סעיף 32 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט- 1959 קובע, כי הזכות להגיש בקשה לתגמולים או להכרה בנכות, מתיישנת כעבור שלוש שנים מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי שבזמנו ארע המקרה אשר גרם לנכות. להלן החלטה בנושא התיישנות תביעה לקצין התגמולים: החלטה זהו ערעור על החלטת המשיב מיום 14.12.06לפיה נדחתה תביעתו של המערער להכרת זכות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט- 1959 (להלן: "החוק" ו/או "חוק הנכים") מהנימוק כי תביעתו התיישנה בהתאם לסעיף 32 לחוק, וכי אין במקרה הנדון "חבלה רשומה". רקע וטענות הצדדים המערער נולד בשנת 1993, ושירת בשירות סדיר כמדריך ירי בשנים 1951 עד 1954. המערער שירת בשירות מילואים עד לשנת 1984. המערער מוכר משנת 1972 בגין פיסורה ומשנת 1999 יש לו נכות בגובה של 20%. בתצהירו, אשר הוגש בתמיכה לכתב הערעור, נטען כי בעת שירותו בסדיר, קרי בין השנים 1951-1954, היה חשוף לקולות ירי ונפץ ללא כל הגנה על שמיעתו, וכי לאחר שחרורו משירות סדיר המשיך להדריך ירי לאנשי המילואים שגויסו. לטענתו, זמן מה לאחר שחרורו מצה"ל התחיל לסבול משמיעת רעשים וצפצופים בלתי פוסקים, וכי בשנים האחרונות חלה ירידה בשמיעתו. המערער הגיש תביעתו למשיב להכרה בנכות ביום 21.07.06. לטענת המשיב יש לדחות את תביעת המערער אשר הוגשה למעלה מ- 20 שנה לאחר שחרורו משירות מילואים, ובחלוף המועד להגשתה על פי החוק. לטענת המשיב אין בתיקו הרפואי של המערער אצל המשיב, במשך כל 30 השנים בהן היה בטיפולו, כל עדות לגבי הפגיעה בשמיעה ולכן סביר כי זאת נגרמה רק בשנים האחרונות. דיון והכרעה 6. סעיף 32 לחוק קובע, כי הזכות להגיש בקשה לתגמולים או להכרה בנכות, מתיישנת כעבור שלוש שנים מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי שבזמנו ארע המקרה אשר גרם לנכות. אין מחלוקת על עצם העובדה כי על פניו התיישנה תביעת המערער על פי סעיף 32 לחוק הנכים. תקופת ההתיישנות הינה בת 3 שנים והיא נמנית מיום שחרורו של המערער. היות ובמקרה זה הוגשה התביעה רק בשנת 2006, למעלה מ- 20 שנים לאחר שחרורו משירות צבאי, התיישנה התביעה. על אף האמור לעיל, סעיף 32א לחוק מאפשר לקצין התגמולים להאריך את תקופת ההתיישנות במידה ומתמלאים התנאים המצטברים הקבועים בחוק הקובע כדלקמן: "קצין תגמולים רשאי להאריך את המועד להגשת בקשה לפי סעיף 30, על אף האמור בסעיף 32 (א), אם הוא סבור כי מן הצדק לעשות זאת וכי נתמלאו תנאים אלה: (1) הבקשה מתייחסת לנכות שנגרמה על ידי חבלה רשומה; (2) ההשהיה בהגשת הבקשה אינה עשויה להקשות במידה ניכרת על השגת הראיות הדרושות לבירור הבקשה; (3) ההשהיה לא הביאה, ולא היתה עשויה להביא, במישרין או בעקיפין, להחמרת הנכות שלגביה מוגשת הבקשה, או להגדלה ניכרת של הנטל שעל אוצר המדינה בתשלום התגמולים או במתן טובת הנאה אחרת עקב החמרת הנכות; (4) ההשהיה לא תקשה על המדינה לממש את זכויותיה לגבי כל צד שלישי האחראי או עשוי להיות אחראי, במישרין או בעקיפין, לחבלה, נושא הבקשה. בסעיף זה "חבלה רשומה" - חבלה שנרשמה, סמוך ליום האירוע שגרם לה, ברשומות של צבא-הגנה לישראל או ברשומות אחרות המתנהלות על ידי המדינה או על ידי מוסד ציבורי שאושר לענין זה על ידי שר הבטחון". 7. על פי הפסיקה, במקרה של "חבלה רשומה" יש להוכיח שלושה תנאים: "א. רישום המעיד על פגיעה בגוף. ב. אירוע שגרם לפגיעה זו. ג. סמיכות זמנים בין האירוע שגרם לנכות לבין הרישום". (ר' ע"א 203/85 בן ארי נ' ק"ת, פ"ד מא (4) 133). 8. במקרה הנדון אין בתיקו הרפואי של המערער, אשר מכיל מסמכים רבים הנפרסים על פני עשרות שנים, כל מסמך המעיד על "חבלה רשומה", ואף לא הוצג לוועדה על ידי המערער כל מסמך המהווה "חבלה רשומה". יתרה מהאמור, המסמכים אשר הוצגו לוועדה על ידי המערער, קרי בדיקות השמיעה אשר נעשו לו בשנים האחרונות וכן בשנים 1996 עד 1997, כמו גם החלטת הועדה הרפואית של הביטוח לאומי מיום 23.8.92, בה הוכר המערער כסובל מירידה בשמיעה לצורך הכרה בנכות על פי חוק הביטוח הלאומי, אין בהם כדי להוות "חבלה רשומה" על פי הפסיקה. 9. באשר לטענות המערער לפיהן עצם שירותו וסיווגו בצה"ל כמדריך ירי ובוחן כל נשק, אשר נעשתה, לטענתו, ללא כל הגנה, מהווים הוכחה לחבלה רשומה, הרי שדין טענות אלו להדחות שכן בהתאם לחוק ופסיקה כפי שצוינה לעיל חבלה רשומה משמעה, בין היתר, רישום המעיד על פגיעה בגוף, ואין די כטענת המערער בעובדה כי בתיעוד ברשומות צה"ל, נרשם כי שירת בתפקיד מסוים, על מנת להוות חבלה רשומה. 10. במקרה זה יש להוסיף בדחיית ערעור המערער את התנאי הנוסף שבסעיף 32א לחוק והוא הקושי אשר ייגרם למשיב בהשגת ראיות כתוצאה משיהוי של למעלה מ- 20 שנים בהגשת התביעה. בנסיבות כאלה, אין זה "מן הצדק" להאריך את המועד והשהייה כה ארוכה יש בה כדי להקשות במידה ניכרת על השגת הראיות הדרושות (ראו גם ע"א 1245/99(ת"א) קצין התגמולים נ' קשש מאיר- לא פורסם, 30.03.03). 11. מכאן, אין ספק כי תביעת המערער התיישנה מאחר והוגשה שנים רבות לאחר שחרורו מהשירות הצבאי וללא שהוצג לוועדה כל מסמך המהווה "חבלה רשומה". לסיכום דין הערעור להדחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. התיק הרפואי מוחזר למשיב. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת ההחלטה. המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים. צבאקצין התגמוליםהתיישנות