להלן פסק דין בנושא הסכם שכירות להצבת מתקן סלולרי: פסק דין 1. בתאריך 25.2.02, נחתם בין הצדדים הסכם על פיו שכרה הנתבעת מהתובעת נכס לצורך העמדת מתקני תקשורת סלולאריים. החלק המושכר היה שימוש בגג וכן חדר אשר היה בקצה המגרש והועמד לשימושה הבלעדי של הנתבעת. ההסכם נחתם לתקופה של 24 חודש תמורת הסך של 1,200$ כאשר את המע"מ על דמי השכירות התחייבה הנתבעת לשלם בדרך של חשבונית עצמית. התשלום היה אמור להיעשות בכל רבעון מראש. אין מחלוקת כי על חשבון דמי השכירות שלמה הנתבעת סך של 5,177 ₪ ביום 9.7.02. 2. אין מחלוקת כי הנתבעת פינתה את הנכס בחודש ספטמבר 2002, הגם שעד התובעת טען שהחדר נשאר פתוח ולא הוחזר לו המפתח ולכן מבחינתו לא הוחזרה לו החזקה. אין מחלוקת כי התובעת איפשרה לרב אביטוב לנהל ישיבה בנכס במקום כולל אברכים אשר התובעת ניהלה קודם לכן וזאת בהתאם להסכם נספח ג' לתצהיר הנתבעת. פינוי הנכס נעשה לאחר משלוח הודעה על בטול הסכם השכירות, נספח ד', לתצהיר הנתבעת הנושא את התאריך 23.6.02, מכתב אותו אישר עד התובעת כי קיבל בסתיו 2003, ולא בסמוך למועד הרשום על גבי המכתב, כאשר הנתבעת טוענת כי המכתב נשלח במועד פעמיים וחזר "לא נדרש". 3. מתברר כי בסמוך לאחר חתימת הסכם השכירות ארעה שריפה וחבלה במתקניה של הנתבעת, לאחר שכבר נערכה בחדר לרבות בניית קיר פנימי ודלת וזאת כנראה בשל התנגדותם של השכנים לרבות ישיבה סמוכה להצבת אנטנה סלולארית בסמוך למקום מגוריהם. הנתבעת ביקשה להעביר את הכבל מהמתקן שבחדר לאנטנה שבגג במקום בחלק החיצוני כפי שהיה, בתוך המבנה עצמו, כדי למנוע אפשרות של חבלה, אולם הדבר לא הסתייע בשל התנגדותו של הרב אביטוב, אשר באותה עת כבר ניהל ישיבה במבנה עצמו. הנתבעת טוענת כי אין עליה חובת תשלום שכן התובעת לא פעלה בתום לב לא גילתה לה את עובדת השכרת הנכס לרב אביטוב, ובפועל נבצר ממנה לעשות שימוש בנכס ועל כן בדין שלחה את הודעת הבטול ביום 23.6.02, תוך המועד שניתן לה בהסכם. יחד עם זאת יצוין כי בסעיף 25 להסכם עליו מתבססת הנתבעת נקבע כי הנתבעת תשלם לתובעת דמי שכירות עד למועד פינוי הנכס. הנתבעת טוענת כי פינתה את הנכס בתחילת חודש ספטמבר 2002. התובעת טענה כי הגנה על זכויותיה של הנתבעת בהסכם שחתמה עם הרב אביטוב, ומכל מקום לא התחייבה לאפשר העברת כבלים בתוך המבנה והציעה לנתבעת להעביר את הכבלים בחלק החיצוני הנגדי על מנת שלא ייפגעו פעם נוספת. כמו כן טוענת התובעת כי הנתבעת הייתה מודעת עוד טרם חתימת ההסכם להתנגדות השכנים להצבת האנטנה וכי כבר בעבר נפגעה מחבלות ונזקים באנטנות במקומות שונים בארץ. 4. במהלך עדותו של עד התביעה יוסף בן דוד המלצתי בפני הצדדים להסכים לפסיקה על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט כאשר הסכום המירבי אותו תוכל התובעת לקבל יהיה דמי שכירות עבור 12 חודשים, בנוסף למה ששולם בפועל. הצדדים ובאי כוחם הסכימו לפסיקה בדרך האמורה, ויש לברכם על כך שכן נסיבות המחלוקת מצדיקות פסיקה על דרך של פשרה. יצוין, כי בשלבים המקדמיים הסכימה התובעת לפסיקה בדרך של פשרה אך לא הסכימה להגביל את סכום הפשרה כפי שביקש ב"כ הנתבעת. בפועל הוגשו תצהירי עדות ראשית אך לא התקיימו חקירות נגדיות ואף לא הושלמה חקירתו של העד בן דוד. יחד עם זאת צורפו לתצהירים נספחים שונים וכן סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה. 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואף הבאתי בחשבון את עקרון הפשרה אשר בבסיס ההסכמה הדיונית, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת דמי שכירות עבור 7 חודשים. דמי השכירות יחושבו בשקלים חדשים על פי השער היציג של הדולר האמריקאי כפי שהיה במועד הגשת התביעה 28.9.04, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,000 ₪ השתתפות בהוצאות המשפט. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת על חשבון שכ"ט עו"ד סך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. ההוצאות ושכ"ט יהיו צמודים למדד וישאו ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. מאחר ולא הסתיים שלב ההוכחות, תחזיר הגזברות לב"כ התובעת את המחצית השנייה של האגרה אשר שולמה על ידו בסך של 1,958.84 ₪. חוזה שכירותחוזהאנטנות סלולריותאנטנותשכירות