להלן פסק דין בנושא פגיעה בעין בצבא: פסק דין כללי: 1. העורר נפגע בשנת 63' מרסיס סלע בזמן תרגיל ירי ואיבד את הראיה בעין שמאל. הוא טופל תקופה ארוכה בי"ח רמב"ם ובבית הבראה צבאי. כתוצאה מכך הגיש התובע תביעה להכרת זכות על פי חוק הנכים - תגמולים ושיקום. קצין התגמולים הכיר בפגיעה כפגימה ומצא כי נכותו של העורר היא 30%. 2. העורר גוייס לצה"ל לחטיבת גבעתי בשנת 61' לאחר מכן הועבר לשרות בגולני כלוחם ורובאי, בתצהיר עדותו הראשית הוא אומר כי למיטב זכרונו הוא גוייס עם ראיה תקינה, לא היו לו בעיות ראיה בטירונות ואף לא טופל בעיניו לפני הגיוס. גם בגיוס, כך טוען העורר לא נמצא פגם בעיניו. בעת דיון במאי 2005 בביהמ"ש המחוזי בחיפה הבין העורר כי נכותו היא 30%, מהן 10% על סמך מצב ראיה פגום קודם ולכן נכותו נקבעה כ-20%. ראה תצהיר עדותו הראשית. 3. העורר טוען כי לא היה זה צודק להפחית 10% בגין הפגימה בעיניו בשל מצב קודם. כמו כן טוען העורר כי ההורדה מ-30% ל-20% נעשתה על ידי קצין התגמולים או מטעמו שלא כדין מאחורי גבו של העורר, על כן יש לבטל את אותה החלטה ולקבוע כי דרגת נכותו היא 31% החל מהמועד בו הוכר כנכה צה"ל. כמו כן טוען ב"כ העורר ראה עמ' 1 מיום 27.9. "בשנת 63' היתה החלטה של 3 רופאים שחתמו עליה. היא נמצאת בפני הוועדה. הם שינו על ההחלטה הנוכחית. היתה החלטה מקורית מיום 7.11.63. הם ייחסו 10% למצב קודם ו-20% לאירוע עצמו. זה נעשה על סמך פנייה שחתום עליה ד"ר חתלין. אני מצרף את המכתב (סומן באות "א"), על סמך המכתב שנשלח ביום 24.11.63, ככל הנראה לאור פנייה של מאן דאו במשרד הביטחון, פונה ד"ר לין, לד"ר נוח שהוא מרכז וועדה רפואית, מפנה את תשומת ליבו לאיזה מכתב. בדיון החדש לא מצויין חומר רפואי אמיתי, אליו מתייחס ד"ר לין, כל מה שנעשה זה ל"קשקש" בעט על קביעה קודמת ולייחס 1/3 מהנכות לנתון עלום על סמך מכתב תמוה. הפרוסס שצריך להיות כאן הוא מראית פני הצדק שנפגמה קשות, צריך לתת לעורר את זכויותיו משנת 63'. לא פועלים על סמך מכתב של רופא מבלי שהעורר זומן לשינוי. או מבלי שיש פנייה לוועדת ערעורים. " עד כאן הציטוט מדברי ב"כ העורר. טרונייתו העיקרית של העורר היא כי עם שיחרורו הגיש העורר תביעה להכרת זכות נכות אולם ביום 27.9.63 כותב ד"ר לין לד"ר נח מרכז הוועדות הרפואיות חיפה, מכתב שאין חולק כי נכתב, סומן כמסמך 1 להשלמה לסיכומי המערער, תגובתו לתגובת המשיב והרי לשונו של המכתב: "לכבוד 27/9/63 מרכז הוועדות הרפואיות מס' 35486 חיפה ח.נ.ח. אודה לך מאד אם תואיל להפנות את תשומת לבם של חברי הוועדה לממצאים בעיניים אצל הנ"ל כפי שהם רשומים בגליון הגיוס. ראיה וטרכומה שהתרפאה. בב"ח ובאיחולים... ב"כ העורר טוען כי במכתב הנ"ל מפנה ד"ר לין, מרכז הוועדות הרפואיות את ד"ר נח לממצאים בגליון הגיוס של התובע המצורף לתיק הוועדה ומפנה אותו לעניין הטרכומה שהתרפאה ובחודש אוקטובר 63' בודק ד"ר סוניס את העורר וב-7.11.63 מתכנסת הוועדה הרפואית שדנה בתביעות של העורר לאור בדיקתו של ד"ר סוניס שגם הוא חבר בוועדה, מחליטה הוועדה לקבוע לעורר 30% נכות. על הפרוטוקול חתומים ארבעה רופאים, ד"ר לפמן, ד"ר פ. נח, ד"ר סוניס וד"ר ליפשיץ. ראה נספח 2 להשלמת ב"כ עורר ותגובתו לסיכומי המשיב. החלטת הוועדה הרפואית הנ"ל קובעת לעורר 30% נכות מיום השיחרור אולם לאחר מכן מופיעה מחיקה על 30% ובמקומם נרשם 20% עם חתימת חברי הוועדה. ראה גם מסמך א' (3) שצורף לתשובתו של ב"כ העורר לסיכומי המשיב. ביום 24.11.63 כותב ד"ר לין את המכתב שהוזכר קודם לכן ואשר סומן א' וכן 3 ומחזיר את תיק הוועדה לדיון מחדש בענין נכותו של העורר והוא מפנה אותו לכך כי בגליון הגיוס נקבע כי ראייתו של העורר בעין שמאל היתה 6/18 וכי יש להביא זאת בחשבון. ואז בעצם תוקן הפרוטוקול של הוועדה ונקבעו לעורר 20%. על פי מסמך 2, הוועדה החליטה את אשר החליטה ב-7.11.63. התיקון נעשה כפי הנראה לאחר מכן. ב"כ העורר טוען כי ד"ר לין לא יכול היה להתערב כלל וכלל בממצאי הוועדה הרפואית ופעל שלא כדין כשפנה אל הועדה הרפואית והצביע בפניה על המצב הקודם בעיניו של העורר, דבר שהביא לשינוי החלטה מ-30% ל-20%. ב"כ המשיב טוען כי דין הערר להדחות מחמת איחור בהגשתו, שכן הערר הוגש בחלוף למעלה מ-40 שנה מהמועד שבו ניתנה החלטתו של המשיב ב-1964 והערר הוגש רק בשנת 2005. קצין התגמולים טוען כי על פי סעיף 33א' לחוק הנכים המועד להגשת ערעור הינו 30 יום מהמועד שבו הגיעה אל העורר ההחלטה, לא ניתן להאריך מועדים אלה מעבר ל-60 ימים, ראה דבריו של השופט כהן בע"א 337/78 וכן הדברים שנאמרו בעא 129/85 לפיהם נקבע גם על ידי כב' השופטת בן פורת בהסתמך על פסיקה קודמת כדלקמן: "נוסח הסעיף הוא ברור ואינו מעורר כל ספקות. נאמר "להאריך את מועד הערעור לתקופה נוספת שלא תעלה על ..." היינו, ניתן להאריך כך שסך הכל יהיה במקרה שבפנינו 60 יום. בכגון דא כלל הוא שיש לשמור על יציבות ההלכה ומכאן שאין מקום לערער אחר ההלכה הקיימת". עוד ר' ע"נ 188/99 (חי) יצחק אזולאי נ' קצין התגמולים (לא פורסם) וע"נ 274/98 גופמן ולדיסלב נ' קצין התגמולים (לא פורסם) וע"נ 1175/04 (ת"א) לאון אתי נ' קה"ת דינים שלום כרך מא 679 . לכן טוען קצין התגמולים כי יש לדחות את הערר וכי אין לקבל את טענתו של העורר שכאילו נודע לו על ההחלטה של וועדת הערר שקבעה לו 20% נכות רק בשנת 2005 שכן כבר בשנת 64 הוא ערער על אותה ההחלטה וזאת בפני וועדה רפואית עליונה, ראה נספח ג' לתשובתו של המשיב לערר. יתרה מכך, טוען ב"כ המדינה שהוועדה הרפואית העליונה אשר דנה בערר החליטה ביום 20.1.64 לדחות את הערר תוך התייחסותה במפורש למצבו הרפואי של העורר לפני הגיוס ואף ציינה בסיכום החלטה כי לעורר 30% כאשר מתוכם ישנם 20%. הוועדה עוד החליטה כי כושר הראיה בעין השמאלית עוד לפני השרות היה 6/18 ולכן הוועדה התייחסה במפורש לבדיקת הראיה שעבר העורר עוד לפני השרות, ראה נספח ד' לתשובת המשיב. כמו כן בפרוטוקול הוועדה הרפואית העליונה נאמר שהעורר טוען שלא סבל בעין לפני גיוסו ושרת ביחידה קרבית וכי לא נודע לו על הגבלה גופנית. טענה זאת נדחתה על ידי הוועדה הרפואית העליונה ועל החלטת הוועדה הרפואית העליונה לא הוגש ערר. כמו כן העורר ביקש לטעון כי חלה החמרה במצבו מספר פעמים ובכל אותן וועדות שבדקו אותו ציינו את חלוקת הנכות כפי שנקבע על ידי הוועדה הרפואית העליונה. מסקנה: 4. לא יכולה להיות מחלוקת כי לעורר היה עבר רפואי לגבי העין השמאלית עוד לפני הגיוס. קצין התגמולים רשאי לשנות החלטה בכל בקשה אם הוכח כי זו הוצגה על ידי מעשה או מחדל שמהווים עבירה פלילית, או שנתגלה על סמך ראיות חדשות כי ההחלטה בטעות יסודה. סבורים אנו כי התוצאה אליה הגיע קצין התגמולים היא תוצאה נכונה בסופו של דבר, גם אם צריך היה לזמן את העורר עוד בשנת 63' לבדיקה חוזרת בפני הוועדה. לעורר ניתנו מספר רב של הזדמנויות לעורר את הענין אולם 40 שנה הוא המתין ולא עשה זאת. לאור חלוף הזמן והאיחור בהגשת הערעור, נאלצים אנו לדחות את הערעור. אין צו בדבר הוצאות. עינייםצבאשירות צבאי