פגיעה בגב במילואים - בקשה חדשה להכרה בנכות

להלן פסק דין בנושא פגיעה בגב במילואים: פסק דין 1. המערער יליד 1963. בשנת 1984, במהלך שירות מילואים כנהג, העמיס חפצים על משאית וחש בגבו. המערער הוכר כנכה בשל פגיעה זו בשנת 1989 בדרגה של 10% ובשנת 1991 בדרגה של 20% בשל הגבלה בינונית של תנועות הגב המותני על רקע בקע דיסק. (כמו כן הוכר כנכה בשל חבלה בדופן בית החזה משמאל ללא הפרעה בתפקוד בדרגה של 1%). 2. בשנת 1993 פנה המערער על מנת שכאבי הרגליים מהם הוא סובל יוכרו כנובעים מנכותו המוכרת (דיון לפי תקנה 9). בקשתו זו נדחתה הן בוועדה מחוזית והן בוועדה רפואית עליונה מיום 6.1.94. 3. בפברואר 2007 הגיש המערער בקשה חדשה להכרה לפי תקנה 9 בה הוא מבקש להכיר בנכותו בצוואר וברגליים כנכות הנובעת מהנכות המוכרת. בהמשך לפניה זו הנחה יו"ר הוועדות הרפואיות את הוועדה להתכנס על מנת לבדוק אם אכן קיימת ראיה חדשה המצדיקה בדיקה מחודשת, כהוראת סעיף 35 (א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959. בהוראות לוועדה נרשם: "על הוועדה רק לבדוק את המסמכים המוצגים כראיה חדשה ולקבוע האם אכן הם מהווים ראיה חדשה. בשלב זה אין לבדוק את הנכה". במקום אחר באותו טופס נרשם כי הנושא הינו "תקנה 9 רגליים". 4. הוועדה שהתכנסה ביום 11.6.07 לדון במסמך, בדקה מסמכי EMG מינואר 2007, מאוגוסט 2007 ו-MRI צווארי מספטמבר 2006 וקבעה, כי הוועדה מתרשמת שהוצגו בדיקות העשויות ללמד במישרין או בעקיפין על קשר בין הפגימה בגב תחתון להחמרה ברגליים. בעקבות זאת התכנסה ביום 11.7.07 ועדה מחוזית בהרכב אחר לדיון לפי תקנה 9. 5. ועדה זו שמעה את תלונות המערער לגבי כאבים ונימול ברגליו. הוועדה בדקה את המערער, עיינה בבדיקת CT משנת 2005, בדו"ח ארטרוסקופיה של ברך שמאל משנת 2005, בבדיקת EMG משנת 2007 וכך נרשם שם: "הנבדק סובל מכאבים וצליעה ברגל שמאל. החולה עבר ארטרוסקופיה בשל קרע בברך שמאל שאינה מוכרת. בנוסף סובל החולה מלחץ על חוט השדרה הצווארי מדיסקים. לדעת הוועדה התלונות של החולה ברגליים קשורות לשתי מחלות אלה ואינן קשורות לפגיעה שורשית לומברית. יתר על כן גם פגיעה שורשית המעבדתית (EMG) נובעת ממחלה דגרנטיבית ראשונית ולא מהנכות המוכרת". נקבע, כי אין קשר בין בעית הרגליים לבין הנכות המוכרת. 6. המערער ערער לוועדה רפואית עליונה שהתכנסה לדון בענינו ביום 8.11.07. הוועדה שמעה את תלונות המערער, עיינה בתוצאות CT מותני משנת 2005 וכן בדיקת EMG מינואר 2007. הוועדה מציינת, כי המערער עבר מניסקטומיה חלקית מדיאלית. המערער נבדק על ידי הוועדה. הוועדה לא מצאה סימני גירוי שורשי או פגיעה נוירווסקולרית אחרת ברגליים. הוועדה מצאה, כי הכאבים בברך שמאל לא באים לידי ביטוי בבדיקה הקלינית וכן, כי אין כל מגבלה מכנית או דיסקוגנית בגפיים התחתונות. הוועדה קבעה, כי התלונות לגבי ברך שמאל הינן על רקע פגיעה מנסיקלית שלא קשורה למחלתו בגב. 7. על החלטה זו הגיש המערער את ערעורו אשר ניתן לחלץ ממנו את הטענות העיקריות הבאות: א. היה שינוי בהרכב הוועדה מיום 11.6.07 ליום 11.7.07. ב. הוועדה לא התייחסה לתיעוד ולממצאים רפואיים. ג. הוועדה לא נימקה החלטתה. 8. לגבי שינוי בהרכב הוועדה - כבר הובהר לעיל, כי כינוס הוועדה של חודש יוני 2007 היה אך ורק לצורך בדיקת תנאי הסף לבקשה לדיון חוזר לפי תקנה 9 והוא - קיומה של ראיה חדשה. זהו תחום המנדט המפורש שנכתב לוועדה והיא הוגבלה לכך שאיננה רשאית לבדוק את המערער. הוועדה התכנסה. משמצאה זו כי קיימת לכאורה ראיה חדשה, סיימה בכך את תפקידה. לפיכך, משסיימה הוועדה של יוני את תפקידה במסקנה אליה הגיעה, אין כל משמעות לשינוי הרכב הוועדה שאמורה היתה לדון לגופו בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת לנכות המוכרת. 9. לגבי אי התייחסות לתיעוד וממצאים רפואיים - ראשית יאמר, כי לערעור בפני צורפה חוות דעת חדשה של ד"ר גאזי מיום 23.1.08. חוות דעת זו לא הוצגה מטבע הדברים בפני הוועדה הרפואית העליונה. בנוסף, טוען המערער לתוצאות בדיקת MRI מדצמבר 2007 וגם ממצאים אלה לא הוצגו מטבע הדברים בפני הוועדה הרפואית העליונה אשר מועד התכנסותה היה 8.11.07. הערעור לבית משפט זה הינו בשאלה משפטית בלבד. איננו חכמי רפואה, ואין כל מקום להגיש לראשונה לבית המשפט מסמכים רפואיים שמומחי הרפואה אמורים להסיק מהם מסקנות כלשהן לטענת המערער. מפרוטוקול הוועדה הרפואית העליונה עולה, כי התייחסה לממצא של בדיקת CT מותני מיום 3.7.05, לממצא של בדיקת EMG מיום 29.1.07, לדו"ח ארטרוסקופיה של ברך שמאל. כמו כן סמכה הוועדה על ממצאי בדיקתה. וראו לענין זה מתוך רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון - "השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט". 10. באשר לטענה כי הוועדה לא נמקה החלטתה - הוועדה ציינה בהחלטתה, כי לפי בדיקתה אין כל סימני גירוי שורשי או פגיעה נוירווסקולרית אחרת ברגליים (עמ' 1 לפרוטוקול). עוד צויין (עמ' 2 לפרוטוקול), כי הכאבים בברך שמאל לא באים לידי ביטוי בבדיקה קלינית, אין כל מגבלה מכנית או דיסקוגנית בגפיים תחתונות ואין כל עדות לפגיעה וסקולרית. הוועדה מצאה, כי תלונות המערער לגבי ברך שמאל הן על רקע פגיעה מנסיקלית שאיננה קשורה למחלתו בגב. לפיכך, דחתה הוועדה טענה לקשר סיבתי בין טענות המערער לגבי הרגליים לבין הגב. יש בכך משום נימוק מפורט ומבואר שניתן להסתפק בו לצורך הבנת הלך רוחה של הוועדה. 11. קביעה של קשר סיבתי לפי תקנה 9 הינה קביעה רפואית, שנתונה כולה לשיקול דעת הוועדות הרפואיות. קביעה זו חוזרת כחוט השני בפסיקת בית המשפט העליון - וראו לענין זה ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן, פ"ד מה(5)374: "קיומו של הקשר הבלתי אמצעי בין שתי הפגימות הוא שאלה רפואית מובהקת...על הקשר בין הפגימה המסוימת החדשה לבין הפגימה המוכרת מן הבחינה הרפואית תחליט הוועדה הרפואית". 12. משלא עולה, כי נפל פגם משפטי כלשהו בדרך עבודת הוועדה, אין לי אלא לדחות את הערעור. 13. יצויין, כי בפני המערער פתוחה הדרך לבקש דיון בקיומו של קשר סיבתי, אם יש בידיו מסמכים העולים לכדי ראיות חדשות, המצדיקות דיון מחודש בענינו, ובמיוחד אם יש לו טענה תקפה לגבי קשר סיבתי בין פגיעת הצוואר והגב, והכל בכפוף לדין. נכותעמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבצבאמילואים