אי גילוי מסמכים - ביזיון בית המשפט

להלן החלטה בנושא אי גילוי מסמכים - ביזיון בית המשפט: החלטה 1. התביעה הוגשה בגין נזקי התובעת כתוצאה מתאונת עבודה מיום 19.7.00 שארעה לה, לטענתה בעת שעבדה אצל הנתבעת 1 המבוטחת ע"י הנתבעת 2. 2. התובעת עותרת להפעלת סמכות ביהמ"ש עפ"י סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט בגין אי מתן תשובות מלאות לשאלון, באי גלוי מסמכים ספציפיים והימנעות ממתן עיון במסמכים אחרים תוך הפרת החלטת ביהמ"ש מיום 28.4.07. 3. דיון א. כאמור בסע' 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן: "פקודת 'הבזיון'"): "6. המסרב לציית לצווי בית המשפט (1) בית המשפט העליון…, בית המשפט המחוזי, בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה. (2) לא ינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא ינתן נגדו צו כזה...". ב. בית המשפט העליון קבע, לא אחת, בהתייחסו לתכלית החקיקתית שבבסיס סעיף 6 לפקודת הביזיון, כי מטרת ההוראה אינה עונשית אלא מטרתה אכיפת הצו השיפוטי, כך שצווי בתי המשפט יבוצעו ויוצאו מן הכוח אל הפועל. אף על פי כן, אין להתעלם מכך, שצו לפי סעיף 6 לפקודת הביזיון שאינו בבחינת עונש ובא לאכוף את הציות להבא, יש בו אלמנט עונשי. ולכן בשימוש בסעד על פי פקודת הביזיון, יש לנהוג במשורה, משום שבכך מוטל דופי על ידי בית המשפט באחד הצדדים המתדיינים (ראה לעניין זה רע"פ 7148/98 ארנון עזרא נ. יעל זלזניאק, פ"ד נג (3) 337). הלכה פסוקה היא כי אוכפים סעיפי פקודת הביזיון, רק כאשר מדובר בהחלטות וצווים שנוסחם חד משמעי וברור ושאין הם ניתנים ליותר מפירוש אחד. מכאן שלא יינתן צו על פי פקודת הביזיון מקום בו קיימת אפשרות לקיים את הצו השיפוטי בדרכים אחרות. ברוב המקרים, דרכי האכיפה של פסקי דין והחלטות שיפוטיות מתאפשרות על פי פקודת הביזיון וחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"). על פי המבחן השיורי, לא יופעלו הליכי הביזיון האזרחי, אלא אם כן אין הסדר חקיקתי המורה על אכיפת הצו השיפוטי. במקרה של אי קיום צווים שיפוטיים בהליכי גילוי מסמכים, מדובר באכיפה ייחודית מכוח חקיקה, ואין לנקוט במקרה זה באכיפה מכוח פקודת הביזיון או חוק ההוצאה לפועל. רוב ההחלטות השיפוטיות אינן ברות אכיפה על פי פקודת ביזיון בית המשפט, ויש לאכוף אותן בהתאם להוראות ספציפיות בחוק. (ראה לעניין זה: משה קשת, ביזיון בית משפט, דיני אכיפת צווים שיפוטיים, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ב - 2002, עמ' 33-34). בענייננו עומדת גם האפשרות של סנקציה עפ"י תקנה 122 לתסד"א, התשמ"ד - 1984. ג. אין ספק כי, בענייננו, מילאו הנתבעות אחר החלטתי וענו על השאלות שנשאלו אך התובעת מלינה על כי התשובות לא נענו במלואן ולכן, די בכך כדי להמנע מלהיעתר לבקשה ולהורות על ביזיון צווי בית המשפט בהתאם לפקודת הביזיון. בטרם יורה בית המשפט על מחיקת כתבי הטענות בהתאם לתקנה 122 לתקסד"א, עליו ליתן דעתו לדברי כבוד השופט חשין בהמתארים את אמת המידה להפעלת הסנקציה של מחיקת כתבי טענות כפי שנדונה בע"א 2271/90 ג'מבו חב' לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ ואח' נ. מרדכי ואח', פ"ד מו (3) 793: "... אין מוחקים כתב הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך, והוא במקום שהנתבע פועל בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית המשפט. ואילו במקום שהנתבע פועל בתום לב אך מתוך חוסר הבנה - ולו ברשלנות - לא ילקה במחיקת כתב ההגנה. מובן ששאלת תום הלב תוכרע בנסיבותיו של כל עניין ועניין, ויש שתום לב יהפוך עורו ויעטה גלימת חוסר תום לב, לאחר מתן ארכה והמשך המריית פי בית המשפט. מכל מקום, הכלל הוא, שמחיקת כתב הגנה - בשל אופיה הדראסטי - בית משפט לא ינקוט אותה אלא אם שוכנע שכלו כל הקצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע, אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו" (עמ' 800). 4. לא שוכנעתי כי בענייננו יש מקום להפעיל את תקנה 122. עיון בטיעוני הצדדים, כמו גם סקירת ההליכים מגלים כי המשיבים קיימו את צווי בית המשפט כלשונם, אך לא לשביעות רצונה של התובעת. זו יכולה לבחור השאלות, אך לא את התשובות. עיינתי חזור ועיין בהחלטתי מיום 18.4.07 ובתגובת ב"כ המשיבה מיום 20.5.07 ובתצהיר עדותו של מר רון רמתי ונחה דעתי כי ניתנו תשובות מניחות את הדעת שיש בהם כדי לקבוע שהמשיבים מלאו אחר הוראתי. ראוי לציין כי בעלי התפקידים אשר נכחו באירועים הנטענים, אינם עובדים כיום בשירותיה של נתבעת 1 וסמנכ"ל המלון לא הצליח לענות באופן מלא על חלק מן השאלות מפאת הזמן שחלף. מאחר ותלושי השכר וטפסי 106 צורפו לתגובה ניתן לראות אותם כאילו נשלחו לב"כ התובעת. מן הראוי שלאור תגובת הנתבעות יתקשר ב"כ התובעת למשרדם ויתאם ישירות מועד לעיון במסמכים. אם לא יעשה כן עד סוף החודש, יחשבו הנתבעות כמי שמלאו צו העיון ע"י משלוח מכתב רשום ובו מועד מדוייק לעיון במסמכים שיקבע באופן שרירותי על ידם. 5. לא זו בלבד שהבקשה נדחית, אלא שגם התנסחותו המתלהמת של ב"כ התובעת מצדיקה פסיקת הוצאות אך בנסיון ליישר הדורים בין הצדדים אינני פוסקת הוצאות אם כי יכול ובמידת הצורך יקבעו בהמשך.גילוי מסמכיםביזיון בית המשפטמסמכים