להלן החלטה בנושא צווי תיחום מקום מגורים: החלטה עובדות רקע ביום 13.10.03 חתם האלוף משה קפלינסקי, מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון (להלן "מפקד האזור"), על צווי תיחום מקום מגורים אשר ניתנו כנגד: מונזר מוחמד יונס ג'ועבה (המערער מס' 1) לואי מוחמד צבחי יוסף דאוד (המערער מס' 2) טהא רמדאן ראתב דוויק (המערער מס'4) ביום 14.10.03 חתם מפקד האזור על צווי תיחום מקום מגורים כנגד: גאנס תופיק צאלח (דרויש) סואלמה (המערער מס' 3) כאמל מחמד חוסין אדריס (המערער מס' 5) האלוף משה קפלינסקי נתן את הצווים מכוח סמכותו כמפקד כוחות צה"ל באזור ובהתאם לס' 86 (ב) (1) לצו בדבר הוראות בטחון (יהודה ושומרון) (מס' 378) התש"ל, 1970. זאת מהיותו סבור כי הדבר הכרחי מטעמי בטחון החלטיים, ובשל ההכרח להתמודד עם פעולות הטרור ומבצעיהן. ע"פ הצווים תוחם מקום מגוריהם של המערערים לאזור חבל עזה, בתחום שטחי המועצה כמשמעותם בהתאם לצו בדבר פרשנות (אזור חבל עזה) (מס' 300) התשכ"ט, 1969. תוקף הצווים נקבע להיות מיום תאריך חתימתם ולמשך שנתיים. מפקד האזור ציווה על תיחום זה לאחר שקיבל את הסמכות של מפקד כוחות צה"ל באזור חבל עזה. עוד הוסיפו הצווים והודיעו למערערים כי ניתן לערער נגד צווים אלה בפני ועדת ערעורים, באמצעות לשכת היועץ המשפטי לאזור יהודה והשומרון, תוך 48 שעות מעת מסירתם של הצווים זה וכן הורו הצווים כי עד להעברתם של המערערים למקום התיחום הקבוע בצו, יוחזקו הם במעצר. על צווים אלה הונחו הערעורים שבפנינו. ביום 16.10.03 מינה אל"ם שאול גורדון, נשיא ביהמ"ש הצבאי לערעורים באיו"ש ובאזח"ע, את הח"מ להיות ועדת ערעורים על צווי התיחום שניתנו בעניינם של מערערים אלה. מינוי זה נעשה מכוח סמכותו של כב' הנשיא ע"פ ס' 86 (ה) לצו בדבר הוראות בטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378) התש"ל, 1970. ביום 19.10.03 נתקיים דיון של הועדה בערעורים, אשר היה בדלתיים פתוחות, בנוכחות המערערים ובאי-כוחם. בעת הדיון העלו באי-כוח המערערים את השגותיהם על הצווים ולעומתם, ביקשו ב"כ המשיב לדחות טענות אלה. בתחילת הדיון העלו באי הכוח טענות כלליות ומקדמיות אשר התייחסו לכלל המערערים. לאחר מכן העלה כל ב"כ את הטיעונים הנוגעים לשולחיו. בעת הדיון אפשרנו לב"כ המערערים לחקור את ב"כ המשיב ואת נציגי השב"כ המכונים "גדי" ו-"רונן". לאחר מכן הוחל בדיון חסוי אשר נמשך ביום 22.10.03 בהשתתפות ב"כ המשיב סרן מוריס הירש ונציגי השב"כ המכונים "ענר" ו-"מוטי". הטענות הכלליות של המערערים בראשית שמיעת הערעור העלו ב"כ המערערים טענות טכניות רבות בדבר קוצר הזמן שעמד לרשותם להכנת הערעור וכן קבלו על כך כי לא הועמד לרשותם החומר הגלוי הנדרש להכנת הערעור. על רקע זה ביקשו הסנגורים המלומדים לדחות את קיום הדיון ע"מ שיהיה לרשותם זמן מספיק להכנת הערעור.הבקשה לדחיית הדיון לא נתקבלה שכן עמד לרשות המבקשים זמן מספיק ליצור קשר ישיר עם התביעה הצבאית ולדרוש קבלת חומר, כמקובל במערכת בתי המשפט הצבאיים באיו"ש ובאזח"ע אשר לאיש מהם, לשון המעטה, אינה זרה. כן הועלו טענות באשר לתנאי החזקתם של המערערים במתקן הכליאה בארז, להעדר נוכחות חלק מן המשפחות בדיון וכיוצ"ב. בכל אלה לא מצאנו ממש. במסגרת החלק הכללי הכבירו הסנגורים המלומדים בטיעונם באשר למהותם של הצווים ואיתנות בסיסם המשפטי. מבין הטיעונים הרבים ראינו להתייחס לאלה: התיחום אינו "תיחום " אלא נקיטת לשון נקייה לגירוש, אשר הנו פעולה אסורה ע"פ המשפט הבינלאומי. שאלה זו נידונה בהרחבה בפני ועדות ערעורים בעניין עג'ורי שישבו בראשות כב' הנשיא אל"ם גורדון (להלן "ועדת גורדון") ובראשות כב' השופט דניאל פרידמן (להלן "ועדת פרידמן") וכן בפני הרכב מורחב של ביהמ"ש העליון, בשבתו כביהמ"ש הגבוה לצדק, בג"צ 7015+7019/07 עג'ורי (להלן "עניין עג'ורי"). נפסק כי הגדה מערבית ורצועת עזה הנם חלק מארץ ישראל (Palestine) המנדטורית אשר נתפסו בתפיסה לוחמתית (Belligerent Occupation) ע"י מדינת ישראל, והם נתפסים ע"י כל הנוגעים בדבר כיחידה טריטוריאלית אחת. בהתאם אנו עוסקים בתיחום אמיתי של מקום מגורים (Assigned Residence) כמובנו ע"פ ס' 78 לאמנת ג'נבה הרביעית ולא בגירוש (Forcible Deportation; Transfer), כמובנו לצורך ס' 49 לאמנת ג'נבה הרביעית. קיום דיוני הועדה במחסום ארז פוגע בעיקרון הסמכות הטריטוריאלית והעברת המערערים למתקן ארז יש בה משום קביעת עובדה מראש. הועדה היא ועדה מנהלית, ישיבתה במיקום כזה או אחר בתחומי ישראל היא עניין שבנוחות ובהעברת המערערים למתקן ארז אין משום קביעת עובדה מראש. המקרים האינדיווידואליים של המערערים ייבחנו לעומקם ולגופם בחלק הפרטני של הדיון. השיקולים אשר בבסיס הצווים הינם שיקולים פוליטיים טהורים ואין להם בסיס ביטחוני. לנקודה זאת אנו מתייחסים בפירוט לאחר בדיקת העובדות הנוגעות לכל מערער לגופו. מן הכלל אל הפרט לואי מוחמד צבחי יוסף דאוד (המערער מס' 2) כאן הועלתה טענה מקדמית באשר לעניינו של מערער זה ונדרשה פסילת הועדה. עילת הפסילה הנדרשת הייתה כי בתאריך 5.5.03 דן הח"מ בעניינו של המערער (עמ"מ 98/03) בערערו על צו מעצר מנהלי שהוצא נגדו ואשר אושר בערכאה הראשונה. בקשה זו נדחתה מון הטעמים הבאים: בהיקש מ-ס' 77א לחוק בתי משפט המבחן לביסוסה של עילה זו הינו קיום "... חשש ממשי למשוא פנים". עול ההוכחה של טענה זו הינו על המעלה אותה וב"כ המערער לא הביאה דבר וחצי דבר לביסוסה. עצם ישיבתו של שופט בעניין אחר ובזמן אחר הנוגעים לאדם אינו מעורר כשלעצמו חשש ממשי למשוא פנים באם יידרש אותו שופט לדון בתיק נוסף בו מעורב אותו אדם. ב"כ המערער חקרה בהרחבה את התוב"ץ וביקשה אף לחשוף את החומר החסוי אשר בבסיס הצו. בדבריה העלתה טיעונים רבים בקשר לסנקציית תיחום מגורים ובין היתר שבה וטענה כי הוא נושא מאפיינים של גירוש. היא העלתה שאלות רבות באשר לאפשרות קיומו, כלכלתו וביטחונו האישי של המערער באזור חבל עזה והדגישה כי לטעמה התיחום חמור הרבה יותר ממעצר. התוב"ץ ציין כי מתוך החומר הגלוי עולה כי המערער מוכר כאיש חמא"ס, כי יש לו עבר ביטחוני וכי נשפט וריצה תקופת מאסר משנת 1994 עד לשנת 1999 בשל מעורבות בתכנון פיגוע תופת באוטובוס קו 5 בתל אביב. בהמשך לטיעונו, הניח התוב"ץ חמר חסוי בפני הוועדה. עיון בחומר חסוי מראה כי בדין הוגדר החומר כחסוי ומן הדין שיישאר כך. החומר כולל פרטי מידע רבים, ממקורות שונים, מהימנים, מגוונים, שמשתרעים על פני טווח זמן ארוך ומשמעותי והמצטלבים חלקית ומחזקים זה את זה. פרטי המידע מעידים על השתתפות בפעולות בעלות חומרה משמעותית. טהא רמדאן ראתב דוויק (המערער מס' 4) ב"כ המערער חקר ארוכות את התוב"ץ באשר לעובדות המצויות בבסיס הצו ובאשר למשמעות הצו לגבי המערער. לטעמו, המטרה מאחורי צו התיחום היא מטרה פוליטית, מבוססת על הנחיה מלמעלה והוא ביקש לבטל את הצו, לחלופין להתערב ולקצר את תקופת התיחום. לסברתו התיחום אינו צעד אפקטיבי שכן גם באזור אליו יתוחם יוכל, אילו היה המיוחס לו נכון, לחבור לפעילי פח"ע אחרים. המערער עצמו הרצה באריכות על מצבו, שלל כל פעילות פח"עית ולטענתו מטעני החבלה הקטנים שהכין נועדו לשימוש ביום חתונתו של אחיו. לטענתו, הוא דבק במסלול השלום. לעניין זה קרא המערער הצהרה מפורטת מן הכתב על אמונתו במסלול זה וביקש לא להרוס את משפחתו ע"י קיום הצו. התוב"ץ ביקש לדחות את הערעור, והניח בפני הוועדה חומר חסוי. עיון בחומר החסוי מראה כי בדין הוגדר החומר כחסוי ומן הדין שיישאר כך. המדבר הינו באדם בעל עבר ביטחוני שלילי מוכח, אשר אינו מוכחש על-ידו ואשר בגינו נעצר, נשפט וישב 12 שנה בכלא. בשנת 1996 היה אף במעצר מנהלי וכעת הינו במעצר מנהלי ממאי 2002. החומר החסוי כולל פריטי מידע רבים, ממקורות מגוונים, מהימנים, המצטלבים ברובם ומאמתים זה את זה. המידע מצביע כי המדובר הינו בפעיל גא"פ שעסק, בין היתר, בהכנת מטענים ואך אינו מכחיש שנמצאו ברשותו מטענים בגינם נעצר על ידי הרשות הפלסטינית בשנת 2000, על עף ההסבר התמים אשר ייחס להם. מונזר מוחמד יונס ג'ועבה (המערער מס' 1) ב"כ המערער חקרה באריכות את התוב"ץ באשר לחומר הרקע המונח בבסיס הצו. היא ציינה כי המערער נמצא במעצר מינהלי למעלה משנה וחצי ואין היא מבינה, באם מסוכנותו עדיין לא נוטלה, כיצד תנוטרל על ידי צעד התיחום. לטעמה לפי תיחום יש להוכיח מסוכנות ברמה גבוהה ביותר. התוב"ץ ביקש לדחות את הערעור והניח בפני הוועדה חומר חסוי. עיון בחומר החסוי, במעמד צד אחד מראה כי בדין הוגדר החומר כחסוי ומין הדין שישאר כך. המדובר הינו באדם בעל עבר ביטחוני שלילי מוכח, אשר נחקר, הודה ונשפט ואף נדון לעונש מאסר בפועל של 3 שנים (1999-2002). מאז שחרורו חזר לפעילות, נעצר מנהלית במאי 2000 ומאז הוא במעצר. החומר החסוי כולל פריטי מידע אחדים, ברמת מהימנות גבוהה, ממקורות מגוונים, בחומרה משמעותית, המצטלבים חלקית ומאמתים זה את זה. זהו כלוא לשעבר על רקע פעילות חמא"ס צבאי אשר בין היתר היה שותף לתכנון חטיפת חייל ולאחר שחרורו מהמאסר המשיך בפעילות. כמאל מחמד חוסין אדריס (המערער מס' 5) ב"כ המערער חקר בפירוט את התוב"ץ באשר לרקע להוצאת צו התיחום. לטעמו צו התיחום איננו הכלי הפחות חמור בו יש להתייחס למקרה. התוב"ץ ביקש לדחות את הערעור והניח בפני הוועדה חומר חסוי. עיון בחומר החסוי מראה כי בדין הוגדר החומר כחסוי ומן הדין שיישאר כך. המדובר הוא באדם ללא עבר שלילי ביטחוני מוכר אשר לא היה במאסר או במעצר ביטחוני. החומר כולל פריטי מידע מעטים אך מפורטים שהוצלבו זה בזה, אמינים. מן החומר עולה כי המדובר הוא בפעיל בתשתית שהתארגנה מקומית, ללא שייכות ארגונית מוכרת, אשר עסקה בתכנון פיגועים וייתכן שאף בביצועם. גאנם תופיק צאלח (דרויש) סואלמה (המערער מס' 3) ב"כ המערער תחקר באריכות את איש השב"כ המכונה "גדי". לטענתו הצו שהוצא הינו צו על רקע פוליטי טהור, אשר הוצא מלמעלה, בהנחיית הדרג המדיני וללא שיקול דעת של מוציא הצו. הוא מעלה ספק בדבר אפקטיביות צו תיחום מקום המגורים. נציג השב"כ הבהיר חד-משמעית כי הבסיס לצו הנוכחי מראה כי המדובר לא באדם תמים או נורמטיבי ברחוב אלא בפעיל טרור. התוב"ץ ביקש לדחות את הערעור והניח בפני הוועדה חומר חסוי. מן החומר עולה כי המדובר הינו באדם מוכר אשר נשפט והורשע על חברות בכירה בחמא"ס. היה מעורב בהפרעות סדר והחזקת אמל"ח. החומר כולל פריטי מידע רבים מאוד, המשתרעים על פני תקופת זמן משמעותית, ממקורות רבים ומגוונים, המצטלבים חלקית, מאמתים ומחזקים זה את זה. המדובר הינו בפעיל חמא"ס במעמד בכיר באזורו ובעל קשרים וזיקה עם פעילים אחרים אשר חלקם חשודים בפעילות צבאית. סוף דבר טענות המערערים כנגד עצם צווי התיחום אינן יכולות לעמוד שכן המדובר הוא בצעד חוקי המושתת על אדנים משפטיים איתנים שבדין-הבינלאומי והמקומי. עיון בחומר המתייחס ל-5 המערערים מראה קווים משותפים לכולם, קרי: על כל 5 המערערים קיים חומר ביטחוני שלילי מבוסס ומפורט, בעל חומרה משמעותית. בכל המקרים לא ניתן להעמיד את המערערים לדין פלילי. מאפיינת את המערערים פעילות פח"ע המושרשת עמוקות באזורים גיאוגרפיים מוגדרים באיו"ש והשולחת בד"כ זרועות וקשרים לאזורי איו"ש אחרים. שנינו מפי ביהמ"ש העליון בעניין עג'ורי כי: "אך מובן שבית המשפט איננו נכנס בנעלי הגורם הצבאי המחליט...כדי להמיר שיקול דעתו של המפקד בשיקול דעתו של בית המשפט, הוא דן בשאלה, אם לאור מכלול הנתונים מצויה הפעלת האמצעי האמור בתוך המתחם של האמצעים, אשר ניתן לראותם, בנסיבות העניין, כסבירים בהתחשב עם מעשיהם של אותם המעורבים בפעילות הפוגעת בביטחון האזור שעניינם נדון בבית המשפט". אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, החלטתו של המפקד הצבאי להוציא צווי תיחום מגורים לאזור חבל עזה כנגד המערערים נמצאת בתוך מתחם הסבירות ואין מקום להתערבותנו בה. לבקשת ב"כ המערערים ניתן בזה, על דעת התביעה הצבאית, צו עיכוב ביצוע התיחום ל-48 שעות מרגע מסירה כדין של צו התיחום. זאת בהתאם לס' 2 (כותרת שוליים "תיקון ס' 86") לצו 1533- צו בדבר הוראות בטחון (תיקון מס' 88). בכנס לשכת עורכי-הדין באילת ביום 6.5.02 נשא כב' הנשיא אהרון ברק נאום אשר נושאו היה "בין ביטחון המדינה לבין חירות הפרט" (הנאום צוטט בתאריך 23.8.03 באתר WWW.NFC.CO.IL. בנאום זה הציג הנשיא ברק שלושה פוסטולטים יסודיים למלחמה בטרור. הפוסטולט השני קובע: "תפיסת היסוד השניה, המאפיינת את מאבקה של מדינת ישראל בטרור, הינה כי מאבק זה צריך להיעשות תוך איזון ראוי בין שני ערכים ועקרונות נוגדים. מחד גיסא, מונחים הערכים והעקרונות הקשורים בביטחון המדינה ואזרחיה. זכויות אדם אינן יכולות להצדיק בכל מקרה ובכל מצב פגיעה בביטחון המדינה. זכויות אדם אינן במה לכליון לאומי. חוקה אינה מרשם להתאבדות לאומית. מאידך גיסא מונחים בערכים והעקרונות הקשורים בכבוד האדם ובחירותו. ביטחון המדינה לא יכול להצדיק פגיעה, בכל מקרה ובכל מצב, בזכויות האדם. ביטחון המדינה אינו היתר בלתי מוגבל לפגוע בפרט. בין הערכים ועקרונות נוגדים אלה נדרש איזון. אף אחד מהם אינו יכול לשלוט בכיפה לבדו. עמדתי על כך באחת הפרשות שעסקה במעצר מנהלי, בצייני: "אין מנוס- בחברה דמוקרטית שוחרת חופש וביטחון - מאיזון בין החירות והכבוד לבין הביטחון. אסור שזכויות האדם יהפכו קרדום לשלילת ביטחון הציבור והמדינה. נדרש איזון - איזון עדין וקשה - בין החירות והכבוד של הפרט לבין ביטחון המדינה וביטחון הציבור (דנ"פ 7048/97 פלונים נ' שר הביטחון, פ"ד נד (1) 741, 721)" ". וראויים הדברים להישמע. צווים