להלן החלטה בנושא בקשת להפקדת התחייבות עצמית: החלטה עניינה של החלטה זו הוא בקשת המבקשת להפקדת התחייבות עצמית של המשיבה 2, הפקדת ערבות מספקת, בסך של 200,000 ₪, לפחות, והגדלת העירבון לסך 100,000 ₪. המשיבות הגישו תובענה, בבית משפט השלום בירושלים בה נטען, כי יש להן זכות חזקה בתשעה מקומות חניה בחניון הנמצא בבעלות המבקשת. המשיבות הגישו בקשה לצו מניעה זמני שיתיר להן כניסה ושימוש בחניות אלו. בית משפט השלום נתן צו כמבוקש, במעמד צד אחד. בית משפט השלום קיבל את טענת המבקשת לעניין חוסר סמכות עניינית, והורה על העברת התיק לבית המשפט המחוזי, תוך הארכת תוקף צו הביניים עד לקבלת החלטה אחרת בעניין. הנימוק לכך הוא שהמשיבות הפקידו "הפקדה כספית ניכרת", ומתוך הנחה שההליכים לא יימשכו זמן רב. בית משפט השלום הוסיף, כי יתכן ויהיה מקום לשקול את הדבר בשנית "אם יימשכו ההליכים פרק זמן ניכר". סיכום טענות המבקשת 4. מדובר בהחלטה אשר ניתנה במעמד צד אחד, אף שלא נטען כי קיום דיון במעמד הצדדים יסכל את מתן הצו, או יגרום נזק חמור למבקשת. הערבות בה חויבו המשיבות איננה מספקת ואין בה כדי לפצות את המבקשת על נזקיה, וזאת ללא מתן נימוקים כמתחייב מהתקנות. אילו רצה בית המשפט לפטור את המשיבה 2 מהמצאת ערבות, יש לפרט הנימוקים אשר הביאוהו לכך. המבקשת מדגישה כי המשיבה 2 היא הנהנית ממתן הצו הזמני, כך שאין די בכתב ההתחייבות שהוגש מטעם המשיבה 1 בלבד. כל עוד לא נותנת המשיבה 2 התחייבות, הצו כלל לא נכנס לתוקף. הערבות אשר הומצאה אין בה כדי לפצות את המבקשת על נזקיה, הרי עלות שימוש תשעה מנויים לחודש הנה 11,160 ₪, ואילו סכום הערבות שהופקד עומד על סך 35,000 ₪. המבקשת מפרטת את הטענות בגינן, לדידה, לא מדובר בתובענה שיש לה סיכויי הצלחה. המשיבות אינן מקיימות את נהלי החניון, כפי שנדרשו על ידי בית המשפט, ואף אינן משלמות את חלקן בהוצאות האחזקה והאבטחה, כנהוג בחניון, וזו לכל הפחות דרישה מינימאלית שיש לחייב בה את המשיבות. עדו טוענת המבקשת, כי המשיבות מסרבות להדביק על כלי הרכב שלהן תוויות זיהוי, והן מכניסות יותר מתשעה כלי רכב. בפני הוסיפה המבקשת כי אין החלטת בית משפט השלום מחייבת בית משפט זה, בשל העדר סמכות עניינית של בית משפט השלום. המבקשת טוענת, כי יש באמתחתה ראיה השומטת את התובענה מבסיסה, ומשכך, יש לבטל את צו המניעה הזמני. לאור זאת, מבקשת המבקשת לקיום דיון דחוף בעניין הסעדים הזמניים ולהורות על ביטול הצו הזמני. סיכום טענות המשיבות 5. המבקשת מיצתה את כל טענותיה בעניין בפני בית משפט השלום. בית משפט השלום כבר קבע כי סיכויי המשיבות לזכות בתביעה טובים, וכי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובת המשיבות. בית משפט השלום אף החמיר עם המשיבות בהתניית מתן הצו בתנאים חמורים: התחייבות עצמית, הפקדה גבוהה, לא בדרך של ערבות צד ג' כמקובל, אלא בהפקדה בקופת בית המשפט. המבקשת לא ערערה על ההחלטה. היא גם לא ביקשה לשנותה אף שההחלטה הנה החלטת ביניים, וניתן לשנותה עם הוכחת שינוי משמעותי בנסיבות. באשר להתחייבות העצמית הנוספת, היה על המבקשת להעלות טענה זו במעמד הבקשה לצו מניעה זמני. אין דין המחייב את כל התובעים במתן התחייבות, ודי בהתחייבות אחת, ואין בידי המבקשת ראיה לכך שהמבקשת 1 לא תוכל לעמוד בהתחייבות שנתנה. באשר לעניין הגדלת סכום הערובה, אין מקום להגדלה זו. סיכויי התביעה גבוהים, דבר שיש בו כדי לאפשר הקלה בעניין הפקדת ערובה המשיבות מכחישות גובה הנזקים שכביכול נגרמים למבקשת. מדובר ברווח ולא בהוצאות. בנוסף, למבקשת לא נגרם כל נזק, שכן המשיבה 2 הביעה נכונות לשאת בחלקה בהוצאות ניהולו השוטף של החניון ומסרה זאת למבקשת. המשיבות מוסיפות כי הסכום המבוקש כערבות הנו חסר פרופורציה לתיק או לנזק אפשרי. דיון 6. באשר לבקשה הנוגעת לחיוב המשיבה 2 בכתב התחייבות, בנוסף לזה אשר הגישה המשיבה 1, המבקשת לא ציינה סימוכין כלשהם לחיוב שכזה. אין זה מעניינה של המבקשת לדעת מי ישא בפיצויה על נזקיה, וכיצד אלה יתחלקו בין המשיבות, אם יוכח שההליך המשפטי בו פתחו המשיבות היה מיותר, ואם יוכחו נזקי המבקשת. מה שצריך לעניין המבקשת הוא קיום התחייבות מטעם המשיבות. משהומצאו ערבות והתחייבות מטעם משיבה 1, לא מתעוררת במקרה זה שאלת כניסת הצו לתוקף לגבי משיבה 2. מכאן, לא היה כאן עניין של מתן פטור למשיבה 2, וכל הטענות הנוגעות לכך שהיה על בית משפט השלום לנמק מדוע הוא פוטר את משיבה 2 ממתן עברות והתחייבות, אינן רלוונטיות, והן נדחות. תקנה 364(4) לתקנות סדר הדין האזרחי דורשת נימוקים שיירשמו כאשר בית המשפט פוטר מבקש הצו מערבות, ולא כאשר הערבות הקיימת איננה נראית מספקת לצד שכנגד. 7. באשר להחלטת בית משפט השלום, היות שרשאי בית המשפט לבחור בין דיון מראשיתו, לבין מהנקודה בה הפסיק בית המשפט הקודם, אין מקום לטענה כנגד סמכות בית משפט השלום במתן הצו. לא שוכנעתי כי קיימת סיבה כלשהי לשינוי החלטת בית משפט השלום ולהתחיל מחדש את ההליך מבראשיתו. מדובר בהחלטה ממצה, מנומקת ומתייחסת לכל הנקודות הרלוונטיות ולא שוכנעתי כי נפל בה פגם. 8. המבקשת מצביעה על בעייתיות בביצוע הצו ועל ניצולו לרעה על ידי המשיבות, שאינן מצייתות לכללי ניהול החניון. למרות שהצו אינו מתייחס במפורש למצבים עליהם מצביעה המבקשת, ברור כי מספר מקומות החנייה הכלולים בצו מוגבל ל 9 מקומות, על כן, ועל מנת להבטיח כי המשיבות מקיימות הגבלה זו, ולא מנצלות את הצו לרעה, על המשיבות להדביק תווי זיהוי על כלי הרכב שלהן, ולשלם את דמי האחזקה והשמירה בתקופה בה עומד הצו בתוקף. 9. בשולי ההחלטה אציין, באשר לבקשת בא כוח המשיבות להגיש תגובה לתשובת המבקשת, בכל הנוגע לראיה החדשה, כי אין מקום להיענות לבקשה. טוב יעשה ב"כ המשיבות לו יעלה על הכתב את טענותיו אלו במסגרת מענהו לבקשה לביטול הצו הארעי ( בש"א 1356/06) כפי שמציע ב"כ המבקשת בתגובתו. 10. בנסיבות אלו, אין צו להוצאות. התחייבות עצמית