להלן החלטה בנושא בקשה לסילוק תביעה אישית: החלטה בפני בקשה לסילוק התביעה כנגד הנתבעת 2, גב' אורדמן ג'נט. התביעה: התביעה הוגשה ביום 15.6.06 בגין הסך של 51,163 ₪. הנתבעת 1 הינה האגודה לאומנויות המחול (להלן: "בת-דור"), המבקשת הינה המנהלת האומנותית של הנתבעת 1. על פי הנטען בכתב התביעה, הועסקה התובעת כעצמאית בתחום המחול ויצרה כוריאוגרפיות והופעות שונות עבור בת-דור. על פי הנטען ההסכם נכרת בעל-פה. לגירסת התובעת בכתב התביעה, ההסכם היה בינה לבין בת-דור והיא סיפקה שירותים לפיו, החל משנת 2000 ועד ינואר 2006. ראו סעיפים 2.3, 2.4 לכתב התביעה. בחודש ינואר 2003, החלה בת-דור לטענת התובעת, להפר את ההתחייבויות כלפיה ולא שילמה לה חלק נכבד משכרה. ראו סעיף 2.5 לכתב התביעה. ברבות השנים, כך על פי סעיף 2.6 לכתב התביעה, פנתה התובעת אל המבקשת כדי שזו תסדיר את חובה של בת-דור כלפיה, אך נדחתה פעם אחר פעם, תוך הבטחות שהשכר ישולם בסופו של דבר ועליה להתאזר בסבלנות. הואיל והשכר ולא שולם, חרף כל ההבטחות, הוגשה התביעה הנוכחית. הבקשה: המבקשת ציינה, כי בת-דור הינה עמותה אשר פעלה מסוף שנות השישים של המאה הקודמת. ביום 1.5.06 הוגשה נגדה בקשת פירוק ע"י עובדיה וביום 12.7.06, ניתן צו פירוק. ההליכים כנגד בת-דור עוכבו איפוא ומונה לה מנהל מיוחד, עו"ד אורן הראל. המבקשת גורסת, כי התובעת הבינה שמאחר ולא היתה מעולם עובדת העמותה, ולאור מצבת החובות סיכוייה כנושה בלתי מובטחת נמוכים ביותר, ולכן גררה ללא עילה של הדין, את המבקשת לעילה קנטרנית וטורדנית זו. כך על פי הנטען בסעיף 2 לבקשה. בבקשה נטען עוד, כי המבקשת היתה מנהלת אומנותית, דהיינו עובדת שכירה בעמותה כעשרות העובדים הנוספים, ועל כן לא היתה מעולם מוסמכת להתחייב בתשלום שכר לעובדים. המבקשת מצביעה על כך, שגם בכתב התביעה לא נטען, כי היא התחייבה לשלם באופן אישי ומכיסה את שכרה של התובעת. המבקשת לא חייבה את התובעת להמשיך ליתן שירותים לבת-דור, לאחר שזו הבטיחה לשלם לה, ולא הבטיחה הבטחות שווא בדבר תשלום שכר. לגירסת המבקשת, היה ידוע לתובעת, כמו לכל יתר נותני השירותים והעובדים של בת-דור, כי העמותה ניזונה מתרומות ומתמיכות משרד החינוך והתשלומים מבוצעים רק לאחר שמגיעים כספים מאותם מקורות. ראו סעיפים 4-7 לבקשה. אומנם,המבקשת כיתר בעלי תפקידים בבת-דור, כמו המנכ"ל וחברי מועצת המנהלים, עשו נסיונות לגייס כספים מגורמים ציבוריים ופרטיים על מנת לשלם את כל חובות בת-דור ולמנוע את פירוקה, אולם אין הדבר הופך אותם לחייבים אישית בחובותיה. ראו סעיף 10 לבקשה. מכאן, סבורה המבקשת, כי אין עילה לתביעה האישית נגדה, והיא מבקשת להורות על מחיקתה. המבקשת מותחת עוד, ביקורת על סכום החוב הנטען. עמדת התובעת: נדרשת תגובת התובעת וזו הגיבה באומרה כי ההתקשרות היתה למעשה, בין בת דור והמבקשת, שתיהן מצד אחד לבין התובעת מצד שני. לטענתה המחודשת של התובעת, הנתבעת 2 היא שכרתה את הסכם העסקה עם התובעת, כפי שקבעה את גובה השכר שישולם לתובעת, את תקופת העבודה, שעות העבודה וסוג השירותים המוטלים על התובעת. לטענת התובעת, המבקשת מעולם לא הכחישה אחריות אישית לביצוע התשלום. התכחשותה לביצוע התשלום נעשתה לראשונה במסגרת תביעה זו. התובעת אינה שוכחת לאזכר, את פסק הדין בעניין ע"א 693/83 שמש נגד רשם המקרקעין פד"י מ3 עמוד 668 כי סילוק על הסעד הוא צעד של אין ברירה ויש להמנע מלאחוז בו אם קיים סיכוי, ואפילו קלוש, על פי העובדות יזכה התובע בסעד שהוא מבקש. לכן, טוענת התובעת כי אם יתברר שהיתה התחייבות אישית של המבקשת כלפי התובעת, תזכה זו בתביעתה והדבר יוצר את מלוא החבות שהתובעת זקוקה לה, ולו לצורך העדר מחיקה. הכרעה: בשקלול עמדות הצדדים, יש להעדיף את עמדת המבקשת. עיון בכתב התביעה מעלה, כי התובעת לא טענה שהחוזה נכרת בינה לבין המבקשת. הטענה כי המבקשת היתה צד ישיר לכריתת החוזה, עלתה לראשונה רק במסגרת התגובה לבקשה לסילוק על הסף. בכתב התביעה עצמו לא טענה התובעת להתחייבות אישית ראשונית מצד המשיבה. בסעיף 2.3 לכתב התביעה, צויין במפורש כי ההתחייבות היתה בין התובעת לבין בת דור. בסעיף 2.5 לכתב התביעה, צויין כי בת דור היא זו שהפרה את התחייבויותיה ופניות שנעשו אליה בזמן אמיתי לא נענו. בסעיף 2.6 לכתב התביעה, נזכרה הפנייה שלה תובעת אל המבקשת, שנעשתה רק "ברבות השנים". מכתב התביעה עצמו ברור אפוא, כי הקשר החוזי, אם נכרת, נכרת לטענת התובעת רק מול בת דור ולא מול המבקשת. המבקשת נכנסה לתמונה בשלב הרבה יותר מאוחר, ולאחר שחלפו השנים בהן לטענת התובעת, היא העניקה לבת דור שירותים ללא תשלום. אכן, המבחן הוא האמור בכתב התביעה. לפי האמור בכתב התביעה, התובעת התקשרה עם בת דור בלבד ודרישותיה כלפי המבקשת נולדו בדיעבד ובאיחור. אילו היתה התביעה מנוסחת כאמור בתגובה, ייתכן שהייתי שוקלת השארת התביעה על כנה, ולו מטעמים פרוצדורלים. אך התביעה אינה מנוסחת כך. מניסוח התביעה ברור שלמבקשת אין כל אחריות כלפי התובעת. המבקשת מילאה תפקיד בבת דור, ובמסגרת זו סירבה פעם אחר פעם לבקשות התובעת לתשלום. ייתכן שהבטיחה כי כאשר יגיע הכסף, ממקור חיצוני כלשהו, תזכה גם התובעת לשכר. דבר זה, בכל הכבוד, אינו מטיל אחריות על המבקשת, ודאי שלא רטרואקטיבית משנת 2003 ואילך, כאשר הפניות אליה החלו רק בסוף דצמבר 2005 ראשית ינואר 2006. הכל לפי כתב התביעה עצמו. אשר להלכת ע"א 693/83, אכן בשמה של הלכה משפטית זו כבר נשמעו משפטים מיותרים רבים ללא כל צידוק. די שבעל דין יעצב את כתב תביעתו בצורה המרמזת על אחריות עתידית מעורפלת של מאן דהוא, כדי להטריח צדדים, פרקליטים ואת המערכת השיפוטית כולה במשפט נטול ממשות. גם אם מדובר בכרוניקה של תיק ידוע מראש. במקרה שלנו עם זאת, כתב התביעה עוצב באופן שאינו יוצר כל אחריות כלפי המבקשת. כפי שהסברתי לעיל, עולה ממנו בבירור שהמבקשת אך מילאה תפקיד אצל בת דור ולא התחייבה באופן אישי. אי לזאת, ממקרא כתב התביעה עצמו, נשללת כל יריבות עם המבקשת ויש לסלק את התביעה נגדה על הסף. בשולי החלטתי אעיר, כי המבקשת צירפה לבקשתה תצהיר אימות כללי, ולא תצהיר המפרט את העובדות. ברם, מאחר וההלכה המשפטית בסוגיית סילוק על הסף, מחייבת אותנו לבחון את הטענות לאור כתב התביעה לגופו, מבלי להסתמך על טענות הצדדים, לא ראיתי מקום לבוא עם החשבון עקב כך. הוא הדין באשר לתגובת התובעת, הרצופה טענות עובדתיות וגם כן לא נתמכה בתצהיר. סיכום: הבקשה מתקבלת. אני מורה על מחיקת התביעה כנגד המבקשת. הואיל והנתבעת 1, בת דור, מצוייה בהליכי פירוק, אין מקום להמשך ההליכים נגדה במסגרת ההליך הנוכחי. אני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה מול בת דור, כאשר התובעת רשאית להמשיך בהליכים מול הכנ"ר. אני מחייבת את התובעת בתשלום הוצאות שכ"ט הנתבעת, הן בגין ישיבת יום 26.12.06, שם לא היתה התייצבות והן בשל עלויות כתב ההגנה והבקשה הנוכחית בסך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תביעה אישית