להלן החלטה בנושא בקשה לעיכוב הליכים - סעיף 5 לחוק הבוררות: החלטה בפני בקשה לעיכוב הליכים מטעם הנתבע, מכח סעיף 5 לחוק הבוררות, בטענה שבין הצדדים התקיים הליך בוררות בפני הבוררת, עו"ד וולדיגר, אשר הגיע לסיומו ובימים אלה נכתב פסק הבוררות. הליך הבוררות עסק באותן השאלות העומדות לדיון בתיק זה ובאם לא יעוכבו ההליכים, יחול השתק פלוגתא על אותן הסוגיות העומדות בפני בית המשפט. הבקשה מתבססת על התנאי המופיע בחמישה הסכמי שכר טרחה שבין הצדדים בתיק זה. בנוסף, המשיבה הגישה ביום 2.11.05 תביעה נוספת, הזהה לתביעה זו, כנגד המבקש, בבית המשפט המחוזי וההליכים בתיק זה עוכבו ע"י כבוד הרשם. בקדם משפט שהתקיים, לא נערכה רשימת הפלוגתאות ומשום כך, אין לראות את המבקש כמי שויתר על בקשתו. לטענת המבקש, אין באי העלאת שאלת הבוררות בקדם המשפט, בכדי לשלול ממנו מלחזור ולטעון לעיכוב הליכים. לטענת המשיבה, המבקש עותר לעיכוב הליכים לאחר קדם המשפט ולפני שמיעת ההוכחות. המשיבה תוהה לתזמון הבקשה, אשר הוגש מייד לאחר שהועבר למבקש שאלון עליו התבקש לענות. לטענתה, המבקש אינו מסביר בבקשתו, מדוע נמנע מהגשת בקשה נפרדת לעיכוב ההליכים עד כה ולמעשה, שומר לעצמו את הזכות להגיש את בקשתו בכל שלב במשפט. בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק הבוררות, על הנתבע להראות כי הוא מוכן לעשות ככל הנדרש על מנת לקיים את הבוררות, ברם, המבקש לא ביקש להעביר את הסכסוך בתיק זה להליך בוררות ולא עמד על קבלת החלטה בעניין זה. בנוסף, יומיים לפני בקשה זו, בתאריך 19.3.06 עתר המבקש לדחיית המועד שנקבע לצורך שמיעת ההוכחות מהטעם, כי לא יעלה בידו להגיש תצהיר עדות ראשית. לטענה כי פסק הבוררות עומד בפני פרסום, טוענת המשיבה, כי פסק הבוררות נכתב, ברם, פסה"ד לא יפורסם כל עוד לא ישולם שכר טרחתה והוצאותיה של הבוררת, כפי שהודיעה לצדדים במכתבה מיום 20.3.06 ובתשובתה למבקש מיום 22.3.06. בנוסף, טוענת המשיבה, כי התביעה נשוא תיק זה אינה בגין שכר טרחה, אלא עוסקת בתרמית, מעילה באמון, הטעייה ורשלנות מקצועית של המבקש. לאור הנטען, מבקשת לדחות את הבקשה. דיון חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 [תיקון אחרון 10/7/74] 5. עיכוב הליכים בבית המשפט (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך. (ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של עניין התובענה. (ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות הפתרון שנקט בו המחוקק הוא על דרך הביניים. במגמה למנוע הפרה של הסכם בוררות, מוסמך בית המשפט לעכב את הדיון בפניו, במקרה שתוגש אליו תובענה. כתוצאה מכך לא יוכל התובע לברר את תביעתו בבית המשפט. התוצאה דומה לצו מניעה, לבקשת הנתבע, אילו היה יכול לנקוט בצעד זה. הברירה שתעמוד בפני התובע תהיה לוותר על התביעה, או לקיים את ההסכם ולהגיש את תביעתו לבוררות. "נטייתו של בית המשפט חייבת להיות כמה שאפשר לבצע הסכם בוררות שנעשה ולחזק את מעמדו של הבורר" (ע"א 223/78 פלכטר נ' פשפיורקה, פ"ד לג (1) 414). התנאים לבקשת עיכוב הליכים: קיים הסכם בוררות, סעיף 1 לחוק הבוררות מגדיר הסכם בוררות כהסכם בכתב, כלומר עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק, יכול להינתן רק מקום שקיים הסכם בוררות בכתב בין הצדדים. הסכמה לבוררות בעל פה אמנם מחייבת כהסכם אך לא ניתן לקבל סעד של עיכוב הליכים לפי סעיף 5, התרופה תהיה תביעה לפיצויים על הפרתו. הוגשה תובענה לבית המשפט, אין בית המשפט מפעיל סמכותו לפי סעיף 5 אלא אם כן הוגשה בפניו תביעה. התובענה הוגשה לגבי סכסוך שההסכם בוררות חל עליו, יכול הנתבע לבקש עיכוב הליכים אם יוכיח לא רק שקיים הסכם בוררות בינו לבין התובע, אלא גם שההסכם הבוררות חל על אותו סכסוך לגביו מוגשת התובענה. מבקש העיכוב - בעל דין שהוא צד להסכם, פקודת הבוררות קבעה, כי הבקשה לעיכוב הליכים יכולה להיות מוגשת על ידי ונגד כל צד מהצדדים למו"מ המשפטי. החוק, לעומת זאת, מצמצם ומורה, כי הזכאי לבקש עיכוב הליכים הוא "בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות". נכונות לקיום הבוררות, הנתבע צריך להוכיח כי היה מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות או להמשיכה וכי הוא עדיין מוכן לכך בשעת הגשת הבקשה. מועד הגשת הבקשה, על הנתבע להגיש את הבקשה לעיכוב הליכים ככל המוקדם ולא יאוחר מהיום בו טען לראשונה לגופו של עניין התובענה. שיקול דעתו של בית המשפט, הסכמה למסור סכסוך לבוררות אין בה, כאמור, כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט לדון בעניין. בית המשפט, הוא שיחליט אם להיענות לבקשה לעכב את ההליכים בפניו, משום שנערך הסכם בוררות בין הצדדים, או לסרב לה ולהמשיך לדון בתביעה, למרות ההסכם. בדרך כלל, נוטה בית המשפט לעכב את ההליכים בתביעה שבפניו. עיכוב הליכים על פי סעיף 5, נתון לחוק לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בעניין. הגישה היא, שבית המשפט ישקול אם לסרב לבקשה שכן, המגמה היא שסכסוך אשר הוסכם למסרו לבוררות-יידון בה. רק אם יש טעם מיוחד שלא לעכב את הדיון, רק אז יסרב בית המשפט לבקשה. דבר זה מטיל את נטל ההוכחה על המתנגד לבקשה ועליו להוכיח ולשכנע את בית המשפט, מדוע אין לעכב את ההליכים. לעניין פיצול הדיון, אם הסכסוך מורכב ממספר עניינים שאינם ניתנים להפרדה ואשר רק אחדים מהם כלולים בהסכם בוררות, לא ייטה בית המשפט לעכב את הדיון. אם בין אותם צדדים יש הסכם בוררות רק לגבי חלק מהסכסוך שמתעורר לאחר מכן והעניינים ניתנים להפרדה - לא חייב בית המשפט לעכב את ההליכים. ("בוררות דין ונוהל", פרופ' סמדר אוטולנגי, מהדורה שלישית מורחבת, תשנ"א 1991, הפצה דע-פורט בע"מ רמת גן, עמ' 111 -144). תיק זה מצוי לאחר קדם המשפט ולפני שמיעת ההוכחות. כלפי המבקש עיכוב ההליכים נטענות טענות מירמה ע"י התובעת וכדברי הפרופ' אוטולנגי "אם המואשם במירמה הוא המבקש את עיכוב ההליכים והעברת הדיון לבוררות -בדרך כלל בית המשפט ייעתר לו... ההיגיון הוא שאם המבקש עצמו לא חס על שמו הטוב ולא ביקש לנקותו בבית המשפט מדוע יחוס עליו בית המשפט ("בוררות דין ונוהל", פרופ' סמדר אוטולנגי, מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה-2005 עמוד 297) אמנם הנני מוצאת דמיון בין כתב התביעה המתוקן של המשיבה בתיק זה, לבין כתב הגנתה בתיק הבוררות שהתנהל. הדמיון הינו בשאלה, האם מגיע לנתבע בתיק זה שכ"ט מהתובעת אם לאו, שזו אחת השאלות שבמחלוקת בתיק שבפני. לטענת התובעת, פסק הבוררות מוכן, אך לא הופץ עקב אי תשלום שכר טרחת הבורר. בהליך הבוררות המבקש תבע את שכר טרחתו ברם בהליך המתנהל בפני תביעת המשיבה הינה לעניין רשלנותו של המבקש וטענה למרמה ומצג שווא שהוצגו על ידו. ממכתבי הבוררת אשר צורפו לתגובת התובעת לבקשה זו עולה, כי פסק הבוררות "חתום ומוכן למסירה, אך הצדדים טרם שילמו את שכ"ט הבוררת". בהליך הבוררות תובע המשיב את שכר טרחתו, ברם בתיק המתנהל בפני תביעתה של המשיבה הינה לעניין רשלנות, מרמה ומצגי שווא שהוצא ע"י המבקש. לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה.עיכוב הליכיםיישוב סכסוכיםבוררות