נאמר לתובע כי עקב טעות בזיהוי, סברו בטעות כי מדובר בנוכל סדרתי המפזר המחאות ללא כיסוי. התובע הגיש תביעת לשון הרע בעקבות המקרה. להלן פסק דין בנושא טעות בזיהוי - לשון הרע: פסק דין 1. התובע הגיש תביעה בהליך של "סדר דין מהיר" כנגד רווחה קהילתית בע"מ ( להלן - הנתבעת ) לתשלום סך של 50,000 ₪ שעילתה הפרת חוק איסור לשון הרע. 2. לטענת התובע בתאריך 1.8.04 בשעות אחר הצהריים הגיע בלוית בנו בן ה - 12, אור פורת, למרכול אשר בבעלות הנתבעת. לאחר בחירת מספר מוצרים שערכם 62 ₪ ניגשו יחדיו לקו הקופות על מנת לשלם בעבורם. באותו מועד מסר לידי הזבנית במקום המחאה אשר באמצעותה ביקש לבצע את התשלום. מסירת ההמחאה נעשתה בד בבד עם הצגת תעודת זהות לשם הוכחת בעלות בחשבון. 3. לגרסת התובע, לאחר שנטלה הזבנית את ההמחאה, נאמר לו "בקול רם" כי ישנה בעיה עם ההמחאה והכל בשעה שבקו הקופות עמדו מספר רב של לקוחות. התובע נתבקש להמתין לצורך בדיקת ההמחאה. 4. לטענתו, עוכב במשך למעלה מ - 30 דקות לצורכי בדיקת השיק. בזמן ההמתנה נעצו הלקוחות מבטים חוקרים. לכשהוזמן לחדר ההנהלה הטיחו בו מנהלי התובעת טענות לפיהם מפזר הוא המחאות ללא כיסוי וכי המחאותיו גנובים. בתום כל שלבי הזיהוי המבישים, וכשנתברר כי לא בדין עוכב, נאמר לו כי עקב טעות בזיהוי, סברו בטעות כי מדובר בנוכל סדרתי המפזר המחאות ללא כיסוי. 5. מנגד, טוענת הנתבעת, כי אין ממש בטענות התובע. לגרסתה התובע כלל לא עוכב אלא נתבקש ע"י הקופאית להציג תעודה מזהה. לאחר שאומתו פרטי התובע הקישה הקופאית את פרטי השיק בקופה הממוחשבת, אולם על מסך הקופה הממוחשבת הופיעה הודעה שאין לקבל את ההמחאה. משכך, ועל מנת שלא לבייש את התובע ביקשה הקופאית את סליחת התובע והפנתה אותו לקופאית הראשית לשם אישור ההמחאה. 6. לגרסת הנתבעת - הטענה ולפיה דיברה הקופאית "בקול רם" כלפי התובע הינה טענה שיקרית ובלתי הגיונית. 7. זאת ועוד. התובע התבקש בעדינות לגשת לקופה הראשית שם הוצגה והובהרה לו הסיבה לאי אישור ההמחאה, וזאת משום שהמחאות - שנמסרו בעבר לנתבעת - נושאות שם הזהה לשמו. ההמחאות הנ"ל נמשכו לפקודת הנתבעת מחשבון שהינו מוגבל. 8. התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. דיון 9. מששמעתי את עדויות הצדדים וקראתי ואת סיכומיהם הנני בדעה כי דין התביעה להידחות וכפי שיפורט להלן- 10. דיני לשון הרע עוסקים בהגנה על כבוד האדם באמצעות הטלת איסור על העלבה והשמצת אדם ע"י רעהו בפני גורמים נוספים. ההגנה הנדונה איננה מוחלטת אלא מחייבת איזון בינה לבין חופש הביטוי, ניהול חיי מסחר תקינים וכד'. 11. מבחן הפגיעה בכבוד הנו מבחן אובייקטיבי ואינו מבחן סובייקטיבי. במקרה הנדון לא מצאתי כי הופר חוק איסור לשון הרע מהטעמים הבאים : ראשית, מצאתי כי במקרה הנדון הייתה, לכל היותר, גרימת תחושת אי נוחות שאיננה חורגת מן הסביר. עדויות ההגנה שיכנעו אותי כי פעולותיה של הנתבעת, נעשו בדרך המקובלת ובתום-לב וללא רצון לפגוע באיש. שנית, הזכות החוקתית לחופש ביטוי היא רחבה בהיקפה וכוללת הגנה על קניין בעל עסק שנפגע בעבר משיק שחזר ללא כיסוי. על כן, גם ביטוי שיש בו "אבק" לשון הרע כזה חוסה, בשיטתנו, תחת כנפי זכות היסוד לחופש הביטוי. שלישית, מקובלת בעיני טענת מנהל התובעת ולפיה מלבד הוא הקופאית הראשית והתובע לא נכחו אנשים נוספים בחדר הקופה הראשית, ולכן לא התקיים היסוד של מסירת מידע מבזה לגורמים שלישיים. רביעית, דיני הנזיקין בישראל אינם תומכים באופן עקרוני בהטלת אחריות על מעשים שאדם עשה ללא שידע או מבלי שיכול היה לדעת, עליהם. נראה שבמקרים אלה - שהמקרה הנדון נמנה עימם - גם שיקולי הצדק המתקן אינם תומכים בהטלת אחריות על הנתבע, שכן הוא לא "חטא" לתובע. 12. למעלה מן הצורך וכיוון שהצדדים בתיק זה שומרי תורה ומצוות, אציין כי גם לפי ההלכה היהודית המחמירה רכילות כתוצאה מאינטרס לגיטימי של הגנה על חיי המסחר, אינו נחשב לעבירה של לשון הרע (ראה ה"חפץ חיים", שמירת הלשון, הלכות איסור רכילות, כלל ט'). 13. לאור האמור לעיל מצאתי לנכון לדחות את התביעה, ולהורות על החזר הפקדון בסך 8,000 ₪ שהופקד על ידי הנתבעת בקופת בית המשפט, לצורך ביטול פס"ד שניתן בהעדר ביום 7.5.06. 14. בנסיבות המקרה המיוחדות ולאור העובדה שפס"ד שניתן בהעדר התייצבות בוטל ללא חיוב הנתבעת בהוצאות - אין צו להוצאות. לשון הרע / הוצאת דיבה