להלן פסק דין בנושא נפילה במדרכה בגלל מרצפות שקועות: פסק דין התובעת ילידת 1939 עותרת לחייב את הנתבעת, רשות מקומית, לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בארוע מיום 21.11.06 "...עת שהלכה ברח' דרך נמיר מספר 98 ... נתקלה במדרכה משובשת שבה המרצפות שקועות ואינן בגובה אחיד ובאופן שנוצר מכשול בדרכם של הולכי רגל ..." התובעת עותרת לנזק לא ממוני ונזק מיוחד לעבר. לא הוגשה חוו"ד מומחה בתחום הרפואה. הנתבעת עותרת לדחות את התובענה בהעדר חבות, שוללת נזק מיוחד בהעדר הוכחתו ומציעה נזק לא ממוני בסכום נמוך משמעותי מהנתבע. בהסכמת בעלי הדין, ניתן בזה פסק דין בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, על דרך הפשרה, לענין אחריות הנתבעת ושיעור נזקי התובעת, על סמך החומר בתיק וסיכומי הצדדים. לפשרה כח רב, אך היא אינה נעדרת מגבלות. הפשרה אינה מנותקת מן הדין אלא יוצקת חסד בו. הפשרה אינה מתעלמת ממושכלות בסיסיות בדין, כגון המוציא מחברו עליו הראיה, עדות יחיד, מידת ההוכחה ונטל הראיה. כפי שבמקום בו אין חבות לא יפסק סכום נזק, אף אם הוא קיים, כך לא ייפסק סכום נזק נעדר בסיס ראייתי של ממש במקום שקיימת בו חבות. "בעלי דין שנלחמו את מלחמת המשפט והביאו לידי חשיפתו, ברורו, ניתוחו וביצועו - תבוא עליהם ברכה. ואולם, ברכה כפולה ומכופלת תיפול על ראש בעלי דין המוחלים על מלחמתם ועושים שלום ביניהם". (חיים ה' כהן, המשפט, 1991, עמ' 914). "מצווה לאמר לבעלי דינים בתחילה: בדין אתם רוצים או בפשרה? אם רצו בפשרה עושין ביניהם פשרה. וכל בית דין שעושין פשרה תמיד - הרי זה משובח ועליו נאמר: משפט שלום שיפטו בשעריכם (זכריה, ח', טז'). איזהו משפט שיש עימו שלום? הווי אומר: זה בצוע. וכן בדוד הוא אומר: ויהיה דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל, ב, טו') איזהו משפט שיש עימו צדקה? הווי אומר: זה ביצוע והיא הפשרה" (רמב"ם, סנהדרין, כב, ד). "המשפט נעשה ונועד למען סלילת הדרכים לעבר השלום, ואם השלום המושלם עצמו אינו ניתן להגשמה, טוב עשו הצדדים בהחלטתם ללכת לפחות בדרכים העשויות להוביל אליו, וכל ההולך בהן, מתקרב אט אט לעולם בלי מלחמות" (חיים כהן, שם). מביא ואומר כב' השופט טירקל (ע"א 97\1639 ניתן 17.1.99): "את המילים צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז כ') דרשו חז"ל - "אחד לדין ואחד לפשרה" (סנהדרין ל"ב ע"ב). כביכול, שני "מיני צדק" הם, צדק הדין וצדק הפשרה. כביכול, שניהם עומדים זה בצד זה, אינם דוחקים זה את זה: ואולי אף מותר להם שיבואו, ברב או במעט, זה בגבולו של זה.... גם שיקול דעתו של בית המשפט הפוסק על דרך הפשרה מבוסס הן על הדין והן על השיקולים הנוספים שהזכרתי ("בעיקר, שיקולים אנושיים ומוסריים העולים מתוך הנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים" - תוספת שלי מתוך דבריו - א.ק.). אולם כאן, לא ניתנה הבכורה לאלה או לאלה. ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול כך - או, בעיקר שיקולים שבדין: ראה טוב לפניו, ישקול כך - או, בעיקר - שיקולים נוספים, בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה, במידה היפה בעיניו. מאמרו הקלאסי של המשורר הלאומי ח"נ ביאליק "הלכה ואגדה" פותח בקטע בלתי נשכח: "להלכה - פנים זועפות, לאגדה פנים שוחקות. זו קפדנית, מחמרת, קשה כברזל - מידת הדין; וזו ותרנית, מקילה, רכה משמן - מידת הרחמים. זו גוזרת גזרה ואינה נותנת לשעורים: הן שלה הן ולאו שלה לאו; וזו יועצת עצה ומשערת כחו ודעתו של אדם: הן ולאו ורפה בידה. זו -קלפה, גוף, מעשה; וזו - תוך, נשמה, כונה. כאן - אדיקות מאובנת, חובה, שעבוד; וכאן התחדשות תמידית, חרות, רשות". (ח"נ ביאליק "הלכה ואגדה" כל כתבי ח"נ ביאליק (מהדורה שמינית, הוצאת "דביר" תל אביב, תש"ז) בעמ' ר"ז). גם הדין והפשרה כך. לדין - פנים זועפות, לפשרה - פנים שוחקות. הפשרה מאירה פנים לכל המתדיינים, מכבה את אש המחלוקת שביניהם ואינה משאירה גחלים לוחשות העלולות להציתה מחדש. לעומתה, ההכרעה השיפוטית "מזעיפה", בדרך כלל, את פניה למי מן המתדיינים, היא סופה המשפטי של המחלוקת, אולם לא בהכרח מכבה את גחליה. "בסיכום, ראוי לעודד את המתדיינים ללכת בדרך הפשרה ומשפסק בית המשפט על דרך זאת, ראוי לה לערכאת הערעור שלא תתערב בפסיקתו אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן המצדיקים התערבות כזאת. המקרה שבפנינו איננו כזה". (השופט טירקל שם). מוסיף כב' הנשיא בפס"ד זה כי: "...אכן, פשיטא בעיני כי בגדרי הפשרה ההתחשבות בדין היא אפשרית". לאחר שעיינתי בכל החומר בתיק ונתתי דעתי לטענות הצדדים בסיכומיהם ומדין פשרה כמוסכם מצאתי לקבל את התובענה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בנשוא התובענה סך 9,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15% מהסכום ומע"מ כחוק ובתוספת שעור אגרה בה נשאה לפתיחת ההליך. יתרת אגרה, ככל שתהא, נוכח שלב ההליך ואופן סיומו (בפשרה) - על הנתבעת.תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורישקיעת רצפה / ביתמרצפותנפילה