להלן פסק דין בנושא מיאסטניה גרביס בצבא: פסק דין א. הערעור שבפנינו הוא על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) שליד בית משפט השלום בחיפה (להלן: "הועדה"), בהרכב ס. הנשיא (בדימוס) כב' השופט ר. חרסונסקי, מיום 1/1/07, בתיק ע"נ 763/00 שלפיו נדחה ערעורו של המערער על החלטת המשיב אשר דחה את תביעתו של המערער להכרה בזכותו על פי חוק הנכים. ב. הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה: המערער גוייס לצה"ל בפרופיל 97 בשנת 1995 ושירת בהנדסה הקרבית שם ביצע מסלול הכשרת לוחם ונדרש כפי שקבעה הועדה למאמצים קשים, ובסיום הטירונות הוסמך כרובאי 05 וכפלס 05. בהמשך הוכשר המערער כפלס 06 וכן היה בתעסוקה מבצעית באיזור רמאללה. בשנת 1996 החל המערער לסבול מראיה כפולה (דיפלופיה), עליה דיווח למפקדים ולרופאים, ואולם, הרופאים לא גילו דבר. לאחר מכן הופנה המערער על ידי רופא חטיבתי לבית החולים רמב"ם, לשם הגיע ב- 3/4/96, ולאחר שנבדק הועלה באותו שלב חשד כי המערער סובל ממחלה הידועה בשם "מיאסטניה גרביס". בהמשך, הופיעו אצל המערער תופעות של צניחת עפעפיים, כפילות בראיה, מגבלות בתנועות העיניים, ירידה בראיה, קטרקט, חולשה בגפיים, כאבי שיניים ועייפות. ג. המערער הסתמך מצידו על חוות דעת של מומחה לרפואה פנימית ד"ר ישראל הלר מיום 27/3/98, ושל מומחה לנוירולוגיה ד"ר א. קוריצקי, מיום 24/1/01. מטעם המשיב הוגשו חוות דעת של מומחה לרפואת עיניים ד"ר יצחק גוטמן מיום 26/12/04, מומחה לנוירולוגיה פרופ' מנחם שדה, מיום 3/5/00, מומחה לרפואה פנימית ואנדרוקרינולוגיה ד"ר אולחובסקי מיום 16/1/02, ומומחה לנפרולוגיה פרופ' א. יינה מיום 6/5/01. ד. הועדה סוקרת בפסק דינה את תיאור המחלה, ואת תמצית חוות הדעת של הרופאים מטעם המערער, ושל הרופאים מטעם המשיב. לאחר פירוט האמור בחוות הדעת של המומחים מטעם שני הצדדים, מסיימת הועדה את דבריה בפיסקה 7 של פסק הדין, כך: ”אין בפנינו חוות דעת נאורולוגית אשר תקבע קשר בין המחלה ובין השירות, הנאורולוג מטעם העורר, טוען "למתקבל מאד על הדעת" - אמרה זו של הנאורולוג מטעמו של העורר אין בה את מידת ההוכחה הנדרשת מבחינה משפטית. בנסיבות אלה ועל סמך החומר הרפואי, אנו קובעים כי מחלת המיאסטניה גרביס, לא הוחמרה ולא נגרמה על ידי השירות הצבאי. זוהי מחלה מולדת שאין לה קשר לשירות הצבאי” (ההדגשות במקור) אלה כל נימוקיה של הועדה. ה. אין בידינו לקבל מסקנתה זו של הועדה. בחוות דעתו של המומחה בתחום הנוירולוגי מטעמו של המערער, ד"ר אריה קוריצקי, מיום 21/4/01, עולים הדברים הבאים: ”לסיכום ניתן לומר כי לפנינו מקרה של אדם בריא לחלוטין ששירת תוך מאמץ קשה ומתח וסובל עתה ממחלה אוטואימונית ומתקבל מאד על הדעת שנגרמה על ידי וירוס או STRESS ומאמץ ועל כן יש להכיר במחלה כאילו נגרמה עקב תנאי השירות...... ” (ההדגשה שלנו) כאמור כבר לעיל, נקודת המוצא של הועדה, לפי פיסקה 7 של פסק דינה, היתה כי המומחה הנוירולוג מטעמו של המערער טוען ל"מתקבל מאד על הדעת", וכי אין בדבריו אלה של המומחה הנוירולוג משום מידת ההוכחה הנדרשת מבחינה משפטית להוכחת הקשר הסיבתי המשפטי בין מחלתו של המערער לבין השירות הצבאי. ו. סבורים אנו שבמסקנה זו נפלה שגגה בפסק הדין של הועדה. ההלכה היא כדברי כב' השופט (בדימוס) ג. בך, בר"ע 187/83 רדושיצקי נגד קצין התגמולים, פ"ד ל"ו(4), 361, בעמ' 366: ”די אם עולה מההוכחות בשלמותן לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאד על הדעת שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה, אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה” (ההדגשה שלנו ) דעתו של השופט בך אושרה על ידי בית המשפט העליון בע"א 472/89 קצין התגמולים נגד רוט, פ"ד מ"ה(5), 203 וכן ע"א 2027/94 קליג' נגד קצין התגמולים, פ"ד נ' (1) 529. ז. עניות דעתנו היא שנקודת המוצא המוטעית של הועדה בפסק דינה, ולפיה אין בדבריו של המומחה הנוירולוג מטעמו של המערער כדי לענות על מידת ההוכחה הנדרשת מבחינה משפטית, הוליכה את הועדה גם למסקנה לפיה מחלת המיאסטניה גרביס לא הוחמרה ולא נגרמה על ידי השירות הצבאי, וזאת מבלי שחוות דעת המומחים מטעם שני הצדדים נדונו ונבחנו על ידי הועדה בפסק דינה על מנת להגיע למסקנה האם עלה בידי המערער להציב את התשתית הנדרשת לצורך הקביעה שהמחלה נגרמה או הוחמרה על ידי השירות הצבאי. ח. לכן, סבורים אנו שאין מנוס מלקבל את הערעור, לבטל את פסק דינה של הועדה ולהורות על החזרתו של התיק בפני הועדה על מנת שהועדה תבחן את עמדתה מחדש על יסוד נקודת המוצא לפיה די בכך שעלה בידי המערער להוכיח את הקשר הנדרש בין המחלה לבין השירות הצבאי ברמה של "מתקבל מאד על הדעת". כדי למנוע ספק נבהיר שאין כוונתנו לקיומו של דיון מחודש בפני הועדה, אלא למתן פסק דין חדש שבו תיבחן מחדש שאלת הקשר הסיבתי בין מחלתו של המערער לבין השירות הצבאי, בהתאם לאמור לעיל. ט. נוסיף ונעיר שבנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, לרבות נדירות המחלה, יכול ויש מקום לכך שהועדה תשקול האם אין מקום למינויו של מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי מטעמה של הועדה, זאת לאחר שהועדה תקבל לענין זה את התייחסות הצדדים לענין זה. אין צו להוצאות. צבאשירות צבאי