מחלת לב בגלל שירות צבאי

להלן החלטה בנושא מחלת לב בגלל שירות צבאי: החלטה זהו ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 7.6.04 ולפיה, אין קשר בין מחלת הלב הכלילית, בה לקה המערער והטיפול הרפואי אותו קיבל בגין מחלתו ובין תנאי שירותו הצבאי. המערער נולד בשנת 1958 והתגייס לשירות חובה בשנת 1976. המערער שירת בקבע בדרגת רס"ב בחיל האוויר. המערער הנו בעל הכשרה טכנית גבוהה ובמסגרת תפקידו מנהל ומוביל פרויקטים ואף מבצע חקירות טכניות ובדיקות היתכנות וניסויי שטח. ביום 27.8.02 ביצע המערער צינתור ובמהלכו התברר כי קיימת חסימה של 90% בעורק LAD, הנמצאת בסמוך לפיצול העורק ולכן לא ניתן לבצע בלון או תומך. לפיכך, בוצע ניתוח לב פתוח לביצוע מעקפים. יום למחרת (28.8.02), עבר המערער ניתוח לב פתוח ובוצעו שני מעקפים. לטענת המערער, הטיפול הרפואי שקיבל במהלך השנים על ידי המערכת הרפואית הצבאית, היה רשלני ולכן, מצבו הינו תוצאה של הזנחה ורשלנות רפואית. חוות הדעת הרפואיות 4. מטעם המשיב נבדק המערער על ידי פרופ' יצחק שפירא, מומחה למחלת לב. מן האנמנזה שקיבל מן המערער עלה, שבשנים 1997 עד 1998 סבל המערער מתחושות מועקה בחזה, כאבים ביד וכו', אך ניתן לו כדורי הרגעה בלבד. בהמשך, בחודש מאי 2002, ביצע בדיקות תקופתיות שגרתיות והומלץ לו לבצע מיפוי לב, אשר לא בוצע באותה תקופה. בסופו של דבר, בוצע גם מיפוי לב, צינתור וניתוח מעקפים. פרופ' שפירא מצא, שבבדיקה ארגומטרית אשר ביצע המערער בשנת 1997, לא הייתה עדות של מחלה כלילית. בשנת 1998 היו כאבים בחזה, הוא נשלח לחדר מיון וקיבל מנוחה וכדורים מרגיעי כאבים, תוך המלצה על ביצוע מיפוי לב עם טליום. בנובמבר 1998, הוא פנה למרפאה עם תלונה של כאבים בזרוע ימין וטופל על ידי מוסקול וחימום, בחשד לכאבים ממקור שרירי. ביום 30.5.02, ביצע בדיקה תקופתית ונמצאו עודף שומני דם ושינויים לא החלטיים בארגומטריה. ההמלצה הייתה אז להפנות אותו למיפוי לב. באוגוסט 2002 הופנה על ידי המלב"ת (המרכז לבריאות תקופתיות), למיפוי לב ובמיפוי נמצאה מחלה כלילית עם איסכמיה, בחומרה משמעותית ובגודל בינוני. פרופ' שפירא סיכם, שלדעתו, מדובר במחלת לב טרשתית, המחמירה במשך השנים ושניתנת הייתה לטיפול, רק כשהגיעה לשלב שבו נתגלתה על ידי הסימפטומים שלה. פרופ' שפירא, הדגיש בחוות דעתו השנייה, כי ניתוח מעקפים משפר את מצבו של החולה. כמו כן, ציין, כי בשל מיקום ההיצרות, לא ניתן היה לבצע הרחבה באמצעות בלון ומיקום זה ממילא לא השתנה במשך השנים. 5. מטעם המערער הוגשה חוו"ד של ד"ר יצחק קופרמן, אשר כתב כי המערכת היתה צריכה לבצע מיפוי לב במערער, כאשר החל להתלונן 5 שנים לפני הניתוח. לדעתו, בדיקת מיפוי בשנת 1997 או 1998, היתה מאבחנת קיומה של מחלת לב כלילית, וניתן היה לפעול בדרכים שונות, על מנת להפחית את המחלה ולמנוע את הניתוח לחלוטין. לדעת ד" קופרמן, איבחון המחלה היה גורם למערער לשמור על דיאטה בצורה קפדנית הרבה יותר וכן היה יכול להשתתף בתוכנית שיקומית של התעמלות, שהיתה משפרת את מצבו. דיון והכרעה 6. המערער טוען, כי המערכת התרשלה כאשר לא ביצעה לו מיפוי לב בשנת 1998. המערער פנה לחדר מיון ביום 6.9.98 והתלונן על מועקה (כאב) רטרוסטרנלית (מאחורי עצם החזה). א.ק.ג. היה תקין וכן א.ק.ג חוזר. במסגרת ההמלצות נדרש להפסיק לעשן ולבצע מיפוי לב עם טליום במסגרת הצבא (מסמך 21 לת"ר). אין מחלוקת, שלמרות ההמלצה, לא בוצע מיפוי הלב. מעדות המערער, אי אפשר היה להבין, מדוע לא בוצע מיפוי הלב ומדוע לא המשיך בבירור אצל רופא קרדיולוג בניגוד לאמור בתרשומת הרפואית מיום 9.9.98. נראה, כי הנושא חדל להיות מטופל ע"י המערער עצמו, אשר לא הרגיש כל חוסר נוחות נוספת בנושא הלב עד לשנת 2002. נציין, כי התלונה על כאב עז בזרוע ימין מנובמבר 1998, פורשה ככאב ממקור שרירי והועדה אינה מוצאת כי אין לקבל אבחנה זו, במיוחד כאשר אין תלונות נוספות במשך 4 שנים לאחר מכן. 7. לא זו אף זו, שבדיקת הא.ק.ג. בשנת 1998, היתה תקינה וגם בדיקת הא.ק.ג. הראשונה בשנת 2002 (מאי) היתה גבולית בלבד. רק הבדיקה באוגוסט 2002 היא שהיתה חיובית ממש ועל כך אמר פרופ' שפירא: "אם את לוחצת אותי, אני אגיד לך שכל ההידרדרות שלו הייתה מ- 2002, מבדיקת המאמץ עד שהוא עשה את המיפוי ב- 2002" (עמ' 13 שורות 13-12 לפרוט').ובהמשך: "אני אומר לך שבין 2002 לבין 2002 באותה שנה, אז הייתה החמרה של המחלה שהביא אותה כדי הצפה, כלומר שהביא את המחלה לצורך בטיפול, כי אם ההיצרות היתה פחות מ- 50% או פחות מ- 60%, בכלל לא היה צורך בשום טיפול." (עמ' 14 שור' 5-2). 8. עוד יש לציין, כי במשך 4 שנים (משנת 1998 עד 2002) למערער לא היו כל סימפטומים ממקור לבבי ולא היו לו כל תלונות על כך. כאשר נשאל פרופ' שפירא על כך הסביר, שהדבר נובע מכך, שלא היתה עדיין היצרות מספיק חזקה כדי לגרום נזק בחיי היום יום (עמ' 16 לפרוט'). 9. הועדה, לאחר ששמעה את שני המומחים ולנוכח התקופה הארוכה של העדר תלונות ובדיקת הא.ק.ג. הגבולית הראשונה בשנת 2002, קובעת כי קיימת סבירות גבוהה יותר, לכך שהמחלה החמירה בשנת 2002 ולכן המיפוי לא היה משנה דבר. 10. טענה נוספת של ד"ר קופרמן היא, שלו היה המערער עובר מיפוי לב והיתה מתגלית מחלה, כי אז היה המערער נוהג באורח חיים בריא (דיאטה והתעמלות), ומצבו לא היה מידרדר. לעניין זה אמר פרופ' שפירא, ששמירה על אורח חיים "בריא" הייתה יכולה, לכל היותר, אולי להאט את קצב ההיצרות, אך לא למנוע ובוודאי לא למנוע אותה באותו מקום, שבו התפתחה ההיצרות, שהוא מקום, כזכור, שאי אפשר לטפל בו עם "בלון", ולכן ניתוח המעקפים היה בלתי נמנע. 11. לכך יש להוסיף, כי המערער בבדיקות תקופתיות (מלב"ת) נתבקש לשמור על דיאטה ולעסוק בספורט. בעדותו בפנינו אמר המערער, שכאשר נדרש לשמור על דיאטה ולהוריד את כמות השומנים בשנת 1997 - עשה זאת. וכך העיד: "אני שמרתי על תזונה נכונה, אשתי פה והיא יכולה להעיד, מעולם, ממש מעולם, נמנעתי... מזון שהוא עתיר שומנים...". (עמ' 3 שורות 6-1 לפרוט'). מכאן, שהמערער ממילא הקפיד על תזונה נכונה, גם ללא איבחון המחלה בשנת 1998 (בהנחה שהיה איבחון שכזה- הנחה, שכאמור הועדה לא קיבלה) והוא נוהג למלא אחר המלצות רופאים, שכזכור היו גם לשמור על פעילות גופנית. 12. מכאן שהועדה לא שוכנעה כי נגרם למערער נזק לבריאותו, בעקבות אי ביצוע מיפוי לב בשנת 1998 והיא מקבלת את עמדת פרופ' שפירא ומעדיפה אותה על עמדת ד"ר קופרמן. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות. התיק הרפואי מוחזר למשיב. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה. צבארפואההתקף לב / אוטם שריר הלבשירות צבאי