סעיף 9 לכללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח על התמחות), תשכ"ב-1962 שכותרתו "עבודה אחרת", מורה כך: "לא יעבוד מתמחה בתקופת התמחותו עבודה קבועה אחרת אלא בהיתר מאת הלשכה. הלשכה רשאית שלא להביא בחשבון תקופת התמחותו את התקופה בה עבד המתמחה כאמור ללא היתר הלשכה או את מקצתה." מכאן שהכלל הוא איסור עבודה אחרת בזמן ההתמחות, והיוצא מהכלל הוא עבודה נוספת בהיתר. להלן פסק דין בנושא עבודה אחרת בזמן ההתמחות במשפטים: פסק דין 1. עניינה של עתירה זו בהחלטתם של המשיבים - לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: "הלשכה") ואורגנים שונים במסגרתה - שלא לאשר לעותר להמשיך את התמחותו, בהתאם לאישור קודם שניתן לו, וכן שלא להכיר בארבעה וחצי חודשים מתקופת התמחותו. העובדות הצריכות לעניין הן אלו: 2. ביום 24.8.05 הגיש העותר למשיבים בקשה לרישום התמחות, אליה צירף טפסים המיועדים למאמן ולמעביד בשל בקשתו לעבודה נוספת בתקופת ההתמחות (נספח 1 לעתירה). בתאריך 31.8.05 הודיעו המשיבים למבקש כי בקשתו בטיפול והודעה על האישור תשלח לו עם גמר הטיפול. ביום 7.9.05 הודיעו המשיבים למבקש כי מתכונת שעות ההתמחות שציין בטפסים המצורפים אינה עומדת בכללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח על התמחות), תשכ"ב-1962 (להלן: "כללי הלשכה"), וכי עליו לשלוח מתכונת שעות מתוקנת (נספח 3 לעתירה). ביום 29.9.05, לאחר שהעותר שלח מתכונת שעות מתוקנת, הודיעו לו המשיבים כי הוועד המרכזי של הלשכה - המשיב 2 - אישר את התמחותו (נספח 5 לעתירה). בתאריך 16.11.05 זומן העותר להופיע בפני וועדת המשנה להתמחות של הלשכה. ביום 16.1.06, בעקבות הדיון שאוזכר לעיל, שלחו המשיבים לעותר מכתב ובו הודיעו לו כי עבודתו הנוספת לא אושרה על ידי וועדת ההתמחות בשל חשש לניגוד עניינים, אולם הדיון לא מוצה ומליאת הוועדה תוסיף ותדון בעניין (נספח 7 לעתירה). ביום 17.1.06 זומן העותר לראיון עם המפקח על המתמחים בלשכה, שהתקיים ביום 15.2.06 בנוכחות העותר ומאמנו. ביום 27.3.06 הודיעו המשיבים על החלטת וועדת ההתמחות הארצית של הלשכה - המשיבה 3, אשר אושרה על ידי הוועד המרכזי של הלשכה, כדלקמן: "לאשר את התמחותך אצל עו"ד סטריקובסקי עד ליום 16.11.06 בלבד, המועד שבו הודע לך כי ועדת ההתמחות ממליצה שלא לאשר את המשך התמחותך במשרד סטריקובסקי . אם תחליט להמשיך את התמחותך במשרד סטריקובסקי יהא עליך לחדול מלעסוק בעבודתך במדיקל סנטר" (נספח 12 לעתירה) בתאריך 7.4.06 הודיע העותר למשיבים כי החל מיום 1.4.06 הוא מפסיק את התמחותו ועד למועד זה השלים 7 חודשי התמחות (נספח 14 לעתירה). עתירה זו עניינה הן בהחלטת המשיבים שלא לאשר לעותר לעבוד בעבודה הנוספת והן כנגד ביטול רטרואקטיבי של ארבע וחצי חודשי התמחות. 3. טענתם של המשיבים היא שהמבקש הגיש בקשה להתמחות לפי כלל 2(א) לכללי הלשכה, ובקשה זו אינה כורכת בתוכה גם בקשה להיתר לעבוד העבודה נוספת. לטענתם, על מי שמבקש לעבוד בעבודה נוספת להגיש בקשה מפורשת לכך, שכן הדיונים בשתי הבקשות (להתמחות ולעבודה נוספת) מתקיימים באפיקים שונים ולא בד בבד. לפיכך, הדיון בבקשת ההתמחות התקיים מיד עם הגשת בקשת ההתמחות - ואילו רק ביום 10.10.05 החלו לדון בבקשת העותר לעבודה נוספת. ביום 16.1.06 נאמר מפורשות לעותר כי עבודתו הנוספת לא אושרה (סעיף 1 לנספח 7 לעתירה) והעניין יידון בישיבת וועדת ההתמחות הארצית, כפי שאמנם נעשה. מפרוטוקול אותה ישיבה (נספח לתגובת המשיבים) עולה כי לאחר שנתנו לעותר ולמאמנו לפרוש טיעוניהם, החליטה וועדת ההתמחות הארצית לאשר את ההתמחות עד ליום 16.11.06, בלבד - ולא לאשר את ההתמחות מאותו מועד ואילך, כל עובד העותר בעבודתו הנוספת. לפיכך, טוענים המשיבים כי אין מדובר בביטול היתר שניתן שלא כדין - אלא בהחלטה שלא ליתן היתר כלל. עוד הם טוענים כי השיקולים בקשר לניגוד עניינים שהתעוררו בעניינו של העותר, העוסק כמתמחה במשרד הנמצא בקשרי עבודה עם מעסיקו האחר, הם שיקולים ראויים, עניינים וסבירים, המעוגנים בכלל 5 לכללי הלשכה. דיון 4. סעיף 9 לכללי הלשכה, שכותרתו "עבודה אחרת", מורה כך: "לא יעבוד מתמחה בתקופת התמחותו עבודה קבועה אחרת אלא בהיתר מאת הלשכה. הלשכה רשאית שלא להביא בחשבון תקופת התמחותו את התקופה בה עבד המתמחה כאמור ללא היתר הלשכה או את מקצתה." מכאן שהכלל הוא איסור עבודה אחרת בזמן ההתמחות, והיוצא מהכלל הוא עבודה נוספת בהיתר. 5. טענת המשיבים, כי בבקשת העותר דנה הלשכה בשני מסלולים נפרדים - ולכן טרם ניתן היתר בעניינו של העותר בבקשתו לעבודה נוספת, ומכאן שאין מדובר בביטול החלטה אלא באי-אישורה - אינה עולה מחילופי המכתבים בין הצדדים. ב-7.9.05 ביקשו המשיבים כי העותר ישלח תוכנית מתוקנת להתמחות ועבודה נוספת (נספח 3 לעתירה). לאחר שתוכנית כזו נשלחה ונתקבלה על ידם, הודיעו המשיבים לעותר כי הוועד המרכזי של הלשכה אישר את ההתמחות תחת פיקוח המאמן החל מיום 1.9.05 (נספח 5 לעתירה). לא ניתן להבין אישור זה אחרת מאשר אישור שכולל בתוכו גם היתר לעבודה נוספת. האישור אינו מסויג, וברור שבא לאחר הדרישה לעדכון שעות העבודה מתוך התחשבות בכך שמדובר בעבודה נוספת. העותר בוודאי יכול היה להסיק שלאחר שתיקן את שעות העבודה אושרה ההתמחות עם העבודה הנוספת כבקשתו. אם רצו המשיבים לסייג התמחותו או להודיע שעניין העבודה הנוספת עדיין נשקל, היה עליהם לציין זאת במפורש. מחמת מחדלם לעשות כן, יכול היה העותר בהחלט להסתמך על ההודעה הנ"ל כהיתר לעבודה נוספת. מכאן שלעותר היה היתר לעבודה נוספת. האם ההיתר בוטל כדין? 6. כפי שצוין לעיל, ביום 16.1.06 הודיעו המשיבים לעותר כי "עבודתך הנוספת לא אושרה על ידי וועדת ההתמחות". על פי כלל 9 לכללי הלשכה, שצוטט לעיל, אין מתמחה רשאי לעבוד בעבודה נוספת אלא בהיתר. מכאן שההיתר שהיה בתוקף עד אותו יום, פג תוקפו עם ההודעה האמורה. בתאריך 15.2.06 זומן העותר, בעקבות בקשתו, ביחד עם מאמנו להציג את עמדתו בפני וועדת ההתמחות הארצית. זו שמעה את נימוקיו ואת נימוקי המאמן ומאותו טעם ש"מדיקל סנטר" (שם עובד העותר בעבודה הנוספת) הוא לקוח של משרד המאמן, הגם שהמאמן - עו"ד סטריקובסקי - אינו מטפל באופן אישי בענייני המעסיק הנ"ל, לא מצאו המשיבים לשנות מההחלטה הקודמת מאותו נימוק של חשש לניגוד עניינים. וכך קבעה הוועדה לאחר שמיעת הטיעונים וקיום דיון בין חבריה: "לאשר את התמחותך אצל עו"ד סטריקובסקי עד ליום 16.11.06 בלבד, המועד שבו הודע לך כי ועדת ההתמחות ממליצה שלא לאשר את המשך התמחותך במשרד סטריקובסקי . אם תחליט להמשיך את התמחותך במשרד סטריקובסקי יהא עליך לחדול מלעסוק בעבודתך במדיקל סנטר" (נספח 12 לעתירה) מכאן שההחלטה בדבר תפוגת ההיתר לא השתנתה, ועבודתו של העותר ממועד ההודעה על פקיעתו של העותר הפכה לעבודה ללא היתר. 7. לטענת העותר יש לפסול את החלטת המשיבים ממספר טעמים: האחד - שאין ללשכה הסמכה מפורשת בחוק לבטל אישור התמחות ועבודה נוספת, שניתן על ידה כדין. טענה זו איני יכולה לקבל. המחוקק הסמיך את המשיבים לבקר ולפקח על עבודת המתמחים. כללים 15א-ג לכללי הלשכה - השואבים את סמכותם מסעיפים 60(ב) ו-109 לחוק לשכת עורכי דין, תשכ"א-196 - קובעים במפורש מהם דרכי הפיקוח על עבודת המתמחים, מהם סמכויות המפקח על המתמחים ואלו סנקציות רשאי אותו מפקח להפעיל. הפסקת התמחות אצל מאמן פלוני היא אחת הסנקציות הנתונה בידי המפקח, לאחר שמיעת טענות המאמן והמתמחה. מכאן שללשכת עורכי הדין בישראל בהחלט קיימת סמכות סטטוטורית להפסיק התמחות, או לשלול היתר שכבר ניתן, בהתקיים נסיבות מתאימות. הטעם השני לו טוען העותר לפסילת ההחלטה - שאין עניינו נמנה במסגרת העניינים של ניגוד אינטרסים, משום שקיימת הפרדה מוחלטת בין הנושאים בהם הוא מתמחה לבין נושאי עיסוקו האחר - ובין עורכי הדין המטפלים בענייני "מדיקל סנטר" למאמנו. בידוע שבית המשפט לעניינים מינהליים אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות. בחינתו מצטמצמת לבחינת השאלה האם שיקול הדעת הופעל בתום לב, בהגינות, בסבירות, ללא אפליה, ללא משוא פנים וללא שיקולים זרים. בענייננו, אין חולק כי המשרד שבו מתמחה העותר נמצא בקשרי עבודה עם מקום העבודה הנוספת של העותר ומספק לו שירותים משפטיים. איש לא טען כי קיים מידור מוחלט בין עורכי הדין במשרד המאמן, ואין זה מתפקידה של לשכת עורכי הדין בישראל לפקח באופן פרטני על טיב העבודה שמבצע העותר במשרד, או במקום עבודתו הנוספת. די בכך שקיימת אפשרות ששני העיסוקים יתנגשו ביניהם בדרך שתהווה ניגוד עניינים, כדי להצביע על סבירות ההחלטה. כפי שציינתי לעיל, היתר עבודה נוספת הוא החריג - והכלל הוא איסורו. בדין ניתן ההיתר רק באותם מקרים מובהקים בהם לא קיים כל חשש, גם לא למראית עין, של ניגוד עניינים. לפיכך לא מצאתי כל חוסר סבירות במסקנה בדבר ניגוד עניינים אפשרי. הטעם השלישי לו טוען העותר לפסילת ההחלטה - שבדרך קבלת ההחלטה נפלו פגמים פרוצדוראליים ומהותיים שיש בהם כדי לאיין את ההחלטה. במסגרת פגמים אלו מונה העותר את העובדה שהוא זומן טלפונית ולא בכתב, שוועדת ההתמחות כינתה את המלצתה הראשונה במינוח "החלטה" - כאשר סמכותה הינה רק לייעץ - וכן כי עשתה זאת ללא כל דיון ומבלי לתת זכות טיעון לעותר ומאמנו. אינני סבורה שבמקרה זה הייתה מיטיבה הלשכה עם העותר אם הזימון היה בכתב. במקרה שלפנינו הייתה חשיבות רבה שהעותר יידע את מצבו לאשורו מוקדם ככל האפשר. זימון בכתב, ללא ספק, היה מאריך את משך הזמן שנדרש לכך. ממילא אין מדובר בפגם היורד לשורש ההחלטה, משהעותר אינו טוען כי לא הודע לו על הדיון בעניינו. באשר לטרמינולוגיה במילה "החלטה", הרי שאין ספק כי וועדת ההתמחות הינה גוף מייעץ לוועד המרכזי. ההחלטה התקבלה על ידי הוועד המרכזי, בעקבות המלצת וועדת המשנה של וועדת ההתמחות הארצית - בפניה הופיע העותר, יהא המינוח שהשתמשה בו וועדת ההתמחות אשר יהא. לעותר ניתנה זכות שימוע נוספת בנוכחות מאמנו בפני וועדת ההתמחות הארצית, ושם שטחו באריכות ובפירוט את מלוא טענותיהם. בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי החלטת המשיבים בעניינו של העותר לוקה בפגמים - ובוודאי לא בפגמים היורדים לשורשו של ההליך - שיש בהם כדי לבטלה מעיקרה. העותר זכה לשימוע פעמיים. עניינו נבחן ונשקל. שוכנעתי כי ההחלטה התקבלה מתוך אינטרסים לגיטימיים וסבירים, ולא מצאתי כי הופרה חובת ההגינות והנאמנות של מי מהמשיבים כנטען בעתירה. 8. לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית. התמחותו של העותר תחושב עד ליום 16.1.06 (ולא 16.11.05 כפי שמופיע בנספח 12 לעתירה), שכן ההודעה הפורמאלית לעותר נושאת תאריך 16.1.06 (נספח 7 לעתירה). העותר ישלם למשיבים (ביחד ולחוד) הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של 15,000 ש"ח + מע"מ, ובצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.התמחות (במשפטים)