להלן פסק דין בנושא ערעור על ועדת ערעורים: פסק דין 1. ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים, (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959, (להלן:- "חוק הנכים") בתיק וע' 1498/00 על-פיה נדחה ערעורו של המערער להכיר בו כנכה על-פי חוק הנכים הן במישור האורטופדי ובעיקר בענין האורולוגי. העובדות 2. המערער יליד 1959. בשנת 1985 עבר תאונת דרכים ונפגע בגבו. בגין התאונה מקבל המערער גימלה מהמל"ל. ביום 2.7.92 גוייס לשירות מילואים ולטענתו נפגע ביום 7.7.92, תוך ועקב השירות, בגבו. ביום 18.8.92 הגיש המערער תביעה לקצין התגמולים בגין הפגיעה הנטענת בגבו ותביעתו נדחתה. יצויין כי המערער לא תבע אז בגין בעיות אורולוגיות, למרות שלטענתו מאוחר יותר, הן הופיעו בד בבד, עם התביעה האורטופדית. המערער הגיש ערעור בפני וועדת הערעורים אשר דחתה את ערעורו ביום 2.5.94. על החלטת הוועדה, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור ביום 30.4.96 ופסק הדין של בית המשפט המחוזי הינו פסק דין חלוט (להלן:"פס"ד המחוזי הראשון") בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכח קיומו של אירוע חבלתי, תוך כדי ועקב השירות. למעלה משלוש שנים לאחר מכן, וכשבע שנים לאחר שירות המילואים הגיש המערער את התביעה, נשוא ערעור זה, בה טען לקיומה של בעייה אורולוגית, בנוסף לבעייה האורטופדית. קצין התגמולים קבע, כי אין קשר בין הבעייה האורולוגית לבין האירוע מיולי 1992 בעת השירות במילואים. על קביעה זו הוגש ערעור לוועדת הערעורים, אשר אף היא דחתה את הערעור, וקבעה כי אין קשר סיבתי בין הנכות האורולוגית לבין שירותו במילואים. הוועדה קבעה באופן מפורש כי למערער לא אירע במילואים כל אירוע חבלתי, אשר יכול היה להשפיע על מצבו. בפסק הדין המחוזי הראשון (1104/94) נדחה כאמור ערעורו של המערער על החלטה קודמת של וועדת הערעורים, אשר דחתה את ערעורו על החלטת ק. התגמולים שלא להכיר בו כנכה לעניין מצב הגפה הימנית התחתונה בעקבות שירות המילואים מיולי 1992. מפסק הדין של בית משפט המחוזי הראשון ומהחלטת הוועדה בערעור נכים 345/93 עלה, כי בעקבות תאונת הדרכים, פיתח המערער פראפאלגיה של הגפה הימנית התחתונה ללא הסבר אורגני. גם ב-8.7.92 תוך כדי הרמת ציוד אישי, שוב פיתח המערער פראפאלגיה של הגפה הימנית התחתונה, ללא הסבר אורגני. הועדה הרפואית לעררים של המל"ל, (בהחלטה מיום 26.11.03) לא מצאה מימצאים המתיישבים עם תמונה של פראפלגיה. כן ציינה הוועדה, כי על פי הממצאים ניתן להסביר את המצב כ"היסטריה" או "ניסיון להשגת רווח משני". בסיכום כתבה הוועדה כך: "הוועדה קובעת חד משמעית שהשיתוק שהתובע מדגים אינו קשור לשברים בפרוצזוס טרסוורסוס של חוליות הגב שנגרמו בתאונה הנדונה". גם פרופ' בראף מומחה בתחום האורולוגי קבע כי: "לפי הממצאים של הבדיקה האורודינאמית, מדובר בשלפוחית נוירוגנית, ללא התכווצות. במידה והשיתוק בגפיים התחתונות כתוצאה מהתאונה הנדונה, אז גם שלפוחית השתן הנוירוגנית, ללא יכולת התכווצות היא כתוצאה מהתאונה הנדונה. במידה והועדה מחליטה שהשיתוק של הגפים התחתונות אינו כתוצאה מהתאונה הנדונה, אז גם שלפוחית השתן הנוירונוגנית אינה קשורה לתאונה הנדונה". ד"ר אברבאנל שהיה מומחה מטעם המשיב, קבע בחוות דעתו כי מצבו הגופני של המערער אינו מתאים לבעיות אותן הוא מתאר. נראה כי בין המומחים נפלה מחלוקת מהותית בדבר קיומה או העדרה בכלל של נכות אורולוגית אצל המערער. ועדת הערעורים החליטה, כי למרות שהמערער יושב בכיסא גלגלים ומציג עצמו כמשותק בגפיו התחתונות, השיתוק שהמערער מדגים, אינו תואם את מצבו האורגני. מסקנתה זו נתבססה על מידת האמון המועטה שנתנה בדברי המערער תלונותיו ומצגיו ועל ספיקות שהעלה ד"ר אברבנאל אשר בדק ובחן את כל המסמכים מתיקו הרפואי של המערער. לכן, קבעה הוועדה שמכלל המסמכים בתיק, ובהסתמך על עדותו של ד"ר אברבאנל ניתן לקבוע כי המערער לא הרים את נטל ההוכחה, כי יש לו נכות כלשהי בתחום האורולוגי כתוצאה ועקב השירות במילואים ביום 7.7.92. בסיכום, קבעה ועדת הערעורים, כי אין קשר בין מצבו הרפואי, לבין שירות המילואים ולכאבי הגב להם טען המערער והחליטה לדחות את הערעור. מכאן, הערעור שבפנינו. 3. המערער טוען כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בגב ובתחום האורולוגי, לבין שירות המילואים. הוא טוען כי וועדת הערעורים התעלמה מן העובדה, כי בעת שירותו במילואים, הוטל עליו על ידי מפקדו, להרים משא כבד, למרות שבתיק קיים מסמך האוסר עליו לשאת משאות כבדים, דבר שהובא לידיעת המפקד. הוועדה טעתה בכך שהתעלמה מן העובדה שהוא נפגע בעת שרותו במילואים, ובכך שייחסה לו נטייה להשיג "רווח משני" מבלי שהוצגה בפניה תשתית עובדתית. היה על ועדת הערעורים לתת משקל ראוי לממצאי בדיקת הסי.טי., שנערכה לו בעמוד השדרה המותני. ממצאים אלו הצביעו על קשר בין מצבו האורטופדי לבין מצבו האורולוגי. טעתה הוועדה על כך שביססה את החלטתה על חוות דעתו של ד"ר אברבאנל אשר כתב כי בדק את המערער, במסגרת תפקידו כפוסק רפואי מטעם המל"ל. המערער טען כי יש בכך כדי לפגום באובייקטיביות של ד"ר אברבנאל. עוד טען המערער כי מאחר ומצבו הכלכלי לא אפשר צרוף חוות דעת של מומחה, הוא לא השכיל להוכיח את תביעתו. לפיכך, נתבקשנו לקבל את הערעור, לבטל את החלטת וועדת הערעורים, ולקבוע כי הפגיעה האורולוגית של המערער נגרמה תוך כדי ועקב שירותו במילואים. 4. שמענו את טענות הצדדים, ועיינו בעיקרי הטיעון ובכל החומר שבתיק, ואנו רואים עין בעין עם וועדת הערעורים. כידוע, ערעור לביהמ"ש המחוזי, על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) אמור לעסוק בנקודה משפטית בלבד (ראה סעיף 34(א) של החוק). הערעור המונח בפנינו לא זו בלבד שאינו מצטמצם לשאלה משפטית, אלא שהוא מבקש לעורר סוגיה עובדתית, אותה לא הצליח המערער להוכיח בערכאה הראשונה. כוונת הדברים כמובן, לקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של המערער לשרות, ונראה שגרסתו בענין זה עוררה ספקות במיוחד שלא נמצאו לה תימוכין על פי עדויות המומחים. לענין הנכות האורטופדית, הנושא נדון בערכאות השונות ובפסק הדין החלוט ע"א 1104/94 מיום 30.4.96 נדחתה תביעתו. גם לנכות האורולוגית לא נמצא תימוכין. במילים אחרות; אם אכן יש ממש בטענת המערער כי קיים קשר סיבתי בין השרות הצבאי למצב בריאותו (גם אם הוא הוכר כנכה על פי חוק הביטוח הלאומי הן בהקשר האורטופדי והן בהקשר האורולוגי) קשר כזה לא הוכח בהליכים שהתנהלו עד כה. למעשה ניתן לומר שהטענה בדבר קשר כזה אף הופרכה. לאור כל האמור, אין בידינו להושיע את המערער הואיל ולא הצליח להצביע על עילה להתערב בהחלטתה של ועדת הערעורים, לא בתחום העובדתי ולא בתחום המשפטי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ערעור