להלן פסק דין בנושא עתירה לחייב תשלום ארנונה: פסק דין כללי 1. עניינה של עתירה זו בהחלטת מנהל הארנונה בעיריית ירושלים (להלן - המשיב) מיום 30.7.08, לחייב את גלשן שווקים בע"מ (להלן - העותרת) בתשלום ארנונה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, החל מיום 1.1.03. עיקרי העובדות הצריכות לעניין 2. העותרת, חברה פרטית, החזיקה מראשית שנות ה-90' ועד ליום 30.7.08 בנכס אשר שימש כחנות צילום במתחם האוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים (להלן - "הנכס" ו"האוניברסיטה", בהתאמה). כמחזיקה בנכס ברישומי עיריית ירושלים הייתה רשומה האוניברסיטה. הודעה על העברת החזקה בנכס מהאוניברסיטה לעותרת מעולם לא נמסרה לעירייה. עד לשנת 2003 נהנה הנכס מפטור מלא מארנונה בהיותו מוחזק, על פי המידע שהיה בידי העירייה, על ידי האוניברסיטה. החל משנה זו, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון כי הפטור לאוניברסיטה ניתן על ידי העירייה ללא סמכות, חויב הנכס על פי סיווג "מוסדות חינוך" ונהנה מפטור מארנונה בשיעור 2/3 מתוקף אישור הממונה על המחוז בהתאם לפקודת מסי עירייה ומסי ממשלה (פיטורין) 1938. ביום 30.7.08 נשלחה אל העותרת לראשונה הודעת חיוב בארנונה. בהודעה זו חויבה העותרת בתשלום מלא של הארנונה החל מיום 1.1.03 בתעריף "משרדים, שירותים ומסחר" (הגבוה פי שלושה מן התעריף החל על סיווג של "מוסדות חינוך"), בתוספת חיובי ריבית והפרשי הצמדה (להלן - תשלומי פיגורים) בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 (להלן - חוק הרשויות המקומיות (ריבית)). עם קבלת הודעת החיוב הגישה העותרת השגה בפני מנהל הארנונה, במסגרתה טענה כי העירייה נעדרת סמכות להטיל חיוב רטרואקטיבי. משנדחתה ההשגה הוגש ערר בפני וועדת הערר לענייני ארנונה. לאחר שהתברר כי הנושא אינו נמצא בגדר סמכותה של וועדת הערר, הוגשה עתירה זו. עיקרי הטענות 3. העותרת טוענת כי החיוב המתייחס לשנים שקדמו לשנת 2008 מהווה שומה רטרואקטיבית אשר בטלה מעיקרה. לטענתה, בהעדר הסמכה מפורשת בחוק או על פי חוק, אין לרשות מקומית כל סמכות להטיל חיוב או לתקן שומה באופן רטרואקטיבי. כן מלינה העותרת נגד רישומה כמחזיקה בנכס באופן רטרואקטיבי, החל מיום 1.1.03. העותרת מפנה בעניין זה לסעיפים 325-326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן - פקודת העיריות) ולפסק הדין ברע"א 3502/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (מיום 17.4.08) (להלן - פרשת דור אנרגיה), בו נקבע לטענתה, כי בעל נכס אשר לא דיווח במועד על סיום החזקה בנכס, יחויב בתשלום ארנונה עד למועד מסירת ההודעה והרשות לא תעביר את החיוב על שם המחזיק בפועל באופן רטרואקטיבי. כן מפנה העותרת לפסק הדין בת"א 3/98 אבני יהודה נ' עיריית חיפה, בו נדון לטענתה מקרה דומה. עוד נטען, כי תיקון רטרואקטיבי של שומת ארנונה וכן שינוי מחזיקים באופן רטרואקטיבי, אף מנוגדים למדיניותה של העירייה. 4. העותרת מוסיפה וטוענת כי החיובים השונים החלים על הנכס, כגון תשלום חשבון החשמל, שולמו על ידה ישירות לאוניברסיטה. 50% ממניותיה מוחזקים בידי אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה ושירותיה מוענקים לסטודנטים במחיר מופחת. לכן ראתה העותרת את עצמה כחלק מהאוניברסיטה והיא ידעה כי האוניברסיטה פטורה מתשלום ארנונה. אשר לעירייה ולאוניברסיטה טוענת העותרת כי אלו התנהלו בצורה בלתי תקינה שעה שניהלו משא ומתן ממושך, בין השנים 2004-2007, בעניין דרישת העירייה לקבל את נתוני הנכסים ושמות המחזיקים במתחם האוניברסיטה. במשך תקופה ארוכה זו מנעה האוניברסיטה מן העירייה את המידע והעירייה נמנעה מלעשות שימוש בסמכות המוקנית לה בחוק ולא נכנסה למקום על מנת למדוד את השטח בכוחות עצמה. העותרת טוענת כי התנהלות זו היא שהביאה לאיחור ניכר בהוצאת הודעת החיוב לעותרת ולפיכך לא יהיה זה צודק לחייבה באופן רטרואקטיבי בתשלום ארנונה. 5. עוד טוענת העותרת כי אין לחייבה באופן רטרואקטיבי בתשלומי פיגורים. לטענתה, ניתן לחייב בתשלומים אלה רק מיום הוצאת הודעת החיוב. לחלופין נטען כי אף אם ניתן עקרונית לחייב בתשלומים אלה באופן רטרואקטיבי, אין לעשות כן במקרה הנדון, נוכח התנהלות העירייה והאוניברסיטה כמתואר לעיל, אשר הביאה לעיכוב הממושך במתן הודעת החיוב. 6. המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה על הסף מפאת שיהוי, הואיל ומיום הוצאת הודעת החיוב ועד ליום הגשת העתירה חלפו כשמונה חודשים. כן יש לטענתו לדחות את העתירה לגופה. המשיב מציין כי חובת תשלום הארנונה מוטלת על המחזיק בנכס ולפי הפסיקה, ניתן לקבוע את זהות המחזיק בנכס גם בדיעבד ואף ניתן לחייבו בתשלום ארנונה למשך תקופת ההחזקה (ע"א 2987/91 ריינר נ' עיריית ירושלים, פ"ד מו(3) 661; ע"א 5397/04 תורג'מן נ' עיריית ירושלים, מיום 2.11.04). העותרת החזיקה בנכס מתחילת שנות ה-90' בלא שניתנה לעירייה כל הודעה על כך. העותרת אף התחייבה כלפי האוניברסיטה בהסכם השכירות לשאת בחיובי הארנונה בגין הנכס (סעיף 7.1 להסכם, נספח ה' לכתב העתירה). המשיב הקל עם העותרת כשחייב אותה בארנונה מיום 1.1.03 בלבד (מועד זה נעוץ לדבריו בשינוי המקיף שארע באותה שנה, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, בחקיקה הנוגעת לגופים הפטורים מארנונה). עוד טוען המשיב כי יש לדחות את טענתה של העותרת לפיה סברה כי היא מהווה חלק מן האוניברסיטה. זאת הואיל והעותרת היא גוף עסקי המהווה ישות משפטית נפרדת לחלוטין מהאוניברסיטה וכן משום שמדובר בטענה עובדתית חדשה שלא נטענה בכתב העתירה. המשיב דוחה את טענת העותרת כי על פי מדיניות העירייה אין לתקן שומה ולשנות מחזיקים באופן רטרואקטיבי. לדבריו מדיניות המשיב קובעת כי יש לבחון כל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו. המשיב מוסיף וטוען כי פסק הדין בפרשת דור אנרגיה כלל אינו נוגע לסוגיה הנדונה בעתירה זו. אשר לפסק הדין בת"א 3/98 לעיל הרי שמדובר בפסק דין ישן של בית משפט שלום ובנסיבות שונות מנסיבותיו של המקרה הנדון כאן. 7. המשיב מוסיף וטוען כי בין השנים 2004-2007 ניהל עם האוניברסיטה משא ומתן לקבלת נתוני הנכסים השונים ונתוני המחזיקים במתחם בו מצוי הנכס נשוא העתירה. במהלך המשא ומתן התחייבה אמנם האוניברסיטה להעביר לידי המשיב את הנתונים, אולם בפועל נמנעה מלעשות כן. לפי הטענה, אורך הרוח שגילה המשיב כלפי האוניברסיטה מקורו בהנחה ובציפייה כי גוף ציבורי גדול הנהנה ממעמד ממלכתי וציבורי ינהג בהגינות המתחייבת ויפעל למסירת המידע. כמו כן, הנחתו הייתה שזו הדרך המהירה והיעילה ביותר לקבלת הנתונים. לבסוף, משלא מסרה האוניברסיטה את הנתונים, פנה גזבר העירייה ביום 18.4.07 ליועצת המשפטית של האוניברסיטה והודיעה כי העירייה תבצע את איסוף הנתונים בכוחות עצמה. בשלב זה התאפשרה כניסת המשיב למתחם ונציגיו ערכו סקר נתונים של הנכסים. הסקר ארך זמן רב בשל היקף הנכסים הגדול והוא הושלם רק במהלך שנת 2008. לפיכך נשלחה לעותרת הודעת החיוב ביום 30.7.08. 8. אשר לחיוב בריבית והפרשי הצמדה, טוען המשיב כי הדבר נעשה בהתאם למנגנון הקבוע בחוק הרשויות המקומיות (ריבית). לטענת המשיב, הארנונה הינה תשלום חובה אשר המועד לשילומו קבוע בדין (ה-1 בחודש של כל שנת מס) ולפיכך לא נדרש משלוח הודעה לשם יצירת החיוב. בהתאם לכך ולסעיף 2(א) לחוק הרשויות המקומיות (ריבית), הקובע כי "תשלום חובה שלא שולם תוך 30 ימים מהמועד שנקבע לשילומו ישולם בתוספת תשלומי פיגורים", יש לדחות את טענת העותרת לפיה מועד שליחת ההודעה הוא המועד הרלוונטי לחיוב בריבית והפרשי הצמדה. לטענת המשיב, עמדתו עולה בקנה אחד עם ההלכה הקובעת כי החבות בארנונה נובעת מעצם ההחזקה בנכס וזאת גם אם לא קיבל הנישום הודעת שומה. כן טוען המשיב כי קבלת עמדת העותרת תעודד התחמקות ממס ופגיעה בשלטון החוק. נישומים יימנעו ממתן דיווח לרשות המקומית על קבלת חזקה בנכס, מתוך הנחה כי אם יתגלה הדבר, הם יחויבו לכל היותר בתשלום ארנונה בערכה הנומינלי ויצאו ממילא נשכרים. דיון והכרעה 9. השאלות הצריכות הכרעה בעתירה זו נדונו והוכרעו בפסק דין בעת"מ 1105/09 הכליה - שירותי רפואה ומכונים בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים, שניתן על ידי לאחרונה. לשם הקיצור אני מצרפת את פסק-הדין ומפנה לאמור בו. המסקנה המתבקשת היא כי אין מדובר בחיוב רטרואקטיבי אסור אלא בתיקון רטרואקטיבי מותר של רישומי העירייה בנוגע לזהות המחזיק בנכס שבתחומה. השאלה שנותרה להכרעה היא, האם בנסיבות הנדונות, גובר האינטרס הציבורי בגביית מס אמת ולכן יש לחייב את העותרת בתשלום הארנונה חרף אי הנוחות שבקבלת הדרישה לתשלום ארנונה עבור שנים קודמות, או שמא יש להעדיף במקרה זה את האינטרס האישי של העותרת ולפטור אותה מתשלום הארנונה. 10. העותרת שכרה מאת האוניברסיטה את הנכס כאשר הן העותרת והן האוניברסיטה נמנעו מלהודיע על כך לעירייה. לגרסת העירייה, כאשר היא ביקשה מהאוניברסיטה לקבל נתונים על הנכסים והמחזיקים שבתחומה, סירבה האוניברסיטה לעשות כן וניהלה עמה משא ומתן על פני שנים כשהיא מתחמקת מלמסור לה את המידע. רק כעבור שנים, כשהצליחה העירייה לבצע סקר נכסים במתחם האוניברסיטה, התברר לה, בין השאר, כי העותרת מחזיקה בנכס הנדון מזה שנים רבות בלי לשלם ארנונה. העותרת, שהיא גוף עסקי, ידעה או למצער צריכה הייתה לדעת כי מששכרה את הנכס מהאוניברסיטה והיא מחזיקה בו, חלה עליה החובה לשלם את הארנונה כקבוע בסעיף 326 לפקודת העיריות. טענת העותרת כי סברה שהיא חלק מהאוניברסיטה ולכן פטורה מתשלום הארנונה, אין בה כדי לפטור אותה מחובתה זו. הוא הדין לגבי טענתה לפיה שילמה עבור חיובים אחרים ישירות לאוניברסיטה ומשלא נדרשה על ידה לשלם עבור ארנונה, סברה כי זו לא חלה עליה. סברת העותרת ובחירתה לעצום את עיניה ולהתעלם מחובתה, אין בהם כדי לפטור אותה מתשלום הארנונה. יתרה מזו, בסעיף 7.1 להסכם השכירות בין העותרת לאוניברסיטה נקבע מפורשות כי העותרת תישא בתשלום הארנונה ("השוכר ישא וישלם את מלוא התשלומים בעד מים, ביוב, ניקוז, חשמל, ארנונה וכל מיסי העסקים, היטלים, אגרות, תשלומי חובה או מיסים שיוטלו על השוכר..."), ומכאן שלא היה מקום לסברתה כי היא פטורה מתשלום זה. בנסיבות אלה, יש להעדיף את האינטרס הציבורי בגביית מס אמת על פני האינטרס האישי של העותרת לא לקבל דרישה לתשלום ארנונה עבור שנים קודמות. יצוין כי גם בפסק הדין בת"א 3/98 לעיל אין כדי לסייע לעותרת. באותו עניין הניח בית משפט השלום כי הודעת החיוב הנשלחת אל הנישום היא היסוד ליצירת החיוב ולכן קבע כי אין כל סמכות להטיל חיוב רטרואקטיבי בארנונה. ואולם, בית המשפט לא התייחס להלכה שנקבעה בנושא על ידי בית המשפט העליון, כמפורט בפסק הדין בעת"מ 1105/09 לעיל. זאת ועוד, אותה פרשה אף שונה עובדתית מן המקרה הנדון, הואיל ובאותה פרשה ידעה הרשות המקומית במשך למעלה משנתיים כי העותרים מחזיקים בנכס, בטרם שלחה להם הודעת חיוב לתשלום הארנונה. מטעמים אלה אין העותרת יכולה להיבנות מפסק הדין האמור. לפיכך אני דוחה את טענות העותרת בכל הנוגע לחיובה בתשלום הארנונה בצרוף הפרשי הצמדה כחוק. עם זאת, בנסיבות הנדונות אני סבורה כי יש לפטור את העותרת מתשלום ריבית על הסכומים הנדרשים. המשיב התמהמה בהשגת המידע במשך תקופה ארוכה ובלתי סבירה. הוא ניהל עם האוניברסיטה במשך שנים משא ומתן לקבלת המידע אודות הנכסים והמחזיקים המצויים בתחומה, ומשסירבה, על פי גרסתו, להיענות לדרישתו, נמנע מלממש את זכותו לקבל את המידע בדרכים חוקיות שעמדו לפניו. רצונו של המשיב לקבל את פרטי הנכסים והמחזיקים במתחם האוניברסיטה בדרכי שלום הוא לגיטימי ואף מבורך, אולם לא היה מקום להמשיך ולנהל משא ומתן במשך תקופה כה ממושכת בלי לנקוט צעדים משפטיים שיחייבו את האוניברסיטה להיענות לדרישתו. התמשכות המשא ומתן לא יצרה אמנם בעניינה של העותרת - שנמנעה מלהודיע כי היא מחזיקה בנכס והתעלמה מחובתה לשלם ארנונה - אינטרס הסתמכות לגיטימי הפוטר אותה מתשלום הארנונה, אך יש בה כדי להצדיק את אי חיובה בתשלום הריבית. 11. בטענת השיהוי שנטענה על ידי המשיב לא מצאתי ממש לאור ההליכים בהם נקטה העותרת בטרם הגישה עתירה זו וכן נוכח התנהלות המשיב המתוארת לעיל. 12. סיכומו של דבר, העתירה נדחית למעט בעניין החיוב בתשלום הריבית ממנו פטורה העותרת. נוכח התוצאה, תשלם העותרת למשיב שכר טרחת עו"ד בסכום של 10,000 ₪ בלבד. ארנונה