נהג בצבא - תאונת דרכים

להלן פסק דין בנושא נהג בצבא - תאונת דרכים: פסק דין 1. ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשמ"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"), בראשותה של כב' השופטת (בדימוס) ר' טובי-פרידמן, מיום 31.10.2005 (תיק ע"נ 247/03). בפסק דין זה דחתה ועדת הערר את הערר שהגיש המערער נגד החלטת קצין התגמולים לדחות את תביעתו להכיר בפגיעה בגבו כנכות על-פי החוק. 2. המערער יליד 1977, התגייס לשירות סדיר בצה"ל ב-24.7.1996. המערער שירת כנהג רכב צבאי והשתחרר מהשירות בחודש אוגוסט 1998. במהלך שירותו הצבאי, ביום 18.12.1997, בעת שנהג ברכב, אירעה למערער תאונת דרכים שבה נפגע. המערער הגיש ביום 10.5.1999 בקשה להכיר בו כנכה על-פי החוק בגין הפגיעות שנגרמו לו באותה תאונה. בתביעתו לקצין התגמולים טען כי הינו סובל מכאבים וחולשה כללית בכל חלקי גופו, וכי מאז התאונה לא חזר לשירות רגיל. בפני הוועדה שדנה בעניינו טען המערער, בין היתר, כי הוא סובל מכאבי גב, "לא יכול לעמוד, הגב נתפס בלילה, כאבים בשתי הרגליים. בלילה מרגיש שהרגליים 'עפות למעלה'. מאבד תחושה בלילה ברגליים". תביעתו הוכרה, והוועדה הרפואית שדנה בתביעתו קבעה כי נותרה לו נכות נפשית בשיעור של 10%. כן קבעה הוועדה כי למערער לא נותרה כל נכות בתחום האורתופדי. יצוין כי הוועדה אשר בדקה אותו מצאה כי התנהגותו לא תואמת את תלונותיו, ולא מצאה כל בסיס לפגיעה אורתופדית. קצין התגמולים אימץ את החלטת הוועדה הרפואית. במועד מאוחר יותר נקבע כי נכותו הנפשית של המערער הינה בשיעור של 30% (ועדה רפואית מיום 30.12.2001), אולם בנוגע לפגיעה בגב לא השתנתה קביעת הוועדה. 3. המערער טוען כי לאחר שחרורו מהצבא המשיך לסבול מכאבים, אך אלה היו נסבלים. עם חלוף הזמן הוחמרו הכאבים, ובחודש אוגוסט 2002 אובחן כי הוא סובל מפריצת דיסק בחוליות עמוד השדרה המותני. ב-12.8.2002 הגיש המערער בקשה לבדיקה חוזרת על-ידי ועדה רפואית, אך על-פי החלטת הוועדה הועברה הבקשה לקצין התגמולים להגשת תביעה חדשה, שכן יו"ר הוועדה ציין כי "אין לחבר לפי תקנה 9 כאבים גב תחתון ורגליים עם PTSD". בהתאם לקביעה זו נדרש המערער להגיש תובענה חדשה, וזו הובאה בפני קצין התגמולים, והתקבלה ביום 2.9.2002. 4. המערער הופנה לבדיקת המומחה פרופ' ביאליק, וביום 13.3.2003 המציא פרופ' ביאליק את חוות דעתו המייעצת לפיה אין קשר של החמרה או גרימה בין התאונה שאירעה למערער בשירותו הצבאי לבין כאבי התחתון המקרינים לגפיים התחתונות. קצין התגמולים אימץ את חוות דעתו של פרופ' ביאליק ודחה את תביעתו של המערער להכיר בפגיעה בגב כנכות על-פי החוק. על החלטה זו הגיש המערער ערר לוועדה הרפואית. 5. המערער סומך על חוות דעתו של ד"ר כ' חמוד מיום 30.5.2003. בחוות דעתו מציין ד"ר חמוד כי בבדיקת C.T מיום 19.8.2002 נמצאה פריצת דיסק ימנית אחורית גדולה, וכן כי בבדיקת E.M.G של הגפיים התחתונות נמצאה עדות לפגיעה שורשית. ד"ר חמוד מציין מסמכים רפואיים שונים אשר בהם התלונן המערער על כאבי גב במשך השנים שמיום שחרורו ועד הבדיקה. בסיכום חוות דעתו הוא מציין כי "ניתן לקבוע באופן ברור כי תלונותיו ומגבלותיו של הנ"ל הקשורות לגב התחתון ולצוואר החלו עקב התאונה הנדונה וכתוצאה ממנה". 6. בפני ועדת הערר הוגשה גם חוות דעת משלימה של פרופ' ביאליק שנערכה ביום 2.6.2004. בחוות הדעת המשלימה מציין פרופ' ביאליק כי על-פי הידע הרפואי, כאב על רקע פריצת דיסק הינו כאב חד מאוד. לפיכך מעריך המומחה כי לו היה המערער סובל מפריצת דיסק כתוצאה מהתאונה, הוא היה פונה לעזרה רפואית, והדבר היה מוצא ביטוי ברישומים רפואיים. הואיל ובמשך כשנתיים מיום התאונה לא בוצעו רישומים על תלונות כאלה של המערער, הגיע פרופ' ביאליק למסקנה כי לא ייתכן קשר סיבתי בין פריצת הדיסק לבין התאונה. 7. הוועדה הרפואית דנה בעררו של המערער, ובפסק הדין מיום 31.10.2005 דחתה את הערר. הוועדה מציינת כי הינה מקבלת את חוות דעתו של פרופ' ביאליק כפי שהובאה בשתי חוות הדעת. כן מציינת הוועדה כי היא מקבלת את טענת המשיב לפיה לא מצויים רישומים רפואיים המעידים על פגיעה בגבו של המתלונן. לבסוף מציינת הוועדה כי אין בהחלטת הוועדה הרפואית הראשונה מיום 18.10.2001, אשר לא מצאה כי המערער סובל מנכות אורתופדית, כדי ללמד על כך שהוועדה הכירה בקיום של קשר סיבתי בין הפגיעה בגב לבין התאונה. 8. בערעור שבפנינו חוזר המערער על טיעוניו. לשיטתו, טעתה ועדת הערר כאשר לא קיבלה את טענתו שהוועדה הרפואית הראשונה, משנת 2001, הכירה למעשה בקיומו של קשר סיבתי, ורק נמנעה מלקבוע נכות. עוד טוען הוא כי טעתה הוועדה כאשר סמכה את פסק הדין על חוות דעתו של פרופ' ביאליק, שכן לדעתו הנחתו של המומחה הינה מוטעית. המערער מפנה למספר פסקי דין אשר בהם קיבל בית המשפט את העמדה לפיה פריצת דיסק הינה מחלה מתפתחת שיכולה להיגרם על-ידי חבלה ישירה, ואין הכרח כי הכאב החד המתלווה לפריצת הדיסק יתגלה מיד או בסמוך לאירוע התאונה. לבסוף טוען המערער כי טעתה הוועדה משקיבלה את העמדה כי המערער כלל לא התלונן על כאבי הגב, שכן המערער פנה במספר הזדמנויות וטען כי הוא סובל מכאבי גב בגבו, ובין היתר הפנה לתצהיר שהגיש בזמן הגשת התביעה הראשונה לוועדה. 9. בא כוח המשיב תומך בפסק דינה של ועדת הערר, וחוזר על טיעוניו בפניה. המשיב מדגיש כי לא ייתכן שהמערער יסתובב עם פריצת דיסק במשך זמן רב, מבלי שפנה לקבלת טיפול רפואי. המשיב מדגיש גם כי החלטת הוועדה הראשונה, משנת 2001, לא יכולה הייתה לשמש בסיס להכרה בקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות בגב, שכן הסמכות לקבוע קשר סיבתי הינה של קצין התגמולים, ולא של הוועדה הרפואית. לגופם של דברים טוען המשיב כי הוועדה הרפואית הראשונה כלל לא הביעה דעה לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לכאבי הגב שמהם סבל המערער, אלא הסתפקה בקביעה בדבר היעדר נכות, ולכן לא היה כל צורך שתדון גם בשאלת קיומו של קשר סיבתי. לבסוף טוען המשיב כי אין מקום שבית משפט זה יתערב בקביעות עובדתיות של ועדת הערר, שכן סעיף 34 לחוק הנכים קובע כי ניתן לערער לבית המשפט המחוזי אך ורק בנקודה משפטית. 10. סעיף 34(א) לחוק הנכים קובע: התובע או קצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת ערעור בפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד. סמכותו של בית משפט זה להתערב בהחלטות ועדת הערר מוגבלת אפוא, ואין, בדרך כלל, מקום שבית משפט זה יתערב בקביעת מסקנות עובדתיות באשר לקיום קשר סיבתי בין אירוע שאירע לנפגע במהלך שירותו הצבאי לבין המחלה או הפגימה ממנה הוא סובל. הטעם בדבר נובע בין היתר מכך שבוועדת הערר חברים גם רופאים, אשר ביכולתם להעריך את חוות הדעת הרפואיות המוגשות בפניהם ולקבוע ממצאים ומסקנות על-פיהן (ראה ע"א 5499/92 קצין התגמולים נ' בן עד, פ"ד מז(2) 471, 476; רע"א 9842/05 פלוני נ' קצין התגמולים, אתר בית המשפט [פס"ד מיום 7.1.2007]). 11. ערעורו של המערער מתמקד כולו בסוגיית הקשר הסיבתי העובדתי, ואינו מעלה כל שאלה משפטית. הטענות ביחס להערכת חוות הדעת של המומחים ובשאלה האם ייתכן שהמערער סובל מפריצת דיסק אף על פי שלא התלונן במשך תקופה ארוכה, הינן שאלות עובדתיות ושאלות שבמומחיות, ואינן מעלות כל שאלה משפטית. 12. נוסיף כי עיון בתיקו הרפואי של המערער שהוגש לוועדה ובו המסמכים הרפואיים שצורפו, מגלה כי מאז אירוע התאונה והאשפוז בסמוך לה, ועד לשנת 2001, לא התלונן המערער בפני גורמים רפואיים כלשהם על כאבי גב בכלל, וכל שכן על כאבי גב תחתון. גם בסמוך לתאונה התייחסו תלונותיו של המערער בעיקר לפגיעה באזור הצוואר, ולא לפגיעה בגב תחתון. פריצת הדיסק שנמצאה בבדיקה בשנת 2002 הינה בחוליות הגב התחתון, ודומה שדי בכך כדי לקבוע כי צדקה הוועדה בקביעתה העובדתית. בשים לב לעובדות אלה הייתה הוועדה רשאית להעדיף את חוות דעתו של פרופ' ביאליק. 13. בהערת אגב נציין כי המערער אמנם הפנה לפסקי דין שבהם צוין כי פריצת דיסק הינה מחלה מתפתחת ומתמשכת, אולם מאידך הפנה המשיב למספר רב של פסקי דין שבהם בוועדות הרפואיות אומצה דווקא הגישה כי בהיעדר תלונה בסמוך לאירוע הפגיעה, אין להכיר בקשר הסיבתי. 14. אשר על כן אנו דוחים את הערעור. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. צבאתאונת דרכיםשירות צבאי