כאבי גב חיילת

חיילת הגישה תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים, היא טענה כי עקב תנאי שירותה, היא סובלת מכאבים חזקים באזור הגב התחתון. להלן פסק דין בנושא כאבי גב חיילת: פסק דין 1. ערעור על החלטת ועדת הערעור, שליד בית משפט השלום בחיפה, לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (נוסח משולב) (להלן - "חוק הנכים"), מתאריך 19.3.2007 בתיק ע"נ 130/05 (כב' השופטת ר' טובי פרידמן, יו"ר, וה"ה ד"ר ג' וליש וד"ר א' זילברמן). 2. המערערת, ילידת 16.5.1957, גויסה לשירות חובה בצה"ל בחודש יוני 1975, והוצבה לשמש כמפעילת מסוף IBM באחד מבסיסי חיל האוויר. בשנת 1977, עם סיום שירות החובה הצטרפה המערערת לצבא הקבע, ושירתה בצבא בקבע עד לשחרורה בתאריך 31.12.2002. 3. בתצהיר עדותה הראשית, פרטה המערערת את קורות שירותה בצה"ל, ואת תנאי השירות להם נחשפה, כמפורט להלן, ובקיצור: (א) עד לשנת 1982 שימשה המערערת כקלדנית, ובעקבות זאת התפתחה בידה הימנית דלקת גידים שחייבה התערבות ניתוחית. (ב) החל משנת 1983, שימשה המערערת כאחראית משרד רישום, ותפקידה זה נשא בעיקר אופי מינהלי, ובמסגרתו שימשה כאחראית על הקלדניות שעבדו במשרד. (ג) משנת 1986 ועד לשנת 1991, שימשה המערערת כממונה על מרכז אספקה. עבודה זאת הייתה עבודה משרדית בעיקרה, אם כי הייתה לטענת המערערת כרוכה ב"מאמצים גופניים, הרמת ציוד, התכופפויות, והתרוממויות". (ד) בשנים 1991 ו- 1992 למדה המערערת לתואר טכנאית תעשיה וניהול, והחל משנת 1992 שימשה, בנוסף לתפקידה כממונה על מרכז האספקה אף בתפקידים נוספים, אשר לטענתה המשותף לכולם היה, שהמערערת הייתה אחראית על ציוד ומלאי המצויים במחסנים וביחידות שונות. (ה) על פי תצהיר המערערת, החל משנת 1996 חייב תפקידה אף נסיעות ארוכות ובתנאי שטח קשים, ולמעשה עד שחרורה בשנת 2002 המשיכה המערערת לשמש בתפקיד הממונה על מרכז האספקה, ובחלק מהתקופה אף הייתה ממונה על מחסן הקשר. כעולה מתצהיר המערערת, מלבד האופי הפקידותי של תפקידה, חייב אותה תפקידה, מעת לעת, להרים ציוד כבד. 4. בתביעה שהגישה המערערת למשיב, להכרת זכות לפי חוק הנכים, טענה המערערת כי עקב תנאי שירותה, היא סובלת מכאבים חזקים באזור הגב התחתון. בתצהיר שערכה המערערת בתאריך 2.9.2002, אשר תמך את תביעתה להכרת הזכות, טענה המערערת כי "מזה כשבע שנים שהרגשתי שהכאבים קיימים". לטענת המערערת, הגם שטופלה במספר דרכים, הכאבים לא חלפו, ובבדיקה טומוגרפית ממוחשבת (CT) שנעשתה לה, נמצא, כי למערערת בלט דיסק ובקע דיסק. 5. המשיב דחה את תביעת המערערת להכרת זכותה בהסתמך על חוות דעתו של פרופ' ו' ביאליק. בחוות דעתו מתאריך 16.6.2003 קבע פרופ' ביאליק, כי המערערת סובלת מכאבי גב תחתון על רקע שינויים ניווניים. 6. המערערת הגישה ערעור על החלטת המשיב לועדת הערעור קמא, ואת טענותיה סמכה, בין היתר, על חוות דעתו של פרופ' דניאל רייס. במסגרת ההליכים שהתקיימו בפני הוועדה קמא, הגישה המערערת תצהיר מפורט, ובין היתר טענה, כי בתאריך 26.11.1996, במהלך פעולות לארגון מחדש של מחסן הקשר, ובעת שהמערערת הרימה שולחן "הרגשתי "קליק" בגבי, כאבים עזים בכתף ימין, בקלינקולה ובע"ש". פרופ' רייס קבע בחוות דעתו, כי על סמך דברי המערערת בפניו, והחומר הרפואי, המערערת לא סבלה מכאבי גב עד לאותו אירוע שאירע בתאריך 26.11.1996, ועל כן קיים קשר ישיר בין תנאי שירותה של המערערת וכאבי הגב מהם היא סובלת. חוות דעתו של פרופ' רייס הועברה לעיונו של פרופ' ביאליק, ופרופ' ביאליק קבע, כי "אין להוציא מכלל חשבון, שלפי הכתוב בחוות דעתו של פרופ' רייס, המצב המתואר על ידי בדיון לחוות דעתי, הוחמר כתוצאת העבודה המאומצת, כולל האירוע ביום 26.11.1996". בעקבות זאת, מצא פרופ' ביאליק לקבוע, שהפגימה בגבה התחתון של המערערת הוחמרה עקב שירותה הצבאי, ושיעור ההחמרה הוא 50%. 7. ועדת הערעור קמא שקלה את הראיות שהיו לפניה ואת חוות דעת המומחים, ובסופו של דבר החליטה לאמץ את חוות דעתו של פרופ' ביאליק. לדעת ועדת הערעור, פרופ' רייס התעלם מדברי המערערת, בתצהירה הראשון, לפיהם סבלה מכאבי גב חזקים עוד בשנת 1995, ועוד קבעה ועדת הערעור קמא, כי פרופ' רייס אינו מסביר כיצד זה חלפו שש שנים מאז האירוע מיום 26.11.1996 ועד לאבחון הבקעים הדיסקליים בשנת 2002. על החלטת ועדת הערעור הוגש הערעור שלפנינו. 8. בערעור שלפנינו טוענת המערערת, כי שגתה ועדת הערעור קמא בכך שקבעה, כי הפגימה ממנה סובלת המערערת רק הוחמרה עקב תנאי שירותה הצבאי. לטענת המערערת, היה מקום לאמץ דווקא את מסקנותיו של פרופ' רייס, ולקבוע, כי הפגימה בגבה התחתון של המערערת, נגרמה עקב שירותה הצבאי. לעומת טענות המערערת, טען ב"כ המשיב, כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערעור קמא. 9. לאחר ששקלנו טענות ב"כ הצדדים, אנו סבורים כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערעור קמא. ראשית נשאלת השאלה, כיצד זה שכחה המערערת בתצהירה הראשון (זה אשר תמך את תביעתה להכרת הזכות) את האירוע שהיא טוענת שאירע לה בתאריך 26.11.1996. בתצהירה הראשון, המערערת כלל לא הזכירה אירוע זה, והתייחסה באופן כללי לשירות הממושך ששרתה בצה"ל ולתנאיו, תחילה כחיילת בשירות חובה, ולאחר מכן כחיילת בשירות קבע. ועדת הערעור קמא, הייתה רשאית לאמץ את חוות דעתו של פרופ' ביאליק, ואנו סבורים שאין מקום להתערב בהחלטתה זאת. הועדה נימקה את הסיבה לכך שהחליטה לאמץ דווקא את חוות דעתו של פרופ' ביאליק, ואנו סבורים, כי בשיקוליה לא נפלה כל פגם. אכן, צורמת במיוחד העובדה, כי פרופ' רייס קבע בחוות דעתו, שעל פי דברי המערערת, היא לא סבלה מכאבי גב לפני האירוע מתאריך 26.11.1996, בה בשעה שבתצהירה הראשון, מתאריך 2.9.2002, בו המערערת כלל לא ציינה אירוע זה, הצהירה המערערת, כי היא סובלת מכאבי גב מזה כשבע שנים, דהיינו - משנת 1995. על רקע התמיהות והתהיות המתעוררים במקרה שלפנינו, אנו סבורים, שצדקה ועדת הערעור קמא, כאשר קבעה שכאבי הגב התחתון לא נגרמו על ידי השירות הצבאי אלא רק הוחמרו. בהתחשב בגילה של המערערת, אכן נראה, שכאבי הגב הם שילוב של שינויים ניווניים, עליהם הצביע פרופ' ביאליק בחוות דעתו הראשונה, ושל תנאים סביבתיים שונים, לרבות תנאים סביבתיים הנובעים משירותה הצבאי והאירוע מתאריך 26.11.1996. 10. אשר על כן אנו מחליטים לדחות את הערעור, ואנו מחייבים את המערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 2,500 ₪.עמוד השדרהצבאכאבי גב / בעיות גבחיילים