ערעור ועדת הערר לענייני ארנונה אילת

להלן פסק דין בנושא ערעור ועדת הערר לענייני ארנונה אילת: פסק דין א. כללי ערעורה של המערערת מופנה כנגד החלטות ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית אילת (להלן: "ועדת הערר"), מימים 15.7.04, ו- 27.7.05. ההחלטה מיום 15.7.04 מתייחסת לחניה, בעוד ההחלטה מיום 27.7.05 מתייחסת לשטחים האחרים שאינם חניה, והנמצאים בחזקתה של המערערת. לגבי השטח שהינו חניה טענה המערערת, במהלך הדיון, כי להחלטה מיום 15.7.04 שורבב שמה בטעות, וכי ועדת הערר, אשר התייחסה בהחלטתה לא רק לשטח החניה של המערערת אלא גם לחניות של תשעה מלונות באילת, כלל וכלל לא ביקרה בחניה של המערערת. ניתנה למערערת אפשרות לפנות לועדת הערר על מנת שתתקן את החלטתה . ביום 3.4.06 הודיעה המערערת כי ועדת הערר דחתה את פנייתה של המערערת לתיקון ההחלטה. ב. ערר על החלטת ועדת הערר מיום 27.7.05 3. לגבי שטחי המערערת, שאינם חניה ודרכי גישה, נאמר בהחלטת ועדת הערר מיום 27.7.05 כי היא מחלקת את החלטתה "....על פי סוג השטח שבערר כדלקמן: 11.1 לגבי כל השטחים אשר עברו פיתוח קרי, גינון, בטון וכדו'- דוחה הועדה את הערר ומשאירה את סיווג החיוב כנקבע ע"י המשיב. 11.2 לגבי השטחים אשר לא עברו פיתוח (לדוגמא רצועת החוף שבין הגדר המזרחית הצומחת לבין קו המים) מקבלת הועדה את הערר וקובעת כי כל שטח שכזה יחויב עפ"י סיווג אדמה תפוסה בגנים לאומיים". 4. כן קבעה ועדת הערר כי העררים שהגישה המערערת מתייחסים לשנים 2000, 2001, 2003. לטענת המערערת ההחלטה של ועדת הערר מתייחסת לשנים 1999 ועד 2004 כולל, שכן הוגש על ידה ערר לגבי כל אותן שנים. ב"כ המשיב הודיעה כי אם המערערת תציג בפניה את ההשגות, שלטענתה הגישה לאותן שנים, תסכים ב"כ המשיב כי פסק הדין יחול גם לגבי אותן שנים, וחזקה על נציגת המשיב כי תקיים התחייבותה. למסמך הנושא כותרת "תגובת המערערת לבקשת המשיב - החלטה מיום 26.1.06" צרפה המערערת מסמך שלטענתה הינו ההשגה שהגישה בשנת 1999. אם אכן זו היא ההשגה לגבי שנת 1999, אזי בהתאם להסכמת המשיב, היה ותנוח דעתו כי אכן זו ההשגה לשנת 1999, יראו את פסק הדין בערעור זה כמתייחס אף לשנת 1999. 5. השטח בו מחזיקה המערערת הוכרז על פי חוק גנים לאומיים ושמורות טבע, תשכ"ב - 1962 (להלן: "חוק גנים לאומיים") כ"שמורת טבע". על פי הסכמים שבין רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים, למערערת, נבנה ע"י המערערת בשטח המוחזק על ידה מצפה תת ימי, אשר בו כנטען על ידי המערערת בכתב הערעור - "אקוואריומים ענקיים, בריכות שחיה, האכלה וליטוף של בריות הים השונות ... סימולטור לדימויי חוויות הצלילה, מסעדות, מרכז קניות, פינת יצירה לילדים ועוד". 6. המשיב הטיל ארנונה על כל שטחה של המערערת, שאינו חניה ודרכי גישה, לפי הסיווג של "קרקע תפוסה". בערר שהגישה המערערת על החלטת המשיב, קיבלה ועדת הערר, חלקית, את טענותיה של המערערת, וקבעה, כי על המערערת לשלם ארנונה על פי הסיווג של "קרקע תפוסה" רק לגבי אותו שטח אשר בו נעשה גינון וצופה בביטון, ואשר כונה על ידה כ"השטחים שעברו פיתוח" . יתר השטח סווג כ"קרקע תפוסה - גנים לאומיים". לטענת המערערת טעתה ועדת הערר, באופן שסיווגה את הקרקע אשר תוארה על ידה כשטח שעבר פיתוח, וכי היה עליה לסווגו כ - "קרקע תפוסה - גנים לאומיים" מאחר והשטח נמצא, בתוך שטח שהוכרז כ"שמורת טבע". באשר לשטחים האחרים, שאינם חניה ודרכי גישה, טענה המערערת, שהם אינם בשימוש, ולכן יש לפטור אותה מתשלום ארנונה. 7. על פי צווי המיסים, שהוצאו על ידי עיריית אילת במהלך השנים נשוא הערעור, קיימים מספר סיווגים לקרקע תפוסה בעיר. בין היתר, קרקע תפוסה, קרקע המשמשת לבריכות ליצור מלח, שטחי אחסנה פתוחים ואח', וכן הסיווג של "גנים ושמורות טבע". שיעור הארנונה עבור קרקע תפוסה אשר סיווגה "גנים ושמורות טבע", נמוך יותר משיעור הארנונה של "קרקע תפוסה". 8. טענה המערערת בכתב הערעור כי ועדת הערר לא נימקה את החלטתה. בטעוניה בעל פה הוסיפה כי ועדת הערר ערכה ביקור בשטחה מבלי לאפשר למערערת לעלות את טענותיה בעת הביקור. לא מצאתי כי החלטתה של ועדת הערר אינה מנומקת. צוין ע"י הועדה כי סיווג הנכס נקבע על פי "השימוש בו ומהותו... על פי תכליתו ...לאור האמור, החליטה הועדה לבחון את דרך השימוש בחלקיו השונים של המצפה התת ימי המהווים יחידה אינטגרלית למהותו". לאחר שהועדה בחנה את השטח על פי אמות המידה שפרטה, הגיעה הועדה למסקנות כמצוטט לעיל. אשר לטענת המערערת כי נעשה ביקור בשטחה, מבלי ששותפה בסיור, לא מצאתי להיזקק לטענה משהועלתה לראשונה אך במהלך הטיעונים בעל פה. משלא בא זכרה בכתב הערעור, לא ניתן היה לברר את הטענה. 9. לטענת המערערת טעתה הועדה כאשר סיווגה את השטח שברשות המערערת "לפי "קריטריון הפיתוח"". איזכור ה"פיתוח" בהחלטת ועדת הערר נועד אך לתאר את השטחים שלגביהם לא התקבל הערר שהגישה המערערת לועדת הערר , לעומת השטחים שלגביהם התקבל הערר ואשר סווגו כ"אדמה תפוסה בגנים לאומיים". הועדה, כעולה מהחלטתה, היתה ערה לכך כי את הסיווג יש לעשות לפי קריטריון השימוש בקרקע, והיא אכן בחנה "את דרך השימוש בחלקיו השונים של המצפה התת ימי..." . מסקנתה של הועדה, בהחילה את קריטריון השימוש, היתה כי בשל השימושים בשטח המערערת אשר "עבר פיתוח", יש להותיר את הסיווג של אותו שטח כ"קרקע תפוסה". לפיכך, הנני דוחה את טענת המערערת כי ועדת הערר סיווגה את הקרקע לפי "קריטריון הפיתוח". 10. אין מחלוקת כי סיווג הקרקע לצורך הטלת ארנונה נקבע על פי השימוש שנעשה בקרקע. "שימוש בקרקע" כמשמעותו בסעיף 269 לפקודת העיריות, כאמור בר"מ 6239/04 רפאל רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ נ' שושנה ויירון, מנהלת הארנונה של עיריית קרית ים "... חייב להתבטא בפעולה חיצונית, המעידה על ניצול כלשהו לצורך מסויים.". מכך שהקרקע נשוא הדיון הוכרזה כ"שמורת טבע", עדיין לא ניתן ללמוד על דרך השימוש בה. לצורך קביעת שיעור הארנונה כ"קרקע תפוסה - גנים לאומיים שמורות טבע" כאמור, בצווי המיסים של עיריית אילת, אין די בכך כי הקרקע הוכרזה כ"שמורת טבע" - אלא שיש לבחון את השימוש באותה קרקע. יפה לענייננו, על דרך ההיקש, האמור בפסק דינו של כבוד השופט ד"ר ד. ביין בע"ש (חי) 127/95 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' מועצה מקומית טבעון "הכרזת קרקע כקרקע חקלאית לפי חוק התכנון והבנייה, אינה מחייבת לפטור מחזיק מחיוב בארנונה או לסווג אותו לצרכיי ארנונה כקרקע חקלאית, שכן הגדרת "קרקע חקלאית" לעניין ארנונה אינה זהה להגדרתה בחוק התכנון והבנייה (השווה גם בר"ע 139/74 וייסברג נ' מנהל מס רכוש פד"י כ"ח(2) 784 ממנו עולה ש"קרקע חקלאית" יש לה משמעויות שונות לעניין חוקים שונים). הגדרת "קרקע חקלאית" בפקודת העיריות שמה את הדגש על השימוש בפועל ל"מטע או משתלה או משק בעל חיים או לגידול תוצרת חקלאית או לגידול יער או פרחים". השטח נשוא הדיון אינו עונה להגדרה זו אם גודל שם דשא או עשבים כפי שטוענת המערערת איך די בכך". (וכן ראו ע"ש (חי) 109/00 חברת יאיר ש. שיווק בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית חדרה). 11. כאמור, חלק מהקרקע שברשות המערערת משמש למצפה תת ימי, אקוואריומים, בריכות, מסעדות, מרכז קניות וכו'. שימושים אלה, נטען ע"י המערערת "מיועדים לשמירתה וטיפוחה של שמורת הטבע ולעידוד התיירות בישראל ובאילת בפרט". גם אם יש ממש בטענה בדבר מטרתם של אותם שימושים, מקובלת עלי טענת המשיב, שהתקבלה אף על דעת ועדת הערר, כי שימושים אלה מוציאים את הקרקע מהסיווג של "קרקע תפוסה בגנים לאומיים". קביעה זו באשר לאופיו של השימוש בקרקע הינה קביעה עובדתית אשר ועדת הערר קבעה לאחר שביקרה בשטחה של המערערת. תיאור השימוש בקרקע - שסווגה כקרקע תפוסה - הן על ידי ועדת הערר , והן על ידי המערערת בכתב הערעור, אינו מתיישב עם שימוש ב "שמורת טבע" כפי שהוגדרה בחוק גנים לאומיים . בדין טענה המערערת כי "הקריטריונים לסיווג נכסים לצורך ארנונה הוגבלו בחוק ההסדרים ובתקנות שהותקנו מכוחו לסוג הנכס, שימושו ובינם המבחן החשוב ביותר הינו השימוש בפועל שנעשה בנכס. קריטריונים אלה ולא מבחנים חיצוניים לדיני הארנונה (כגון, בין היתר, דיני התכנון והבניה או חוקים אחרים) מחייבים את מועצת העיר, הקובעת את סיווגי הארנונה , את פקידי העיריה הגובים את הארנונה, את מנהל הארנונה הדן בהשגות ואת ועדת הערר המכריעה בעררים על החלטותיו." משאלה הם הקריטריונים לסיווג נכסים, העובדה כי שטחה של המערערת, שסווג כקרקע תפוסה, נמצא במתחם שהוכרז כשמורת טבע, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן, לא ההכרזה קובעת את סיווג הנכס לצורכי ארנונה, אלא השימוש בו. השימוש בשטח האמור תואם את הסיווג של "קרקע תפוסה", ואינו תואם את הסיווג של "קרקע תפוסה בגנים לאומיים". 12. עוד טענה המערערת כי ועדת הערר טעתה בקביעתה כי יש לחייבה בארנונה בגין שטחים שאין בהם כל שימוש לפי הסיווג "קרקע תפוסה בגנים לאומיים", וכי אין לחייבה כלל בתשלום ארנונה בשל שטחים אלה. איני מקבלת טענה זו. ועדת הערר לא קבעה את שטוענת המערערת, כי המדובר בקרקע שאין בה שימוש. הקרקע שסווגה על ידי ועדת הערר כ"אדמה תפוסה בגנים לאומיים" תוארה כ"השטחים אשר לא עברו פיתוח" - ולא כקרקע שאין בה שימוש. לפיכך טענות המערעת כנגד החלטת ועדת הערר מיום 27.7.05 נדחות. ג. ערר על החלטת ועדת הערר מיום 15.7.04 13. אשר לחניה ודרכי הגישה נאמר בהחלטה מיום 15.7.04 "לאחר סיור של חברי הועדה ובדיקה פיזית בשטח, החליטה הועדה לדחות את טענות העוררים הנוגעות לשטחי החניה ודרכי הגישה המבקשים להכיר בשטחים אלה כ"רחוב" ...... הועדה מקבלת בכך את עמדת המשיבה, שהנהנים העיקריים מהנכס הם העוררים ולכן אין צידוק לכך שהציבור כולו ישא בנטל הארנונה." לטענת המערערת אין לחייבה בתשלום ארנונה עבור שטחי הקרקע המשמשים לגישה וחניה מאחר ושטחים אלה הינם "רחוב" לחילופין "אדמת בנין בגנים לאומיים, שמורות טבע" ולחילופי חילופין "קרקע תפוסה באכסניות, חניונים וללא סיווג כלל." 14. טענות המערערת כנגד החלטת ועדת הערר מיום 15.7.04 נדחות. ועדת הערר דחתה את הטענה כי שטחי החניה הינם "רחוב" לאחר שערכה סיור במקום. קביעתה בעניין זה הינה קביעה עובדתית אשר אין להתערב בה. מהטעמים שבעטיים נדחה ערעורה של המערערת על החלטת ועדת הערר מיום 27.7.05, ככל שהתייחס לקרקע שעברה פיתוח, איני מקבלת את טענת המערערת כי יש לסווג את השטח המשמש לחניה כ"אדמת בנין בגנים לאומיים". אשר לטענה כי יש לסווג את מקום החניה כ"קרקע תפוסה באכסניות, חניונים וללא סיווג", מקובלת עלי טענת המשיב כי המונח "חניון" - בהקשר שבו הוא מופיע, אינו מתייחס לחניה של כלי רכב, ולכן, אף טענה זו דינה להידחות. ד. סיום 15. משלא נמצא כי יש להתערב בהחלטות ועדת הערר, הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כולל בסכום של 10,000 ₪. לסכום זה יתווסף המע"מ כחוק והוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלומו בפועל.ערעורארנונהעררועדת ערר