סעיף 8 לפקודת הקרקעות רכישה לצרכי ציבור

להלן פסק דין בנושא סעיף 8 לפקודת הקרקעות רכישה לצרכי ציבור: פסק-דין רקע - ההליכים 1. ביום 13.11.02 הגישו המבקשות תובענה בה עתרו כי בית-המשפט יורה למשיבות למסור "את מלוא החזקה ו/או השימוש במקרקעין המצויים בחזקתן ובבעלותן הידועים כגוש 7244, חלק מחלקה 1 בשטח של כ- 4,232 מ"ר" (להלן - המקרקעין) ובהתאם להוראות סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 (להלן - הפקודה). בבקשה נטען כי המשיבות 1 ו-2 הינן החוכרות של המקרקעין והמחזיקות בהם וכי צירופה של המשיבה 3 הינו פורמלי בלבד הואיל והגם שזו רשומה כבעלים של גוש 7244 חלקה 1 הרי המקרקעין הוחכרו לתקופה של 999 שנים ולפיכך הבעלות במקרקעין בהתייחס למשיבה 3 הינה ערטילאית בלבד. כך גם ביחס לצירופה של המשיבה 4 הינו למען הזהירות שכן לטובתה רשומה הערת אזהרה על זכויותיה של המשיבה 1. 2. אין חולק כי הפקעת המקרקעין נעשתה בהתאם לתוכנית דרך מס' תא/ד/2716 אשר הודעה בדבר הפקדתה פורסמה בי"פ 4958 מיום 8.2.01 התשס"א בעמ' 1537 וכן צורפו פרסומים בעיתונות. הודעה בדבר אישור התוכנית פורסמה בי"פ 5006 מיום 24.7.01 תשס"א בעמ' 3444 (להלן - תוכנית תל-אביב). בין השאר כוללת התוכנית הקמת מחלף, כולל בניית גשר עילי - רמפה - להזרמת התחבורה בכביש חיפה-תל-אביב בצומת הקאנטרי-קלאב מצפון למזרח, דהיינו מכביש 20 לכביש 5. המקרקעין המיועדים להפקעה מצויים בצידו המזרחי של מתחם הקאנטרי-קלאב והגובל בדרך נמיר. המקרקעין הינם חלק משטח ה"קאנטרי-קלאב" וכששטח החלקה כולה הינו 114,884 מ"ר (להלן - הקאנטרי). 3. ביום 6.3.02 החליטה המבקשת 2 על הפקעת המקרקעין - המיועדים לדרך כאמור וכשהודעה בהתאם לסעיפים 5 ו-7 לפקודה פורסמה בי"פ 5073 מיום 8.5.02 תשס"ב בעמ' 2266. בהודעה צויין כי "העיריה מתכוונת לקנות מיד חזקה בקרקע האמורה, מפני שהיא דרושה באופן דחוף לצרכי ציבור שלמענם היא עומדת לרכשה, והועדה מורה בזה שכל אדם המחזיק בקרקע האמורה ימסור מיד את החזקה בה". 4. המבקשות טוענות כי המשיבות לא הגישו התנגדות לתוכנית תל-אביב וכן לא טענו מאומה בכל הקשור להפקעה ואף לא דרשו פיצויים תוך תקופת ה-60 יום מעת הפרסום. 5. המשיבות 1 ו-2 מסרבות למסור למבקשות את החזקה ועל כן הוגשה התובענה. 6. המשיבות 1, 2 ו-4 (להלן - המשיבות) טענו בתגובתן כי תוכנית תל-אביב "היא תוכנית בלתי ישימה, וכל עוד כך הוא מצב הדברים, הרי שאין מקום למסירת החזקה על ידי המשיבות 1 ו-2". המשיבות אינן חולקות על הפקדת תוכנית תל-אביב ואישורה וכן כל הקשור להודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה וכשהן אף מציינות כי אכן ביום 27.6.02 התקבל אצל המשיבה 1 מכתב דרישת העיריה מ-16.6.02 בדבר הכוונה להפקיע חלק מחלקה 1 בגוש 7224 "לצורך רמפת הקנטרי קלאב גלילות". יחד עם זאת טוענות המשיבות כי תוכנית תל-אביב בלתי ישימה הואיל שהמיקום בו מתוכננת להיבנות הרמפה נמצא אמנם בחלקו בתחום המרחב התכנוני של תל-אביב יפו וכי אכן תוכנית תל-אביב "מקנה עיגון סטוטורי לתוכנית להקמת הרמפה". אולם, המיקום כולל גם שטח הנמצא במרחב התכנוני של רמת-השרון. לטענת המשיבות התוכנית החלה במרחב התכנוני של רמת-השרון תוכנית המיתאר רש/593, שינוי לתוכנית מיתאר רש/210א' (להלן - תוכנית רמת-השרון), אמנם מתייחסת לפתרון תחבורתי כגון הרמפה המופיעה בתוכנית תל-אביב "אולם ישנה אי התאמה בין שתי התכניות דהיינו, תוכנית 593 הקיימת, איננה מתאימה לתוכנית 2716, ותוכנית אחרת מאושרת ותקפה, במרחב התיכנון של רמת שרון - אין". עוד נטען על-ידי המשיבות כי בפגישה שנערכה בין הצדדים התברר כי ישנה אי התאמה לגבי גודלם של המקרקעין המופקעים. המשיבות טוענות כי מעת שלא ניתן לבצע את הרמפה הרי אין צורך "דחוף" בהפקעת המקרקעין וכי מסירת החזקה בשלב שכזה תגרום לפגיעה קשה שאינה מידתית בזכות הקניין של המשיבות תוך גרימת נזק כלכלי כבד. גם מאזן הנוחיות נוטה לטובת המשיבות הואיל ומסירת החזקה תגרום בהכרח נזק כספי כבד למשיבות הואיל ותאלצנה להפסיק את פעילות הקאנטרי בעוד שלמבקשות לא יגרם כל נזק, אם מסירת החזקה תעוכב עד שיסתיימו הליכי התיכנון. 7. המשיבות אף טענו להפרת הסכמה בינן לבין המבקשות. עניינה של הסכמה זאת, תוכנית המתאר 2566 [מתחם קאנטרי תל-אביב - שינוי מס' 1 לשנת 1993 של תוכנית מס' 842 שינוי מס' 1 לשנת 1993 של תוכנית מס' 842 א' - תוכנית איחוד וחלוקה מחדש שלא בהסכמת הבעלים], אשר המשיבות טוענות כי היו מעורבות בהליכי תכנונה (להלן - תוכנית אזורים). לטענת המשיבות תוכנית אזורים ותוכנית תל-אביב היו אמורות להשתלב זאת בזאת אולם, המבקשות הפרו הסכמה זאת. 8. במסגרת בש"א 23680/02, עתרו המשיבות כי בית-המשפט יורה על מחיקת המרצת-הפתיחה ויורה להעביר את התובענה לסדר דין רגיל ולחילופין, להורות על זימון עדים. כב' השופטת צ. ברון דחתה עתירה זו ובעקבות כך הגישו המשיבות בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון. חרף הגשת בקשה זו, הוחלט כי הדיון יימשך לגופם של דברים. לאחר שנשמעו מקצת מהמעורבים, קיבלו הצדדים את הצעת בית-המשפט לפיה יהיה רשאי כל צד לזמן עדים נוספים מטעמו, מעבר למצהירים וכשבעקבות כך, תימחק בקשת רשות הערעור. כבר בפתיחת הדברים יש לציין כי הגם שבתגובה לתובענה נטענו טענות אלו או אחרות כמפורט לעיל, הרי בסופו של יום, ציין בא-כוח המשיבות כי הנושא העומד לדיון "זה עניין של שתי התוכניות והחיבור ביניהם" (28), וכן בהמשך ציין ד"ר וינברג עו"ד מפורשות כי יש נושא אחד העומד להכרעה "האם היום על פי חוק התיכנון והבנייה כשיש לנו שתי תוכניות כמו שהיום, אם הם מסוגלים לבצע או לא מסוגלים, אם הם מסוגלים אדוני יחליט שהם מסוגלים - נגמר התיק הזה, אם אדוני יחליט שעל פי דין הם לא מסוגלים - לדעתי התיק הזה שריר וקיים כי אז הולכים לשאלה השניה שאדוני הציג בפעם הקודמת אני בא וטוען שאסור להם אז לגעת בקרקע הקיום מפני שזה נזק ללא תועלת, זהו". השאלה השניה עניינה ההיבט המשפטי, דהיינו, עד כמה יידרש בית-המשפט במסגרת דיון בבקשה לפי סעיף 8 לפקודה, לשאלה שציין בא-כוח המשיבות. 9. במסגרת הדיון הרחיבו המשיבות את היריעה תוך שבא-כוח המבקשות מביע התנגדות לכל שינוי חזית. בנסיבות אלו עלינו להידרש אפוא - בראש וראשונה - לאשר נטען על-ידי הצדדים בכתבי-הטענות. 10. בנוסף למפורט לעיל, מהראוי לפרט בקצרה, מהנטען על-ידי המבקשות, כדלקמן: (א) כי חברת נתיבי איילון בע"מ, אשר הינה חברה העוסקת בתשתיות תחבורה בבעלות מדינת ישראל - משרד התחבורה והמבקשת 1, היא החברה אשר אחראית לבניית הפרוייקט (להלן - נתיבי איילון). (ב) המבקשות צירפו לתובענה העתק מתשׂריט לתוכנית תל-אביב כנספח ד', העתק ממפת הפקעות לפי התוכנית כנספח ה' והעתק מתקנון התוכנית כנספח ו'. (ג) המבקשות טוענות כי המקרקעין נכללים אף במסגרת תוכנית אזורים, אשר היזמים של אותה תוכנית הינה המבקשת 2 וכן המשיבות 1 ו-2, וכשבמסגרת הכנת תוכנית זו נתנו המשיבות 1 ו-2 את דעתן לתוכנית תל-אביב על-מנת שההפקעה בשתי התוכניות תהא זהה. בתוכנית אזורים נקבע כי המקרקעין יופקעו ללא תמורה וכשבאזור המקרקעין תיכננו המשיבות בנייני משרדים בני שֶׁבע קומות וחנייה ציבורית, בהתאם להעתק התשׂריט והתקנון שצורפו לתובענה. כך גם תוכנית אזורים כוללת את הפקעת המקרקעין ובניית הרמפה. (ד) המבקשות טוענות כי סירובן של המשיבות 1 ו-2 למסור את החזקה במקרקעין נובע משיקולים זרים הקשורים, בין היתר, לעתירה-מינהלית שהוגשה לביטול הפקדת תוכנית אזורים. (ה) לדידן של המבקשות ניתן לבנות את הרמפה וּמכל מקום, המקרקעין מצויים במסגרת תוכנית תל-אביב ועל-כן המשיבות אינן יכולות לטעון בכל הקשור לתוכנית רמת-השרון. (ו) אין כל מקום לטענה כאילו ההפקעה תגרום לכך שהקאנטרי יאבד את ייחודו, ייחוד אשר חלף לו משכבר, וּבמיוחד כשהמשיבות עצמן ויתרו על אותו ייחוד של הקאנטרי, כקאנטרי-קלאב, בתוכנית אזורים. אם לא די בכך, נציג המשיבות אף צִיין בפגישה שנערכה, כי מספר המנויים ירד מ-12,000 ל-1,700 בלבד. 11. התובענה נתמכה בתצהירים של אלי אורצקי, מנהל אגף בניין עיר וסביבה בנתיבי איילון וּבתצהירו של אלי אגמון, מנהל מחלקת המקרקעין באגף הנכסים בעיריית תל-אביב. 12. המשיבות, בתגובתן לתובענה, טענו, מעבר למפורט לעיל, כדלקמן: (א) כי אכן בתחילת הדרך היו המשיבות מעורבות בהליכי התיכנון וּבהתאם להסכמה בין המבקשות למשיבות, התוכניות של אזורים (2566) ותל-אביב (2716) אמורות היו להשתלב זו בזו, אולם המבקשות הפרו הסכמה זו. (ב) כי בהתכתבות בין באי-כוח הצדדים הבהירו המשיבות עמדתן כי כל עוד תוכנית תל-אביב, אשר מכוחה עותרות המבקשות להפקיע את המקרקעין היא תוכנית בלתי-ישׂימה, הרי מסירת החזקה במקרקעין לא תשרת את המטרה אשר לשמה יועדה ההפקעה וּמאידך, תגרום לפגיעה בזכות הקניין של המשיבות וּלנזק כספי כבד להן. (ג) המשיבות מסבירות כי המקרקעין משמשים כיום כחלק ממגרשי הספורט של הקאנטרי, שהינו מועדון ספורט פעיל. (ד) אכן, תוכנית תל-אביב "מקנה עיגון סטטוטורי לתוכנית להקמת הרמפה, אולם תוכנית כזו אינה קיימת במרחב התיכנוני של רמת השרון...". הגם שתוכנית רמת-השרון (593) מתייחסת לפיתרון תחבורתי, כגון הרמפה, הרי אין התאמה בין שתי התוכניות, וּכשאין במרחב התיכנון של רמת-השרון תוכנית אחרת מאושרת וּתקפה "דהיינו, התוכנית להקמת הרמפה אינה מעוגנת במלואה מבחינה סטטוטורית" ועל-כן אינה ברת-ביצוע. אין בהוראות תוכנית תל-אביב ואף בדבר שינויים בתוואי הרמפה, להוות תחליף לתוכנית המיתאר הנדרשת במרחב התיכנוני של רמת-השרון. (ה) מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות. 13. התצהיר התומך בבקשה ניתן על-ידי ברוך יוסקוביץ'. 14. בהתאם להסכמה, העידו - בנוסף למצהירים - ה"ה יוסף פרחי, חיים כהן ודני קייזר מטעם המבקשות; וּמטעם המשיבות הגב' נעמי אנג'ל וּמר גולן אבנר. כולם אנשי מקצוע אשר טפלו בעבר או בהווה בכל הקשור לתוכניות האמורות בין בגדר הועדה המחוזית, בין בגדר רשויות התכנון בתל-אביב ובין ברמת-השרון. 15. כאמור, שתי שאלות נצרכות להכרעה. האחת עיקרה שאלה משפטית והשניה עובדתית. השאלה הראשונה עניינה, האם אכן במסגרת דיון בבקשה לתפיסת חזקה לפי סעיף 8 לפקודה, יידרש בית-המשפט לכל השאלות התיכנוניות וּבחינת השאלה אם ניתן לבצע בפועל את המטרה שבשלה הופקעו מקרקעין. אם התשובה חיובית, אזי יש להידרש לפּן העובדתי וּבמקרה דנן. ההיבט המשפטי 16. סעיף 8 לפקודה קובע כדלקמן: "אם בעלי הקרקע העומדת להירכש או המחזיקים בה מסרבים להרשות לשר האוצר לקנות חזקה בה, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפנות לבית המשפט, ואם נוכח בית המשפט כי שר האוצר זכאי לקנות חזקה בקרקע עפ"י סעיף 7, ייתן צו שבו יצווה למסור את החזקה בקרקע". הפּסיקה קבעה כי בסעיף 8 ארבעה תנאים: א) פרסום הודעה ברשומות על הכוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודה; ב) פרסום הודעה ברשומות למסירת החזקה במקרקעין לפי סעיף 7 לפקודה; ג) תום המועד למסירת החזקה שנקבעה בהודעה האמורה; ד) העובדה שהבעלים או המחזיק לא פינה את השטח למרות ההודעה. ראה ע"א 6320/98, נאבולסי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, תקדין-עליון 99(3), 33 (להלן - פרשת נאבולסי). 17. במקרה דנן לכאורה התקיימו ארבעת התנאים, וּכשהמלומד קמר בספרו "דיני הפקעת מקרקעין" (מהדורה שישית) בעמ' 165, סובר כי: "הוכיחה הרשות המפקיעה את הנדרש, אין לבית המשפט שיקול-דעת לסרב ליתן את הצו". אולם בכך לא סגי וּכשעל בית-המשפט להידרש לשאלה נוספת, וכלשונו של כב' השופט חשין ב-ע"א 4000/01, קיסר ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב ואח', פ"ד נ"ז(1), 313: "באמור סעיף 8 כתנאי למתן צו למסירת חזקה הוא, שבית המשפט ייווכח לדעת 'כי שר האוצר זכאי לקנות חזקה בקרקע עפ"י סעיף 7' - כיצד ייווכח בית המשפט בזכותו של שר האוצר?..." (להלן - פרשת קיסר). בהתאם, נדרש בית-המשפט שם להבחנה בין שתי סוגי הוראות במסגרת הוראות הפקודה. הקבוצה הראשונה - הוראות שעיקרן בסעיפים 7-3 לפקודה, שעניינן הליכי ההפקעה גופה; והשניה - ההוראות שבסעיפים 9 ואילך לפקודה, הנסבות על תקופת בָּתַר ההפקעה. "הוראת סעיף 8 נמצאת על הגבול שבין שתי הממלכות. מבחינת תוכנה משייכת היא עצמה לתקופה בתר הליכי-ההפקעה העיקריים ואולם גם זו אמת, שנימים דקים מקשרים בין הליכי ההפקעה גופם לבין הוראת סעיף 8...". בנסיבות אלו קובע כב' השופט חשין כי יש לראות את הוראת סעיף 8 לפקודה כעין הוצאה לפועל, דהיינו מסירת החזקה בעקבות ההפקעה "ועל כן לא תעלנה במיסגרתה, ככלל, טענות-מהות של הפקעה". עם זאת קובע בית-המשפט, כי ייתכנו מקרים יוצאים מן הכלל, אשר במסגרתם "ניתן יהא להעלות טענות-הגנה ממשפחת טענות החריגה מסמכות או ממשפחה קרובה למשפחה זו, ואולם בכפוף לסייג זה, די בהוכחת ארבעה התנאים והרשות המפקיעה תזכה בצו לפי סעיף 8 לפקודה". ככלל קובע בית-המשפט שם, כי טענות בדבר העדר צורך בהפקעה, קנוניה או כי ההפקעה נוגדת חוקי יסוד, מסגרתן בתקיפה ישירה של ההפקעה לפני בית-המשפט המוסמך "אך לא לתקיפת עקיפין בהליכים לפי סעיף 8". 18. בפרשת נאבולסי קבע בית-המשפט כי ניתן לבחון "את התוכנית המאושרת, אף בהליך זה, ואם היא נגועה בחוסר תום לב או בחוסר סבירות קיצונית או כל עילה אחרת המחייבת ביטול בתוכנית...". הסיבה לכך כי אם יתברר כי התוכנית בלתי-חוקית, אזי יכול ובית-המשפט יוציא מתחת ידו "צו תפיסה המבוסס על תוכנית בלתי-חוקית...". 19. בפסיקה של בתי-משפט מחוזיים מוצאים אנו בחינת הצורך הדחוף בכל הקשור לתפיסת המקרקעין: (א) ב-ת.א. (ת"א) 2186/99, הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב נ' דיק ואח' (ט.פ.), קבע כב' השופט ד"ר קלינג כי גם אם אין פגם בהליכי ההפקעה "אין מקום ליתן לתובעת את הסעד המבוקש של מסירת חזקה, כל עוד לא התקיים התנאי של צורך מיידי, שהתובעת עצמה תלתה בו את סמכותה לתפוס חזקה..." וּכשבית-המשפט מציין שם, כי: "במסגרת החובה להעמיד את הפגיעה בזכות הקניין על הנדרש בלבד, על התובעת לתפוס את החזקה בנכס בסמוך ככל האפשר למועד שבו ייעשה בו שימוש למטרת ההפקעה...". יחד עם זאת, מהראוי לציין את עובדותיו של המקרה שנדון בפני השופט ד"ר קלינג. מדובר בהפקעה של שטח המשמש לעסק וּכשבאותו מקרה, טרם התקבל האישור הנדרש של מועצת העירייה לסלילת רחוב - אישור שלא הייתה מחלוקת על נחיצותו - וכן עוד לא בוצעו מדידות וּכשנציגי הועדה לא יכולים היו אף להצביע כי אכן יודעים הם, מה מתנהל בשטח המופקע. (ב) ב-ה.פ. (י-ם) 1185/02, 2035/02, הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' סעידיאן ואח', תקדין-מחוזי 2003(2), 3138, נדרש השופט ענבר, אף הוא, לגדר סמכות בית-המשפט ושיקוליו בעתירה לפי סעיף 8 לפקודה. לדעתו: "על אף קיומה של דעה אחרת (קמר, בעמ' 154, ה"ש 6) נראה לי, כי לאור החובה שלא לפגוע בזכות הקניין של בעל הנכס המופקע למעלה מן הדרוש, על הרשות לתפוס את החזקה בנכס סמוך ככל האפשר למועד בו מתכוונים להשתמש בו לצורכי ההפקעה... הוראתו של סעיף 7 לפקודה, כי ההצהרה כלולה בהודעה אודות הצורך הדחוף בקרקע מהווה 'ראיה מכרעת לאותה עובדה', לא נועדה לשלול את סמכות הביקורת של בית המשפט, אלא כל פעלה של הוראה זו הוא בתחום דיני הראיות ומטרתה לא הייתה אלא לקבוע כיצד על הרשות להוכיח את הצורך המיידי בנכס המופקע... יחד עם זאת ראוי להזכיר כי הלכה פסוקה מושרשת היא כי בית המשפט אינו ממיר את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו שלו..." באותו מקרה, הסתפק בית-המשפט בהצהרת נציג המבקשת כי הוצאת ההיתרים הנדרשים תובא בישיבה הקרובה וכי "לאור העובדה, כי כל העבודות תבוצענה במסגרת תוכנית המיתאר, אין סיבה לפקפק בהצהרת נציגי המבקשת, כי ההיתרים יומצאו בקרוב, ובכללם אף היתרי הבניה...". (ג) ב-ה.פ. (ת"א) 854/01, הועדה המקומית לתכנון ובניה פתח-תקווה ואח' נ' בורוכוביץ' (ט.פ.), קבעה השופטת ד"ר פלפל כי: "מבחינה משפטית לאחר אישורה, הופכת תוכנית למוסד שווה ערך לחקיקת משנה... ולכן הנטל על המשיב להוכיח אי חוקיות, ולהתגבר, תוך כדי כך גם על חזקת התקינות בפעולותיה של הרשות...". 20. הנה כי כן בהתאם לאשר נקבע בפרשת קיסר תפקיד בית-המשפט במסגרת הוראת סעיף 8 לפקודה, כעין הוצאה לפועל ומבלי לבחון את ההליכים הקודמים, קרי "פסק הדין" אלא במקרים חריגים כטענות של חריגה מסמכות. כך גם בפרשת נאבולסי נזקק בית-המשפט לבחינת פגם היורד לשורשו של עניין וכשצו תפיסה המבוסס על תוכנית בלתי חוקית לא ייושם. מכאן, כי מעת שהמחזיק טוען מפורשות כי אין לו כל טענה ביחס לעצם התוכנית ולעצם ההפקעה, שוב לכאורה לא יהיה מקום לטעון טענות כנגד ביצוע התפיסה בהתאם להוראות סעיף 8 לפקודה. יתר על כן מעת שפורסמה הודעה בהתאם לסעיף 7 לפקודה וכשהמחזיק לא התריס כנגד הודעה זו ובהליך הראוי, לכאורה אין מקום כי יעלה השגותיו במסגרת ההליך שבסעיף 8 לפקודה. מול האמור מוצאים אנו את אותם פסקי דין בהם נקבע כי בית-המשפט יבחן אם אכן ניתן יהיה להשתמש במקרקעין המופקעים לצרכי ההפקעה, בסמוך לתפיסה ולא במועד מאוחר יותר. הן בפסק דינו של השופט ד"ר קלינג והן בפסק דינו של השופט ענבר נזקק בית-המשפט, שם, לבחינת אותו צורך דחוף של תפיסת החזקה, תוך בחינה האם מדובר אכן בצורך דחוף, כל זאת לאור הוראת סעיף 8 לפקודה. 21. סעיף 7 לפקודה אכן עניינו ההוראה בדבר תפיסת חזקה אולם דומה כי נושא הדחיפות עניינו בדבר מועדים של התפיסה. הרישא של סעיף 7 (1) מתייחסת למועד הנקוב בהודעה "למסור את החזקה בקרקע עם תום מועד התקופה הנקובה לכך בהודעה או לפניו..." תוך שנקבע כי התקופה לא תפחת מחודשיים ממועד הפרסום. רק בהמשך, בסיפא, צויין "אלא אם דרושה הקרקע באופן דחוף לצורך ציבורי שלשמו עומדים לרכשה, והרצאת דברים והודעה כזו כי הקרקע דרושה באופן דחוף לצורך הציבורי, שלשמו עומדים לרכשה, תהיה ראיה מכרעת לאותה עובדה". לכאורה נושא הדחיפות מתעורר אם מדובר בתפיסה של מועד קצר מחודשיים אולם אינו מתעורר אם מדובר במועד של חודשיים ויותר. באופן זה יש לבחון את הוראת סעיף 8 לפקודה אם נזקק ללשון המילולית של הסעיפים האמורים. ראה גם ע"א 48/76 בצלאל ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים פ"ד ל'(3) 11 בהדגשת האמור בסעיף 7 כדלעיל. 22. באים אותם פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים ומוסיפים נדבך נוסף שמקורו בחוקי היסוד והפגיעה בזכות הקניינית, גם בהתייחס לאותה תפיסה בהתאם לסעיף 8 לפקודה. בלשון אחרת הקביעה באותם פסקי דין כי גם אם ברור שקיים צורך בהפקעה וגם אם ברור שכל ההליכים הקשורים לתוכנית ולהפקעה בוצעו כדבעי - דהיינו שמולאו ארבעת התנאים שפורטו לעיל - עדיין יש לבחון אם ניתן יהיה להשתמש מיידית במקרקעין המופקעים. עם כל הכבוד לפרשנות זו דומה כי לאור אשר נקבע בפרשת קיסר, יש להזקק לטיעון שכזה אך ורק במקרים חריגים וקיצוניים. אם לא כן, למעשה נהפוך את בית-המשפט הדן בתובענה לפי סעיף 8 לפקודה כבית-משפט אשר יזקק הן לנושא התוכנית לכשעצמה, הן לנושא ההפקעה לכשעצמה והן לביקורת מראש וקביעות מראש על הנדרש לביצוע הבניה עצמה. כאמור לא בכדי נקבע בפרשת קיסר אשר נקבע וכך גם בפרשת נאבולסי וזאת בהתייחס לתוכנית ולהפקעה. בכל הקשור לשלב שלאחר ההפקעה דומה כי ככל שעל פני הדברים עולה כי ייגרם נזק משמעותי למחזיק וכשמאידך עולה כי בכל מקרה לא ניתן יהיה לבצע את הפעולות שלשמן יועדה ההפקעה, אזי יכול בית-המשפט ליתן כעין "עיכוב ביצוע" עד שאותה מניעה תוסר. כך במקרה שנדון בפני השופט ד"ר קלינג היה מדובר על נזק כבד לעסק מתנהל ופועל וכשמאידך, על פני הדברים, לכאורה לא היה חולק כי נדרשו הליכים נוספים על-מנת שאכן ניתן יהיה לבצע את סלילת הרחוב באותו מקרה. יתר על כן הועלתה אף הסברה כי יתכן וניתן יהיה לצמצם את הנזק למחזיק שם. מאידך בפסק דינו של כב' השופט ענבר מעת שהוצהר כי יינתנו התרי בניה ועל פי תוכניות מתאר מאושרות שוב לא ניתן אותו עיכוב ביצוע. 23. על אחת כמה וכמה כי אותו סעד של עיכוב ביצוע לא יינתן אם מתגלה שלכאורה הטוען והעותר לעיכוב, פועל מתוך מניעים זרים שאינם ממין העניין או שלא הוכיח כדבעי כי אכן עצם ביצוע התפיסה יכול ויגרום לו נזק כלכלי המצדיק את עיכוב הביצוע המבוקש. 24. עלינו לבחון איפוא, אם המשיבות עמדו בנטל שבגינו יש לעכב את ביצוע התפיסה ובהתאם להנחיות שציינו לעיל. עדויות "המומחים" הזרים 25. אין בכוונתנו להרחיב בפרק העובדות ואשר הוכח בפני בית-המשפט מעבר לנדרש לצורך ההכרעה בשאלה דלעיל. יתר על כן דומה כי יש לבחון את השאלה האמורה בהתאם לאחד משני מועדים. המועד האחד המוקדם ביותר, מועד פרסום ההודעה בהתאם לסעיף 7 לפקודה דהיינו 8.5.02 ולחילופין מועד הדרישה בכתב 27.6.02 וכשהמועד השני מועד הגשת התובענה דהיינו 13.11.02. עם זאת וכפי שיפורט להלן, ישנה חשיבות גם למצב דהיום. 26. אין חולק כי תוכנית תל-אביב מאפשרת בניה ואין כל מקום או כל נימוק לעיכוב בביצוע אותה תוכנית. כן אין חולק כי ההפקעה מצויה בתוכנית תל-אביב ובה בלבד. הטענה של המשיבות כי מאחר ובתוכנית רמת-השרון סימון הגשר - הרמפה אינו זהה עם סימונו בתוכנית תל-אביב, הרי גם אם ניתן יהיה לבנות את הרמפה עד גבול התכנון של תל-אביב, יאלצו להפסיק בנייתו ולא ניתן יהיה להמשיכו בגבול תכנון רמת-השרון כל עוד ולא תהיה תוכנית שתתאים את הרמפה שבתחום תכנון תל-אביב לתחום רמת-השרון. יתר על כן ניתן אף לטעון כי לאור תכנון זה או אחר יכול ויאלצו לשנות אף את תוכנית תל-אביב. 27. כמובן, שלצורך הוכחת טיעון זה נזקקים אנו הן להוראות הדין והן לחוות-דעת מומחים לעניין, אשר יכול ויאירו את עיני בית-המשפט האם אכן כצעקתה. ודוק, אם אכן סברו המשיבות כי אין צורך בחוות-דעת מומחה אלא די בעיון בתוכניות עצמן ובהוראות הדין, לא היה מקום לטיעון שלהן הן בבקשתן להעברת ההליך לסדר דין רגיל וזימון עדים והן במסגרת בקשת רשות הערעור כשנטען כי נמנע מהן לזמן עדים להוכחת הנטען על ידן. בלשון אחרת מעת שהובאו אותם מומחים הרי יש להזקק לעדותם ואין זה מהראוי להתעלם מעדויות אלו, הכל מעת שעדויות אלו אינן עולות בקנה אחד עם טענת המשיבות. 28. המחלוקת המרכזית מהפן העובדתי - הנדסי - תכנוני האם אכן מאפשרת תוכנית רמת-השרון גמישות וכשאין חולק כי תוכנית תל-אביב מאפשרת שכזו. במסגרת התקנון של תוכנית רמת-השרון הוגדרה התוכנית כ"מסדרון תחבורתי ברמת השרון" שם התוכנית כאמור וכשהגבולות "הגבולות מסומנים בקו כחול בתשריט המצורף" וכשמטרת התוכנית "קביעת מסדרון תחבורתי לדרך מהירה, לרכבת ולשטח לעיצוב נוף הכלול בתחום הדרך בשטח התוכנית..." וכשפרק הפרטים צויין "השטח המסומן בתוכנית כדרך מיועד לדרך מהירה, לרכבת, למחלף ולשטח לעיצוב נוף הכלול בדרך". 29. כבר עתה ניתן לציין שלכאורה המומחים שהתייצבו בפנינו רובם ככולם סברו וסוברים כי גבול התוכנית של רמת-השרון, דהיינו גבול המסומן בכחול הינו התחום שהדרך והרמפה אמורים להיכלל בתוכו תוך שהסימון לעיצוב נופי מחד ותוואי הדרך מאידך הינם רק בגדר אשר אמור להימצא ולהיכלל באותו תחום ולאו דווקא באותה חלוקה ואותו מיקום כמופיע בתוכנית. למעשה המצהיר מטעם המשיבות דהיינו ברוך יוסקוביץ הינו היחידי שאינו סובר כן. עוד יש להוסיף כי אין להתעלם גם ממועד אישורה של תוכנית רמת-השרון. 30. טרם שנפנה לניתוח חוות-דעת המומחים השונים, נקדים ונציין כי נוכח המסקנות העולות מהדיון המשפטי מחד והעובדות דנן מאידך, נזקקים אנו לאותן חוות-דעת, למעלה מהנצרך. 31. (א) יוסי פרחי, אדריכל, כיהן בין השנים 1996 ועד 2001, כמתכנן המחוז בועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז תל-אביב. במסגרת חקירתו הראשית לב"כ המבקשות, הוא מתאר את אופן בחינת התוכנית על-ידי לשכת התכנון כולל התייעצויות עם רשויות גובלות תוך זימון כל הנציגים הנוגעים בדבר לדיונים מוקדמים. כמעורב בהליכי התכנון של תוכנית תל-אביב הוא מעיד כי לדיונים זומנו נציגי עיריית תל-אביב, נציגי משרד התחבורה "ונדמה לי שהיו גם החברה הגובלת, שהקרקע מופקעת ממנה" (49). יתר על כן, הוא נדרש לתוכנית רמת-השרון "בודאי כן. מכיון שהתוכנית הזו, מה שאנחנו קוראים בשפה המקצועית תוכנית חלקית, ומכיוון שהיא... שיש לראות אותה יחד עם התוכנית האחרת שהיא בתחום השיפוט של ועדה מקומית אחרת, שהיא רמת השרון. שתי התוכניות נבחנו בעת ובעונה אחת, בעת הבדיקה של התוכנית ולמיטב זכרוני אני הגעתי למסקנה שהן תואמות אחת לשניה ושניתן להפקיד את התוכנית הזו, החלקית הזו..." (שם). ובהמשך בעמ' 53 בהתייחס להתאמה בין שתי התוכניות ובחינת תוכנית רמת-השרון "ידענו על תוכנית ולא רק שידענו אלא גם בחנו אותה וראינו את השרטוטים שלה ואיך הם מוצגים ובחנו אותה בחינה מקצועית ושמנו את התוכנית אחת על יד השניה כדי לקבל את התמונה הכוללת, ולא ראינו למיטב ידיעתנו סתירה בין התוכניות, ולכן המלצנו על הפקדת התוכנית". (ב) בכל הקשור לאופן עריכת תוכנית רמת-השרון ובהתאם לאשר היה נהוג בזמנו "היה מקובל לצייר את תנוחת הכביש בתוך תשריט ייעודי הקרקע. היום מקובל יותר ומועדף לצייר את ייעודי הקרקע בנפרד ואת תשריט תנוחה תנועתית בנפרד, כדי לאפשר את אותו מגוון גמישויות שעליו דיברתי...". אכן לא נעלם מהמתכננים כי תוואי הדרך, דהיינו מיקום הרמפה לכשעצמו, שונה מהמופיע בתוכנית תל-אביב, אולם "מכח התקנונים ומכוח הפרשנויות שאנחנו הרשנו לעצמנו לפרש, לא ראינו בכך סתירה בין התכניות וראינו שבהחלט ניתן לבצע את התוכנית, ניתן לבצע את אותה רמפה על בסיס שתי התכניות האלה מבלי שסברנו שיש בכך כדי לסתור את אחת התוכניות". בעמ' 54 הוא מסביר כי למעשה תוכנית רמת-השרון נתנה מסגרת כללית וכשהמטרה אותו מסדרון תחבורתי לכל אחד מהמרכיבים "גם דרך מהירה, גם רכבת, וגם שטח לעיצוב נופי" (54). ובמילים מפורשות בעמ' 55 "כוונת התוכנית הזאת, שבין הקו הכחול הזה ועד הקו הכחול הזה, כל השטח מיוחד לדרך". כך גם ביחס למיקום כל אחד מהרכיבים, קרי מיקום הגשר-הרמפה מחד ומיקום העיצוב הנופי מאידך "המיקום לא משנה, כי כל תוואי של כל אחד יכול לנוע בין הקצוות של הקו הכחול. ההבדל היחיד הוא בלוח הזמנים, שזאת הייתה דרך מקדמא דנן וזאת דרך חדשה שאושרה בתוכנית הזאת. זאת הפרשנות שלי לעניין הזה, ולכן אני אומר אם הרמפה הזאת הייתה כאן או הייתה כאן זה לא כל כך משנה... התוכנית הזאת ידעה שבעתיד תבוא תוכנית אחרת כאן, שתיתן אישור לכביש זה". (ג) רק במסגרת חקירתו הנגדית העלו המשיבות ענינה של תוכנית נוספת אשר טרם לכן מאן דאכר שמיה, היא תוכנית רש/800 תוכנית פי גלילות (להלן - תוכנית פי גלילות) - אליה נתייחס בהמשך בהרחבה, לרבות טענת המבקשות בנושא שינוי חזית. מכל מקום מתוכנית זאת עולה כי בתוואי הדרך, הורחבה הדרך למלוא המצוי בין התחום בכחול שבתוכנית רמת-השרון. האמור, תוך העלמות אותם איקסים המבטאים את נושא העיצוב הנופי. מכאן נדרש העד לשאלה, מדוע נצרך שינוי שכזה והאם עצם השינוי אינו מצביע כי לא כעדותו ופרשנותו דלעיל. העד מסביר בעמ' 67-62 כי כאמור לעיל, בתוכנית רמת-השרון נדרשו לעצם ההכרח בעיצוב נופי שיוטל על נתיבי איילון ולאו דווקא מיקומו אלא עיצוב נופי של "כל השטח שנשאר בין הכבישים". לדבריו הוא אכן מכיר את תוכנית פי גלילות וביחס לעצם השינוי "אבל אני לומד כרגע, ועכשיו ובלי שום הכנה מוקדמת, אלא מעצם הצגת הדברים כרגע בתוך כדי דיון זה, שכוונת הועדה המחוזית בביטול האיקסים היתה לחזק את הפרשנות שלי שהאיקסים הם רק על-מנת... בעבר סומנה, בעשור קודם סומן האיקסים בין הדרך, אבל נכתב בהוראות שטח לפיתוח נופי כלול בדרך...". הנה כי כן עמדתו כי מלכתחילה תוכנית רמת-השרון לא התוותה תוואי מדוייק לדרך מחד ולעיצוב הנופי מאידך אלא שלפי התקנון ואשר צויין כנכלל בדרך, מאפשר מיקום הדרך כפי שימצאו לנכון, כפוף להמצאותה בין שני הקווים הכחולים התוחמים את תחום הדרך. (ד) אולם בעמ' 69 הוא מוסיף אף מעבר לאמור והסברו כי תוכנית רמת-השרון "לא נערכה על רקע מפה טופוגרפית. אני מסתכל בשרטוט הזה, זה שרטוט ידני, לא ממוחשב. לא מדוייק, כאשר הסטייה פה היא בהחלט סטייה אפשרית. הצומת כאן לא משורטטת על רקע מפה טופוגרפית, אני נורא מצטער. מכאן אני חזק בעמדתי שמרווח הגמישות כאן הוא הרבה יותר גדול ממה שמתבטא בתוכנית... לכן אני גם לא מקבל את המידה של 40 מטר שאדוני אמר... לפי הסרגל שאני הסתכלתי זה הרבה, הרבה פחות". (ה) לבסוף הוא מסביר בעמ' 82 ו-83 כי נבדקו שתי התכניות כולל עם נציגי המשיבות "וכולם הביעו הסכמה" וכי שאלת ההתאמה אכן התעוררה וכי מקובל היה כי תוכנית רמת-השרון תוזז "מכיוון שהיא לא ערוכה על הרקע הטופוגרפי, ניתן להבין שתהיה הזזה מסויימת". 32. גב' אנגל, אשר היא זאת שהחליפה את מר פרחי כמתכננת המחוז, זומנה לעדות לפי בקשת המשיבות. מצופה היה כי אכן תדרש העדה טרם העדתה לבחינת החומר הנצרך לעדותה, אולם מסתבר כי לא כך נעשו הדברים ולא בכדי חזרה והדגישה העדה כי יש לבחון את התכניות השונות על התקנונים השונים, טרם מתן עדות ברורה וחד משמעית. מכל מקום ציין ב"כ המשיבות בהתייחס לעדות "אני חושב שכל מה שהיא רוצה זה לתרום לכולנו מידיעתה ולא חד צדדית" (84). בעמ' 93 לאחר שהסבירה את מטרת הטלת העיצוב הנופי על נתיבי איילון הרי באופן כללי "אז השאלה היא איך המתכנן רצה לרוקן או למלא כל חלק מהיעודים ואיפוא הוא רצה לתת יותר גמישויות. אם הוא רצה לתת יותר גמישות להגדיל את התכנון נופי, או רצה לתת יותר גמישות להגדיל את תחום הדרך". העדה נדרשת לשאלה ישירה של בית-המשפט "אם הבנתי נכון, עיצוב נופי זה לא הכרח לכאן ולא הכרח לשם, אם הבנתי נכון, אלא אם יש הוראות אחרות בתוכנית" (107). תשובתה חיובית וכן "ולכן מה שמופיע פה במוצע, זה לא יסתור, אפשרות לנופי כמו ששם לא סותר עניין של דרך". אף היא לא רואה בשינוי בתוכנית פי גלילות כמצביע על פרשנות שונה. 33. מר אבנר גולן מהנדס העיר רמת-השרון מנובמבר 2001 אשר אף הוא הוזמן לעדות ע"י המשיבות מסביר בעמוד 112, כי לדידו תוכנית פי גלילות "מרחיבה את זכות הדרך". העד מאשר כי אכן תוואי הרמפה שונה בין תוכנית תל-אביב לבין תוכנית רמת-השרון אך בעמוד 113 ומיוזמתו הוא מציין "יחד עם זאת" והוא מסביר "בתכניות בנין עיר התוואי הזה הוא תוואי שנועד לצרכי המחשה בלבד. הרי קודם כל מכינים תוכנית בנין עיר ואחרי רק אחרי שמכינים תכנון מפורט אפשר לדעת במדוייק היכן יעבור התוואי". העד מיוזמתו ביקש להוסיף ואזי ציין ביחס לתוכנית רמת-השרון כי די אם הגשר ייבנה בין שני הקווים הכחולים וכי תוכנית פי-גלילות אף הרחיבה את זכות הדרך (117). לשאלת בית-המשפט: "ש. אם אני בא אליך היום ומבקש היתר בניה או לבנות את הגשר, אז היתר בניה לאור מה שיש לנו פה, ת. אם תוואי הגשר, ש. לא יחרוג מהכחול ת. לא יחרוג מהכחול, נראה לי, שאין מניעה מלתת היתר בניה, כך אני מבין את התוכנית." 34. קודמו בתפקיד מהנדס המועצה המקומית רמת-השרון וכן מהנדס הוועדה משך 16 שנים עד 2001, מר חיים כהן. טיפל בתוכנית רמת-השרון תוכנית נתיבי איילון, כלשונו, כביש 20 "אבל הקו הכחול שלה כלל גם את מרחב של המחלפים שקשורים..." (121). הוא מסביר את הנוהג כי לצרכי נתיבי איילון די היה בקנה המידה בו נערכה התוכנית וכי אז לא נהוג היה לערוך נספחי תנועה "רצו לקבוע זכות דרך נתיבי איילון - זה מה שנעשה...". לדבריו אי אפשר לסטות מהקו הכחול (123) אך "בתוך השטח המיועד לדרך, אנחנו ראינו את מלוא הגמישות, אבל העיקר שזה יהיה בדרך...". לגבי השרטוט סימון הדרך "לא ראינו בזה הנחיה מחייבת, בכלל לא, זה היה שרטוט שבא כאילו לתת איזה שהוא איור מלווה שמסביר איך הקונפיגורציה של הכבישים, הנתיבים. המחלפים, אבל לא כחובה להצמד, אין לזה מידות אפילו, זה לא מסומן עם מידות ואל שום דבר - אין שום חובת הצמדות לזה, ובלבד שבתוך זכות הדרך תהיה דרך". (124). כך "יכול להיות רדיוס יותר קטן, יותר גדול". בהתייחס לעיצוב הנופי, לדבריו, לא כהנחיה וזאת לאור המילים "הכלול בדרך" וזאת הגמישות. אכן אם היה מדובר כיום אזי "כמעט שני ייעודי קרקע שונים, אבל אז התייחסנו לזה בפירוש כגורם גמיש לחלוטין...". כך הוא מאשר כי גם הלולאה פניה ממזרח דרומה "היא נמצאת בתוך הקווים הכחולים, אבל לא לפי הסימון שמסומן במפה הזאת". כן הוא מאשר כי סעיפים 9 ו-10 לתקנון תוכנית רמת-השרון מאפשר שינוי ואף של 40 מ' תזוזה "לדעתי, ללא ספק" (126). הוא מאשר בעמ' 127 כי זומן לפחות לשתי ישיבות בוועדה המחוזית במסגרת הדיון על תוכנית תל-אביב בתור רשות גובלת. הוא מעיד כי בעת הדיונים אם נדרשו להתאמה בין שתי התוכניות "לא. בפירוש לא, זה לא עלה על הפרק". (128). העד נדרש לשוני במיקום וכן לשאלה בדבר המרחק אולם הוא עונה בעמ' 147 "נדמה לי שזה ממש לא רלוונטי. רואים בפירוש בתוכנית של תל אביב הגשר נמצא על הצומת, ובתוכנית של רמת השרון הגשר נמצא מצפון מזרח לצומת. התוכנית של רמת השרון לא נעשתה על רקע מפה טופוגרפית כפי שאמרתי בהתחלת העדות, היא נעשתה על רקע גושים וחלקות בשביל לדעת איזה קרקע לתפוס, לכן לקונפיגורציה בפנים אין משמעות, אז מה אם אני אגיד שזה מרחק כזה או כזה?" בעמ' 148 אכן תוכנית רמת-השרון לא תוכנית לביצוע "אבל זה תוכנית שמאפשרת אחריה מתן היתרים". ובעמ' הבא מפורשות "התוכנית הזאת היא גם מתאר וגם מפורטת". 35. דני קייזר, מהנדס העיר תל-אביב, אף הוא מאשר את הגמישות בין שני הקווים הכחולים (160). 36. הנה כי כן - למעט ברוך יוסקוביץ שאל עדותו נתייחס בהמשך - לכאורה לדעת כל "העוסקים במלאכה" בין בעבר ובין בהווה. הגשר שיבנה בהתאם לתוכנית תל-אביב, לא ישאר "תלוי באויר" הואיל ותוכנית רמת-השרון מאפשרת גמישות במובן המיקום המדוייק של הגשר במרחב תכנון רמת-השרון. עוד יש להוסיף כי לכאורה תוכנית תל-אביב מאפשרת את אותה גמישות מפורשות, כפוף לאישור משרד התחבורה. 37. מהראוי להוסיף מעדויות המומחים השונים כדלקמן: (א) הנציגים של רשויות התכנון השונות היו מעורבים בבחינת שתי התוכניות. (ב) אין חולק על הצורך הדחוף של הפרוייקט התחבורתי וכלשונו של מר פרחי בעמוד 57 "מה שאני יכול לאמר בשקט, ולכן גם המלצנו על תוכנית ת"א 2716, שהרמפה מצפון למזרח שזה חלק מהמחלף המערכתי, זה פרוייקט תחבורתי חשוב ביותר שעשוי להביא להקלה משמעותית בעומס התנועה בכניסה מצפון ולכן נתנו לזה חשיבות רבה והסכמנו לקדם את התוכנית הנקודתית מהר ככל האפשר". (ג) בהתייחס לתוכנית פי גלילות מעיד מר פרחי כי לאור אשר אושר שם אכן נזקקו לשינויי תנועה בצומת אולם "אותה רמפה מצפון למערב נשארה בשני התכנונים... היתה קיימת גם אז והיא קיימת גם בתכנון החדש... ובאותו מיקום..." (71). גב' אנגל בעמוד 89 מעידה ביחס לתוכנית זו "היא הופקדה, הוגשו התנגדויות, הוועדה המחוזית עומדת לדון בתוכנית... ההתנגדויות נשמעו, ואנחנו מקיימים דיונים בתוכנית. אנחנו במהלך שבין סיום תקופת ההתנגדויות ומתן תוקף". עוד היא מציינת שתוכנית זו אינה סותרת לכאורה את תוכנית רמת-השרון. חיים כהן בעמוד 152 משנשאל אם יש שינוי בתוכנית פי גלילות משיב: "לא, זה מה שהסתכלתי בהתחלה, הגשר נראה לי אותו דבר, לפחות בקטע שנמצא מעל הצומת, אותו מקום שהתבקשתי למדוד את המרחקים. ש. כדי להבין אנחנו לוקחים במדוייק את הגשר לפי 593 בין שני הקווים הכחולים, לגבי 800 - זה נמצא גם בין שני הקווים הכחולים ב- 593? ת. כן. ש. מתאים לת"א? ת. כן, כן. חיובי." לדבריו "אין השפעה על הרמפה" בשינוי פיצול נתיבים שעניינו בעיה תנועתית בלבד. כך גם קייזר "כל מה שבשטח הכחול, במצב המוצע ובתוכנית המאושרת למעשה" כלול בדרך. (ד) בכל הקשור לסוגי התוכניות השונות ולאפשרויות לסלילה בעקבותן, מעיד מר פרחי כי ביחס לתוכנית רמת-השרון היא אינה רק תוכנית מתאר ולדידו בעמ' 77 היא תוכנית מפורטת לעניין סלילת הדרך ובעמ' 78 "גם הכבישים הקיימים נסללו מכוח התוכנית הזאת. כל המחלפים הקיימים היום בשטח נסללו מכוח התוכנית הזאת... " ובהמשך ובהתייחס גם לתיקון 37 "לכן שתי התכניות, גם רמת השרון וגם התוכנית הזאת, הם תכניות מפורטות שמתוכן ניתן לסלול כבישים, והראיה שבתוכנית רמת השרון סללו את מחלף גלילות וסללו את הרמפה שיורדת לתל אביב, כולם נסללו מכוח התוכנית הזאת. לבוא היום ולהגיד לי שהתוכנית הזאת לא ניתן מכוחה לסלול, זה פשוט פגיעה באינטליגנציה". תוך שהוא מפנה לתיקון ולהרשאה שניתנה. לדידו המשמעות של תוכנית מפורטת היא שמכוחה ניתן להוציא היתר "מפורט בה שלושה מרכיבים - הוראות התוכנית, ייעוד הקרקע והתנוחה של הכביש. כל שלושת המרכיבים האלה ביחד עושים אותה תוכנית שמכוחה אפשר להוציא היתר בניה" (81). כך גם ביחס לגשר כמבנה דרך לאור העדר תקנות, מוציאים היתר בניה אשר ניתן להוציאו. הגב' אנג'ל מעידה כי לגבי תוכנית רמת-השרון היא רואה אותה כתוכנית מפורטת וכי תוכנית תל-אביב היא בגדר "תוכנית דרך מפורטת, זאת אומרת היא םתוכנית שכבר נעשתה לפי סעיף 119 לחוק, 119 ד' של תוכנית דרך ותוכנית דרך היא תוכנית מפורטת" (103). לשאלה אם גשר זה מבנה דרך משיבה העדה בעמ' 109 "גשר הוא קרוב לודאי מבנה דרך שיאושרו התקנות וייכלל בהם". אבנר גולן, סובר כי לבניית הגשר צריך היתר בניה וכי הסטטוס של תוכנית רמת-השרון "היא מפורטת, אבל היא עדיין תב"ע (113). אך כאמור, ניתן יהיה לקבל היתר בניה. קייזר בחקירתו הנגדית בעמ' 159 מציין כי לא הוצאו היתרים בתחום נתיבי איילון ואף המהנדס הקודם "לא הוציא למיטב ידיעתי אף לא היתר אחד לשום מבנה דרך, אם זה גשר, אם זאת תחנת רכבת שמוקמת בתחום הנתיבים". לאור דבריו כי יש צורך בהבאת פירוט לוועדה בתל-אביב, הוא מסביר בעמ' 164 כי "אני חושב במצב שאנחנו נמצאים היום, סביבות חצי שנה אפשר לצאת לעבודה לדעתי, תלוי כמובן בנתיבי איילון, בדרך לעבודה שלהם" וזאת לאחר שהסביר כי עדיין לא הומצא כל הפירוט הנדרש כולל עיצוב נופי. אך אפשר אף טרם חצי שנה וזאת בהתייחס לעבודות התכנון "אני חושב שעבודת תכנון ככזו שצריכה להסתיים בתיק תוכניות שהולך למכרז כולל אישורים של זה אצלנו - חצי שנה זה מעל הראש". עדויות המצהירים 38. מעת שלכאורה, מודות המשיבות ואינן מתריסות לא כנגד התוכנית, לא כנגד ההפקעה ולא כנגד עצם החובה למסירת החזקה - להבדיל ממועדה - נדרש תחילה לעדותו של מר ברוך יוסקוביץ. כבר בפתיחת הדברים עלינו להדגיש כי המצהיר מטעם המשיבות ברוך יוסקוביץ, אינו זר לתכניות האמורות אלא היפוכם של דברים. כן אין להתעלם מאותה תוכנית שיזמו המשיבות וכמפורט לעיל. 39. במסגרת בש"א 23680/02, עתירת המשיבות להעברת התובענה לסדר דין רגיל, נחקר יוסקוביץ. בחקירתו ציין כי "פרוייקט הרמפה לא טופל בתקופתי" (עמ' 1 לפרוטוקול בבקשה). עם זאת, הוצג פרוטוקול מיום 6.11.95 (נ/1) אשר בו משתתף יוסקוביץ שכיהן אז כמהנדס העיר תל-אביב, וכשעניינה "ישיבת תיאום בנושא מחלף הקאנטרי ותוואי אבן גבירול" וכשבישיבה זו נידונה בקשתה של נתיבי איילון לביצוע המחלף דנן בהקדם, וכשמהנדס העיר - יוסקוביץ, מציין כי אם הנושא דחוף, "צריכה נתיבי איילון לשקול הכנת תב"ע מיוחדת שבמסגרתה יהיה ניתן להפקיע את זכויות הדרך", וכשבהמשך צויין כי יש לבדוק מו"מ עם המשיבה 1, בעלת הקרקע, להסדר וולנטרי. כן הוצג נ/2 מ-27.11.96 אישור להפקדת תוכנית תל-אביב, כולל "הסדרת נתיב עילי (רמפה) שיעביר את התנועה מצפון (דרך נמיר - כביש מס' 2) למזרח (כביש מס' 5 ) לרבות חיבור לכביש נתיבי איילון. לצורך כך ילקח שטח של כ-3.5 דונם מתוך שטח הקאנטרי-קלאב...". בהמשך הוזכר הדיון מחודש נוב' 95 וכשהועדה מחליטה לאשר את התוכנית להפקדה. גם נ/3 סיכום פגישה מ-24.3.98, בהשתתפותו של יוסקוביץ, בנושא המחלף, וכשצוין "תוכנית זו תקודם בנפרד מתוכנית הקנטרי קלאב מס' תא/2566 ובנפרד מתוכנית המחלף המלא של כבישים מס' 5 ו-2, זאת על-מנת לפתור במהירות אפשרית את בעיית הפקק שנוצר מצפון למזרח". בהמשך צוין מפורשות "התוכנית תועבר ללשכת התכנון עם העתק למועצה מקומית רמה"ש". יוסקוביץ מאשר השתתפותו כמהנדס העיר תל-אביב במסגרת התכנונים האמורים, אולם חוזר ומציין "להבנתי לא ניתן לבצע את הכביש, שכן שני חלקיו לא מתחברים בצורה שמאפשרת הוצאת היתר, שכן הכביש לא יוצר המשכיות. יש להפקיד תב"ע חדשה בתחום רמה"ש שתתקן ההתוויה" (3שם). 40. בחקירתו הנגדית במסגרת הדיון בתובענה, מציין העד כי עבד בעיריית תל-אביב עד סוף 98', כמהנדס העיר (2), וכשהוא מסביר כי הוא פועל מטעם המשיבה 2. בעמ' 6 הוא מאשר שאכן הציע לנתיבי איילון להכין תב"ע להפקעת זכויות הדרך. עם זאת, מסביר העד כי האלטרנטיבה שהייתה מקובלת בהתאם לפרוטוקולים שהוצגו, הינה "מחלף דיימונד" וכי בתוכנית תל-אביב שאושרה שלא בתקופתו, מדובר על תפיסה אחרת "כי כל תפיסת המחלף אז היתה שונה, היא דיברה על זה שכביש 5 יתפצל לשניים: חלק דרומי וחלק צפוני שבו יהיו שתי רמפות ולא רמפה אחת, אחת הולכת מצפון למזרח ואחת הולכת ממזרח לצפון, שאיננה בכלל פה, והדבר העיקרי, הכי חשוב, שהרמפה פה נוחתת במרכז הכביש, בין הנתיב שפונה מערבה והנתיב שפונה מזרחה" (10). בעמ' 12 מאשר העד כי אכן ההשתלבות, הפן העקרוני של כניסה מימין תוך היזקקות לשטח של הקאנטרי, דומה אולם לא זהה. לדבריו על-מנת שהתוכנית תתחבר לרמת-השרון "יש הבדל שהוא מגיע בין 40 ל-55 מטר..." (14). בסופו של יום, משנדרש העד ל-נ/3, נאלץ הוא להסביר שאכן יסודותיה של התוכנית דנן היו מוצגים בפניו, וכלשונו "יתכן שהרמפה היתה זהה, אני לא יודע" (20). בהתייחס לאשר ידע או לא ידע, בדק או לא בדק, בכהנו כמהנדס העיר תל-אביב, בכל הקשור לתוכנית רמת-השרון, הוא מסביר כי נושא ההשתלבות בין שתי התכניות, עניין לועדה המחוזית או למתכננים לענות בו. 41. משנדרש העד לתוכנית אזורים, היא התוכנית שיזמו המשיבות לבניית משרדים, נשאל העד "אם היו נותנים לכם היום לבנות שם ב-2566, לבנות שם משרדים ומגורים או מה שאתם רוצים, אז לא הייתם מתנגדים לתפיסה של הרצועה הזו לרמפה, נכון?" משיב העד "אתה ציטטת פרוטוקול של מנכ"ל אזורים לזה, אני לא צד לו, אבל חד משמעית - בוודאי שלא, אין ויכוח אין פה" (29). כך גם בעמ' 30 מאשר העד כי אם אכן הייתה מאושרת התוכנית אשר מאפשרת בניית 300 יחידות דיור בשטח הקאנטרי, אזי אכן לא הייתה התנגדות לכאורה גם לתפיסה. לאור תשובת העד כי לכאורה הועדה המחוזית היא זאת האמורה לבחון את יישום התוכנית לאור תוכנית רמת-השרון, נדרש העד לשאלה אם אין בעצם אישור התוכנית על-ידי הועדה המחוזית משום אישור של אותה התאמה נדרשת, חרף הנטען על-ידו. ב"כ המשיבות התנגד לשאלה זו, וכשהוא מסביר כי לא בכדי עתר לשמיעת עדים נוספים. מכל מקום, ההתנגדות נדחתה, וכשהעד משיב כי יתכן והועדה המחוזית טעתה, וכן כי יש להציג את ההרשאה לבניה, וכשלדידו צריך היתר בניה רגיל (37). משנדרש העד בעמ' 40-39 לנזק הכספי שיגרם למשיבות אם ההפקעה תבוצע, הוא מציין כי היה כדאי לזמן את שמעון שנקמן, המנהל הכספי, אולם הוא מנסה גם בעצמו להסביר את בעיית המינויים מעת שתופקע הקרקע המשמשת כמגרש כדורגל, וכשלדבריו לא ניתן להעתיקו למקום אחר בשטח הקאנטרי. עם זאת הוא מאשר בעמ' 41 שאכן מספר המנויים ירד באופן משמעותי. 42. המצהיר מטעם המבקשות, אלי אורצקי, בחקירתו הנגדית מציין כי הוא מנהל אגף בנין ערים בסביבה בנתיבי איילון, וזאת עוד משנת 1987. לדבריו עוד בשנת 1988 נפלה ההחלטה לבנות את הרמפה. לדבריו הפרוייקט תוקצב כבר בשנת 2003 (4) וכשלדבריו בעמ' 5 ביחס לביצוע "אנו ציפינו שתוך שנתיים וחצי שלש היא תאושר ותבוצע", ובהמשך "לוקח לבנות דבר כזה, במקרה הטוב, שנתיים, וזה נדיר, זה יכול לקחת 5 , 6 ו-7 שנים. מכרז הביצוע מוכן, תקציב יש, כל התכניות מאושרות ע"י כל הגופים, אם נוכל לקבל את השטח לחזקתנו - זה יקח שנתיים מקסימום. הביצוע במקרה זה הסתיים תוך שנתיים. מה שציינתי לפני כן, הכוונה להליך סטטוטורי". בהתייחס לתוכנית רמת-השרון ותוכנית תל-אביב, מסביר העד, כי אכן בתוכנית רמת-השרון הרמפה עוברת בצד הצפוני של כביש 5 וכשבתוכנית תל-אביב היא עוברת במרכזו, אולם "הקטע שנמצא בתחום רמה"ש, ממזרח לכביש 2, הוא פחות או יותר אותו קטע שנמצא ב-2 התכניות. ההבדל הוא בנקודת החציה של אותו גשר על הכביש הקיים. יש תזוזה של מספר מטרים. שיקולים טובים מאוד שאסביר אותם". לדבריו בעמ' 8, מדובר על הבדל של מטרים ספורים. ושוב במסגרת חקירתו מלין ב"כ המשיבות כי ההחלטה על מניעת הבאת עדים מטעמו, מונע מהמשיבות להוכיח טענותיהן. בעמ' 9 הוא מעיד כי הוכנו תכניות עבודה, וכשלדבריו אין הם נזקקים להיתר, וזאת לאור ההרשאה בהתאם ל-מב/1 . עם זאת הוא מאשר שאכן מדובר על מבנה דרך בהתאם לתיקון 37, וכשהתוכנית אושרה על-ידי מתכנן המחוז. כך מסביר העד בעמ' 10 "יש 2 הליכים שמאז תיקון 37 חלים: הנושאים המוגדרים כמבניי דרך, יש הרשאה למבניי דרך, שלא שונה במהותה מהיתר רגיל. במקרה שלנו אי אפשר להגיש הרשאה למבניי דרך כל עוד לא אושרו ונחתמו התקנות. לפיכך בפרקטיקה, כל זמן שלא אושרו התקנות להרשאה, נוהגים במתכונת של הגשת היתרי סלילה או בניה, כפי שהיה נהוג עד היום. במקרה הזה מדובר על סלילה ובניה, ומכיוון שעפ"י הפרוצדורה הזאת היינו אמורים להגיש היתר וקיבלנו פטור מהתר, זה ההליך" (10). לדבריו, שם, בעת אישור תוכנית רמת-השרון ב-1991, לא נדרשו נספחי תנועה שמהווים את תשריט התב"ע של יעודי הקרקע בלבד "לכן מה שעמד בפנינו זה אותה קונספציה תנועתית ראשונית שנעשתה בקנה מידה קטן ומאוד מדויק שלא נהוג היום, קרי התוכנית המשלימה עם קנה המידה הכפול, והוטבע בה סכמה תנועתית ברמת סקיצה קונספציואלית בלבד, כי זה מה שהיה". לדבריו מאפשרת תוכנית רמת-השרון את רמת הגמישות הנחוצה, וכשהאיקסים הירוקים אינם מעלים או מורידים, וכשכל עוד ושטח הדרך בתחום הקו הכחול, אין צורך בתוכנית אחרת. העד נדרש לשאלת נושא הגמישות המופיע מפורשות בתוכנית תל-אביב ונעדר בתוכנית רמת-השרון, והסברו כי ניתן ללמוד על גמישות זו "מהביטוי 'הכלול בדרך'" (11). כך הסברו כי אין מניעה להתוויית הדרך גם בשטח אשר מצוין כמיועד לעיצוב נופי. בחקירתו החוזרת מבהיר העד ביחס להתאמה בין שתי התוכניות כי "הנדסית - תכנונית היא פתורה עד הסוף. אין מצב של קצה גשר או המשך. אני מעריך ללא סרגל שאי ההתאמה היא בסדר גודל של כ- 10 מ' במרכז הקשת. מתגברים על זה שבתכנון המפורט וההנדסי הדברים מתחברים בקשת ברדיוס קצת שונה...". (15). כן הוא מסביר כי בהתייחס לתוכנית רמת-השרון ניתן למקם את הרמפה כל עוד והיא "בתחום התוכנית, בתחום הייעוד, שכולל מבני דרך וגשרים....". ובהמשך בעמ' 16 "תיקון 37 איפשר לנו בפעם הראשונה לעבוד בתוכנית אחת בתחום 2 רשויות גובלות, כי הדרך לא מסתיימת ברשות אחת, אלא עוברת מרשות אחת לשניה. לפני תיקון 37 זה לא התאפשר, היה צריך להגיש 2 תוכניות, זה האריך וסרבל". חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 37) 43. (א) במסגרת טיעוניהן, נדרשו המשיבות לעניין תיקון 37 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבניה), ואף אנו ניזקק לכך לאור אשר יפורט בהמשך. טרם התיקון הוגדרה "דרך" בחוק התכנון והבניה "לרבות שפיות, תעלות וחפירים למי-גשמים וכיוצא באלה, הן בצידי דרכים והן מתחת להם, עצים או משוכות בצידי דרכים, קירות תומכים של דרכים, גדרותיהן, מחסומיהן ומעקותיהן...". ואכן בהתאם לסעיף 145(א)(1) לחוק התכנון והבניה תנאי ל"התווייתה של דרך, סלילתה וסגירתה..." קבלת היתר. (ב) תיקון מס' 37 קבע הגדרה אחרת וכדלקמן: ""דרך" - תוואי למעבר רכב, הולכי רגל או בעלי חיים, לרבות מסילת ברזל, מבנה דרך, אי תנועה, קיר תומך, קיר או סוללה למניעת רעש וכן תעלה, חפיר ומעביר מים בצד הדרך או מתחת לה, ולרבות מתקני דרך." "מבנה דרך" הוגדר כ"מחלף, גשר או מנהרה לרבות חפיר או סוללה המצויים בתחילתו או בסופו של אחד מאלה". (ג) כמו כן הוספו הוראות בהתייחס לסעיף 261 לחוק התכנון והבניה וכשבהתאם לסעיף 261(ד) "על אף האמור בסעיף 145, מותרת התווייתה של דרך, סלילתה או סגירתה, בידי המדינה או בידי רשות שהוקמה לפי דין או בידי כל גוף הפועל מטעם המדינה לאחר שהוסמך לכך לפי החלטת הממשלה, אם נעשתה בהתאם לתוכנית מפורטת, מאושרת או בהתאם לתוכנית מתאר מקומית מאושרת הכוללת הוראות של תוכנית מפורטת, ובלבד שניתנה הודעה על כך לרשות המקומית ולועדה המקומית הנוגעות בדבר". הנה כי כן לכאורה די בהחלטת ממשלה על-מנת להסמיך גוף או רשות לבנייתה של דרך ללא צורך בהיתר בניה כאמור בסעיף 145 לחוק התכנון והבניה. יחד עם זאת קובע ס"ק ה'(1): "על אף האמור בסעיף קטן (ד), הקמת מבנה דרך בידי אחד הגופים האמורים בסעיף קטן (ד), תהיה טעונה הרשאה בהתאם להוראות סעיף קטן זה". בהמשך מפורט אופן קבלת ההרשאה ומהותה. סעיף 5 לתיקון מס' 37 קובע כי תחילתו 30 יום מיום פרסומו למעט ההוראות שבסעיף 261(ה) לחוק התכנון והבניה, דהיינו ההוראות הקשורות למבנה דרך. ביחס להוראות אלו נקבע כי אלו יחולו ביום תחילתן של תקנות שיותקנו בהתאם לאמור בתיקון, בנושא ההרשאה. סעיף 6, הוראות מעבר, קובע כי הוראות החוק המתקן "לא יחולו על תוכניות דרך שהופקדו לפני תחילתו של חוק זה" וכן בס"ק (ב): "התווייתה של דרך, סלילתה או סגירתה בידי המדינה או מטעמה, בהתאם לתוכנית מאושרת שהופקדה לפני תחילתה של חוק זה, תיעשה על פי הוראות החוק העיקרי כנוסחן לפני תחילתו של חוק זה". 44. לכאורה, נראה מהוראות תיקון 37 כי אין צורך בהיתר בניה לצורך עבודות של דרך ודי באותה החלטת ממשלה. ואכן המבקשות נסמכות על החלטת הממשלה, באמצעות ועדת שרים לענייני כלכלה, מ-3.9.02 המסמיכה את נתיבי איילון בהתאם לסעיף 261(ד) לחוק התכנון והבניה לבצע את סלילת הכבישים המפורטים בהחלטה, כולל מחלף גלילות וכשבהחלטה אף מצויינים גשרים ממקומות שונים. ב"כ המשיבות טוען כי לא ניתן לבנות את הגשר אף במרחב תכנון תל-אביב ללא קבלת היתר בניה וכשלטענתו יש להבחין בין סלילתה של דרך לבין הקמת מבנה דרך, כלומר גשר. לשיטתו אכן סלילת דרך בלבד היא זו שפטורה מהיתר בניה אולם מעת שמדובר במבנה דרך כל עוד לא הותקנו התקנות בהתאם לסעיף 261(ה), דהיינו כל עוד ולא ניתן לקבל הרשאה, יש להזקק להיתר בכל הקשור למבנה דרך. אין אני סובר כי בהכרח יש להגיע למסקנה זו אלא היפוכם של דברים. צודק ב"כ המשיבות כי בעיקרון ללא היתר לא ניתן לבצע בניה זו או אחרת כולל סלילת דרך לאור הוראות סעיף 145(א)(1) לחוק התכנון והבניה. אולם בא סעיף 261(ד) וקובע כי על אף האמור בסעיף 145 ניתן לעשות כן. מאידך בא ס"ק (ה) וקובע כאמור כי חרף האמור בס"ק (ד) ביחס להקמת מבנה דרך יש לנקוט בהליך של הרשאה. טוען ב"כ המשיבות כי האמור בס"ק (ד) מתייחס אך ורק לאמור בלשון הסעיף דהיינו התוויית דרך או סלילת דרך ואינו מתייחס לבניה, קרי הקמת מבנה דרך. אין מקום לקבל טיעון זה. אם אכן מבנה דרך אינו נכלל בגדר של התווייה או סלילת דרך ממילא לא חל הפטור של היתר בניה ועל כן לא היה צורך באמור בס"ק (ה)(1) כמתנה וכחריג לאותו חריג שבס"ק (ד). יתר על כן לא בכדי הבאנו את ההגדרות בהתאם לתיקון ולפיהן דרך כוללת מבנה דרך ועל כן מעת שצויין בס"ק (ד) כי די בהחלטת ממשלה והסמכה לשם "התווייתה של דרך, סלילתה או סגירתה" הכוונה היא ביצוע כל הנדרש לדרך והכלול במונח דרך, דהיינו גם מבנה דרך. השימוש במונח האמור, דומה כי נגזר הוא מאותה לשון שנקט המחוקק בסעיף 145 (א)(1) לחוק התכנון והבניה. לבסוף נציין כי אם אכן כוונת המחוקק הייתה להורות כי הקמת מבנה דרך תהא פטורה מהיתר רק לאחר התקנת התקנות והליך של הרשאה, היה נוקט המחוקק בס"ק (ה)(1) כפי שנקט בס"ק (ד) דהיינו "על אף האמור בסעיף 145" ולא בחריג "על אף האמור בס"ק (ד)". גם תכלית התיקון מחייבת פרשנות זו לרבות לאור אשר צויין בהצעת חוק הליכי תכנון דרכים ומסילות ברזל, התשנ"ג-1993 הצ"ח 2158 תשנ"ג, 1993 בעמ' 56. 45. הנה כי כן לפחות בכל הקשור לתוכנית תל-אביב אין כל מניעה לכאורה לביצוע הבניה, כפוף לאשר ציין מהנדס העיר מר קייזר. התנהלותן של המשיבות 46. כפי שציינו בפרק הדיון המשפטי עיכוב ביצוע של מסירת חזקה הינו החריג וככלל אם התקיימו התנאים שבסעיף 8 ובגדר בדיקה של כעין הוצאה לפועל לא יעוכב ביצוע האמור. בנסיבות אלו מוטל נטל כבד על מבקש עיכוב הביצוע ובמיוחד יש להידרש למניעיו ולהתנהגותו. 47. במקרה דנן יש לבחון את הדברים הן בהקשר האישי של ברוך יוסקוביץ והן בהקשר הכללי של המשיבות עצמן. אולם אין להפריד בין הדבקים. 48. אין חולק כי המשיבות עצמן בשיתוף פעולה עם המבקשות או מי מהן נקטו ביוזמה להכנת תוכנית אזורים אשר משמעותה, אם תתקבל, הפסקת פעילות הקאנטרי - לפחות בכל הקשור למקרקעין דנן תוך מתן זכויות בניה נרחבות למשיבות וכשאף ההפקעה הינה ללא תמורה. המשיבות משתתפות ומעורבות בהכנת תוכנית אזורים וכשהן אף טוענות כי סוכם כי התוכניות תבוצענה במקביל וכשבבקשת רשות הערעור שהגישו לבית-משפט העליון (מב/5) טענו שאם אכן התוכניות היו יוצאות לפועל יחדיו "הישום המשותף של שתי התוכניות היה פותר את הבעיה הכספית של הקנטרי, מאחר ומימוש זכויות המבקשות על פי תוכנית 2566 היה מהווה איזון לפגיעה בקניינן על פי תוכנית 2716". טרם לכן צויין כי אזי לא הייתה מתעוררת כלל "סוגיית מסירת החזקה". כן יש להפנות לדברי מר יוסקוביץ עצמו וכשעולה מדבריו, גם עתה, כי אם אכן היה ניתן אישור לתוכנית אזורים היו המשיבות מסירות את ההתנגדות דנן. 49. עוד יש להוסיף שלכאורה מר יוסקוביץ השתתף בכל הקשור לעריכת שתי התוכניות וכשביקש לקדמן. ראשית בכובעו בתפקידו כמהנדס העיר תל-אביב ולאחר מכן בכובעו בפועל מטעם מי מהמשיבות. קשה לקבל כאילו לא היה מודע מר יוסקוביץ לקיומה של תוכנית רמת-השרון ולא ניתן לקבל כאילו נעלם ממנו צורך זה או אחר לשינוי תוכנית או צורך בהכנת תוכנית בכל הקשור לשטח רמת-השרון על-מנת לבנות את הגשר. ממה נפשך, אם סבר כי עצם תוכנית תל-אביב לא תאפשר בניית הגשר כפי שהוא סובר עתה, הכיצד ביקש לקדם תוכנית זו ומבלי שנדרש לקידום אשר נצרך, לשיטת,ו בהתייחס לרמת-השרון. מאידך אם סבר כי אכן אין צורך ואין קושי בביצוע הקמת המחלף, מה לו כי שינה דעתו עתה. 50. נראה כי יש ממש בטענת המבקשות כי המשיבות פועלות מתוך מניעים זרים לחלוטין שאינם ממין העניין ברצונם ובעתירתם לעכב את מסירת המקרקעין. דומה כי אכן אך ורק לאור העתירה המנהלית שהוגשה ולאור עיכוב אישור תוכנית אזורים, רצונן של המשיבות לכוף על המבקשות לתמוך בהן. 51. עוד קשה להבין הכיצד מי שכיהן כמהנדס עיר סובר כי לכאורה הקמת הגשר עתה הינה בניגוד לדין ומאידך אם מי מהמשיבות תקבל את אשר היא מבקשת, אזי תוסר ההתנגדות. אין מקום לקבל את ההסברים השונים, לרבות אשר ציין מר יוסקוביץ בכל הקשור למיקום נתיבי התנועה ומיקום הגשר. 52. כאמור המשיבות טענו כי אם הייתה מאושרת תוכנית אזורים שוב אישור זה היה גורם לצמצום הנזק הכספי ועל כן היו "מוחלות" על הפגיעה בזכות הקניין. מקובל עליי כי אכן כשמדובר על הפקעה ופגיעה בזכות הקניין, יש לבחון את אותו עיכוב ביצוע במסגרת "מאזן הנוחיות" וכפי שאכן ציינו המשיבות בתגובתן לתובענה. המבחן חייב לכלול כמובן את הנושא של הנזק הכספי. בתגובה צויין בסעיף 24 כי תפיסת החזקה במקרקעין "תגרום נזק רב למשיבות משום שהן תאלצנה להפסיק את פעילות הקאנטרי מה שיגרום להן להפסד כספי...". מצפים היינו כי טיעון שכזה ייתמך עובדתית בתצהיר מפורט אשר באמצעותו ניתן יהיה אכן לבחון את אותו מאזן נוחיות ואותו עיכוב ביצוע מבוקש. והנה אין בפנינו כל תצהיר המתייחס לפעילות הקאנטרי ולשאלות הכספיות הכרוכות בהפעלתו לרבות הנזק שייגרם לפעילות זו, אם יימסרו אותם המקרקעין שלכאורה כוללים מגרש כדורגל והאם אכן ישפיע ומה מידת ההשפעה בכל הקשור להיבט הכספי. לא בכדי כל שציין ברוך יוסקוביץ בתצהירו, ובאופן מובלע, כי מסירת החזקה במקרקעין תגרום לפגיעה בזכות הקנין של המשיבות "ולנזק כספי כבד למשיבות" - סתם ולא פירש. כפי שהובא לעיל בצדק ציין מר יוסקוביץ כי הוא מטפל בנושא התכנוני וכי מהראוי היה לזמן את איש הכספים ולמעשה אינו יכול להעיד מידיעה אישית מאומה בנושא זה. אם ביחס לאותם עדים חיצוניים שהמשיבות עתרו לזימונם ניתן היה לטעון כי לא ניתן היה לצרף תצהיריהם מלכתחילה לתגובה, לא כן ביחס למי מטעם מהמשיבות המפעילות את הקאנטרי. יתר על כן גם מול טענת המבקשות כי מספר המנויים בקאנטרי צומצם באופן משמעותי לא מצאו המשיבות לסתור טענה זו וניתן אף לומר כי אישרו נתונים אלו. 53. אומנם בחינת השאלות דנן עניינן במועדים שפורטו לעיל, אך בפועל משבא בית-המשפט עתה, להידרש לבחינת הנדרש בכל הקשור למאזן הנוחיות אין להתעלם מהודעת המבקשות, שנמסרה לאחרונה, ולפיה אמורה פעילות הקאנטרי להסתיים וכשהאמור מפורסם מפי אותו שמעון שיינקמן אותו ציין גם מר יוסקוביץ. לא היינו נזקקים להודעה ולקטעי העיתונות לכשעצמם, אלמלא המפורט בתשובת המשיבות אשר מאשרות כי אכן נמסרה הודעה כי הנהלת הקאנטרי החליטה שלא לפתחו מאפריל 2004. אכן צויין כי מתקיים מו"מ עם מספר גורמים להמשך הפעלתו. מקובל עליי אשר צויין בתשובת המשיבות בכל הקשור למועדים הקובעים, אולם ניתן לראות בעצם מתן ההודעה משום חיזוק לנטען על-ידי המבקשות מול העדר כל פירוט מטעם המשיבות. 54. סיכומם של דברים שלמעשה המשיבות לא הקימו את אותה תשתית עובדתית ראשונית על-מנת להצביע שאכן ייגרם להן נזק אם המקרקעין ייתפסו, אף בתקופת הביניים לשיטתן, דהינו עד למועד אשר לשיטת המשיבות ניתן יהיה לבנות את הגשר. 55. התרשמותי שלמעשה אין אנו דנים כלל בנושא נזק זה או אחר למשיבות או מי מהן. המשיבות חפצו ועדיין חפצות בתוכנית אזורים ואין עניינם כלל בשטח המופקע והפעילות אשר כביכול מתנהלת בו אלא לכאורה עניינן קידום זכויות הבניה במכלול השטח וכל מטרת ההתנגדות ללחוץ על המבקשות או מי מהן לתמוך בהן, מול המתריסים והמתנגדים לאשר הן חפצות. התייחסות לטענות נוספות של המשיבות 56. המשיבות שמות דגש על שיעור הסטיה הנדרשת על-מנת להתאים את תוכנית רמת-השרון לתוכנית תל-אביב, תוך שהן טוענות כאילו מדובר בסטיה של עשרות מטרים. למעשה למעט דבריו של יוסקוביץ לא נמצאו כל תימוכין לטענה זו. יתר על כן טענה זו נסתרה על-ידי המומחים החיצוניים. עוד יש להוסיף כי לא בכדי ציינו המומחים השונים כי תוכנית רמת-השרון נערכה בקנה מידה אשר נערכה ושלא על מפה פוטוגרפית וכי לא ניתן מבחינה באולם בית-המשפט, לבחון שאלה זו על בוריה . אם אכן כטענת המשיבות - ומבלי להידרש למשמעותה אם בכלל - היה על המשיבות להמציא את כל החומר הנדרש כולל חוות-דעת מומחה אשר הוכנה מראש לבחינת והוכחת טענה זו. בכל הקשור לנושא ההתאמה אכן נאמר על-ידי חיים כהן שלכאורה לא נדרשו לשאלת ההתאמה אולם מאידך מעדויות אחרות עולה שלא כן הדברים. בנושא זה עליי לציין התרשמותי מעדותו של מר פרחי וכן כי אין זה סביר בעיני כי הועדה המחוזית ורשויות התכנון התעלמו באישור תוכנית תל-אביב מהאפשרויות לבניה בפועל של הגשר על כל המשתמע מכך. 57. כאמור המשיבות נדרשו לתוכנית פי גלילות (רש/800), אולם זאת בסיום ההוכחות ומבלי שניתנה האפשרות למבקשות להזקק בכל הקשור לתוכנית זו. יתר על כן קשה לקבל את ההסברים החוזרים ונשנים של המשיבות כאילו רק טיפין טיפין נודע להם על נושאים אלו או אחרים לרבות בהתייחס לתוכנית פי גלילות. מעת שתוכנית זו לשיטתן פורסמה, הרי לא נצרכות הן למבקשות לצרכי גילויה והיה עליהן להידרש לתוכנית זו בתגובה ולא בשליפתה במסגרת החקירות בלבד. לא בכדי, ושוב כנושאים נוספים, התנגדו המבקשות לכל שינוי חזית. והנה בסיכומיהם טוענות המשיבות לחלות הוראות אלו או אחרות בכל הקשור להוצאת היתרים לרבות לפי סעיפים 78-77 לחוק התכנון והבניה ולבסוף לאור הוראות סעיף 97 לחוק התכנון והבניה. ברור מאליו כי טיעון עובדתי שכזה על מסקנותיו נצרך לטיעון מפורש ולבחינה מדוקדקת ואין לדרוש מהמבקשות להידרש לכך במסגרת חקירת עדים ומבלי שנדרשו מראש לתוכנית זו ולנגזר ממנה. עם זאת נציין כי לכאורה ודווקא לאור הנטען בסיכומי המשיבות בדבר ההחלטה ליתן תוקף לתוכנית מתוקנת, תוכנית פי גלילות מרחיבה את זכויות הדרך תוך ביטול אותה חלוקה נטענת בתוכנית רמת-השרון בין תוואי הדרך לכשעצמו לבין שטח העיצוב הנופי וכשבתקנון אף צויין בסעיף 12.4 כי ההוראות בנספח התנועה הן הוראות תוכנית מפורטת וכי "שינויים בתוואי ובגבהים של המסלולים, המסומנים בנספח התנועה, באישור משרד התחבורה, בתנאי שאינם חורגים מתחום זכות הדרך המסומן בתשריט, לא יהווה שינוי לתוכנית" וכשלכאורה, גם אם היה ממש בטענות המשיבים בכל הקשור לתוכנית רמת-השרון הרי בבואנו עתה להידרש לשאלת עיכוב הביצוע, לכאורה פתוחה עתה הדרך לרבות תוך יישום הוראות סעיף 161 לחוק התכנון והבניה, לביצוע הגשר כולו גם במרחב תכנון רמת-השרון וכפי שניתן אף להסיק מדברי המומחים השונים. 58. אין מקום להידרש לנושא שלבי הביצוע בהתאם לתוכנית רמת-השרון, נושא שעלה אף הוא בסופם של ההוכחות ואשר לא בא זכרו טרם לכן ואין להתייחס לכך. 59. המשיבות נדרשו לטענה כאילו תוכנית רמת-השרון אינה תוכנית מפורטת אולם לכאורה הן מהוראותיה והן מעדויות המומחים עולה כי לא כן הדבר וכי בכל מקרה ככל שנצרך היתר בניה ניתן להוציאו. עוד יש להוסיף כי בהתייחס לתוכנית רמת-השרון ציין ב"כ המשיבות בעמ' 239 כי היא "תוכנית דרך אליבא לכל הדיעות". יתר על כן נשאל ב"כ המשיבות "ומה הבעיה להוציא היתר אמיתי?" ותשובתו "שום דבר, צריך לעשות אותו". לשיטתו בעמ' 240 ביום שהודיעו על הרצון לתפוס חזקה "הם היו צריכים להיות עם היתר ביד. זה פשוט מאוד". הגם שאין אנו מקבלים גישה זו עדיין עולה מדבריו הוא שלכאורה ניתן להוציא היתר בניה, ככל שנצרך, גם ביחס לתוכנית רמת-השרון. סיכומם של דברים 60. עתירה בהתאם לסעיף 8 לפקודה נדרשה לבחינה משפטית ועובדתית. בכל הקשור לפן המשפטי רואים אנו את סעיף 8 לפקודה כסעיף אשר הינו כעין הוצאה לפועל ומשהתקיימו ארבעת התנאים שנקבעו בפסיקה, שיקול-הדעת של בית-המשפט מצומצם, הגם שקיים. הדברים יפים שבעתיים במקום ובו אין השגות למחזיק לא ביחס לתוכנית עצמה, לא ביחס להפקעה עצמה ולא לעצם הנחיצות והצורך הציבורי בהפקעה. למעשה הטענה היחידה שנצרכה להכרעה הינה שאלת עיכוב ביצוע וזאת עד למועד בו ניתן יהיה לבצע בפועל את העבודות שלשמן יועדה ההפקעה. מסקנתנו כי עיכוב ביצוע שכזה יינתן אך ורק במקרים חריגים תוך בחינת שאלת מאזן הנוחיות ולאחר שהמחזיק אכן ישכנע את בית-המשפט כי לא ניתן יהיה לבצע את העבודות בטווח סביר וקרוב לתפיסה. מניעה זו יכול ותהא קשורה לפן עובדתי כגון העדר אמצעים כלכליים או העדר חומרים נדרשים או כמקרה דנן מניעה משפטית נטענת, דהיינו שלא ניתן להתחיל בעבודות לאור טענות תכנוניות. גם כשמדובר בטענות שכאלו לא נראה כי יש מקום כי בית-המשפט בדונו בעתירה שבהתאם לסעיף 8 לפקודה יכהן בעקיפין כוועדת תכנון כזו או אחרת, דהיינו, שמראש ועוד לפני שהוחל בביצוע העבודות או הגשת בקשות אלו או אחרות למי מהוועדות, יורה ויקבע דינן של אותן בקשות. יתר על כן ככל שהפגיעה במחזיק תהא גדולה יותר מהראוי כי בית-המשפט ייכנס יותר לעובי הקורה לבחינת אפשרות ביצוע העבודות וכך היפוכם של דברים. מכל מקום דומה כי לאור הצורך בהליך קצר ומזורז, יש לבחון אם על פני הדברים ברור כי לא ניתן יהיה לבצע את העבודות. 61. כמובן שתנאי לבחינת האמור שאכן עמד המחזיק בנטל להראות שאכן התפיסה בתקופת הביניים עלולה לגרום לו נזק. ודוק, גם המשיבות דנן אינן טוענות כאילו יכול והפקעה תבוטל או תצומצם אלא כל טענתן שבשלב זה ועד לביצוע אשר נטען על ידן מהפן התכנוני לא ניתן לבצע את העבודות. בכגון דא, אין להסתפק בעצם הפגיעה בזכות הקניין לכשעצמה אלא בהוכחת נזק כעין סעד ביניים ולתקופת הביניים. 62. אם אכן הוכח נזק כאמור וכגון שמדובר מחד על פרנסה, וכשמאידך ברור ואין חולק כי לא ניתן לבצע את העבודות טרם הליכים כגון קבלת החלטה על סלילת רחוב, אזי יינתן הסעד לתקופת הביניים. אולם, אם פני הדברים אינם כן אין מקום לאותו עיכוב ביצוע. יתר על כן עצם הצורך בהוצאת היתר בניה אין בו, לכשעצמו, משום מקום לעכב את ביצוע המסירה. 63. במקרה דנן מסקנתנו כי טענות המשיבות דינן להדחות הן מאחר ולמעשה המשיבות לא הוכיחו נזק זה או אחר, הן מאחר ועולה שהמניעים להתנגדות זרים לנטען והן לגופן של טענות. די לנו מכך שלכאורה אין כל מניעה להתחלת הבניה של הגשר במרחב תכנון תל-אביב ועל סמך תוכנית תל-אביב גם אם נצרך חומר זה או אחר למבקשות טרם התחלת הבניה וכשלכאורה מתקיימים התנאים של סעיף 161(ד) לחוק התכנון והבניה. משכך אל למשיבות להתהדר כעין "עותר ציבורי" שמא הבניה תימשך מעבר למרחב תכנון תל-אביב בניגוד לדין ובמיוחד לאור המניעים הזרים לחלוטין שעלו, בהתאם למפורט לעיל. למעלה מהנדרש אף נוכחנו שלכאורה קיימת גם גמישות בתוכנית רמת-השרון וכשלכאורה אף ניתן לקבל היתר בניה, ככל שנצרך. מכל מקום את החסר, אם היה קיים, השלימה לכאורה תוכנית פי גלילות. 64. לבסוף נציין כי אכן בדרך כלל המועד לבחינת שאלת מסירת החזקה הינו מועד הפרסומים ולמצער מועד הגשת התובענה. אולם, בנסיבות דנן שמדובר למעשה בעיכוב ביצוע ולא בתקיפה של עצם התוכנית או ההפקעה או בלשון אחרת משמקובל אף על המשיבות כי מעת שיוסדר החסר, לגרסתן, אכן ימסרו את החזקה, הרי אם הוברר שלכאורה בעת מתן פסק הדין עולה כי כל נזק לא ייגרם למשיבות מחד וכשלכאורה גם אותו חסר נטען בא על תיקונו, אין מקום להתעלם מכך ולהזקיק באופן מלאכותי - גם אם המסקנות דלעיל היו שונות - את המבקשות, לפניה חוזרת ומיידית לבית-המשפט. 65. בכל הקשור לנושא ההוצאות אין מקום לפסיקת הוצאות כמבוקש על-ידי המבקשות כשיפוי על הנזקים שנגרמו, ככל שנגרמו מעיכוב בביצוע העבודות הן מהפן הדיוני והן מהפן המהותי. מהפן הדיוני ההוצאות שנפסקות אינן מיועדות לשיפוי על נזק בגין עיכוב במסירת החזקה ובפן המהותי אין להתעלם מעדותו של מר קייזר בכל הקשור לנצרך עד לביצוע העבודות בפועל. 66. אשר-על-כן אני מורה למשיבות, ובפועל למי מהן המחזיקה במקרקעין, למסור את מלוא החזקה ו/או השימוש במקרקעין המצויים בחזקתן ובבעלותן הידועים כגוש 7244, חלק מחלקה 1 בשטח של כ- 4,232 מ"ר הכלולים במסגרת הפקעת המקרקעין בתוכנית תל-אביב (תא/ד/2716) אשר צורפה לבקשה. האמור לעיל לא יאוחר מיום 25.1.2004. 67. אני מחייב את המשיבות 1 ו-2 לשלם למבקשות את הוצאות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מעת ההוצאה ועד התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. קרקעותפקודת הקרקעותמקרקעיןהפקעה