נזקי רכוש במהלך פעילות צה''ל

להלן החלטה בנושא נזקי רכוש במהלך פעילות צה''ל: החלטה 1. עניינה של תביעה זו, הינה נזקי רכוש אשר נגרמו לתובע במהלך פעילות צה"ל. 2. לאחר שהוגשו כתבי הטענות ונקבע מועד לקדם משפט ליום 16.2.06, הגישה הנתבעת, ביום 15.2.06 בשעה 14:39, בקשה דחופה לתיקון כתב ההגנה, דחיית התביעה על הסף ודחיית מועד הדיון. בבקשתה טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה על הסף לאור הוראות חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב -1952, (להלן: "חוק הנזיקים האזרחים") כפי שתוקן בתיקון מס' 7 מיום 10.8.05 (להלן:"תיקון 7"). בהתאם ביקשה הנתבעת לתקן את כתב ההגנה, כך שיכיל טענה זו. כמו כן ביקשה המדינה לדחות את הדיון עד לבירור הבקשה. בהחלטתי מאותו מועד - י"ז שבט תשס"ו (15.2.06) בשעה 15:30 - דחיתי את הבקשה לדחיית מועד הדיון וזאת לאור השעה המאוחרת בה הוגשה, קרי שעות אחר הצהריים של היום שלפני מועד ק. המשפט הקבוע. 3. בדיון שהתקיים למחרת, ביום י"ח בשבט תשס"ו (16.2.06), עלו מספר שאלות עקרוניות בעקבות חקיקת תיקון 7 של חוק הנזיקים האזרחיים האמור וכן בעקבות הכרזת שר הביטחון אשר פורסמה בילקוט הפרסומים מספר 5492. 4. בהחלטתי מאותו מועד נקבע, כי מאחר והצדדים ערים לכך שהנושא הנדון, נושא עקרוני וחדש הוא, אשר חלק ממנו נתון בדיון בבג"צ, מן הראוי להעלות את הטיעונים בצורה מסודרת בכתב. לשם כך, הוטל על הנתבעת להגיש תוך 40 יום בקשה מסודרת לדחיית התביעה על הסף. נקבע, כי בקשה זו תהיה על דרך הסיכומים ותכלול את כל הטענות המשפטיות והאסמכתאות הרלוונטיות. על התובע הוטל להגיש תשובה על בקשה זו תוך 30 יום מיום הגשתה על ידי הנתבעת (ראה סעיפים 4 ו-5 להחלטה מיום י"ח שבט תשס"ו (16.2.06), עמ' 5 לפרוטוקול) . 5. בנוסף, נקבע בהחלטה הנ"ל מיום 16.2.06, כי התובע רשאי להגיש לנתבעת שאלון מצומצם המתייחס לאירועים או לטענות אשר על פיהם, לטענתו, רשאי הוא להגיש תביעתו גם לאור התיקון בחוק הנזיקים האזרחיים. עוד נקבע, כי באם אכן יוגש שאלון זה, על המדינה להשיב לו תוך 30 יום מיום קבלתו (פיסקה 3 להחלטה הנ"ל). 6. ביום 5.3.06, הודיע התובע לבית המשפט, כי השאלון המצומצם אכן נשלח לנתבעת וביקש לעכב תגובתו לבקשה, אשר טרם הוגשה, עד לקבלת תשובות לשאלון זה. בהחלטתי מיום י"ב אדר תשס"ו (12.3.06), נענתי לבקשת התובע. 7. ביום 10.4.06, הוגשה בקשה מטעם הנתבעת להארכת מועד להשלמת טיעון. בבקשה טענה הנתבעת, כי ביקשה להציע לב"כ התובע להמתין עד ליום הדיון בבג"צ בנושא זה, אשר נקבע ליום 7.5.06. זאת כיוון, שלטענתה, יכול ותהיה בהכרעתו של בג"צ בכדי לייתר את כל ההליכים בתביעה עסקינן. אולם, משנודע לב"כ הנתבעת כי הדיון בבג"צ נדחה, ומשעמד ב"כ התובע על המשך ההליכים בערכאה זו, מבלי להמתין להכרעת בג"צ, ביקש ב"כ הנתבעת ארכה להשלמת הטיעון וזאת עד ליום 30.4.06. בהחלטתי מיום כ"ב ניסן תשס"ו (20.4.06) נענתי לבקשה. 8. ביום 30.4.06 הגיש התובע תגובה ארוכה ומפורטת לבקשת המבקשת לדחייה על הסף ותיקון כתב ההגנה. זאת על אף, שהנתבעת טרם מילאה אחר הוראות ההחלטה מיום 16.2.05, ובקשה מסודרת מטעמה לא הוגשה. 9. ביום 4.5.06, הוגשה בקשה נוספת מטעם הנתבעת, למתן ארכה אחרונה להשלמת טיעון. בבקשה טענה הנתבעת, כי אף שכתיבת הבקשה על פי ההחלטה מיום 16.2.06 הסתיימה זה מכבר, מתבקש בית המשפט ליתן אורכה נוספת להגשתה, עד ליום 20.5.06. לטענת ב"כ הנתבעת, הטעם לבקשת הארכה הוא, כי הבקשה האמורה מכילה חומר משפטי רב, הרלבנטי גם להליך המתנהל בבג"צ. על כן, ולאור הצורך לאחידות מלאה בעמדת המדינה באשר לתיקון מס' 7, ביקש ב"כ הנתבעת ארכה נוספת. בשלהי הבקשה, ציין ב"כ הנתבעת, כי ב"כ התובע נתן הסכמתו האדיבה לבקשה. בהחלטתי מיום ט"ז באייר תשס"ו (14.5.06) נענתי לבקשה. 10. ביום 18.5.06 הגישה הנתבעת בקשה נוספת להארכת המועד להגשת הטיעון המשלים, עד למתן החלטה בבג"צ לעניין חוקיותו של החוק, ולחילופין, עד להגשת תגובת המדינה בבג"צ זה. לטענת ב"כ הנתבעת, בתאריך 13.7.06, אמור היה להתקיים בבג"צ דיון אודות חוקיותו של תיקון מס' 7. לטענת ב"כ הנתבעת, המדינה טרם הגישה תגובתה לעתירה והעבודה על תגובה זו מצויה, באותם ימים, בהכנה, כאשר הכוונה הייתה להגישה במהלך חודש יוני 2006. לטענת ב"כ הנתבעת, לאור עיקרון האחידות בעמדת המדינה, אשר הוזכר כבר בבקשות הקודמות, התבקש ב"כ הנתבעת, על ידי העוסקים מטעם המדינה בהליך הבג"צ, להשהות את הגשת הבקשה המפורטת לדחיית על הסף בתביעה עסקינן, ומכאן הבקשה להארכת המועד. לבקשתו, צירף ב"כ הנתבעת את החלטותיהם של חבריי: כב' השופט יוסף שפירא וכב' השופט בועז אוקון, מבית משפט זה, בהן נקבע, כי יש להמתין להכרעת בג"צ בסוגיה ואין לדון בסוגיית חוקיותו של תיקון מס' 7, כל עוד עניינו של החוק תלוי ועומד בבג"צ. 11. בהחלטתי מיום כ"ג אייר תשס"ו (21.5.06), קבעתי, כי התובע יגיש תגובתו לבקשת הנתבעת. התובע התבקש להתייחס בתגובתו להחלטות השופטים שפירא ואוקון. עוד קבעתי כי עד למתן החלטה בבקשה מיום 18.5.06, אין המדינה צריכה להכין את הבקשה המפורטת אשר נדרשה בחלטה מיום 16.2.06. 12. בו ביום (21.5.05) הוגשה בקשה למתן החלטה מטעם ב"כ התובע. בבקשה טען ב"כ התובע כי בבתי המשפט מסתמנת מגמה לפיה נדחית בקשת המדינה לדחיית ההליכים בתיקים הכרוכים בדיון בתיקון מס' 7 לחוק הנזיקים האזרחיים. לתמיכה בטענתו, צרף ב"כ התובע את החלטתו של כב' הרשם שמואל ברוך מבית המשפט המחוזי בתל-אביב. ביום כ"ה באייר תשס"ו (23.5.06) ניתנה על ידי החלטה בבקשת התובע, בה שב והתבקש ב"כ התובע להגיב על החלטות השופטים שפירא ואוקון. 13. ברם, על אף החלטות אלה, לא טרח ב"כ התובע בתגובתו הארוכה והמפורטת אשר הוגשה ביום 25.5.06, להתייחס ולו במילה, להחלטותיהם של השופטים שפירא ואוקון, ובחר מסיבות מובנות להתרכז בהחלטתו של הרשם ברוך. לגופו של עניין, טען ב"כ התובע כי עד היום לא העלה התובע כל טענה בנוגע לחוקיותו של תיקון מס' 7 לחוק הנזיקים האזרחיים, וכי לטענתו התיקון אינו חל על תביעה זו כלל. על כן, לטענת התובע, אין כל קשר בין הדיון בבג"צ לתביעה זו, וממילא אין כל צורך לעכב את ההליכים בתביעה זו בשל ההליך בבג"צ. עוד טוען ב"כ התובע, כי החלטת בג"צ בשאלת התיקון לחוק אינה צפויה להתקבל בזמן הקרוב שכן, לטענתו, המדינה פועלת בהליך זה לעיכוב שלא כדין. לכן, מבקש התובע כי הדיון בתביעתו ימשך במקביל לדיון בבג"צ וללא כל תלות בו. 14. לאחר שעיינתי בבקשות השונות מטעם הנתבעת ובתגובות התובע מצאתי, כי יש להיענות לבקשת הנתבעת ולדחות את ההליכים בתיק, עד שיוכרע גורלו של תיקון 7 לחוק הנזיקים האזרחיים בבג"צ. 15. כאמור, הנימוק המרכזי העומד בבקשת הנתבע הינו הצורך באחידות עמדת המדינה בכל הנוגע לתיקון מס' 7 לחוק הנזיקים האזרחיים. לטעמי, טענה זו טענה נכבדה היא והצורך באחידות בעמדת המדינה, בכל הנוגע לתביעות העשויות להיות בתחום השפעתו של תיקון מס' 7, צורך חיוני הוא. 16. ברי לכל, כי המדינה, מטבע היותה גוף שלטוני, צריכה להציג בפני הציבור - ולא כל שכן בפני הערכאות השונות של הרשות השופטת - עמדה אחידה וברורה בכל מעשיה. כלל זה נכון תמיד אך נכון או שבעתיים, כאשר מדובר בנושא כה רגיש וחשוב, כפגיעה פוטנציאלית בזכויות שונות של פרטים באמצעות חקיקה. על כן, אף שהמדינה מורכבת מגופים שונים המיוצגים על ידי באי כוח שונים, הדעת אינה סובלת מצב בו עמדת המדינה, בכל הערכאות השונות בהן נדונות תביעות שכאלו, לא תהיה אחידה, מוסכמת ובהירה. 17. בהחלטתי מיום 16.2.06 קבעתי, כי בקשת הנתבעת לדחייה על הסף תהיה בקשה מקיפה ומעמיקה ותכלול את כל טענותיה של הנתבעת בנוגע לתיקון מס' 7, יחד עם אסמכתאות התומכות בטענות אלו. ואכן, בהודעה ובקשה מיום 18.5.06, מצהיר ב"כ הנתבעת כי טיוטת השלמת הטיעון על פי ההחלטה מיום 16.2.06, הינה מסמך מקיף וממצה הכולל, בין היתר, משפט משווה, הצעות חוק וכיו"ב. מטבע הדברים, קיימת חפיפה בין האמור באותה השלמת טיעון מפורטת ובין האמור בתגובת המדינה לעתירות בבג"צ. במצב זה, עולה הצורך האמור באחידות בין התגובות, פן תדבר המדינה בשני קולות בסוגיה המורכבת של תיקון מס' 7. 18. זאת ועוד, בדומה למדינה, גם מערכת המשפט הינה גוף ציבורי, המחויב, גם אם באופן שונה, לעמדה ברורה ואחידה ככל הניתן. על כן, אם נידונה סוגיה מסוימת, ובמיוחד סוגיה חוקתית עקרונית, העוסקת בזכויות הפרט, בבית המשפט העליון, טוב יעשו הערכאות הנמוכות, אם ימתינו להכרעתו של בית המשפט העליון בסוגיה, לפני שיחרצו הם את דינם. דרך זו, תמלא לא רק אחר עקרון האחידות בפסיקה, כי אם אחר אינטרס חשוב לא פחות, והוא יעילותה של המערכת השיפוטית. בעניין זה, לצערי, איני רואה עין בעין עם רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב. לטעמי, כאשר עוסקים בשאלות חוקתיות ועקרוניות, אין זה ראוי ויעיל, כי ערכאה נמוכה תדון ותכריע, תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר וגרימת נזק דיוני והוצאות לצדדים, באותן שאלות אשר הובאו להכרעה בבית המשפט העליון. ההנחה מוקדמת, כי אם יסתבר שההכרעה בערכאה הנמוכה לא תתאם את ההלכה שיתווה בית המשפט העליון, תתקן ערכאת הערעור את הדרוש תיקון, עשויה לפגוע במעמדה וביעילותה של מערכת המשפט שלא לצורך. 19. בנוסף ליעילות, יש להתייחס למימד נוסף, אשר בעיני הוא פחות חשוב, קרי: אמון הציבור במערכת השיפוטית. כוחו של בית המשפט אינו נובע רק מכוח החוק, בבחינת "מוראה של מלכות" (ראה: תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ד, עמ' א :"אלמלא מוראה של מלכות, כל הגדול מחברו בולע את חברו", ובלשונו של ר' חנינא סגן הכהנים, שם: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו"). עוצמתה של המערכת השיפוטית וכוחה , נובע מאימון הציבור בשופטים, בכלל ובמדרג השיפוטי, כאשר בראש הפירמידה ניצב בית המשפט העליון. במקרה רגיל , דן כל שופט בתיקיו, על פי קצב עבודות, ומסיים כל תיק לאחר שמיעת ראיות וסיכומיו, אף אם באותה העת דן שופט אחר בתיק דומה בעיר אחרת. ברם כאשר ידוע מראש לאותו שופט כי אותה סוגיה תלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון (כנראה בהרכב מורחב), דיון והכרעה על ידי כל שופט של ערכאה נמוכה יביא לפגיעה באימון הציבור במערכת השיפוטית. מטעם זה, יש להמתין עד להכרעת בית המשפט העליון בסוגיה.בית המשפט העליון ער, כך יש להאמין, כי להחלטתו מצפים מתדיינים רבים, ותיקים לא מעטים ממתינים. (אם אין זה כך, רשאים ב"כ הצדדים להסב את תשומת ליבו של בית המשפט לתיק זה, כאחת הדוגמאות לצורך בהכרעה בסוגיה זו). על כל פנים, הפתרון של כב' הרשם ברוך (כולל הטלת הוצאות בסך 20,000 ₪ על המדינה), לא מקובל עליי, ובחרתי בדרך אחרת, כמוסבר בהחלטה זו. 20. אומנם, צודק ב"כ התובע בטענתו, כי בתגובותיו הוא אינו תוקף במפורש את חוקיותו של התיקון אלא טוען, כי התיקון אינו חל על תביעה זו. אולם, לא יכול להיות חולק, כי טענה בדבר חוקיותו של התיקון, גם אם לא נטענה במפורש, רלוונטית עד מאוד לדיון בתביעה זו, וכי ההחלטה בבג"צ תשפיע במידה רבה על גורלה. יצוין כי גם ב"כ התובע מקפיד בתגובותיו לשמור לעצמו את הזכות להעלות טענות בעניין זה בעתיד. 21. המסקנה היא אם כן, כי יש להיענות לבקשת המדינה ולהאריך את המועד להשלמת טיעוניה, וזאת עד לאחר ההכרעה בבג"צ. בהקשר זה אסייג ואומר, כי ראוי שהעיכוב בתביעות השונות לא יימשך זמן רב, פן יסבלו הצדדים מעינוי דין שלא לצורך. בהקשר זה, חזקה על בית המשפט העליון, המודע בוודאי לחשיבות הסוגיה העומדת בפניו, כי ייתן פסק דינו במהרה (ראה גם פיסקה 19 לעיל, כי להכרעה המהירה יש חשיבות גם מנקודת המבט של אימון המערכת השיפוטית). 22. לסיום, יש לעסוק בטענה אשר העלה ב"כ התובע בתגובתו מיום 21.5.06, והיא, כי המגמה בפסיקה היא לדחות בקשות לדחיית הליכים או לדחייה על הסף, כדוגמת הבקשה עסקינן, תוך פסיקת הוצאות משמעותיות לחובת המדינה. כזכור, כתמיכה לטענתו צרף ב"כ התובע את החלטתו של הרשם שמואל ברוך מבית המשפט המחוזי בתל-אביב. ואולם, עיון בפסיקה מהעת האחרונה, בה נדרשו בתי המשפט לסוגיית תיקון מס' 7, מצביע דווקא, כי במרבית המקרים נטו בתי המשפט לדחות את ההליכים, או לחילופין למחוק את התביעה עד בירור חוקיותו של תיקון מס' 7 בבג"צ. כך בהחלטותיהם של השופטים יוסף שפירא ובועז אוקון אשר צורפו לבקשת הנתבעת מיום 18.5.06; כך בהחלטתו של חברי כב' השופט משה רביד מבית משפט זה (בבש"א (י-ם) 1209/06 מדינת ישראל נ' עזבון יורשי המנוח קאמל, ) ובהחלטתו של כב' השופט יצחק כהן מבית המשפט המחוזי בחיפה (בש"א (חי') 2940/06 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח מוחמד נאפע עבד חרדאן , ) וכך בהחלטות רבות שניתנו על ידי שופטי בתי משפט השלום (ראו לדוגמא: בש"א (של- י-ם) 2960/06 מדינת ישראל נ' עלי תאופיק מחמד אל שורטי , ; בש"א (של-י-ם) 2709/06 מוערב'י נ' מדינת ישראל, ). לא זו אף זו, גם החלטת כב' הרשם ברוך, אינה יכול לשמש דוגמא לעניינינו. שכן, נסיבות המקרה שם שונות ממקרה זה שבפני, שבו החל הדיון בתיקים לגופם. 23. בשולי הדברים יש לציין, כי תמוהה טענתו של ב"כ התובע כאילו מגמת בתי המשפט היא שלא להיענות לדחיית הדיונים , לאור העובדה שהוא עצמו ייצג את התובעים במרבית התיקים בהם ניתנו החלטות אלה, אשר נענו לבקשת הדחייה של המדינה. מן הראוי כי עורך דין לא יעלה טענה אשר הוא יודע - כעורך דין המייצג לקוח בתיק אחר, כי טענה זו אינה נכונה. 24. לאור כל האמור לעיל, הנני נענה לבקשת הנתבעת להארכת מועד בקשתה לדחיית התביעה על הסף עד למתן פסק דינו של בית המשפט העליון בשאלת חוקיותו של תיקון מס' 7 לחוק הנזיקים האזרחיים. 25. בנסיבות העניין ולאור הפגם בהתנהגותה של הנתבעת, אשר נמנעה ממשלוח תשובות לשאלון המצומצם אשר נשלח אליה זה מכבר, איני רואה מקום לפסוק הוצאות לחובת התובע.צבאנזקי רכושצה"ל