוזר מנכ"ל משרד החינוך האוסר קיום בחינות חיצוניות לתלמידי א'-ג' חל לא רק על בתי ספר כלליים, אלא גם על בתי ספר ייחודיים ואף מפניותיו של משרד החינוך אל המבקשת בעקבות פסק-דין זה, בהן נתבקשה היא לחדול באופן מיידי מעריכת מבחנים חיצוניים לתלמידי כיתות א'-ג', נראה, כי המבקשת ידעה, כי אסור לקיים מבחני קבלה חיצוניים לתלמידי כיתות א'-ג'. יתרה מכך, המבקשת לא הוכיחה כל נזק חמור ובלתי הפיך, העלול להיגרם בשל עריכת מבחנים התואמים את הוראות משרד החינוך. לפיכך, לא מצאתי כל הצדקה לעכב את פסק-הדין. אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין נדחית. בנסיבות העניין, לא ניתן צו להוצאות. דיני חינוךשיבוץ / רישום לבית ספר / גן ילדיםבית ספר