שחרור עובד זר מהכלא

להלן פסק דין בנושא שחרור עובד זר מהכלא: פסק דין העותר עתר כי בית המשפט יבטל צו הרחקה שהוצא כנגדו, כי יורה על שחרורו מהכלא, וכן כי בית המשפט יורה על ניודו, משום שהוא עומד בתנאי ס' 20 לנוהל "שמים סגורים". העובדות העותר הגיע לישראל מהודו ביום 21.6.07 כעובד סיעודי. לטענתו, הוא שילם סכום של 10,000$ לחברת כוח אדם כדי לזכות באשרת כניסה לישראל. מעסיקו הראשון נפטר כשבוע לאחר שהחל לעבוד עמו (מנתוני משרד הפנים עולה כי המעסיק נפטר ביום 1.7.07). ביום 7.8.07 עוכב העותר על ידי משטרת ההגירה, ובוטלה אשרת ב/1 שלו. הוסבר לו כי עליו לפנות למנהל האוכלוסין שבמשרד הפנים על מנת לקבל אשרת ביקור ב/2, שתאפשר לו למצוא מעסיק חדש בענף הסיעוד. מנתוני מחשב משרד הפנים עולה כי העותר אכן קיבל אשרת ביקור ב/2 לתקופה של חודש - מיום 9.9.07 ועד יום 9.10.07 לצורך מציאת מעסיק חדש. ביום 16.12.07, נעצר העותר לראשונה. במסגרת השימוע עלה כי הוא פנה ביום 5.11.07 ללשכת מנהל האוכלוסין בראשל"צ כדי לקבל אשרה. כן עלה כי הוא אינו עובד בענף הסיעוד בשל קשיי שפה (העותר איננו דובר את השפה האנגלית). ביום 17.12.07 התקיים דיון בעניינו של העותר בפני בית הדין לביקורת משמורת, בו הוחלט לשחררו ממשמורת לתקופה של חודשיים עד יום 24.2.08 לצורך מציאת מעסיק חדש והסדרת מעמדו. מטעם העותר הוגשה עתירה מנהלית לשחרורו ביום 26.12.07 (עת"מ 2710/07). עתירה זו נמחקה ביום 27.2.08. העותר טוען כי מי שהיה בא כוחו במסגרת העתירה הנ"ל, עורך דין פוקרא, אמר לו כי הצו הארעי שהתקבל במסגרת העתירה הוא אישור מבית המשפט לשהות בארץ תקופה של 3 שנים. העותר טען כי הוא שילם לעורך דין פוקרא שכר טרחה בסך 3,000$. לאחר מכן המשיך העותר לטענתו לחפש עבודה, ולא הבין איך עליו להסדיר את אשרתו בישראל. ביום 19.2.08 הגיש העותר באמצעות המוקד לסיוע לעובדים זרים בקשה לבית הדין למשמורת, להארכת תקופת השחרור. ביום 20.2.08 הוארכה תקופת השחרור של העותר עד יום 31.3.08. ביום 19.6.08 נעצר העותר פעם נוספת. ביום 22.6.08 נערך דיון בפני בית הדין למשמורת. העותר העלה את הטענות שפורטו לעיל, לפיהן הוא לא ידע כי עת"מ 2710/07 נמחקה, וכי עורך דינו אמר לו כי יש לו אשרה לתקופה של שלוש שנים. כב' הדיינת הגב' שרה בן שאול וייס קבעה כי בא כוחו של העותר לא עדכן אותו אולם, כל עוד לא בוטלה החזקה לפיה עורך דין פועל בשם לקוחו, לא ניתן להתחשב בכך. בית הדין אישר לכן את צו המשמורת. טענות הצדדים העותר טען כי הוא אינו יכול לשוב לארצו, כל עוד לא החזיר את ההלוואות שלקח. הוא טוען כי הוא חושש לחייו אם יחזור בטרם ישיב את ההלוואות שסכום הקרן שלהם עומד על 15,000$. העותר טוען כי למדינת ישראל יש אחריות לסייע לעובדים זרים כמוהו, מה עוד שסיוע להם להשתלב בעבודה בישראל תואם את המדיניות שלא להביא עובדים זרים חדשים. העותר טוען כי הוא עומד בתנאי ס' 20 לנוהל שמים סגורים, משום שהוא שהה בישראל פחות משנה לפני שנעצר בשנית. לטענתו, ככל שמדובר בעובדים זרים בתחום הסיעוד, המדיניות היא לנקוט ב"יד רכה" ולאפשר להם לעשות הסבה מקצועית. העותר טוען כי מספר העובדים הזרים הנכנסים ארצה כדי לעבוד בענף הסיעוד עולה על מספר הנזקקים לסיעוד, המשיב מאשר כניסה של עובדים זרים רבים מהנדרש, שמתקשים כמובן למצוא עבודה בענף הסיעוד. לכן, ישנה מחויבות של המדינה כלפי העובדים הזרים הללו. העותר הפנה להלכה הפסוקה לפיה הוראות הנוהל אינן חזות הכול, וכי ניתן בנסיבות מתאימות לגלות גמישות, ולאפשר לעובד הזר להסדיר את מעמדו בארץ. המשיב התנגד לעתירה. הוא טען כי העותר אינו עונה על התנאים שנקבעו ב"נוהל שמיים סגורים", ואף אינו עומד בתנאי "נוהל מעבר ממעסיק למעסיק בענף הסיעוד". כך, נוהל שמיים סגורים אינו חל ככלל על עובדים זרים בענף הסיעוד, וכן הוא אינו חל על עובדים ששוחררו בערובה והפרו את תנאי הערבות. בנוסף, הנוהל קובע כי הוא יחול רק על עובדים זרים שנתפסו כשהם מועסקים בתחום שבמסגרתו הם קבלו אשרה ורישיון עבודה בישראל, והעותר לא עבד בענף הסיעוד - כפי שעולה מהצהרתו שלו עצמו. המשיב הוסיף וטען כי העותר איננו עומד גם בהוראות נוהל מעבר ממעסיק למעסיק (נוהל שהעותר לא הפנה אליו ולא טען טענות לגביו). המשיב טען כי לעותר ניתנו מספר הזדמנויות להסדיר את מעמדו בישראל, ואין מקום לתת לו הזדמנות נוספת. העותר שהה בישראל תקופה מצטברת של כמעט חמישה חודשים שלא כדין, אף שניתנה לו אורכה חריגה להסדיר את מעמדו. העותר נעצר פעמיים, ולכן לא נפל בהחלטת המשיב כל פגם המצדיק התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. המשיב הוסיף וטען, כי לשר הפנים סמכות רחבה בכול הקשור למתן וביטול אשרות שהייה בישראל. לעותר אין זכות קנויה להיכנס לישראל ולשהות בה. המשיב הפנה להלכה הפסוקה אשר אישרה את הוראות הנוהל ביחס לעובד זר שנתפס ונעצר בפעם השניה. עוד נטען כי לעותר הוסבר בשפתו שלו ולהבנתו המלאה מספר פעמים לאורך תקופת שהייתו בישראל, כי אם לא ידאג להסדרת מעמדו, כי הוא יורחק מישראל. מתן הכשר לעותר להסדרת מעמדו כיום, יהווה, על פי הטענה, מסר לעובדים זרים כי הם יכולים לשהות בישראל ולעבוד בה ללא הסדרת מעמד, בעבודות מזדמנות, ובכול זאת תהיה להם זכות להסדיר מעמדם אם ייתפסו. העותר אף לא הצביע על פי הטענה על ניסיונות שלו לחפש מעסיק בעל היתר כדין. לטענת המשיב, העובדה כי העותר שילם סכומי כסף גבוהים לחברת כוח אדם, איננה סיבה לחריגה מהנהלים. דיון כעולה ממכלול החומר שהוצג בפני, העותר איננו עומד בהוראותיו של נוהל שמיים סגורים. כך, מדובר במעצר השני של העותר, ובנוסף, כאשר העותר נתפס ונעצר, הוא לא עבד בתחום הסיעוד (ר' ס' 19בק ן-20 א' לנוהל). יחד עם זאת, ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי "גם הנהלים המנחים את המשיבים יש בהם מקום לשיקול דעת ומעל הכול חשוב שתישמר מידה - גם אם מצומצמת - של גמישות". (ר' פסה"ד בענין סוק מאיה גורונג נ. משרד הפנים ואח', עע"מ 1347/07ף כב' השופטת ארבל). פסק דין זה צוטט ויושם במספר גדול של פסקי דין של בתי המשפט המנהליים. השאלה שיש להכריע בה בעתירה הנוכחית, היא האם קיימות נסיבות המצדיקות סטיה מהכללים שנקבעו בנוהל "שמיים סגורים" ככל שמדובר בעותר דנן. הנימוקים המרכזיים שהעלה העותר בהקשר זה, הם העובדה שהוא שילם סכומי כסף גבוהים ביותר כדי לקבל אשרת כניסה לישראל. העותר שהה בארץ פחות משנה עד למעצרו האחרון, ולא הספיק כמובן להרוויח את הסכומים אותם לווה, כדי שיוכל להשיבם. עוד נטען כי לאחר מעצרו האחרון של העותר - אמר לו מי שהיה אז עורך דינו, עורך דין פוקרא, כי מעמדו הוסדר למשך תקופה של שלוש שנים. מנגד, טען המשיב - כפי שפורט באריכות לעיל, כי לעותר ניתנו מספר הזדמנויות להסדיר את מעמדו, וכי הוא לא עמד בהן. עוד נטען כי טענתו של העותר ביחס לדברים שנאמרו לו לכאורה על ידי עורך דין פוקרא, עומדת בסתירה לכך שהעותר הגיש ביום 19.2.08 באמצעות המוקד לסיוע לעובדים זרים בקשה להארכת תקופת השחרור לבית הדין למשמורת. שקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים זו כנגד זו. אכן יש מקום להתחשב במצוקתו של העותר, ובעובדה שהוא שילם כסף רב כדי להגיע לארץ. הוא עשה כן מתוך מצוקה ועל רקע רצונו לפרנס את עצמו ואת משפחתו. הוא שהה בארץ עד כה תקופה קצרה בלבד, ומן הסתם לא הצליח להרוויח די כסף כדי להזיב את ההלוואות שלקח. יחד עם זאת, אינני סבורה כי העותר הוכיח כי קיימות בעניינו נסיבות המצדיקות התערבות של בית המשפט בהחלטתו של המשיב. העותר לא כפר בתיאור העובדתי שפורט בתשובת המשיב, וגובה במסמכים. מתיאור זה עולה כי לעותר הובהר מספר פעמים כי עליו למצוא לעצמו מעסיק בתחום הסיעוד כתנאי לכך שהוא יוכל להישאר בישראל. אף על פי כן, העותר לא טען כי הוא ניסה למצוא מעסיק בתחום הסיעוד - במשך התקופות שניתנו לו לשם כך. העותר גם לא מצא למעשה עד היום מעסיק אלטנטיבי בתחום הסיעוד. כך, העותר לא כפר בכך כי עוד קודם למעצרו, לאחר שעוכב על ידי משטרת ההגירה ביום 7.8.07, הוסבר לו כי עליו לקבל אשרה ולמצוא מעסיק חדש. כעולה מנספח ב' לתשובת המשיב, הדברים הובהרו לעותר בשפתו. מתשובת המשיב עולה כי העותר הבין את הדברים, וכי הוא אכן פנה בסמוך לאחר מכן למשרד הפנים, וקבל אשרת ביקור לפרק זמן של חודש ימים, כדי למצוא מעסיק חדש. מהתיאור העובדתי בתשובת המשיב, שהעותר לא כפר בו עולה גם כי לאחר מעצרו הראשון של העותר, ניתנה לו הזדמנות למצוא מעסיק חדש. לפני תום התקופה שניתנה לו לשם כך, הוגשה מטעמו של העותר בקשה להארכת התקופה שהוקצבה לו כדי למצוא לו מעסיק אחר בתחום הסיעוד - בקשה שבית הדין נעתר לה. הגשת בקשה כזו מטעם העותר מהווה אינדיקציה נוספת לכך כי העותר היה מודע לכך כי עומדת לרשותו תקופה מוגבלת למציאת מעסיק חלופי. ב"כ העותר טענה בדיון בפני כי הבקשה להארכת מועד מוגשת כדרך קבע על ידי מוקד הסיוע לעובדים זרים. היא טענה כי לא ברור כלל האם העותר פנה למוקד, או אם המוקד יידע אותו בדבר הפנייה. לטענתה, חברו של העותר היה מעורב בנושא השחרור. דברים אלה של באת כוח העותר, אינם מגובים בתצהיר כלשהו. יתרה מזאת, אם אכן היה חברו של העותר מעורב בנושא השחרור - כפי שטענה באת כוחו, הרי חזקה עליו כי היה עליו להבהיר לעותר את ההחלטה הראשונה של בית הדין - לפיה הוא היה צריך למצוא מעסיק חדש עד יום 24.2.08, וחזקה עליו כי היה עליו להבהיר לעותר כי המועד למציאת מעסיק חדש הוארך עד יום 31.3.08. העותר איננו יכול לטעון לכן כי ההחלטות הנ"ל לא היו ידועות לו. ממכלול האמור לעיל עולה אם כן כי העותר היה מודע לכך כי הוא חייב לקבל אשרה, וכן ובעיקר כי כתנאי לכך שיוכל להשאר בארץ, עליו למצוא מעסיק חדש בתחום הסיעוד. לעותר ניתנו מספר הזדמנויות למצוא לו מעסיק נוסף בתחום הסיעוד, שהוא התחום שבגינו ניתנה לו אשרת הכניסה לישראל. אף על פי כן, לא נמצא לעותר מעסיק אחר עד היום. אמנם, בישיבת יום 10.7.08 טענה ב"כ העותר כי נמצא לו מעסיק, אולם היא לא הציגה באותה ישיבה מכתב או מסמך אחר המאשר זאת, ואף לא המציאה מכתב כזה עד היום - אף שטענה כי תוכל להמציאו תוך יומיים. סיכומו של דבר, מכלול העובדות מעידות על כך כי לעותר ניתנו הזדמנויות לשוב ולמצוא מעסיק נוסף בתחום הסיעוד. הוא היה מודע לכך כי מציאת מעסיק חדש היא תנאי לכך שיוכל להישאר בארץ. אף על פי כן, הוא לא מצא מעסיק מיום שנפטר המעסיק הראשון שלו (1.7.07) ועד היום. בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע שהחלטת המשיב שלא לסטות מהוראות הנוהל, לא היתה סבירה, ואין מקום לכך שבית המשפט יתערב בהחלטה זו. כפי שצויין לעיל, טען העותר כי לאחר מעצרו האחרון הבהיר לו מי שהיה אז בא כוחו, כי הוא רשאי להישאר בארץ לפרק זמן של שלוש שנים. אני סבורה כי אין די בטענה זו כדי לשנות את התוצאה המשפטית אליה הגעתי. מספר טעמים לכך. ראשית, כפי שהובהר לעיל, לאחר הגשת העתירה באמצעות בא כוחו של העותר, עו"ד פוקרא, הוגשה בקשה מטעם העותר להארכת התקופה שניתנה לו למציאת מעסיק חדש. לא ניתן לקבוע כי העותר לא היה מודע לבקשה זו ולמשמעותה. יתרה מזאת - העותר ייפה את כוחו של עורך דין פוקרא לפעול מטעמו. אם יש לו טענות כלפיו, המתייחסות לשירות שניתן לו או לשכר הטרחה ששולם לו, יכול העותר לפעול כנגד עורך הדין בכול דרך שימצא לנכון כדי שטענות אלה יתבררו. יוער כי בשלב זה, העותר לא טען כי הוא הגיש או עומד להגיש תביעה נגד עורך הדין, או לפעול בדרך אחרת כנגדו. יחד עם זאת, העותר יוכל להסמיך את באת כוחו הנוכחית לפעול - אם ימצא לנכון - כנגד עורך הדין. באת כוחו של העותר העלתה בישיבת יום 10.7.08 טענות שהן ראויות לבירור. אולם, גם בהנחה (שלא הוכחה) שלעותר עומדת עילת תביעה כנגד עורך הדין, אין בכך כדי להצדיק את הארכת שהייתו של העותר בארץ, לאור כל הנסיבות שפורטו לעיל. באת כוח העותר העלתה מספר טענות כלליות ביחס לעובדים זרים בתחום הסיעוד. ראשית, טענה ב"כ העותר כי מספר האשרות שניתנו לעובדים זרים בתחום זה עולה על מספר המשרות בתחום זה, דבר המקשה על העובדים הזרם להשתלב בתחום. אינני סבורה כי יש לקבל טענה זו. ראשית, היא לא הוכחה. אם הטענה נכונה, היא מצדיקה פעולה ברמה המערכתית, אך היא איננה יכולה להצדיק היעתרות לבקשתו של העותר - שכן משמעות הדבר תהיה כי הוראות הנוהל והדין ביחס לעובדים זרים ירוקנו מתוכן. למעשה - אם היתה מתקבלת טענת העותר, פירוש הדבר היה כי כל העובדים הזרים בתחום הסיעוד היו רשאים להישאר בארץ ללא כל מגבלה. עוד טענה ב"כ העותר בישיבת יום 10.7.08, כי העותר איננו דובר אנגלית. לכן לטענתה, לא היה מקום מלכתחילה כי תינתן לעותר אשרת עבודה בארץ. לטענתה, משטרת ההגירה צריכה לבדוק עניינים אלה, ומאחר שהמדינה לא בדקה זאת מראש, אחראית המדינה לדאוג לעותר. אינני סבורה כי טענה זו מצדיקה היעתרות לעתירה. גם אם אכן לא היה מקום מלכתחילה לתת לעותר אשרת עבודה בתחום הסיעוד מאחר שהוא איננו דובר אנגלית, אין טעם כיום להיעתר לבקשת העותר, ולהאריך את שהייתו בארץ - רק כדי לאפשר לו לחפש פעם נוספת עבודה בתחום הסיעוד. העובדה כי העותר התקשה עד היום למצוא עבודה בתחום הסיעוד (בהנחה שהוא אכן ניסה לחפש עבודה בתחום זה), נובעת ככל הנראה מקשיי השפה שלו. לכן, יתכן בהחלט כי גם לו היה בית המשפט נעתר לבקשתו ונותן לו פרק זמן נוסף של 30 ימים כדי לחפש עבודה, הוא לא היה מצליח למצוא מעסיק בתחום הסיעוד. יחד עם זאת, אני סבורה כי ראוי ונכון שייקבעו נהלים על ידי המשיב, כדי לוודא שעובדים זרים ידעו מראש באיזה תחומים יותר להם לעסוק (לטענת העותר הוא היה סבור כי יועסק בתחום האבטחה). כן ראוי לוודא כי עובדים זרים בתחום הסיעוד הם דוברים של שפה זרה שתאפשר להם למצוא עבודה בתחום זה, גם אם יצטרכו לעבור ממעסיק אחד לאחר. בטרם סיום, אציין כי תיק זה מעלה שוב את הבעייתיות המיוחדת שבהחלטות המתייחסות לעובדים זרים. התייחסות פרטנית למקרה ספציפי, מביאה לא אחת למסקנה לפיה יש לתת לעובד הזדמנות נוספת להרוויח סכמי כסף שיאפשרו לו להשיב את ההלוואות שלקח. במקרה דנן, מדובר לטענת העותר בהלוואות שנועדו הן למימון האשרה, והן למימון שכר טרחה של עורך דינו. אולם, המשיב איננו יכול להתייחס רק למקרה הספציפי. המשיב פועל בהתאם לנהלים, ועליו להתייחס לשיקולי מדיניות כלליים. בית המשפט בוחן את החלטותיו של המשיב בהתאם לכללי המשפט המנהלי, וכפי שהבהרתי, אינני סבורה כי ההחלטה דנן היא החלטה בלתי סבירה, לכן אין מקום לבטלה. לכן, ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה. אין צו להוצאות.בית סוהר / כלאמאסרעובדים זרים