להלן החלטה בנושא צו מניעה נגד שחיטת בעלי חיים: החלטה העובדות וטענות הצדדים המבקשת הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד על פי סעיף 17 א' לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשנ"ד- 1994 (להלן: החוק). לטענתה, על פי פרסום באתר האינטרנט YNET מתכוונות המשיבות 1 ו-2 לקיים ביום 6.4.08 יום עיון מיוחד שבמסגרתו תתקיים הדגמת שחיטה של קרבן, על מנת ללמד ולהדריך את ציבור משתתפי האירוע לגבי אופן שחיטת קרבן. על פי הנטען, בידיעה צוטט מנכ"ל המשיבה 1 שהכריז כי "מדובר בפעם הראשונה בה תתבצע שחיטה פומבית כ'חזרה גנרלית' להקרבת קרבן הפסח. המבקשת ביקשה להורות למשיבה 1 לבטל את מיצג השחיטה ולעומד בראש המשיבה 3 לאסור על קיום האירוע בשטחה. המבקשת טענה, בטיעוניה בכתב ובעל פה, כי על פי חקיקת העזר העירונית הרלוונטית, על השחיטה להתבצע בבית מטבחיים בלבד, ואילו במקרה זה, בשונה משחיטה בבית מטבחיים, מתוכננת שחיטה לצורך לימוד והדרכה, בזירה מוקפת אדם, במקום מאולתר. לטענתה ניתן להסתפק לצורך הלימוד בסרט הדרכה המדגים שחיטת כבש, אשר צורף לבקשת המבקשת, או בדגם של בעל חיים, ואין צורך בהדגמה חיה. עוד נטען כי האירוע המתוכנן מהווה התעללות בבעל חיים כהגדרתה בסעיף 2 (א) לחוק, וכי מדובר במופע שנערך לתכלית אשר אינה משקפת ערך חברתי ראוי, אשר יש לאסרו כפי שנקבע ברע"א 1684/96, תנו לחיות לחיות נגד מפעלי נופש חמת גדר, פ"ד נא (3) 832, והוא טעון היתר מכח תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (הצגה ותחרויות של בעלי חיים) התשס"א-2001. לחלופין נטען כי ביצוע השחיטה בהקשר של לימוד שחיטה מהווה ניסוי בבעלי חיים וטעו ןהיתר על פי סעיף 9 לחוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) התשנ"ד-1994. המבקשת טענה כי על פי מחקרים, עצם ההימצאות בקרב המון אדם גורמת סבל ומצוקה לבעל החיים. בבקשה הובהר כי המבקשת אינה מבקשת לאסור את השחיטה על פי ההלכה היהודית אלא "לאסור קיומו של מיצג השחיטה הלימודי הנעשה בפרהסיה. את השחיטה היהודית יש לקיים בבית מטבחיים לצרכי מאכל ולא כמופע לקהל הרחב, במיוחד כאשר את תכלית המיצג ניתן להשיג באמצעים שלא מסבים סבל מיותר לבעלי חיים". המשיבה 2 צורפה כיון שבין כתליה נועד האירוע הנדון להתקיים. היא ביקשה פטור מהתייצבות ולא הביעה עמדה בנוגע לבקשה. המשיבה 3 (להלן: העיריה) הגישה בקשה לסלק על הסף את התובענה בשל חוסר סמכות. לטענתה הסעד המבוקש הוא הפעלת סמכויותיה של המשיבה על פי דין, ואלה מצויים בסמכותו הייחודית של בית המשפט לעניינים מינהליים, מכח סעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים התש"ס-2000. כן טענה כי לעיריה אין סמכות אכיפה לגבי אירועים לפי החוק הנ"ל, אשר אינו מופיע ברשימת החוקים בהם מוסמך בית משפט לעניינים מקומיים לדון מכח סעיף 55 והתוספת השלישית לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. עם זאת הוסיף ב"כ העיריה כי העיריה תסכים לשלוח פקח על מנת למנוע שחיטה ללא היתר מכח סמכות התפיסה הנתונה לפקחים, ואשר דורשת סיוע של משטרת ישראל. נוכח הסכמה זו של העיריה מתייתר הדיון בשאלת הסמכות, ולא אדרש לה במסגרת זו. בבסיס ההכרעה עומדת שאלה עובדתית - מה מהותו ואופיו של האירוע המתוכנן. המבקשת והמצהירה מטעמה, הגב' אתי אלטמן, הסתמכו, כאמור, על הפרסום באתר האינטרנט YNET, כך שמטבע הדברים אין מדובר בתשתית עובדתית שלמה ומלאה, והיא לא הובאה מכלי ראשון. בדיון בבית המשפט מסר מנכ"ל המשיב 1, מר יהודה גליק, פרטים בנוגע לאירוע המתוכנן. לדבריו מדובר ביום עיון במלאת 30 לרצח תלמידי ישיבת מרכז הרב על ידי מחבל מתאבד, ולרגל ראש חודש ניסן. על פי התכנית שהוגשה כולל יום העיון סדרה של הרצאות ושיעורים בנושאים שונים הנוגעים להקרבת קרבן פסח. בשעה 17:00 מתוכננת "מצגת והדרכה בגדי כהונה, ביקור מומין ושחיטה". לדבריו, אירוע זה אמור להתקיים בבית ספר ללימוד שחיטה ברובע היהודי, במקום בו התקיימו שחיטות של בעלי חיים בעבר. השחיטה תבוצע על ידי שוחט מנוסה, והבשר יימסר לאכילה למשפחות נזקקות. הוא ציין כי האירוע יתקיים בצורה מכובדת, בכובד ראש, קהל הידע שהוזמן הוא אנשי ישיבות ההסדר, והדגמת השחיטה תתקיים בפני אותו קהל שישתתף קודם לכן ביום העיון ויהיה מעוניין בכך, ולא בפני הציבור הרחב. עוד ציין כי השחיטה תעשה בהתאם להלכות השחיטה המחייבות צמצום הפגיעה בבעלי החיים. דיון כיון שמדובר בשחיטת כבש על ידי שוחט מנוסה, והבשר שנשחט ישמש למאכל, הרי שהמעשה בבסיסו אינו שונה באופן מהותי משחיטה של כל בעל חיים לצורך מאכל. כאמור, המבקשת הבהירה כי אינה טוענת כי יש לאסור את השחיטה בכלל אלא את האירוע הנדון בלבד. לא שוכנעתי מטענת המבקשת כי האירוע הנדון אמור לגרום לבעל החיים צער וסבל גדול יותר משחיטה בבית מטבחיים בדרך המקובלת. אכן, אין ספק כי מבחינתו של בעל החיים הבאתו לשחיטה וסיום חייו בדרך זו היא אירוע אומלל. אולם הדבר נכון לגבי שחיטה בכל דרך, ולאו דוקא באופן שמתוכנן על ידי המשיב 1. אני נכונה גם להניח כי יש אמת בטענת המבקשת הנשענת על מחקר שהוצג, לפיה עצם ההימצאות בקרבת קהל גדול של בני אדם יוצרת אצל בעל חיים שאינו מורגל בכך מצוקה ולחץ. אולם לא הוכח כי אותה מצוקה היא כה חמורה עד שניתן לראות בה התעללות, ומכל מקום לא הוכח כי היא חמורה יותר מהמצוקה הנגרמת לבעל חיים המובא כצאן לטבח, פשוטו כמשמעו, לבית המטבחיים וממתין שם לתורו להיות מובא לשחיטה. ניתן לראות בכל שחיטה של בעל חיים ובכל אכילה של בעל חיים מעשה של התעללות. אולם החברה והתרבות בהם אנו חיים (החברה הישראלית, היהודית, או אף החברה האנושית בכלל), והדין החל במדינת ישראל, רואים בשחיטת בעל חיים על ידי שוחט בהתאם לדיני השחיטה היהודית מעשה שאינו בגדר התעללות בבעלי חיים, ולא הוכח כי האירוע נשוא הבקשה הוא בגדר חריג שיש לנהוג לגביו באופן שונה. אינני מקבלת גם את הטענה שמדובר במופע דוגמת מופע התנינים אליו השווה ב"כ המבקשת את האירוע הנדון. באותם מקרים, תכליתם של האירועים הינה שיסוי בעלי החיים זה בזה, כשהם גורמים זה לזה נזקים ופציעות, לקול מצהלות הקהל. בענייננו, מדובר באירוע בו מעורב בעל חיים אחד בלבד, כך שאין קרב או תחרות ביניהם. ודאי שלא בין בעל החיים לאדם הגורם את מותו. אין כל אלמנט של תחרות ואין אקט כלשהו של פציעה או גרימת נזק לבעל החיים לפני השחיטה עצמה. המסגרת הארגונית של יום עיון הכולל רצף של הרצאות עיוניות, והקדשתו לזכר קרבנות הפיגוע, אף הם תומכים במסקנה שהאווירה במקום לא תהיה כשל מופע, שמטרתו הנאה מהתאכזרות ושפיכות דמים. כיון שהשחיטה אמורה להתבצע על ידי ששוחט מנוסה, ולצורך מאכל, הרי שאין גם בסיס לטענה שמדובר בניסויים בבעלי חיים. בפרשת התנינים הנ"ל נקבע כי הקביעה אם מדובר בהתעללות נובעת גם מהשאלה לאיזו תכלית נעשה המעשה, האם היא משקפת ערך חברתי ראוי, והאם היא שקולה כנגד הסבל והייסורים הנגרמים לבעל החיים. נושא זה של תכלית המעשה נוגע לחילוקי דעות עקרוניים בין הצדדים, אשר באו לביטוי גם במהלך הדיון. המשיב 1 ונציגיו מבקשים לקיים את האירוע כחלק מתהליך שיבת עם ישראל לארץ ישראל, ומטרתם, כדברי הרב אריאל, לבנות את בית המקדש ולקיים בו את המצוות, כולל מצוות הקרבת קרבן הפסח. הבקשה שבפני אינה המסגרת המתאימה לדון בתפיסת העולם ובמכלול האידיאולוגיה של המשיב 1. היא מתייחסת לאירוע מוגדר ונקודתי, הוא יום העיון והמיצג האמור להתבצע בו. הרצון ללמוד ולהעמיק בהלכות הפסח והקרבת קרבן הפסח הוא בוודאי לגיטימי וראוי. גם קיומם של היבטים מעשיים בלימוד זה אינם הופכים את תכלית האירוע לבלתי ראויה. אכן, ניתן להניח כי רב רובו של הציבור בישראל יבחר שלא להיות נוכח באירוע הקשה לצפיה של שחיטת בעל חיים, ולא ליטול חלק ביום העיון המתוכנן. אולם אין בכך כדי לשלול את הלגיטימיות של אירוע כזה בעיני מי שמבקש ליטול בו חלק. כידוע, חופש הדת וחופש הפולחן הן מזכויות היסוד במדינת ישראל, ואין צורך להכביר מילים על כך. לפיכך אינני סבורה שיש לאסור את אירוע שחיטת הכבש, כל עוד אינו נעשה לצורך סאדיזם או הנאה מעצם המעשה, והוא מתבצע על ידי שוחט כמקובל באופן שאינו מוסיף באופן מהותי על סבלו של בעל החיים. לא למותר לציין כי שחיטת בעלי חיים כאקט של חגיגת חג או כאירוע פולחני היא אירוע רווח ומקובל במדינת ישראל. די לציין את חג הקרבן המוסלמי בו מקובל לשחוט כבשים, או את חג הפסח השומרוני הכולל הקרבת קרבן פסח. כל אלה אינם נאסרים, ועל כן אינני רואה לנכון לאסור דוקא על ביצוע האירוע נשוא הבקשה. נציגי המשיב 1 הסכימו למלא אחר תנאים שייקבעו להבטחת אופיו הראוי של האירוע. על כן אני דוחה את הבקשה למנוע את אירוע שחיטת הכבש, ומאפשרת לקיימו בכפוף לכך שהמשיב 1 ימלא אחר תנאים אלו: פניה לעירית ירושלים בבקשה לקבל היתר לפי תקנה 77 לתקנות מחלות בעלי חיים (שחיטת בהמות) התשכ"ד-1964, וקבלת היתר לביצוע השחיטה. התרת כניסה לאירוע לבגירים בלבד. מרחק של שלושה מטר לפחות בין מקום המצאו של בעל החיים לבין מקום המצאותו של הקהל. מניעת סבל מבעל החיים ככל האפשר בזמן הקודם לשחיטה. ההחלטה תועבר בדחיפות לצדדים לפני כניסת השבת.שחיטת בעלי חייםצוויםבעלי חייםצו מניעה