להלן החלטה בנושא שחרור ממועדון כדורגל: החלטה בפניי ערר לפי חוק הספורט, תשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק הספורט" או "החוק"), שעניינו הפסקת פעילותו של המבקש בשורות המשיבה, והתרת רישומו כדין ו/או משחקו של המבקש בקבוצת בית"ר נס טוברוק נתניה (להלן: "בית"ר טוברוק") או בכל קבוצה אחרת. המבקש, אלון וייסברג (להלן: "אלון" או "המבקש"), הוא קטין יליד 26.4.1989 (ב- 26.4.2006 מלאו לו 17), אשר עותר, באמצעות הוריו, אפוטרופסיו הטבעיים, בבקשה לשחררו ממועדון הכדורגל הפועל באר שבע (להלן: "המשיבה", או "הפועל"), וזאת לפי סעיף 11א. (א 4) לחוק הספורט. השאלה שבמחלוקת הינה האם מתקיימות הנסיבות שבהן, על פי סעיף זה, יש להורות על העברת המבקש לכל אגודה אחרת. סעיף 11א. (א 4) לחוק קובע: "היה המשך פעילותו באגודה של ספורטאי, שגילו פחות מ-18 שנה בלתי סביר או בלתי אפשרי, מסיבות שאינן תלויות בו, או שהמשך פעילותו עלול לגרום לו נזק של ממש, רשאי הוא להודיע על רצונו לעבור לאגודה אחרת ויוכל לעבור לכל אגודה אחרת בתוך 30 ימים מיום מתן הודעתו; לא הסכימה האגודה להעברתו של הספורטאי כאמור, וקבע שופט שמונה לפי הוראות סעיף 12, לפי בקשת הספורטאי כי המשך פעילותו באגודה הוא בלתי סביר או בלתי אפשרי, מסיבות שאינן תלויות בו או שהמשך פעילותו כאמור עלול לגרום לו נזק של ממש, יוכל הספורטאי לעבור מהאגודה לכל אגודה אחרת, בתוך 30 ימים מיום החלטת השופט ובתנאים שקבע". המבקש טוען, כי בהתאם לדרישות הסעיף דנא, המשך פעילותו במשיבה הוא בלתי אפשרי, בלתי הגיוני ובלתי סביר בנסיבות שנוצרו, ככל שפורטו בעתירה ובעת הדיון בפני בית משפט זה. טענות המבקש הנסיבות, ככל שפורטו ונטענו, אשר עושות את המשך פעילותו של אלון בקבוצה המשיבה לבלתי אפשרי, בלתי הגיוני ובלתי סביר, ומסיבות שאינן תלויות בו הן כדלקמן: אלון שיחק בשורותיה של המשיבה החל משנת 2002 במשך שלוש עונות; עונה אחת במסגרת קבוצת הילדים, ושתי עונות בקבוצת הנערים. במהלך כל תקופת פעילותו במשיבה, לא חתם המבקש בעצמו ו/או באמצעות הוריו, על הסכם כלשהו עם המשיבה. במשך כל תקופת פעילותו, שילם המבקש, באמצעות הוריו, את התשלומים הנדרשים על ידי המשיבה, לצורך פעילותו. עד שנת 2005 למד המבקש בבית ספר תיכון בבאר שבע ונמנה על סגל שחקני קבוצת הכדורגל של המשיבה. בשל בעיות לימודיות, המלצה פדגוגית ונסיבות אישיות, כמפורט בחוות דעתו של פסיכולוג הספורט, דן ולנסי, וכפי שהעיד על כך אביו של המבקש, החתום על תצהיר עדות ראשית, הוחלט כי אלון יעתיק את מקום לימודיו ומגוריו לפנימיית "אורט ליבוביץ'" בנתניה (להלן: "הפנימיה"). המשיבה שיתפה פעולה עם החלטת המבקש, והסכימה להשאיל אותו למועדון הכדורגל בית"ר טוברוק, הממוקם בקרבת הפנימייה, וזאת במהלך עונת המשחקים 2005-2006. אלון נקלט היטב בפנימייה; הן מבחינה לימודית, הן מבחינה חברתית והן מבחינה מקצועית, כשחקן כדורגל בקבוצת בית"ר טוברוק. במהלך שנת 2006 פנה אלון למשיבה באמצעות הוריו, בבקשה להעבירו לקבוצת בית"ר טוברוק ללא תמורה. בקשותיו, כך נטען, נפלו על אזניים ערלות; המשיבה התעלמה מפניותיו ואף לא הגיבה לכאורה למכתב שנשלח אליה בחודש מאי 2006. המבקש טוען כי המשיבה נוהגת כאילו המבקש הוא קניינה הפרטי, אשר "נענש" על רצונו לממש את הזכות הנתונה לו על פי חוק הספורט ולעבור לשחק בקבוצה אחרת. טענות המשיבה מספר טענות עולות מתגובתה של המשיבה; ראשית, הטענה כי "כל הנושא הפדגוגי אשר מפורט בסעיף 5 לעתירה הינו מופרך ואינו עולה בקנה אחד עם המציאות כפי שתפורט להלן" (סעיף א. לתגובת המשיבה). שנית, הטענה לפיה "בהתאם לחוק הספורט מחויב היה המבקש לתקופת הסגר וכל מטרת עתירתו זו... להשתחרר ממועדון האם ללא כל תמורה ובלא שיידרש לתקופת הסגר כאמור בחוק" (סעיף יא.). שלישית, הטענה כי על המבקש היה לחפש מועדון ספורט אחר באזור הגיאוגרפי הרלוונטי, הוא איזור הפנימייה, למטרת השאלה ממועדון הפועל באר שבע. בנוסף, בעת הדיון, הועלתה בפניי טענה נוספת מצד המשיבה, שלא הועלתה במקור בכתב התגובה. גם בה אדון: "... לפנים משורת הדין, הפועל באר שבע תהיה מוכנה לקבל התחייבות של טוברוק, שהשחקן יוחזר למועדון בתום שנת הלימודים" (עמוד 4 לפרוטוקול). דיון ומסקנות אדון בראשון ראשון ובאחרון אחרון. א. הסוגיה הפדגוגית המשיבה לא סתרה את טענות המבקש ואף לא פירטה, כמובטח בסעיף א. לכתב התגובה, מדוע מופרכת הטענה הפדגוגית שעליה נשען המבקש. אביו של המבקש, ד"ר גנדי וייסברג, נחקר על תצהירו, וכך העיד, בגילוי לב יש לומר (בעמוד 2): "ש. איך אתם ראיתם לפני שנה את העתיד. ת. אנחנו נתקלנו בבעיה פדגוגית, שהיא הייתה קשורה להעדר שלנו מהבית, אנחנו לא נמצאים בבית הרבה זמן, מצאנו את עצמנו במצב שקיבלנו הערות מבית ספר כי נעדר הרבה. זה היה שנה טרם ההשאלה. ואז הילד הלך ושיחק כדורגל, התחלנו לקבל דיווחים כי הוא מסתובב עם חבר'ה לא רצויים. אז, שוחחנו בבית והתייעצנו עם אנשי מקצוע. ש. השאלה שלי הייתה איך אתה ראיתם את העתיד. ת. אנחנו לא ידענו, נתנו לילד צ'אנס להיות תחת מסגרת עם פיקוח, זה לא ששלחנו אותו למקום בתוך כלוב סגור. לפחות ניסינו ונתנו לו צ'אנס לצאת מזה. אז אמרנו, כעבור שנה נראה אם הוא יסתדר ואז נחשוב הלאה". במה דברים אמורים? בכך שהמבקש נתקל בקשיים פדגוגיים וחברתיים, שמקורם, כפי שהעיד בהגינותו האב, בהיעדרויותיהם המרובות שלו ושל אמו של המבקש מן הבית, אשר בעטיים הוחלט כי המבקש יעבור ללמוד ולהתגורר במסגרת עם פיקוח. בהיותו שחקן כדורגל, מובנת העובדה כי חיפש לו מקום שבו יוכל להמשיך לשחק ולהתקדם בתחום. מתוך חוות דעתו של פסיכולוג הספורט, מר דן ולנסי, מיום 6.7.2006: "על פי המידע שנמסר לי מבני משפחתו של השחקן, ציוניו בבית הספר והישגיו הלימודיים היו נמוכים מאוד, הוא המעיט להגיע לשיעורים ומצבו הפדגוגי היה במגמת ירידה קבועה, ללא כל אפשרות מבחינתו לפרוץ מעגל כשלון זה. חמור מכך, השחקן התחבר עם גורמים בסביבתו, אשר השפיעו עליו לרעה וכן פגעו ביכולות הלימודיות שלו". ובהמשך, בעקבות מעברו לפנימייה: "בעקבות התמיכה האינטנסיבית בלימודים שקיבל השחקן, ניתן לקבוע בוודאות, כי השחקן שיפר את הישגיו הלימודיים בצורה משמעותית, השחקן מעורב יותר מבחינה חברתית, השחקן נותק מהסביבה הרעה אשר ממנה הושפע בעיר באר שבע וחל שיפור משמעותי בהיבט המקצועי כשחקן כדורגל, הוא יותר ממוקד, מפוקס ומבין את מטרותיו וכן נקלט היטב בקבוצת הכדורגל טוברוק". הפסיכולוג מסכם: "לא למיותר לציין, כי באם תופסק פעילותו של השחקן בפנימייה, אין ספק כי הדבר יביא לנסיגה משמעותית בהתקדמותו הפדגוגית, הלימודית, החברתית והמקצועית כשחקן כדורגל ועלול להביא לתוצאה הרסנית". המשיבה טוענת כי "הנושא הפדגוגי מופרך", וחקרה על כך את אביו של המבקש; מתוך עדותו, בעמוד 2: "ש. אתה צירפת לתצהיר אינדיקציה למצבו הפדגוגי של אלון. ת. צירפנו חוות דעת. ש. אני מקריא לך מחוות דעתו של הרופא, עמ' 2. טרחתם להראות למישהו שמצבו לא טוב או רק על פי מה שאמרתם לו. ת. הוא גם שוחח עם הילד, הוא גם ממשיך ללוות את הילד היום". אכן, לא צורפו לבקשה גיליון ציונים או אסמכתא רשמית לכך שהישגיו הפדגוגיים היו ירודים והשתפרו בעקבות המעבר, אך אף המשיבה לא ביססה את טענתה לפיה הדברים מופרכים; היא לא הרימה את הנטל ש"הועבר למגרשה", לא סתרה את הנטען בבקשה, את חוות דעתו של הפסיכולוג, או את עדותו של האב. ב. הסגר בעניינינו, מאחר שהמבקש הינו מעל גיל 17 בעת הגשת הבקשה, הנושא מוסדר בסעיף 11א. (ב) לחוק הספורט, הקובע: "ספורטאי שגילו 17 שנה ומעלה אך לא מעל 26 שנה יוכל, באין הסכמה להעברתו, להגיש בפגרה טופס הסגר ולעבור לאגודה אחרת, לאחר שנכנס להסגר לאחר שתי עונות ספורט". סעיף 11א. (ג): "לעניין סעיף זה 'הסגר'- איסור על השתתפות בתחרויות במסגרת אותו ענף ספורט בארץ ומחוצה לה". ספורטאים, והצעירים שבהם בוודאי, רשאים לעתור ולערור במקרים בהם אוחזות בהם האגודות בניגוד לרצונם. אין הספורטאי קניינה המוחלט של האגודה, והמחוקק לא קבע זכות לפיצוי כל אימת שעובר ספורטאי מאגודה לאגודה. בתיקון לחוק הספורט אף הביע דעתו בקביעת פרקי זמן בעניינם של קטינים אשר בהתקיים אלה חופשי הספורטאי הצעיר לעבור בין אם קיימת הסכמת האגודה בה פעל, בין אם לאו (ראו החלטתה של כבוד הנשיאה, השופטת עדנה בקנשטיין, בה"פ 105460/01, שרית לוי נ' עמותת הספורט בית"ר באר-שבע (2001)- לא פורסם). הלכה למעשה, הפסיק אלון לפני שנה להתאמן בקבוצת הפועל. כעת, עם הודעתו על רצונו לעזוב את האגודה, בהיעדר אפשרות להתאמן ולשחק בקבוצה אחרת- עלולה להיפגע יכולתו הספורטיבית, כמו גם עתידו כשחקן כדורגל. ועל כן, פנה באמצעות הוריו- אפוטרופסיו בעתירה זו שבפני, כאשר הוא מבסס את עתירתו על העילות הקבועות בסעיף 11א. (א 4) לעיל, וטען כי המשך פעילותו בקבוצת הפועל הוא בלתי אפשרי, בלתי הגיוני ובלתי סביר בנסיבות שנוצרו, ככל שפורטו בכתב העתירה, בחוות הדעת ובעת הדיון. ג. מעבר לקבוצות נוספות כאמור, טענת המשיבה היא כי מטרת המבקש בעתירה זו, היא להשתחרר ממועדון האם ללא כל תמורה. לטענתה, הקבוצה הסכימה להשאיל את המבקש לשנה אחת, אך לא מעבר לכך: "המועדון משקיע תשתיות ומשאבים, והוא רוצה לראות ברכה. המועדון לא מוותר על שחקנים כל כך בקלות... יש עוד קבוצות שניתן לבוא איתם בדברים לעניין השאלה, דבר שלא יקפח את מועדון באר שבע, ומצד שני ישרת את השחקן" (עמוד 4). לא פשוט לכמת ולקבוע את מידת ההשקעה של המשיבה במבקש, אשר עד לפני שנה השתייך אליה במשך עונה אחת במסגרת קבוצת הילדים, ושתי עונות בקבוצת הנערים. מתוך דבריו של המשיב: "שנה שעברה היה לי המון מזל, עוד שנה שנתיים הלאה אני רואה את עצמי ממשיך בכדורגל ואם לא אז לימודים... בגלל זה אני גם בפנימייה כי יש שם גם לימודים, שאם לא כדורגל אז ללמוד. בהפועל באר שבע משלמים כל שנה דמי חבר, על מגרשים כמעט לא הייתי מתאמן, רוב על אספלט. בטוברוק אני מתאמן במכון וינגייט. הייתי בקבוצת המחוננים" (עמוד 4). הכרעה דין הערר להתקבל. מתוך ה"פ 105460/01 (לעיל): "אין ספק, כי כאשר בספורט עסקינן ובספורטאים המשחקים במסגרת קבוצתית, בלעדי המוטיבציה האישית של השחקן, כמו גם ההשתלבות בתוך הקבוצה- לא יצליח שחקן לממש את עצמו ולהגיע להישגים אישיים, ומאידך, ייפגעו ההישגים הקבוצתיים והתועלת לשחקן ו/או לאגודה תצא בהפסד. ואם כך הוא בשחקנים בוגרים, קל וחומר בשחקנים קטינים, המצויים בראשית דרכם הספורטיבית במסגרת קבוצתית ומבקשים למצות את כישוריהם האינדיבידואליים. יתרה מזאת, לא בכדי איבחן המחוקק בין שחקנים קטינים בגילאים שונים, לבין שחקנים בגירים. ובא התיקון מיום 19.3.2001 והדגיש האבחנה, שהרי לא ניתן לכבול קטין, שהוא בראשית דרכו וטרם עמד על דעתו, לקבוצה זו או אחרת או לאגודת ספורט כלשהי, רק משום שבה החל את צעדיו הראשונים בספורט וגילה כישורים וכישרונות ספורטיביים בולטים באופן כזה, שגרם לאותה אגודת ספורט להחזיק בו מתוך כוונה לקדם את המוניטין שלה בענף הספורט בגין אותו שחקן, שהישגיו והפוטנציאל שלו מבטיחים כי יגיע רחוק ויוביל את הקבוצה לניצחונות. תכלית החקיקה שבאה לידי ביטוי בתיקון הנ"ל לחוק הספורט, היא להגן על ספורטאים קטינים מפני השתלטות של אגודת ספורט זו או אחרת על המצטיינים שבהם והטובים שבהם, מבלי שתינתן להם האפשרות לניידות ולבחירת הקבוצה והאגודה שבה ימצאו את מקומם, הן מבחינה ספורטיבית, הן מבחינה חברתית והן מבחינה אישית. למעשה, בא סעיף 11 א. לחוק וקבע הוראות לעניין העברת ספורטאים מאגודת ספורט אחת לאחרת באין הסכמה של האגודה, ועיקרן של ההוראות מתייחס לתקופות המתנה ממתן ההודעה על העברה ועד להעברה בפועל. הערר על אי הסכמת האגודה להעברת הקטין נועד לקיצור תקופת ההמתנה, שכן ככל שתתארך זו, עלול להיפגע עתידו הספורטיבי של אותו קטין". באשר לטענת הפועל, לפיה היא תהיה מוכנה לקבל התחייבות של בית"ר טוברוק, שהשחקן יוחזר למועדון בתום שנת הלימודים- לא ייתכן, כי משעה שספורטאי נרשם באגודה בהיותו קטין, נשללות ממנו זכויות יסודיות המוקנות לכל עובד בכל מקום עבודה, קרי, נשללת ממנו זכות המעבר החופשי כספורטאי מאגודה לאגודה. אין ספק, כי שחקנים מצטיינים חשופים לפניות ולחיזור של אגודות ספורט מתחרות, וזכותם של שחקנים כאלה להיעתר לפניה זו או אחרת, מקום שפעילותם הספורטיבית באגודה אחרת, עונה על דרישותיהם וציפיותיהם, וזאת על מנת למצות כישוריהם ולהפיק מהם המירב (שם). לא זו בלבד שהמחוקק לא סגר הדלת בפני אותם שחקנים, באין הסכמה של האגודה למעבר של שחקן כזה משורותיה. נהפוך הוא; כאשר מדובר בשחקנים קטינים, הגביל המחוקק את תקופת ההמתנה, וככל שהקטין צעיר יותר, תקופת ההמתנה קצרה יותר על פי דין. מכאן, כי הטיעון החלופי של הפועל לעניין התחייבות מצד בית"ר טוברוק להחזיר את השחקן- המבקש לשורותיה בתום עונת המשחקים, יש לדחותו. לסיכום, אני קובע, כי בנסיבות שנוצרו אכן פעילותו הספורטיבית של המבקש בקבוצת הפועל באר שבע היא בלתי אפשרית, בלתי הגיונית ובלתי סבירה, מסיבות שאינן תלויות בו, ועלולה לגרום לו נזק של ממש, בין אם על דרך של קטיעת שיקומו הפדגוגית ובין אם על דרך של קטיעת עתידו כשחקן. מה עוד, שכאמור, מדובר בקטין, שהתאמן ושיחק בקבוצת הפועל במשך שלוש עונות בלבד, בהשקעה קטנה יחסית מצידה. על כן, יש מקום לאפשר לו להתאמן ולשחק בכל קבוצה ובכל אגודה שיחפוץ, ללא תקופת המתנה, שכן ללא אימון וללא השתתפות פעילה במשחקים, הישגיו הספורטיביים עלולים להישחק. המבקש יוכל לעבור לכל קבוצה או אגודה אחרת בתוך 7 ימים מיום שתומצא לו החלטת בית המשפט. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. כדורגלדיני ספורט