להלן פסק דין בנושא אוסטיאופורוזיס - הכרה במחלה: פסק דין ערעור זה מופנה כנגד החלטת ועדת עררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (בראשות כב' השופט מוקי לנדמן), מיום 13.12.06 לפיה נדחו טענות המערער ביחס לשיעור ההכרה במחלת האוסטיאופורוזיס. הרקע העובדתי: המערער יליד 1938, מוכר כנרדף בשל שהייתו בשנים 1941-1944 בטרנססנטיריה. המשיבה הכירה בפגימות מסויימות כקשורות לרדיפות ושיעור נכותו נקבע ל- 43.75%. המחלוקת בערעור זה מתמקדת בשאלת שיעור ההכרה במחלת האוסטיאופורוזיס, שהתגלתה אצל המערער בשנת 1999. המשיבה הכירה ב- 1/3 מהנכות שנגרמה לו עקב פגימה זו כקשורה לרדיפות, ואילו המערער סבור כי לנוכח תנאי חייו בטרנססניטריה, יש להעלות את שיעור ההכרה. סוגיית ההכרה באוסטיאופורוזיס נדונה בפני הועדה, אשר אחדה הדיון במספר רב של עוררים שעניינם דומה. המערער סבר כי יש באיחוד דיון זה כדי לפגוע בזכויותיו וביקש הפרדת הדיון בעניינו ובקשתו התקבלה. בהחלטה נשוא הערעור שלפנינו העדיפה הועדה את גישת הרשות המכירה בקשר חלקי בלבד בין המחלה לרדיפות. המערער סבור כי שגתה הועדה בכך שלא הכירה במלוא הפגימה או לפחות במחציתה כקשורה לרדיפות, תוך השוואה לעניינם של נכים אחרים שביחס אליהם הוכר הקשר בשיעור גבוה יותר. עוד טוען המערער כי אין לגזור גזירה שווה בין גבר שלקה במחלת האוסטיאופורוזיס לאשה, מאחר שהמחלה שכיחה יותר בקרב נשים לאחר גיל הבלות. החלטת הועדה: עיון בהחלטת הועדה מעלה כי הועדה בחנה לעומקן את כל טענות המערער והתייחסה לכל המסמכים והראיות שהוגשו על ידו, ובסופו של יום דחתה את עררו. באשר לאבחנה בין גברים לנשים, קבעה הועדה כי למרות העובדה ששיעור האוסטיאופורוזיס בקרב נשים גבוה יותר, אין לזקוף באופן אוטומטי הכרה בשיעור גבוה יותר משליש לגברים, מאחר שעל פי מכלול הגורמים למחלה שיעור הכרה זה סביר לבני שני המינים. הועדה ייחסה חשיבות למועד גילויה של המחלה וסברה כי גיל 60 אינו גיל צעיר באופן חריג להתפרצות הפגימה. עוד ציינה הועדה כי ככל שתקופת ההחשפות לתנאי מחייה לקויים בשל הנרדפות המוכרת ארוכה יותר, וככל שהמדובר בגיל בו נבנה השלד, כך גדלה סבירות הקשר הסיבתי לאירועי הנרדפות. מאחר שהעורר יליד 1938 ושהה בטרנסניטריה בהיותו בגיל 3 עד 6 שנים, השפעת תנאי המחייה קטנה, מכיוון שעיקר בניית השלד הוא בגיל ההתבגרות מגיל 11 עד גיל 18 שהוא הגיל המשמעותי, במיוחד מבחינת האצת בניית השלד. מכאן הסיקה הועדה כי אין בנתוני המערער כדי לחרוג משיעור ההכרה שנקבע. הועדה התייחסה גם לערך T של המערער שהיה 2.6 וקבעה כי אין מדובר בערך גבוה במיוחד. המערער סבור כי שגתה הועדה בכך שלא קיבלה את חוות הדעת שהוגשו על ידו ולא נתנה משקל מספיק לנתונים שהוצגו על ידו והמתייחסים לנכים אחרים. דיון: הועדה ביססה את החלטתה על חוות דעת רפואיות שהונחו בפניה והעדיפה את הדעה לפיה לא ניתן לייחס את מלוא הפגימה לרדיפות, למעט במקרים חריגים. המקרים אליהם מפנה המערער מחזקים גישה זו, מכיוון שמסתבר שבעניינם של נכים אחרים התקיימו נסיבות חריגות אשר הצדיקו סטייה מהכלל, כך לדוגמא הוכרה במלואה פגימה של נכה אשר מחלת האוסטיאופורוזיס נגרמה, בשל תרופות שנטלה לטיפול בפגימה מוכרת. בהחלטת הועדה וע546/05 שהתייחסה לעשרות עוררים שלקו באוסטיאופורוזיס, הבהירה הועדה כי מסקנותיה מתבססות על חוות דעתם של ד"ר הלפרין ושל ד"ר פריימן וכן על ספרות מקצועית. ממכלול הראיות שהוצגו בפניה באותו ענין, הסיקה הועדה כי מחלת האוסטיאופורוזיס, שהינה שכיחה בקרב האוכלוסיה הבוגרת, גם ללא קשר לרדיפות, מושפעת בעיקר מנתונים גנטיים, תזונה עד הגיל בו מושגת צפיפות העצם המרבית ואורח החיים של החולה. יודגש כי גם בחוות דעתו של ד"ר הלפרין, שהוגשה גם בגדרו של הערר מטעם המערער, מציין המומחה כי: "הגורמים העיקריים המשפיעים על מסת העצם ואיכותה הם הגנטיקה וההשפעות הסביבתיות. הגורם הגנטי משפיע על כ- 70% ממסת העצם ושאר 30% הנותרים מושפעים מגורמים סביבתיים כאשר העיקריים שבהם, הם תזונה, הספקת סידן וויטמין D בכמות נכונה ופעילות גופנית" (ההדגשה לא במקור). דהיינו, גם לגישת המומחה מטעם המערער תנאי המחייה מהווים רק 30% מהגורמים להיווצרות האוסטיאופורוזיס. הועדה הסתמכה גם על חוות דעת המתייחסת לשנים בהן נוצרת עיקר צפיפות העצם, שהן שנות ההתבגרות. העובדה שהועדה העדיפה חוות דעת זו על פני הגישה לפיה גם בגיל 8 מושפעת צפיפות העצם מתנאי מחייה, אינה מהווה נימוק להתערבות בהחלטתה. מעבר לדרוש יצויין כי לא מצאנו בחוות דעתו של ד"ר הלפרין נימוק שיצדיק התעלמות מהגורם הגנטי ומהעובדה שהמחלה התגלתה אצל המערער בשנת 1999, עשרות שנים לאחר תום הרדיפות. במקרה מעין זה אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית ואין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו העונה על מכלול השאלות שהתעוררו לצד פסק דינה של הדרגה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין (ע"א 323/89, קוהרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 142, 168; ע"א 478/88 בקר נ' שטיין, פ"ד מב(3) 680, 679; א. גורן, "סוגיות בסדר הדין האזרחי", מהדורה שמינית מעודכנת תשס"ה, עמ' 618-619). זאת ועוד - ההלכה היא שהביקורת של בית משפט של ערעור על ממצאים עובדתיים, שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, מצומצמת ביותר, והיא מצומצמת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים. להוציא חריגים, כדי שערכאת ערעור תתערב בעובדות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, צריך שהטעות של הערכאה הדיונית תהיה מהותית ובולטת עד כדי שתבטל את העדיפות המוקנית לערכאה זאת כתוצאה מהתרשמות ישירה מן העדים (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632). רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים (ע"א 5118/02 חבי אלטריפי נ' סלאיימה, פ"ד נ(5) 407). ועוד מצינו כי: "כעיקרון לא בנקל יתערב בית משפט זה בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא כאשר אלה מושתתים על חומר ראיות שאומץ על ידי הערכאה הראשונה" (ע"א 2989/05 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר, פ"ד נא(4) 687. וכי: "לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת הממצאים העובדתיים. התערבות בממצאי עובדה תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון מקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם... בייחוד תמנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית משפט קמא לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות, אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו - דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין..." (ע"א 640//85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל, פ"ד מד(1) 594, 598). יפים דברים אלה מקל וחומר בענייננו, מאחר שעל פי הוראת החוק התערבותו של בית משפט זה מוגבלת אך ורק לשאלות משפטיות. לאור האמור לעיל, החלטנו לדחות את הערעור. המערער ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.רפואהניצולי שואה