להלן החלטה בנושא בקשת למחיקת תביעה ללא צו להוצאות: החלטה בפני בקשת תובע למחיקת התביעה ללא צו להוצאות. הנתבע מסכים לדחיית התביעה ( להבדיל ממחיקתה) בכפוף לפסיקת הוצאות. עיקרי העובדות: התובע פתח כנגד הנתבע ואח' תיק הוצל"פ לאכיפת שיק על סך 160,000 ₪ ז.פ 10/11/04. (להלן: "השיק"). בגב השיק נחזית להיות חתימתו של הנתבע כערב. הנתבע הגיש התנגדות וטען כי חתימתו כערב זויפה. ההתנגדות נתמכה בחוות דעת של מומחה לכתב יד. בדיון שהתקיים ביום 9/1/2006, ניתנה הסכמת בא כוח התובע לקבלת ההתנגדות. ההתנגדות נעתרה, ונפתח תיק אזרחי. תמצית טענות התובע ביום 6/4/2006 ביקש התובע למחוק את התביעה ללא חיובו בהוצאות. הבקשה נתמכה בתצהיר בו פירט התובע את העובדות המצדיקות, לטענתו, שלא לחייבו בהוצאות. בין היתר טען התובע כי הינו קשיש בן 83. לטענתו קיבל את השיק מצד שלישי במהלך עסקים רגיל ולא יכול היה לדעת כי קיימת טענת זיוף. טענת הזיוף הסתברה לו רק עם הגשת ההתנגדות. התובע טוען כי הוא זה שנפגע מאי כבוד השיק ונגרמו לו נזקים ממשים. טענות הנתבע: הנתבע מתנגד למחיקת התביעה, ומסכים לדחייתה בכפוף לפסיקת הוצאות. הנתבע עותר לחיוב התובע בהוצאות בסך 13,191 ₪ אותם הוציא בפועל. הנתבע תומך את דרישתו ב 4 חשבוניות עבור שכר טרחת עו"ד בסך 10,861 ₪ וכן חשבונית בגין חוות דעת מומחה בסך 2,330 ₪. לטענת הנתבע פעל התובע בחוסר תום לב ולא נאות להפסיק את התובענה בראשיתה חרף פניותיו. לטענת הנתבע פנה לתובע מיד לאחר קבלת האזהרה ואילו התובע התעקש על זכותו להמשיך בהליכים. דיון והכרעה בנסיבות הענין, דין התביעה להידחות ואין להסתפק במחיקת התביעה. אשר על כן, הריני מורה על דחיית התביעה. לעניין ההוצאות - הכלל הוא כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו. (ע"א 1182/90 שחם נגד רוטמן, פד"י מו (4) 330). עוד קובעת ההלכה הפסוקה כי ראוי שבעל דין הזוכה במשפט לא יצא בחסרון כיס מבחינת ההוצאות שהוציא ושכר הטרחה ששילם (ע"א 9535/04). יחד עם זאת, מסור לבית המשפט שיקול דעת נרחב בשאלת חיוב ההוצאות ושיעורן ורשאי הוא להתחשב במכלול גורמים רלוונטים, על מנת להגיע לתוצאה הוגנת וצודקת בכל מקרה ומקרה. בין היתר ראוי להביא בחשבון את האופן בו הסתיים ההליך (הסכמה או פסק דין), את המועד והשלב הדיוני בו הסתיים ההליך ואת סבירות ההוצאות ושכר הטרחה בהתחשב בטיב העניין. (ראה בג"צ 891/05 וע"א 2617/00 מפי כבוד הרשם יגאל מרזל). אין כל ספק כי לנתבע נגרם נזק כספי עת נאלץ להתגונן מפני התביעה שהוגשה נגדו. יחד עם זאת, שוכנעתי כי קיימות נסיבות המצדיקות שלא לחייב את התובע לשפות את הנתבע במלוא הנזק הכספי שנגרם לו. בענייננו, לא הובאה כל ראייה המצביעה על חוסר תום לב בפתיחת תיק ההוצאה לפועל. התובע הצהיר כי קיבל את השיק מצד שלישי בלא שידע או יכול היה לדעת כי קיימת טענת זיוף. התובע לא הגיש תביעה בעלמא אלא פתח תיק הוצאה לפועל לאכיפת פרעון שיק על יסוד שיק הנחזה להיות חתום על ידי הנתבע. הנתבע לא פנה לתובע אלא לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ וקבלת האזהרה. במצב דברים זה אין להחמיר עם התובע אשר נקט בהליך משפטי לגיטימי לאכיפת זכויותיו. הגם שהתובע לא מיהר ליתן הסכמתו לסגירת תיק ההוצל"פ לאלתר ועמד על זכותו לקיים דיון בהתנגדות, אין בכך כדי לעמוד לו לרועץ שכן הרי זה סביר כי יבקש לחקור את הנתבע בטרם יגבש את עמדתו. בהתייחס לסבירות שכר הטרחה, יש ליתן את הדעת לכך כי למעשה התקיים דיון אחד בלבד אשר בסיומו ניתנה הסכמת התובע לקבלת ההתנגדות , ללא סיכומים. בנוסף, אין להתעלם מן העובדהכי צד שלישי הוא זה שגרם לנזקיהם של שני בעלי הדין. על פני הדברים, נגרם לתובע נזק ממשי באשר נמנעת ממנו האפשרות להפרע את השיק אשר סכומו 162,000 ש"ח. גם שיקולי מדיניות מטים את הכף להקלה עם תובע. חיוב בעל דין בהוצאות ריאליות, בין אם מוצו ההליכים עד תום ובין אם ניתנה הסכמה, אינו מהווה תמריץ למתן הסכמות. מאידך, צמצום החיוב המוטל על בעל דין לשאת בהוצאות הצד שכנגד, כשניתנת הסכמתו לסיום ההליך בפשרה בשלב מקדמי, יש בו כדי לעודד מגמה ראויה של פשרות. בכך יצאו נשכרים, הן בעלי הדין והן המערכת השיפוטית בכללותה. לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות הריני קובעת כי בנסיבות העניין יהיה זה נכון וצודק לחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 6,000 ₪ בצירוף מע"מ. בסכום זה יש כדי לשפות את הנתבע באופן סביר בגין ההוצאות שנגרמו לו בעטיים של ההליכים שננקטו נגדו, תוך מאזן הנזקים בין הצדדים. סוף דבר התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע סך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ.צו להוצאותמחיקת תביעה / הליךצווים