גירוש יהודי לוב

להלן פסק דין בנושא גירוש יהודי לוב: החלטה 1. העורר, יליד 21' בלוב, נפטר בספטמבר 2006. את עררו בסס על הטענה לגירוש לג'אדו. השתלשלות הערר 2. תביעתו של המנוח למשיבה מיום 16.1.01, התבססה בעיקרה על שתי טענות מרכזיות: האחת, לפיה נדקר בצווארו בשל פעילות יהודית שביצע בבנגזי. השניה, לפיה נשלח לביצוע עבודות במחנה "מוקה גטו" ומשם גורש עם יתר היהודים (ללא ציון לאן גורשו). תביעה זו נדחתה על ידי המשיבה (בהחלטה מיום 25.8.02), בנימוק כי לא מתקיימים בעניינו התנאים הקבועים בחוק נכי רדיפות הנאצים התשי"ז - 1957 (להלן: "החוק") ובפרט בסעיף 43 לחוק הפיצויים הגרמני. 3. על החלטה זו הוגש ערר, כאשר בדיון שהתקיים בעניינו העיד בפנינו העורר בצורה מבולבלת ביותר. על אף ניסיוננו לבחון גרסתו בהתחשב במצבו הרפואי הקשה, נדחה עררו [וע 291/04 אהרון ג'אן נ' הרשות המוסמכת, לא פורסם (5.12.2004)]. נציין כי נפלה טעות בנוסח ההחלטה, שם ציינו כי על פי התיעוד ההיסטורי יהודי בנגזי לא הגיעו לג'אדו, ואולם כוונתנו היתה ליהודי טריפולי (ממנה טען העורר בזמנו שנלקח לג'אדו). 4. עיון בתיקו של העורר אצל המשיבה מלמד על ההשתלשלות שלהלן, מאז דחיית עררו: · ביום 7.4.05 (בתגובה לבקשתו של העורר מיום 15.3.05) קבענו כי אם וכאשר יאתר עדים מטעמו, יהא רשאי לשוב ולפנות אל המשיבה. כך אכן עשה, בהמציאו למשיבה תצהירי שני עדים התומכים בטענתו בדבר שהייתו במחנה עבודה בג'אדו, וכן העתק מכתב מועידת התביעות בדבר הכרה בגין עבודות כפיה במסילת רכבת "חוצה סהרה"; · ביום 29.9.05 נדחתה בקשתו על ידי המשיבה, בנימוק כי מאחר ומסמכים אלה עומדים בסתירה לטענותיו הקודמות, כאשר באמתחתו נתינות איטלקית (וזאת לאור העתק תעודה ממחלקת ההגירה של טריפולי מיום 6.4.48), כשעררו נדחה ומאחר ולא המציא כל ראיה חדשה - אין מקום לדון מחדש בעניינו; · ביום 20.9.06 פנה ב"כ העורר אל המשיבה בבקשה לדיון מחדש בעניינו לאור סעיף 18 לחוק- וזאת לאור תצהירי העדים אשר צורפו בעבר וכן לאור טענתו בדבר היעדר נתינות איטלקית, כנטען. · ביום 15.10.06 (ותזכורת מיום 15.4.07) המציא ב"כ העורר העתק רישום ממרשם האוכלוסין לפיו העורר נולד בבנגזי, ואשר מעיד על אמיתות טענתו. פניה זו נדחתה בהחלטה מיום 21.1.07 (אשר הומצאה לב"כ העורר ביום 3.5.07), לפיה אין בתצהירים אשר צורפו כדי להוות ראיה חדשה כמצוות החוק ולכן אין מקום לדיון מחודש. על החלטה זו הוגש הערר הנוכחי, אשר נסמך על תצהירי העדים ומבוסס על הטענה בדבר שלילת החופש במחנה ג'אדו. לגופו של הערר 5. מועד הגשת הערר- מתיק העורר אצל המשיבה עולה כי החלטת הדחיה בעניינו נתקבלה במשרד בא-כוחו רק ביום 3.5.07, למרות שהינה נושאת תאריך מוקדם יותר (21.1.07). לפיכך, הערר הוגש על פי המועד הנקוב בחוק, היינו תוך 30 יום מקבלת החלטת הדחייה. 6. תצהירי העדים ותחולת סעיף 18 לחוק - בדיון מיום 10.10.07 קבענו כי ככלל עדים חדשים יהוו ראיה חדשה, בכפוף לכל מקרה, ובעניין שלפנינו יש מקום לשמוע את העדים. 7. טענת הנרדפות (הגירוש מבנגזי)- ביום 17.10.07 העידו בפנינו מר עמוס בן אהרון שטען כי היה שכנו של העורר בג'אדו ומר חיים דבן, אשר הצהיר כי הכיר את העורר מבנגזי. לאחר ששמענו והתרשמנו מן העדים, ובמיוחד מעמוס בן אהרון, נכה מוכר על ידי המשיבה, אשר העיד בפנינו באופן ברור ואמין, כשלדבריו שהו שניהם יחדיו במחנה ג'אדו- אנו מקבלים את טענת העורר בדבר שלילת חירותו בגין שהייתו בג'אדו. 8. קיומה של נתינות- לטענת המשיבה מאחר ולעורר היתה נתינות איטלקית, כפי שעולה מהעתק דרכונו משנת 48' (שם צוין כי הוא בעל נתינות איטלקית) - אזי אינו עומד בתנאי סעיף 160 לחוק הפיצויים הגרמני. מנגד, בעת עדותו בפנינו בדיון מיום 24.11.04 (במסגרת וע 291/04) שלל זאת העורר, טען בתוקף כי הוריו והוא נולדו בלוב והיו תושביה וכי מעולם לא כתב או הצהיר כי הוא איטלקי, אך הסביר כי ייתכן ובן דודו הוא שציין זאת בדרכונו על מנת שיתאפשר לו להיכנס לאיטליה במסגרת עלייתו ארצה. לפיכך, אנו מקבלים הטענה כי העורר לא היה נתין איטלקי. 9. לאור כל האמור לעיל, היינו גרסת העד עמוס בן אהרון, העובדה כי העורר נדחה על ידנו בעבר במידה רבה בשל בלבול שנבע מגילו ומצבו הבריאותי והאמור לגבי שאלת הנתינות, אנו מקבלים את הטענה כי העורר שהה בג'אדו - ועל כן הערר מתקבל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 30 יום מעת קבלת ההחלטה, בשאלה משפטית בלבד. ניצולי שואהיהדות