מימוש שטר חוב שכירות דירה

להלן פסק דין בנושא מימוש שטר חוב שכירות דירה: פסק דין התובע 1 ביחד עם שותף שכרו דירה מהנתבעים (להלן:"המושכר"). תום תקופת השכירות נקבעה ליום 31.7.01 בסמוך לתום תקופת השכירות ביקש התובע להחליף שותף ולהמשיך להתגורר בדירה. בתחילה הסכים לכך הנתבע 1 . ביום 31.7.01, משלא נחתם הסכם חדש ולא הובא שותף חדש, הודיע הנתבע 1 כי איננו נותן עוד את הסכמתו להארכת תקופת השכירות ודרש פינוי המושכר. הנתבע, באמצאות ב"כ, הסכים כי התובע ימשיך לגור במושכר חודש נוסף, ישלם מחצית מדמי השכירות ובתנאי שיתחייב כי בתום אותו חודש, יעזוב את המושכר. התובע 1 טען כי הנתבע איננו רשאי לחזור בו מהסכמתו. מכיוון שכך, סירב לפנות את המושכר אלא אם כן תישמר לו הזכות לתבוע את הנתבעים בגין נזקיו. משלא הושגה הסכמה בקשר לכך, המשיך התובע להתגורר במושכר ולא פינה אותו. בחודש דצמבר 2001 , הודיע כי יפנה את המושכר בינואר 2002 וכך אכן עשה. בין לבין שילם התובע רק כמחצית מדמי השכירות אשר עמדו על 750 $ לחודש. התובע מס. 2 הינו אביו של התובע 1. האב חתם על שטר חוב שניתן לנתבעים , כערב להבטחת חיובי בנו השוכר. הנתבעים הגישו לביצוע את השטר בסכום של 82,000 ₪ בצירוף הוצאות. ובסה"כ 100,000 ₪. באמצעות הליכי הוצאה לפועל נגבו מהתובעים 54,000 ₪ ויתר סכום החוב עוקל. התובעים הגישו התנגדות לביצוע השטר. ההתנגדות, כמו גם הבקשה להארכת המועד, ואף גם הערעור על ההחלטה הדוחה את ההתנגדות, סולקו, בין במחיקה ובין בדחייה. התובעים הגישו תביעתם זו להשבת הסכומים ששילמו בסך 50,000 ₪ ולשיפוי בגין נזקיהם. הצדדים השמיעו ראיותיהם ונתנו הסכמתם לפסיקת בית המשפט על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, על דרך הפשרה. בפסק הדין אשר ניתן על ידי ב 11.1.05 הגדרתי כי המחלוקת המשפטית הינה : האם חזרתו של הנתבע מההסכמה שנתן בעל פה לתובע, מקנה לאחרון את הזכות להשבת הכספים ששילם בתיק ההוצאה לפועל , בעקבות דחיית ההתנגדות. קבעתי כי הסכומים ששילמו התובעים במסגרת תיק ההוצאה לפועל בדין יסודם ודין תביעתם להידחות. יחד עם זאת קיבלתי את הטענה כי הואיל והתובעים משכו את ערעורם בבית המשפט המחוזי מתוך הסתמכות על כך כי תביעה זו שלפני תשיב להם את הסכומים ששולמו, ותמנע מימוש הכספים המעוקלים, יש לערוך חשבון כללי לגבי הכספים להם זכאים הנתבעים, ולהעמיד החוב בתיק ההוצאה לפועל על סכום זה. על פסק דין זה הוגש ערעור, והוא בוטל. הצעת כב' בית המשפט המחוזי אשר קיבלה תוקף של פסק דין ואשר על פיה עלי לפסוק בשנית הינה כי "מאחר שמסתבר שבמסגרת פסק הדין שניתן לפי סעיף 79א' שבו המערערים היו תובעים, נקבעו גם סכומים שהמשיבים בתיק זכאים להם מכוח תיק אחר, יבוטל פסק הדין, הצדדים יחזרו לבית המשפט קמא, לצורך קיום דיון לגופו של עניין, מהשלב אליו הגיע התיק וללא שיתאפשר לצדדים להגיש עדויות או ראיות נוספות. כל צד ישמור לעצמו כל טענה מטענותיו וכל זכות מזכויותיו". בישיבת 22.3.06 חזרו הצדדים על ההסכמה כי יינתן פסק הדין על פי כתבי הטענות, הראיות והסיכומים המצויים בתיק בית המשפט ולהלן פסיקתי: אין עוררין כי התובעים שילמו בתיק ההוצאה לפועל סכומים, בהתאם לשטר החוב שהוגש לביצוע. מכלל הראיות שנשמעו לא הוכיח התובע כי נכרת בין הצדדים הסכם שמכוחו זכאי היה להתגורר במושכר ככל שליבו חפץ, ולפנותה בעת הנוחה לו. מכיוון שכך, רשאים היו הנתבעים להגיש את שטר החוב לביצוע כנגד התובע וערבו, ולגבות את הכספים על פיו. משאמרתי דברים אלו, ניתן להגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה. ואולם, הואיל וקיימת אפשרות בדין כי חייב, שהתנגדותו תידחה בהוצאה לפועל, בשל הנימוקים הרלוונטים לעילה השטרית, ישלם שם, ויחזור אל הנפרע או אל צד ג' בעילה אחרת, ערכתי את חשבון הנתבעים. לטעמי, השאלה שיש לשאלה הינה מהו הסכום הנכון שעל התובעים לשלם לנתבעים ובלשון אחר, מהו "שכר הלימוד" שעל התובע לשלם על הבנתו השגויה את החוק ועשיית הדין העצמי. לגבי דידי,כל סכום ששולם מעבר לכך, יש להשיבו. לאחר ששקלתי ושבתי ושקלתי את שיעור הסכומים המגיעים לנתבעים, הנני מעמידה אותום על סכום של 65,000 ₪. לפיכך, אם שילמו התובעים לנתבעים סכום הנופל מהסכום שפסקתי, יהיה תשלום זה על חשבון החוב הפסוק. בגין כל סכום ששולם מעבר לכך, יהיו זכאים התובעים להשבת סכום ההפרש. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הנני תקווה כי בכך יבוא הקץ למחלוקת עגומה זו. שטר חובמקרקעיןשכירותחובשטר