להלן פסק דין בנושא החלקה על הרצפה בעבודה: פסק דין 1. התובעת, ילידת 1961, הועסקה כעובדת ניקיון במרכז יום לקשישים, אותו מנהלת ומפעילה הנתבעת מס' 1 (להלן-"הנתבעת") בקרית חיים. ביום 6.1.04 בשעות הצהריים, לאחר שהשלימה את עבודות הניקיון בחדר האוכל, אשר כללו את שטיפת הרצפה וניגובה, ותוך כדי הליכה מכיוון חדר האוכל למחסן, החליקה התובעת על הרצפה ונפלה (להלן-"התאונה"). כתוצאה מן הנפילה היא נפגעה ונגרמו לה נזקי גוף בגינם הוגשה התביעה בתיק דנא. 2. בכתב התביעה נטען כי יש להטיל את מלוא האחריות להתרחשות התאונה על הנתבעת, בין היתר על שום שזו לא הזהירה את הציבור מפני סכנת החלקה, לא דאגה להסרת מכשול, לא נקטה אמצעים למניעת התאונה, לא דאגה לביטחונם ובטיחותם של ההולכים במקום, לא הציבה שילוט אזהרה במקום רטוב ולא דאגה לגידור האזור הרטוב. 3. הנתבעת הכחישה את טענות התובעת הכחשה גורפת ובייחוד טענה כי אין יסוד להטיל עליה אחריות או חבות כלשהי בגין אירוע התאונה. עוד הוסיפה כי אין כל יסוד לייחס לה רשלנות איזושהי, שכן נהגה באופן סביר והנהיגה שיטת עבודה בטוחה ומוגנת, כמתחייב מן הנסיבות. 4. התובעת הציגה חוות דעת רפואית בשטח האורטופדי, ולפיה נכותה הצמיתה בעקבות התאונה עומדת על שיעור 10%. מנגד הגישה הנתבעת חוות דעת רפואית, לפיה לא נותרה לתובעת כל נכות. בפתח ישיבת ההוכחות, הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה נכותה הרפואית של התובעת תעמוד על שיעור 5%, כפי שקבעה הוועדה הרפואית של המל"ל. בנוסף, הצהיר ב"כ הנתבעת כי אין הכחשה לגבי עצם אירוע התאונה (עמ' 14 ש' 17 לפרוטוקול). משכך, השאלה הראשונה העומדת להכרעה הינה באם יש יסוד לייחס לנתבעת רשלנות והאם היא אכן נושאת באחריות להתרחשות התאונה, כפי שטענה התובעת. 5. בתצהיר עדותה הראשית (ת/3) ייחסה התובעת לנתבעת מעשים ומחדלים שאין להם זכר בכתב התביעה. על אף התנגדות ב"כ הנתבעות להרחבת החזית, ולנוכח מסקנתי כי דין התביעה ממילא להידחות, אתייחס לטענות אלו בקצרה. המעשים והמחדלים המקימים חבות לשיטתה של התובעת התבטאו בכך שהנתבעת לא הציבה שלטים במקום המזהירים מפני החלקה על רצפה רטובה, התקינה מרצפות שאינן ראויות לשימוש ואינן עומדות בתנאי התקן, נמנעה מלספק נעליים מתאימות לביצוע העבודה ולא סיפקה אמצעים לייבוש הלחות והרטיבות מהרצפה. 6. הטענה לפיה לא דאגה הנתבעת להציב שלטי אזהרה בשטח הרטוב, מופרכת על פניה וטוב היה אילולא נטענה. אכן נהוג להציב שלטים כאמור לאחר שטיפת הרצפות בשטחים ציבוריים, בהם עובר קהל. אלא ששלטים כגון אלו נועדו להזהיר את עוברי האורח מפני החלקה על רצפה רטובה. בענייננו, התובעת עצמה היא זו שביצעה את מלאכת שטיפת הרצפה, ולכן לא ברור מדוע היה צורך להזהירה מפני הרצפה הרטובה. בחקירתה הנגדית, אישרה התובעת כי התאונה התרחשה לאחר שסיימה את שטיפתה וניגובה של הרצפה בחדר האוכל "סיימתי את עבודתי, ניגבתי והלכתי לשים את הכלים במקום" (עמ' 9 ש' 7 לפרוטוקול). 7. טענתה העיקרית של התובעת הייתה כי המרצפות בהן נעשה שימוש לריצוף חדר האוכל היו חלקות ומחליקות מאוד וכי אלה היו בלתי ראויות לשימוש משום שלא עמדו בדרישות ותנאי התקן הישראלי. לצורך הוכחת טענה זו הציגה התובעת חוות דעתו של מר מרדכי שטיינר, מהנדס איכות והנדסאי בניין, מיום 13.11.06 (ת/2). בחוות דעת זו, המתפרשת על פני 11 עמודים, הכביר מר שטיינר במלים אך לא הציג ולו בדל ראיה שיש בו כדי להוכיח רשלנות כלשהי אותה ניתן לייחס לנתבעת. המומחה הנ"ל סקר בהרחבה את הוראות התקן הישראלי לעניין מרצפות ועמידותן כנגד החלקה, אולם נמנע מלבצע את הבדיקה המקצועית הדרושה על מנת לבחון באם אותן מרצפות עומדות בדרישות התקן, אם לאו. בחקירתו הנגדית הודה המומחה כי בדיקתו הסתכמה במישוש המרצפות ובחינתם בחינה ויזואלית. זאת על אף שידע אודות קיומו של מכשיר מקצועי הבודק את החספוס ורמת העמידות של המרצפות בפני החלקה. משנשאל מדוע לא דאג להזמין בדיקה כאמור, הנערכת על ידי מכון התקנים, השיב כי פנה בנדון לתובעת ואולם זו לא השיבה לפנייתו. לבסוף, משנשאל המומחה באם הוא מסכים שחוות דעתו לעניין החלקת המרצפות אינה שלמה ללא בדיקת מכון התקנים, נאלץ לאשר כי "יש חשיבות לבדיקת מעבדה וכיום רק למכון התקנים יש את המכשיר" (עמ' 7 ש' 5 לפרוטוקול). 8. לא זו אף זו, הנתבעת דאגה לעשות את הפעולה שהייתה מוטלת מלכתחילה על התובעת והמציאה חוות דעת של מומחה בטיחות מטעמה, מר אשר אסבן. לחוות דעתו צורפה בדיקה שערך טכנאי של מכון התקנים הישראלי, אשר בדק את המרצפות ב-10 נקודות שונות בשטח בו מדובר. מסקנתו של איש מכון התקנים הייתה חד משמעית, ולפיה עומדות המרצפות בדרישות התקן הישראלי המחייב, הן כשהן יבשות והן לאחר ניגובן במטלית לחה. לדעתי, חוות דעת זו מפריכה לחלוטין את הטענה שהעלה מומחה התובעת, כאילו מדובר במרצפות שאינן עומדות בתנאי התקן. טוב היה עושה אותו מומחה אילו היה נמנע מקביעת מסקנה כה נחרצת מבלי לקיים את הבדיקות המקצועיות הדרושות לצורך כך. 9. טענתו של ב"כ התובעת לגבי כיול המכשיר שבאמצעותו נעשתה בדיקת הטכנאי מטעם מכון התקנים, דינה להידחות. ראשית, אני מאמין לאותו טכנאי, מר דוד גנון, אשר העיד בפניי כי המכשיר כויל וכי בידו תעודת כיול אותה יוכל להציג לבית המשפט. שנית, הנטל להוכחת חוסר תקינותן של המרצפות מוטל היה מלכתחילה על התובעת. גם אם אתעלם לחלוטין מחוות הדעת שהציגה הנתבעת, לא יהא בכך כדי לשנות את המסקנה שנטל זה לא הורם. זאת לנוכח הודאתו של המומחה מטעם התובעת כי לצורך הקביעה באם המרצפות עומדות בדרישות התקן אם לאו, יש צורך בבדיקה מקצועית של מכון התקנים, שלא נעשתה. בנסיבות, אין בסיס לקבוע כי המרצפות אינן עומדות בדרישות התקן ומכאן שהתזה שהעלתה התובעת באמצעות המומחה מטעמה, ממילא דינה להידחות, אף ללא הזדקקות לבדיקה שנעשתה בפועל על ידי מכון התקנים. 10. למעלה מן הצורך אני רואה להוסיף כי חוות דעתו של מר שטיינר כוללת התייחסות לעניינים שכלל אינם רלוונטיים, כגון הטענה שבמועד ביקורו במקום מצא לכלוך ושאריות מזון על הרצפה. עובדה זו מיותרת אף אם היא נכונה, שכן אין חולק כי עובר להתרחשות התאונה, שטפה התובעת את הרצפה וניגבה אותה. הוא הדין לגבי טענתו כי היה על הנתבעת להציב שלטי אזהרה מפני החלקה. טענה זו, כפי שציינתי, נכונה כלפי צדדים שלישיים, אך אין לה כל נפקות לגבי התובעת. ראוי היה שמי שמעיד על עצמו כמומחה בתחום הבטיחות יימנע מהעלאת טענה מופרכת מעין זו, לאור נסיבות המקרה דידן. 11. לא מצאתי אף יסוד לטענה לפיה אירעה התאונה בשל כך שהנתבעת נמנעה מלספק לתובעת נעליים מתאימות לצורך ביצוע עבודתה. מדובר בעובדת ניקיון שהשתמשה, לטענתה, בנעלי גומי נוחות אשר שימשו אותה רק בעבודתה. הנעליים נשמרו במחסן והיא נהגה לנעול אותן רק בהגיעה לעבודה. לא ברור אילו נעליים מיוחדות יכולה הייתה הנתבעת לספק על מנת למנוע אירוע התאונה. הוא הדין לגבי הטענה לפיה לא סיפקה הנתבעת אמצעי לייבוש הלחות. כאמור, התובעת עצמה העידה כי שטפה את הרצפה וניגבה אותה לאחר מכן. בנסיבות, איני סבור כי היו אמצעים או שיטות עבודה שהיה בהם כדי למנוע את הלחות שנותרה על המרצפות זמן קצר לאחר שטיפתן. 12. על יסוד מקבץ האמור, ובהעדר כל אחריות אותה ניתן לייחס לנתבעת, אני מורה על דחיית התביעה. בגין ניהול התביעה נדרשה הנתבעת להוצאות רבות ובכללן שתי חוות דעת, האחת בתחום הבטיחות והאחרת בתחום הרפואה. בנוסף, נשאה הנתבעת בשכרו של העד מטעם מכון התקנים, שנדרש להופיע לישיבת ההוכחות. אי לזאת, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונות נפילהרצפהתאונות החלקה