להלן החלטה בנושא דלקת ריאות חיילים: השלמת החלטה המערער ערער על החלטת קצין התגמולים מיום 31.3.96 שלא להכיר בקשר סיבתי בין שירותו הצבאי לבין המחלה הריאתית ממנה הוא סובל. המחלות מהן סובל המערער הן שתיים: אסטמה, ופניומוניה אאוזינופילית (EOSINOPHILIC PNEUMONIA). פניומוניה אאוזינופילית היא דלקת ריאות לא זיהומית. הועדה בהחלטתה מיום 19.6.03 דחתה את הערעור על החלטת קצין התגמולים. המערער ערער לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור בכל הנוגע לסוגיית הגרימה, אך החזיר את הדיון לוועדה על מנת שתדון בסוגיית ההחמרה. בית המשפט המחוזי בפסק דינו קבע כך: "במקרה שלפנינו לא הוכח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בקיומו של קשר סיבתי בין הנתונים הסביבתיים שהמערער טוען להם לבין מחלתו. עדיין היתה פתוחה הדרך בפניו להוכיח כי בנסיבותיו הקונקרטיות נגרמה או הוחמרה המחלה עקב תנאי השרות... בצד האמור שוכנענו כי על ועדת הערעורים לבחון בחינה נוספת את הטענה כי השרות הצבאי גרם להחמרתה של המחלה. נזכיר כי המומחה מטעם המשיב, ד"ר שי, לא כפר בכך שחשיפת אדם החולה בפניומוניה אוזינופילית לאדי דלק תחמיר את מהלך המחלה (עמ' 26 לפרוטוקול ישיבת 7.5.02). לא מצאנו בהחלטת הועדה תשובה מפורשת לטענה בדבר החמרת המחלה בגין החשיפה לאדי דלק. בנקודה זו טעונה החלטת הועדה השלמה...." 3. הצדדים השלימו טיעוניהם בכתב בסוגיה זו של החמרת הפניומוניה אוזינופילית בשל החשיפה לאדי הדלק. אמנם המערער טען בסיכומיו גם לעניין החשיפה לזיהום האוויר (ארובת רידינג), אולם סוגיה זו לא הוחזרה לוועדה ולכן בהשלמת החלטה זו נתרכז בנושא אדי הדלק והשפעתם על החמרת מחלת הריאות של המערער. 4. לעניין זה שבפנינו, המערער טען בסיכומיו כי שהה בקרבת מטוסים בשעת תדלוק לעיתים קרובות מאד ולכן נחשף לאדי דלק, שהאוויר היה רווי בהם. המערער הפנה לכך שד"ר שי, המומחה מטעם המשיב, נשאל בחקירתו הנגדית והסכים, שאם חולה אסטמה שואף אדי דלק באופן שיטתי כי אז זה יחמיר את מצבו (עמוד 24 לפרוטוקול). לטענת ב"כ המערער "לעניין התפקיד היחסי של עישון מול עשן הארובה ודס"ל (דלק סילוני- הוועדה) יש לתת משקל לעובדה שהמערער הפסיק לעשן כחודשיים טרם הופעת קשיי הנשימה" וכן ש"אנו יודעים על כמות החשיפה לדס"ל ולעשן הארובה בדיוק כמו שאנו יודעים על כמות החומרים המזיקים של עשן הסיגריות המגיע לריאות בעישון (ידוע כי המעשן אינו שואף את כל כמות הסיגריות שהוא מעשן)". 5. המשיב טען כי אין בסיס עובדתי לטענות המערער. לטענת המשיב, המערער נמנע מלהביא ראיות, עדויות או חוות דעת מומחה, באשר לטענתו כי נחשף לדלק מסוים, כמותו, השפעתו וכיוב'. כן לטענת המשיב נמנע המערער מלפרט את משך החשיפה הנטען, למרות שלקח על עצמו להביא בפני הוועדה נתונים על מידת זיהום האוויר באזור- נתונים אלה לא הובאו. יתר על כן, טוען המשיב, כי לא הוכח קשר סיבתי רפואי. 6. נקדים ונאמר כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי קבע במפורש כי לא הוכח קשר סיבתי רפואי בין תנאי השרות לבין מחלת הריאות ולכן אין מקום לדון בסוגיה זו. עלינו לבחון את השאלה האם "בנסיבות הקונקרטיות" הללו של תנאי השירות, חשיפה לאדי דלק, הוכח קשר של החמרה בין החשיפה לאדי הדלק לפניומוניה אוזינופילית. 7. מחלתו של המערער אובחנה כבר בשנת 1988 והוא המשיך לעבוד. קיבלנו את עדותו של המערער כי עבד גם בחוץ בקרבת המטוסים בעת תדלוק. מכאן, שמאז תחילת מחלתו ועד הפסקת שרות הקבע בשנת 1996, דהיינו כשמונה שנים, המשיך לעבוד כאשר הוא חשוף לאדי הדלק. בהסתמך על אמירתו של ד"ר שי בחקירה הנגדית, כי אדי דלק יכולים להחמיר את המחלה, הרי שניתן לקבוע כי מחלתו של המערער החמירה כתוצאה מתנאי שירותו. 8. לא הובאו בפנינו נתונים על כמות אדי הדלק שהמערער נחשף להם ואין בפנינו כל חוות דעת של הצדדים הדנה בסוגיה הרפואית הקונקרטית שהיא: האם החמיר, ואם כן, בכמה החמיר, מצבו של המערער מאז שנתגלתה המחלה ועד סיום שירותו בעקבות החשיפה לאדי הדלק. הצדדים (גם בא כח המערער) לא התייחסו לאפשרות זו של "החמרה" בסיכומיהם הראשונים, ולכן אין כל דיון בסוגיה זו. על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי עלינו לדון בסוגיה זו רק על סמך טענות הצדדים והחומר הקיים בתיק מבלי שתובאנה בפנינו חוות דעת נוספות, אשר תנתחנה אפשרות זו. 9. בנסיבות אלה, אין לנו אלא להעריך כמיטב שיפוטנו. לפיכך אנו קובעים כי מצבו של המערער החמיר בשנות עבודתו בשיעור 20% על חשבון השירות. 10. בשל העובדה שאחד מחברי הוועדה אינו יושב עוד בוועדה והיה צורך בהוצאת מינוי מיוחד לתיק זה, נתעכבה ההחלטה. סוף דבר הועדה קובעת כי מחלתו של המערער החמירה בשיעור 20% על חשבון השירות. בנסיבות תיק זה אין צו להוצאות. התיק הרפואי יוחזר למשיב.צבאדלקתריאותחיילים