נפילת מעלית

פסק דין פתיחה עניינה של התביעה בפגיעתה הנטענת של התובעת ב-3.5.97 עת שירדה במעלית הנמצאת בבית חולים "הלל יפה" בחדרה. לפי המתואר בכתב התביעה נפלה המעלית במהירות מגובה ונעצרה באופן פתאומי ובבת אחת. עקב כך נפלה התובעת בתוך המעלית ונפגעה. בהמשך חולצה דרך פתח חירום במעלית יחד עם שאר האנשים שהיו שם אותה עת, וביניהם חלק מילדיה ונכדיה. התביעה הוגשה נגד מדינת ישראל (להלן: "הנתבעת"), כמי שהיתה הבעלים והמחזיקה והאחראית על בית החולים. הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי נגד אברהם גרינברג (להלן: "גרינברג"), מהנדס, שהיה הבודק מטעם משרד העבודה וביצע למעלית בדיקה חצי שנתית כמתחייב על פי תקנות הבטיחות בעבודה. הודעה לצד שלישי הוגשה גם נגד אלקטרה (ישראל) בע"מ צד ג' 2 (להלן: "אלקטרה") כמי שנשכרה ע"י הנתבעת על מנת שתשמש כאחראית על תחזוקת המעלית, תקינותה השוטפת ועל בטיחות השימוש בה. אלקטרה הגישה הודעה לצד רביעי נגד אפיק יועצים לשירות מעליות בע"מ, הצד הרביעי. ביום 24.10.04 הגישו אלקטרה והצד הרביעי בקשה בהסכמה למחיקת ההודעה לצד רביעי ללא צו להוצאות. בהחלטתי מ-26.2.03 נקבע כי לאור המתואר בכתב התביעה, ומאחר והתובעת נפגעה שעה שירדה במעלית חל בנסיבות הענין הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", אין להטיל עליה להוכיח איך ארעה התאונה וב"כ התובעת פטור מלהביא עדים בשאלת החבות כי עצם האירוע לא הוכחש. לאחר שמיעת הראיות אקבע כי האירוע הדרמטי כפי שתואר בכתב התביעה אינו מתאים כלל ועיקר למה שהתרחש בפועל, לא לגבי שאלת החבות ולא בהתייחס לנזקיה של התובעת. עוצמת העצירה של המעלית היתה קטנה מאד, פחותה אפילו ממכה של נחיתת מטוס. מדובר בתאוצה בעוצמה מזערית. המעלית אמנם נעצרה בין שתי הקומות, בין הקומה הראשונה לשניה. עברו כ-25 דקות מרגע עצירת המעלית ועד שהתובעת יצאה מהמעלית, ולא חולצה, שכן יציאתה היתה דרך הדלת ולא דרך פתח החירום, ועל כך עוד יתואר בהמשך. החבות בשאלת האחריות יש שני שלבים באירוע: השלב הראשון - ירידת המעלית בתאוצה קלה מעבר למהירות הרגילה ועצירתה בין שתי הקומות והסיבה לתקלה זו; השלב השני - פרק הזמן בו שהתה התובעת במעלית מעת שהמעלית נעצרה ועד לחילוצה המלא דרך דלתות המעלית של הקומה הראשונה. יש טעם בעמדת הנתבעת והצדדים השלישיים שהמעלית אינה דבר מסוכן. נכון שלו העובדות שהוצגו בראיות הנתבעת והצדדים השלישיים היו מתוארות כדבעי בכתב התביעה, לא הייתי מעבירה את נטל ההוכחה בשאלת החבות על הנתבעת. המומחים כולם אישרו שהמעלית היא דבר בטוח בבסיסו. יש לה לוח פיקוד ובו הרבה מפסקים שנמצאים בפיר המעלית שתפקידם לזהות מקרה המחייב לעצור את פעולת המעלית ואלו דואגים לעצירת המעלית בכל מקרה שלוח הפיקוד מזהה תקלה במפסק. מערכת הבטיחות במעלית מבוססת על בדיקה שוטפת של מגעי הבטיחות אשר אמורים לעצור את פעולת המעלית במקרה של אירוע חירום, כגון הגברת מהירות המעלית, כאשר האירוע מתגלה ע"י מגע הבטיחות הוא גורם לעצירת פעולת המעלית. מעדותו של מהנדס דוד ניב המשמש כמנהל טכני ומהנדס ראשי של אפיק (הצד הרביעי), ומשמש בודק מוסמך למעליות משנת 1982, נלמד כי במצב פעולה רגיל של המעלית מכוונות התאוצות והתאוטות של תנועת המעלית לנוחותו של המשתמש באופן שבזמן נסיעה במהירות קבועה או בזמן עמידה של המעלית לא פועלים על הנוסע כל כוחות. בעת עצירת חירום, עצירה שכל תפקידה למנוע מצב מסוכן יותר, תאוטת המעלית (באבחנה מתאוצת המעלית) גבוהה יותר שכן המעלית עוצרת באמצעות מעצור מכני עצירה בלתי מבוקרת. בעת תאוטה פתאומי כזו, התחושה היא שהמעלית "נפלה", למעשה המעלית פשוט האטה את מהירותה בזמן קצר יותר מהרגיל. מטעם הנתבעת ניתנה חוות דעתו של מריאן פוליפודי (נ/2) שתאר את פעולת המעלית נשוא התביעה. זו מונעת בעזרת 6 כבלים התופסים את התא בחלקו העליון, המיועדת להסעת 24 אנשים, כ-1800 ק"ג במהירות נומינלית של 1.25 מ"ש. על מנת שתא המעלית לא יזוז ללא פקודה מותקן על ציר גלגל ההנעה בלם מכני שפועל בכל מצב שמחשב המעלית מסמן שיש בעיה במעלית. הצדדים כולם הסכימו כי תקלה חשמלית היא הגורם לעצירת המעלית (כמתואר בעמ' 105 לפרוט' הישיבה מ-16.11.03). משהועבר הנטל על כתפי הנתבעת, הצליחה הנתבעת להוכיח שלא ניתן היה לצפות את התקלה החשמלית אשר גרמה לעצירת המעלית, ואין היא קשורה לרשלנות כלשהי של הנתבעת. המחלוקת היתה מהי התקלה החשמלית? האם כטענת הנתבעת שהתקלה החשמלית נבעה מתקלה במפסקים הסופיים, בעוד כטענת אלקטרה שהתקלה החשמלית נבעה מנתק באחד החוטים בלוח הפיקוד הקרוי קונטקטור H, תפקידו של זה להעביר זרם לעירור המנוע. המדובר ברכיב הכולל מספר רב של תתי מערכות ואלפי חוטים שאינם נראים לעין. לעמדתי, מקור התקלה נבע מנתק בקונטקטור H. המומחה מטעם גרינברג מר יהושע הולצמן, העריך בחוות דעתו מ-24.5.03, כי יש מספר סיבות אפשריות לאירוע: האחת - מבוססת על דו"ח קריאה מיום 29.4.97 שבו נרשמה תקלה במעלית בגלל מפסקים סופיים, תקלה שטופלה ע"י טכנאי של חברת אלקטרה. 5 ימים אח"כ ויום לאחר האירוע 4.5.97, נרשם כי התקלה היתה בגלל מפסקים סופיים, תקלה כזו קיימת בגלל מגע רופף, כאשר המגע החשמלי בתוך המפסק מתנתק מעגל הבטחונות של הפיקוד מתנתק ומנוע הנסיעה של המעלית מפסיק להסתובב ואז המעלית נעצרת. אפשרות שניה - מבוססת על דו"ח תיקון וטיפול מונע שנרשם ע"י טכנאי אלקטרה שטיפל במעליות באופן קבוע, הוא גם הטכנאי אשר בדק את המעלית בבוקר שלאחר המקרה, ומצא כי מוליך למגע הקונטקטור H התנתק, כתוצאה מכך מגע חשמלי של גלגל וסת המהירות נותק והמעלית נעצרה. בחקירתו הנגדית של מר הולצמן אישר כי לאחר שטכנאי המעלית סידר את התקלה החשמלית בקונטקטור H סביר להניח שהתקלה היתה בקונטקטור H ולא במפסקים הסופיים (עמ' 103 לפרוט'). אורי פרץ, טכנאי של אלקטרה סיפר בעדותו כי היה הטכנאי הקבוע מטעם אלקטרה בבית החולים "הלל יפה". לדבריו, טיפל במגע רופף בקונטקטור H ולאחריו המעלית עבדה. במידה והיתה קיימת תקלה במפסקים הסופיים המעלית לא היתה עובדת לאחר שסודר קונטקטור H. דבריו נתמכו גם בדו"ח התיקון שרשם ב-4.5.97 לפיו מוליך למגע בקונטקטור H התנתק והוא טיפל במוליך בהתאם. המהנדס דוד ניב סיפר כי ב-7.5.97 בדקו אפיק יועצים לשירות מעליות בע"מ את הסיבה לתקלה שארעה למעלית במועד האירוע נשוא התביעה. המימצאים העלו שהתקלה ארעה כתוצאה מנתק בחיבור ממסר H בלוח הפיקוד המפקד על מערכת ההנעה. הדברים נתמכים גם בנספח ד' לתצהיר עדותו הראשית של ניב, שהוא מכתב שנשלח ב-8.5.97 אל מר פטר גרינפלד שהיה המהנדס הראשי של בית החולים ובו נרשם כי הסיבה לתקלה במעלית ארעה כתוצאה מנתק בחיבור מגע ממסר H. פטר מגנוס, מפקח עבודה ראשי, האחראי על הסמכת בודקים למעליות מטעם משרד העבודה, אישר כי לו היתה התקלה במפסקים הסופיים המעלית לא היתה יכולה לעבוד לאחר תיקון קונטקטור H (עמ' 64 לפרוט' מ-9.11.03). התקלה ארעה במפסקים הסופיים, אולם במהלך חקירתו הנגדית לא שלל אפשרות שהתקלה נגרמה בקונטקטור H. לעמדתו של מר פוליפודי מטעם הנתבעת התקלה החשמלית שגרמה לעצירה הינה פועל יוצא של בלאי טבעי כמו מקרה של החלפת נורה או מקרה של הפסקת חשמל שיכולים לגרום בדיוק לאותה תקלה. תקלה כזו קורית גם במעליות חדשות ומשוכללות. משכך הטענה שאלקטרה ואפיק ביקשו מבית החולים שוב ושוב לשפץ את המעליות, אך נדחו בשל בעיות תקציב, אינה רלוונטית לאירועים נשוא התביעה. מאחר ולא ניתן היה לצפות את התקלה החשמלית, אין לייחס משמעות לבדיקה שנערכה ע"י אלקטרה לפני האירוע. גם אלקטרה לא יכלה לצפות את הנתק בקונטקטור H שהביא לעצירת המעלית. הוא הדין באשר לטענות שפורטו כנגד גרינברג. הבדיקה שנדרשה ממנו היתה לבדוק בבדיקה חצי שנתית מכלולים ספיציפיים במטרה למנוע סכנה לחיי הנוסעים. מעדותו של מר פטר מגנוס, שאין חולק הוא הסמכות במשרד העבודה בכל הנוגע לבדיקות שעשה גרינברג, נלמד שאין על הבודק לבדוק רכיבים חשמליים ואלקטרוניים, לרבות את לוח הפיקוד של המעלית, אלא הוא בודק את תיפקוד המעלית במצבים שונים כמו עצירה בעת פתיחת דלת קומה תוך כדי נסיעת המעלית, בדיקת המעצורים, הכבלים וכיוצ"ב (עמ' 62 לפרוט'). גם מעדותו של הולצמן (עמ' 100 לפרוט'), עולה שהבודק או טכנאי השירות לא יכולים לראות מגעים רופפים. רק כשקורית התקלה הוא יכול להניח שיש מגע רופף, ואז ינסה הטכנאי לתקן את התקלה. לדעת המומחים ניב ופוליפודי, חילוץ נוסעים ממעלית שנתקעה צריכה להיות פעולה פשוטה ושגרתית שצריכה להערך מספר דקות. הפעולה כוללת ניתוק זרם החשמל למעלית בחדר המכונות, שחרור הבלם המכני והסעה ידנית של תא המעלית לתחנה הקרובה, עד שרצפת תא המעלית ורצפת הקומה יהיו באותו מפלס ואז ניתן להוציא את הנוסעים דרך דלת המעלית. הליך החילוץ צריך לקחת כ-10 דקות. בשונה מהותית מהמתואר בכתב התביעה סעיף 4, לפיו חולצה במצב היסטרי דרך פתח חירום במעלית, תארה התובעת את החילוץ בתצהיר עדותה הראשי "בתוך המעלית כאמור הייתי אני ובני משפחתי, גיסים ובנות עם הילדים הקטנים... אח"כ באו והתחילו לחלץ את הילדים מתוך פתח החירום שבגג המעלית. אנחנו המבוגרים המתנו עד שיוכלו לחלץ אותנו כי לא יכולנו לצאת מהפתח הנ"ל... כל הזמן הזהירו אותנו לא לזוז ולא לנוע כי פחדו שהמעלית תיפול. הועברתי מיד לחדר מיון במצב קשה..." לפרופ' קליין, שמונה כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי, סיפרה כי היתה במעלית כשעתיים. בחקירתה הנגדית לא ידעה לאשר כמה זמן אך העריכה כשעה. אני דוחה את טענת התובעת כי המחלצים אמרו לשוהים במעלית כי הם נמצאים בסכנת חיים או שהמעלית עלולה ליפול, כפי שאישר גם חתנה בעדותו. אני יוצאת מנקודת הנחה שזו היתה תחושתה הסוביקטיבית שעה שנמצאה במעלית סגורה כ-35 דקות. חתנה של התובעת זכאריה אבו שיכה, אישר כי החילוץ של הילדים ארך כ-20 דקות וכל היתר חולצו דרך דלת המעלית אחרי כ-25 דקות (עמ' 27 לפרוט'). בחקירתו הנגדית אישר כי המחלצים הרגיעו את האנשים במעלית וכי הציעו להם לא לזוז, בניגוד למה שאמר בתצהירו (סעיף 6) שאנשים צעקו מבחוץ "לא לזוז, לא לנוע כדי שהמעלית לא תיפול". הוברר שהוא זה שהציע לאנשים במעלית לא לזוז ולא המחלצים (עמ' 27 לפרוט'). לאור בדיקה שערכה הנתבעת, סמוך לאירוע, כמפורט במכתבו של פטר גרינפלד מ-4.5.97 למנהל האדמניסטרטיבי של בית החולים, נתקבלה קריאה טלפונית ממחלקת נשים שנשמע רעש באחת המעליות והתורן הטכני ביקש מאיש בטחון להישאר ליד המעלית, בעוד שהוא עלה לקומה רביעית בבניין, שם נמצא חדר המכונות של המעליות. הקריאה הטלפונית התקבלה בסביבות השעה 22.20 והחילוץ הסתיים בשעה 22.55 (נספח ה' לתצהירו של המהנדס ניב). הנתבעת בחרה שלא להעיד את האנשים אשר עסקו בחילוץ, אולם שמותיהם ומעשיהם מפורטים במכתבו מיום 13.5.97 של מר שמעון סבח (נספח ו' לתצהיר ניב), המופנה למנהל האדמניסטרטיבי של בית החולים ושם מתואר כי איש הבטחון רומן פתח את פתח החירום במעלית במגמה להרגיע את האנשים והחל לחלץ את הילדים שהיו במעלית מפתח החירום, בעוד שתורן המחלקה הטכנית עלה לחדר המכונות. לא היה קשר אלחוטי בין השניים. במסקנות שפורטו נרשם שהתורן הטכני לא נתן הנחיות ברורות לאיש הבטחון למרות שהפקיד בידיו את מפתח דלת החירום של המעלית להוצאת אנשים מפתח החירום. נאמר שפעולותיו של איש הבטחון היו בניגוד להנחיות, ומבלי שידע מהן ההוראות לחילוץ אנשים מהמעלית, והיקשו על החילוץ תוך לקיחת סיכון מיותר. המומחה מטעם הנתבעת מר פוליפודי אמר שהוצאת הילדים דרך פתח החירום, היתה פעולה שתרמה להרגעת הרוחות אצל יתר האנשים במעלית, אלא שלדעת פטר מגנוס החילוץ דרך הפתח אינו מומלץ. לדעתו, חילוץ הילדים דרך הפתח מבלי להמתין להבאת המעלית אל מול הדלת, הוא בניגוד להוראות החילוץ המקובלות שלפיהן יש להביא את המעלית ידנית לקומה ולפתוח את הדלתות ולהוציא את הנוסעים בצורה רגילה (עמ' 66 לפרוט'). כך גם עמדתו של המהנדס ניב שתאר את החילוץ כרשלני בחילוץ חלק מהנוסעים דרך פתח החירום ע"י איש הבטחון בטרם נותק הזרם למעלית בחדר המכונות, פעולה שסיכנה את נוסעי המעלית שלא לצורך. מאחר ואף אחד מהילדים לא נפגע כתוצאה מהחילוץ מפתח החירום, ואנו בוחנים את השפעת האירועים על התובעת, נשאלת השאלה האם זמן פעולת החילוץ וחילוץ הילדים מפתח החירום האריך את משך השהייה של התובעת במעלית. הנתבעת התרשלה בפעולת החילוץ, אך ורק באשר להתמשכות זמן החילוץ. פעולת חילוץ רגילה היתה צריכה להימשך בין 5 ל-10 דקות והתארכות זמן החילוץ לכ-35 דקות, אינה קשורה להנחיות (או העדרן), שהיו צריכים לקבל עובדי הנתבעת. לא מצאתי כל התייחסות מטעם הנתבעת לאלקטרה ו/או לאפיק ואם אלו הוזמנו ליתן הנחיות בדבר חילוץ. כנראה שהנתבעת עצמה הסתפקה בהוראות החילוץ אשר עותקם תלוי, דרך קבע, בחדר המכונות של המעלית. יש לדחות את טענת הנתבעת שאלקטרה אחראית לשיטת החילוץ, אם תימצא לקויה, שכן היה עליה להדריך ולאמן באופן שוטף את עובדי הנתבעת בביצוע נוהל החילוץ. החוזה מ-14.2.92, שנעשה בין הנתבעת לאלקטרה הוא חוזה לשירותי אחזקה ותיקונים למעליות (נספח לתצהיר פרץ). כך גם העמדה שאפיק, שמטרת מינוייה לבחון את טיב השירות הניתן ע"י אלקטרה, לא תדרכה את עובדי בית החולים בעניני חילוץ, מלבד ביצוע רענון יחיד בנושא חילוץ ממעלית שנערך בשנת 1998 ולאחר קרות האירוע. הנזק התובעת הגישה חוות דעת רפואית של ד"ר שטרנשיין, אורטופד שמצא כי יש לה הגבלה קלה בתנועות הצואר בשיעור 10% ו-10% נוספים בגין הגבלה בתנועות שורש פרק כף יד ימין. המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר ז'טלני, מצא כי לא נותרה לה כל נכות צמיתה בצוואר ובשורש כף יד ימין. אני מעדיפה את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת. גם אם לא אשלול לחלוטין את גירסת התובעת שנפלה בתוך המעלית, הרי שלאור קביעתי שעצירת המעלית היתה בעוצמה חלשה, אין זה סביר שמחמת האירוע יגרמו לתובעת שבר בכף יד ימין ונזק דיסקלי בעמוד שדרה צווארי. עוד בתעודה הרפואית של גליון חדר המיון (נספח א' לתצהיר התובעת) נרשם שהיא הגיעה לחדר המיון בגלל היפר-וונטילציה. אין רישום כלשהו על חבלה ביד. כחודש לאחר התאונה קיבלה טיפול ע"י כדורי הרגעה וצוארון, למרות שלא התלוננה על כאבים או הגבלות ביד ימין או בצואר. מתיקה הרפואי של התובעת בקופ"ח (נ/1) עולה כי היא סבלה במשך שנים קודם לכן מכאבים בעמוד שדרה צוארי ואובחנה אצלה תסמונת התעלה הקרפלית בשתי כפות הידיים כעולה מתוצאות בדיקת EMG מ-17.11.93 ו-2.1.00. מצילומי רנטגן של עמוד שדרה צווארי ויד ימין שנעשו לתובעת בשנת 2000, נמצא שלתובעת שינויים ניווניים בעמוד שדרה צוארי ואין מימצא חבלתי כלשהו ביד ימין. בתה של התובעת חנאן אישרה בחקירתה הנגדית כי לתובעת היו לפני האירוע בעיות ביד, כאבים בכתף ובצוואר ואף נזקקה לזריקות עקב כאבים בתחום האורטופדי (עמ' 34 לפרוט'). התובעת הציגה את חוות דעתו של ד"ר חנן, פסיכיאטר אשר העריך את נכותה הצמיתה בשיעור 70%. פרופ' אליצור בדק את התובעת מטעם הנתבעת ומצא שלתובעת נכות נפשית כוללת בשיעור 30% כאשר מתוך נכות זו יש לזקוף 20% למצב נפשי קודם ואת יתרת הנכות בשיעור 10% כהחמרה במצב התובעת עקב האירוע. לאור הפערים האמורים מונה על ידי פרופ' קליין כמומחה בתחום הפסיכיאטרי. להערכתו, כפי שפורטה בחוות דעתו, התאונה היוותה עבור התובעת "אירוע טראומטי קשה אשר יצר קו שבר בחייה וגרם לשינוי מהותי וקבוע במצבה הנפשי מלווה בנכות נפשית המתבטאת בירידה ניכרת בתפקוד הכולל ובהתאמה הסוציאלית ביחס למה שאפיין אותה לפני התאונה". נכותה הוערכה על ידו בחוות דעתו, בשיעור של 40%. בקביעת הנזק לא אוכל להתייחס כלל ועיקר לחוות דעתו של פרופ' קליין שבהגינותו הרבה מצא לשנות קביעותיו באופן מהותי. בחקירתו הנגדית אישר פרופ' קליין כי השתית את קביעותיו על נסיבות האירוע כפי שנמסרו לו ע"י התובעת ובעלה. דוגמא חשובה, אחת מיני רבות, הוא משך הזמן שהתובעת נמצאה במעלית. כפי שהוכח, כ-30 דקות ולא שעתיים. פרופ' קליין אישר כי לגורם הזמן יש משמעות ונתון זה גורם לשינוי חוות דעתו. כאשר הוצגו לפרופ' קליין המסמכים המתוארים ב-נ/1 באשר לבעיות מהן סבלה התובעת לפני האירוע, אישר כי יש לקחת נתונים אלה בחשבון ולייחס 10% למצב הרפואי הקודם (עמ' 50 לפרוט'). את עיקר השינוי בדעתו ניתן למצוא בכך שאמר שאם יתברר שהפרטים הנוגעים לאירוע שנמסרו לו ע"י התובעת ובעלה מוגזמים ומופרכים ברור שחוות דעתו נבנתה באופן שגוי, שאינו מתאים למציאות כפי שהיתה (עמ' 52 לפרוט'). לענין החילוץ - סבר פרופ' קליין וכך נאמר לו, שהתובעת חולצה דרך פתח החירום (עמ' 58 לפרוט'), כמו גם עוצמת העצירה. ויודגשו דבריו: "ש. אפשר להגיד אפילו דברים יותר קונקרטיים, האם בסיטואציה כזו לא היתה נגרמת נכות. ת. אני אישית הייתי מטיל ספק בסיטואציה מינורית שיכול לגרום לאותה נכות." פרופ' קליין אישר שאם התובעת ממשיכה לתפקד בחלק מהתפקידים שלה כעקרת בית, אל מול המידע שנמסר לו שהיא חדלה לחלוטין לתפקד, אזי יציע אחוזי נכות אחרים, ואם היא מתפקדת הנכות שלה 20% לכל היותר. לעמדתי, נכותה הרפואית הפסיכיאטרית בגין האירוע אינה עולה על שיעור 10%, וספק אם יש לנכות זו השפעה ממשית על תפקודה כעקרת בית. בחקירתה הנגדית של התובעת התגלה כי בשנת 2000 (כ-3 שנים לפני עדותה בביהמ"ש ביוני 2003) נפגעה בתאונת דרכים שלא הגישה תביעה בגינה. עוד הוברר כי השינויים הנטענים בתפקודה התחילו להתרחש סמוך למועד התאונה המאוחרת, אז גם פרש בעלה של התובעת לפנסיה. עדותה של התובעת לגבי תפקודה ומצבה הרפואי היתה מגמתית ומוגזמת ואינה מתיישבת עם הרישומים בתיק הרפואי שלה. התובעת הכחישה קיומן של בעיות רפואיות בעוד אלו מפורטים בתיקה הרפואי. התובעת עקרת בית, המשיכה לתפקד ככזו כל השנים, אפילו לדבריה שלה תיפקדה רגיל, במשך כשנתיים, לפחות, לאחר האירוע. גם כיום היא נותנת הוראות לבני המשפחה המסייעים לה. סיכום הפיצוי יקבע, על פי אמדנא, בגין כאב וסבל ועזרת הזולת בעבר ובעתיד, בסכום כולל של 75,000 ₪. בנוסף תישא הנתבעת בשכר טרחת עו"ד בשיעור 20% מהסכום שנפסק בצירוף מע"מ ובהוצאות המשפט, למעט אגרה. ההודעה לצד שלישי ששלחה הנתבעת נגד גרינברג ואלקטרה נדחית. לא אקבע צו להוצאות בהודעה לצד שלישי מאחר והמדינה דאגה לכסות את האחריות למעליות ע"י גורמים שונים שעיסוקם בכך, ולכן נאלצה לשלוח לאלו הודעה לצד שלישי משהוגשה התביעה נגדה. בסופו של דבר פגיעתה המזערית של התובעת, היתה קשורה להתארכות משך החילוץ, ולכך בלבד. ההודעה לצד רביעית נדחית ללא צו להוצאות לאור המוסכם בין אלקטרה לאפיק. בשולי הפסק ייאמר כי התובעת בחרה לנהל את ההליך המשפטי עד תום בבית המשפט המחוזי. לאור המתואר בכתב התביעה ובחוות הדעת של הרופאים, גם אני סברתי בתחילה כי האירוע היה דרמטי וטראומטי. בבואי לקבוע את הוצאות המשפט, ומאחר וסכום הפיצוי שנפסק נמוך בהרבה מ-60% מתחום סמכות בית משפט השלום (ביום הבאת ההליך), והמדינה פטורה מתשלום אגרה, לא מצאתי לפטור את התובעת מחובת תשלום האגרה, אם כי לא אטיל עליה תשלום ההוצאות הרבות שהיו כרוכות בניהול ההליך לגבי הצדדים כולם. התובעת תשלים את יתרת האגרה החלה בבית המשפט המחוזי לפי תקנות בית המשפט (אגרות) תשמ"ח-1987. מעליתתאונת מעליתנפילה