להלן פסק דין בנושא נפילה בבית במהלך שיפוצים: פסק דין לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף. התובע הוזמן ביום 28.8.00 לבצע עבודות אלומיניום בביתו של הנתבע, לרבות התקנת חלונות ותריסים במטבח הבית. בתום העבודות נותר להתקין חלונות ותריסים במטבח. התובע טוען כי הפנה תשומת לבו של הנתבע, כי במטבח מותקנים פיגומים, דבר המקשה על ביצוע העבודה, נוכח דרישת הנתבע כי יסיים את עבודתו ניגש התובע לבצע את העבודה למרות המצאות הפיגומים במטבח. תוך כדי ביצוע העבודות במטבח דרך התובע על אחד הלוחות המשמשים כרצפת הפיגום, הלוח נשבר והתובע נפל ארצה ונחבל ברגלו והובחן, כי הוא סובל משבר בטיביה ובפיבולה עם תזוזה. פרופ' נרובאי שבדק את התובע קבע, כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 10% ובנוסף כי בגלל פגיעה בכושר עבודתו של התובע יש להוסיף לו 5% לפי תקנה 15. התובע מייחס לנתבע רשלנות כמפורט להלן: א. לא דאג לאתר בנייה מסודר ומאורגן. ב. הציב במטבח פיגומים אשר היוו מכשול לתובע ו/או לאנשים מסוגו. ג. יצר מפגעים בטיחותיים לעובדים באתר כולל התובע. ד. יצר סביבת עבודה בלתי בטוחה. ה. ביצע עבודות בנייה בבניין ללא מנהל עבודה ו/או מפקח בנייה כמתחייב עפ"י החוק ותוך התעלמות מכללי הבטיחות היסודיים. ו. לא פעל כמחזיק מקרקעין סביר בנסיבות העניין. ז. לא וידא כי הפיגום יציב ובטוח לדריכה עליו. כמו כן מייחס התובע לנתבע, כי הפר כלפיו את החובות הקבועות בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה) תשמ"ח - 1988. הנתבע בכתב הגנתו טען, כי במועד הרלוונטי היה קבלן עצמאי לביצוע עבודות אלומיניום. התובע הציג עצמו כאיש מקצוע וותיק ומיומן היודע עבודתו ובעל ניסיון בהתקנת חלונות ותריסים. התובע הורה לעובדיו להתחיל לעבוד, למרות שהיתה במטבח רמפה בגובה 50 ס"מ, ששימשה את קבלן הטיח, ולא טען כי היא מפריעה לו לביצוע העבודה. התובע, עפ"י טענת הנתבע, ניגש לבדוק את העבודה של פועליו ולאחר הבדיקה צעד אחורנית על הרמפה לכיוון היציאה מהמבטח, החליק ונפל. הנתבע טוען עוד, כי התובע הוא זה שקבע את שיטת העבודה. הנתבע טוען, כי האחריות המלאה היא על התובע ותרם ברשלנותו הבלעדית והמכרעת לנזק. הנתבע צירף חוו"ד רפואית, שנערכה ע"י האורתופדית הגב' ד"ר הגר פטיש. מומחית זו חוותה דעתה, כי נותרה לתובע נכות בשיעור 5% בלבד, ואשר אינה פוגמת בכושר עבודתו, במקצוע בו עסק לפני התאונה והתובע אף חזר לאותה עבודה ולפיכך אין להפעיל תקנה 15. שני המומחים הרפואיים נחקרו על חוות דעתם, כאשר הגב' ד"ר הגר פטיש הסבירה את ההבדל בחווה"ד בכך, שחוות דעתה ניתנה לאחר חוו"ד פרופ' נרובאי. מאז חוות דעתו מצבו של התובע השתפר. התובע נחקר בחקירה נגדית על תצהיר עדותו הראשית, וכן אשתו ואמו. הנתבע ועד מטעמו מר סופר אליהו, שהקים את הרמפה לצורך עבודות הטיח וביצע את עבודות הטיח בדירה, נחקרו גם הם על האמור בתצהיר עדותם הראשית. נסיבות האירוע : התובע העיד בסע' 5 לתצהירו כדלקמן : "תוך כדי ביצוע עבודות האלומיניום במטבח הבית (להלן: "המטבח") דרכתי על אחד הלוחות ששימש כרצפת הפיגום, הלוח נשבר ונפלתי ארצה ונחבלתי באורח קשה ברגלי (להלן: "התאונה"). התובע נחקר באשר לאופן הנפילה. בעדותו אישר, כי הלך לכוונו של הנתבע ואז נפל. הוא נחקר על העובדה שבכתב התביעה המקורי נכתב כי "דרך התובע על אחד הלוחות המשמש כרצפת הפיגום נפל ארצה ונחבל ברגלו" ולא נכתב כי אחד הלוחות נשבר והתובע נפל כתוצאה מכך. התובע השיב כי מסר לעורך דינו את העובדות שציין בתצהירו. התובע אף לא הביא ראיה כלשהי ואף לא הביא עדים שיתמכו בגרסתו כי הפיגום נשבר. התובע יכול היה להביא את איציק פרץ לעדות, שיתמוך בגרסתו, מאחר והצהיר כי איציק פרץ עבד איתו והיה עד לאירוע, אך לא עשה כן. אי הבאתו לעדות של עד זה פוגמת בגרסתו של התובע, שכן היא עדות יחיד ולא מקבלת חיזוק כלשהו. ראה לעניין זה ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ פ"ד מ"ד(4) 595: "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, משנמנע מהבאת ראיה רלבנטיות שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו". [ע"א 548/78 פד"י ל"ה(1) 736 שם בעמ' 760 מול האות ה']". הנתבע חזר על גרסתו, כי התובע עלה על הרצפה לבדוק את ביצוע ההתקנה שביצעו עובדיו ולאחר ביצוע הבדיקה : "צעד התובע על הרצפה לכיוון היציאה מהמטבח החליק ונפל". העד מטעם הנתבע מר סופר אליהו שהקים את הרמפה והיה קבלן הטיח, לא נכח בעת האירוע, אך חזר לאחר האירוע ולא מצא כי הרמפה או חלק ממנה נשבר. עפ"י עדותו המשטח הינו יציב ויכול להחזיק משקל רב מאוד. יודגש כי בעת עדותו של מר סופר, שהעיד לפני הנתבע, היה הנתבע מחוץ לאולם ביהמ"ש, ניתן אף לקבל חיזוק לגרסת הנתבע מעדות התובע עצמו, אשר העיד כי לאחר מה שקרה לו המשיכו לעבוד על הרמפה. אם אמנם היא נשברה כיצד המשיכו לעבוד עליה ? ! מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי לא הוכחה גרסת התובע, כי נפל כתוצאה משבר ברמפה. אין מחלוקת כי התובע נפל מהרמפה, אך זה בגלל שצעד לעבר הנתבע מבלי לשים לב לסיומה של הרמפה. התובע עצמו הוא זה שקבע את שיטת העבודה והעסיק עובדים, אשר ביצעו את התקנת המשקוף העיוור. התובע היה על הרמפה ועליה עלה מבלי להזדקק לסולם וכך גם ניתן היה לרדת ממנה. אין ספק, כי חלה חובת זהירות מושגית של קבלן ובמקרה זה חלה חובת זהירות מושגית של הנתבע על עובדים באתר הבנייה. האם חלה חובת זהירות קונקרטית ? במקרה זה כאשר לא הוכח כי היה מפגע כלשהו והתובע מעד כי לא שם ליבו לסוף הרמפה, אין מקום להחיל חובת זהירות קונקרטית. המדובר בסיכון רגיל, אשר לא מוגן ע"י החוק. לנוכח כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪, בצירוף מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.תאונה בביתשיפוצניקשיפוציםנפילה