להלן החלטה בנושא דחיית בקשה למתן פסק דין: החלטה בקשת רשות ערעור המופנית כנגד החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מ' שנהב, סג"נ), מיום 18.9.2005, שניתנה בגדרו של ת.א. 58993/97 (בש"א 16981/05), לפיה נדחתה בקשה למתן פסק דין. העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן: בין הצדדים התנהלו שלושה הליכים. בתיקים אזרחיים 39287/97 ו- 58993/97 התובע היה המבקש שבפני, ואילו בת.א. 32676/98 נתבע על ידי המשיב. בת.א. 58993/97, שהוא נשוא הבקשה שבפני, ניתן בתאריך 27.10.97 פסק דין כנגד המשיב בהעדר הגנה. מנימוקים שלא הובהרו, למרות פסק הדין, אוחד הדיון בשלושת התביעות בפני כב' השופט מ' שנהב ובתאריך 16.6.99 ניתן על ידו פסק דין. בעמ' 3 לפסק הדין כותב כב' השופט: "למען הסדר הטוב יצויין כי ביום 27.10.97 ניתן פסק דין בת.א. בתובענה זו כנגד הנתבע (המשיב דכאן, ש.ד.) בהעדר כתב הגנה. לא מצאתי החלטה על ביטול פסק דין זה אך מאליו מובן כי יש לבטלו ולפיכך מבטלו". על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי - ע"א 2566/99. בתאריך 28.11.1999 התקיים דיון בקדם ערעור בפני כב' השופטת ה' גרסטל. לאחר שהסתבר כי הבקשה לביטול פסק דין, שהוגשה על ידי המשיב בתאריך 6.11.97, לא נדונה ופסק הדין בוטל במסגרת פסק הדין נשוא הערעור, מבלי שהתקיים דיון, הציע בית המשפט לצדדים כי פסק דין מיום 16.6.1999 יבוטל ככל שהוא מתייחס לביטולו של פסק הדין בת.א. 58993/97. הצדדים יחזרו לבית משפט השלום לדיון בבקשה לביטול. ההצעה התקבלה על ידי הצדדים וניתן לה תוקף של פסק דין. אין חולק כי בשלב זה לא נדון הערעור לגופו, פסק הדין נותר על כנו ובית המשפט אף ציין כי לא ינקטו הליכי הוצאה לפועל כל עוד לא הוכרעה הבקשה לביטול פסק דין. בתאריך 17.5.2000 דן כב' השופט שנהב בבקשה לביטולו של פסק הדין שניתן, כאמור, בהעדר הגנה ולאחר שבחן את טענות הצדדים וראיותיהם, החליט לקבל את הבקשה ולהורות על ביטולו של פסק הדין שניתן בתאריך 27.10.1997. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות לערער (בר"ע 1993/00), אשר נדונה בתאריך 22.10.2000 על ידי כב' השופטת גרסטל, אשר הציעה לבטל את ההחלטה המבטלת את פסק הדין וכי הצדדים יחזרו לבית המשפט קמא לצורך קיום חקירות נגדיות ומתן החלטה מנומקת. הצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט וההחלטה בוטלה. בתאריך 26.12.2001 דן כב' השופט שנהב בשנית בבקשה לביטולו של פסק הדין ולאחר שהסתיימה חקירת העדים ניתנה על ידו, בתאריך 7.2.2002, החלטה המבטלת את פסק הדין מיום 27.10.97. גם הפעם לא השלים המבקש עם החלטה זו, ושב והגיש בקשת רשות לערער (בר"ע 1454/02). בדיון שהתקיים בפעם השלישית בפני כב' השופטת גרסטל, ולנוכח השתלשלות העניינים, שתוארה על ידי לעיל, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה הבר"ע תימחק והצדדים יזומנו לדיון בפני בית משפט קמא לקביעת סדרי דיון וכל צד ישמור לעצמו כל טענה. יחד עם זאת צויין בהחלטה, שנתנה תוקף להסכמת הצדדים, כי עו"ד כהן, באת כוח המשיב, טוענת שהדיון הסתיים למעשה. בתאריך 6.11.2002, לאחר שהוגשה בקשה למתן פסק דין, ניתנה על ידי כב' השופט שנהב החלטה בה חוייב התובע (המבקש דכאן) להפקיד 15,000 ₪ ערובה להוצאות, שאם לא כן תימחק בקשתו. כב' השופטת שטרנברג-אליעז, אשר דנה בבר"ע 2824/02, שהוגשה על החלטה זו, קיבלה בתאריך 9.10.02 את הבקשה וביטלה את חיובו של המבקש בהפקדת ערובה להוצאות. בתאריך 23.1.2003 דן כב' השופט שנהב בבקשת התובע למתן פסק דין בו יחוייב הנתבע (המשיב דכאן) בתשלום מלוא סכום התביעה. בהחלטתו קבע כב' השופט כי הדיון בתיק הסתיים עם מתן פסק הדין בתאריך 16.6.1999 (המכונה על ידו "פסק הדין המשולש"), וכי בשום שלב לא ביטל בית המשפט המחוזי את פסק הדין לגופו. לפיכך, סבר בית המשפט, כי משנוכח שלא נותר הליך כלשהו הדורש הכרעה, דין הבקשה להידחות. שוב הוגשה בקשת רשות לערער (בר"ע 1078/05), אשר נדונה על ידי כב' השופטת גרסטל. בהחלטתה מיום 19.6.2005 פרטה כב' השופטת את השתלשלות העניינים וקבעה, כי משבוטל פסק הדין, ככל שהוא מתייחס לביטול פסק הדין בהעדר, והוחזר הדיון לבית המשפט קמא לצורך קיום דיון בבקשה לביטול פסק הדין, הרי שפסק הדין בהעדר קם לתחיה והוא פסק הדין המחייב. לפיכך, הדיון לגופה של תביעה לא יכול היה להתקיים ולכן פסק הדין שניתן בת.א. 58993/97 אינו תקף. בנסיבות אלה אין פסק דין מחייב, הערעור התקבל והדיון הוחזר פעם נוספת לבית משפט השלום לקיום דיון בתובענה גופה. בהחלטתו נשוא הבקשה שבפני קבע כב' השופט שנהב: "1. לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיב שוכנעתי לדחות את הבקשה מהטענים שפורטו בתגובה המשקפים את עמדתי. 2. פסק הדין 'המשולש' מיום 16.6.99 סיים את כל ההליך על כל עילותיו ופרטיו ואין כל מקום לשוב ולדשדש בחלק כזה או אחר הימנו". על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפני. דיון עיינתי בשלל ההחלטות שניתנו בתיק זה והגעתי למסקנה, כי פסק הדין מיום 16.6.99 שריר וקיים מכיוון שלא בוטל מעולם. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.11.99 (בר"ע 2566/99) בוטל רק אותו חלק של פסק הדין המתייחס לביטולו של פסק הדין בת.א. 58993/97 ובית המשפט אף הדגיש עובדה זו תוך שהוא מציין כי לא ינקטו הליכי הוצאה לפועל עד למתן ההחלטה בבקשה לביטולו של פסק הדין שניתן, כאמור, בהעדר הגנה ובוטל אגב אורחא במסגרת פסק הדין "המשולש". גם בבקשות הרשות לערער שהוגשו בהמשך לא בוטל פסק הדין לגופו, ראשית מן הטעם שהדבר לא התבקש ובעיקר לנוכח העובדה שבית משפט אינו מוסמך לבטל פסק דין של בית המשפט השלום בדן יחיד, אלא בהרכת תלתא (אלא אם כן ניתנה הסכמה של הצדדים לביטולו). עיינתי בפסק הדין מיום 16.6.99 ועולה ממנו, לכאורה, כי בית המשפט דן בראיות שהובאו בפניו ומסקנותיו מתבססות על התרשמותו מן העדים ומן הראיות. טוען עו"ד קירשנבוים, כי לא הובאו ראיות לעניין המחלוקת שבת.א. 58993/97 הנ"ל וכי בנסיבות בהן נגד המשיב היה תלוי פסק דין, שלא בוטל, לא הובאו על ידי המבקש ראיות כלשהן להוכחת התביעה, שהדיון בה הסתיים, ומכאן שלא היה מקום ליתן פסק דין לגופו של עניין. זוהי טענה כבדת משקל, אשר דינה להתברר בפני מותב ולא במסגרת בקשת רשות לערער. בעיקר לנוכח עמדתה של עו"ד כהן, הגורסת שההכרעה התקבלה על סמך ראיות שנשמעו גם בתיק זה. על מנת לשים קץ לגילגוליו של התיק החלטתי להאריך המועד להגשת ערעור על פסק הדין בת.א. 58993/97, שניתן בתאריך 16.6.99. עו"ד קירשנבוים יגיש הודעת ערעור בתוך 30 יום מהיום והדיון ייקבע בפני מותב. תשומת לב המזכירות מופנית לדיונים הרבים שקדמו להחלטה זו, ומתבקשת לקבוע מועד מוקדם ככל האפשר לברורו של הערעור. לאור הוצאות שנפסקו בהליכים קודמים, אין אני עושה צו להוצאות.פסק דין בהעדר הגנה