להלן החלטה בנושא הלכת סויסה - עיון במסמכים חסויים: החלטה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת הדסה אסיף) מיום 11.1.2007, בה נדחו בקשות המבקשים לאפשר להם לעיין במסמכים שברשות המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") ולהורות למשיבה לענות לשאלון. עיון במסמכים 1. תצהיר גילוי מסמכים מטעם המשיבה כלל מסמכים אשר תוארו כ"חסויים", שעניינם, ככל הנראה, תיעודי שיחות במערכות המידע הממוחשבות של המשיבה והקלטות של שיחות בין המבקשים למשיבה. בקשת המבקשים לעיין באותם מסמכים נתקלה בסירוב של המשיבה, שהסתמכה על הלכת רע"א 4249/98 סוויסה נ. הכשרת היישוב בע"מ פ"ד נה(1) 515 (להלן: "הלכת סוויסה") וביקשה כי המסמכים יגולו רק לאחר הגשת תצהירי המבקשים (מסמכים 3.5 ו-3.7 בתצהיר גילוי המסמכים). בקשה שהגישו המבקשים לבית המשפט לאפשר עיון במסמכים נדחתה. בית משפט קמא קבע, כי הלכת סוויסה חלה על כל סוגי התביעות ולא רק בתביעות על נזקי גוף, כטענת המבקשים. בית המשפט סבר כי חשיפת המסמכים בשלב זה, לא תשרת את המטרה של גילוי האמת, ותאפשר למבקשים להתאים עדויותיהם לנאמר במסמכים. לפיכך, נקבע, כי המשיבה רשאית לדחות העיון במסמכים, עד לאחר שתפורט גרסת המבקשים בתצהיריהם. 2. המבקשים חוזרים וטוענים בבקשה דכאן, כי הלכת סוויסה חלה רק על תביעות לנזקי גוף, כאשר מקור הראיות הוא רק במהלך האירועים נשוא התביעה ולא לאחריהם, ולכן אין הלכת סוויסה חלה על ענייננו. עוד טוענים המבקשים, כי מאחר שבית המשפט לא עיין במסמכים, לא היה ביכולתו לדעת אם חשיפתם לא תשרת את חקר האמת. 3. דומני כי המבקשים לא דקו פורתא לגבי הלכת סוויסה, בה נקבע כי לבית המשפט שיקול דעת לאפשר לבעל דין לדחות המועד בו יחויב ליתן לבעל הדין שכנגד לעיין במסמכים, מקום בו הדחייה עשויה לשרת את האינטרס של גילוי האמת. הלכת סוויסה לא צומצמה לתביעות נזקי גוף בלבד, כטענת המבקשים, וראה, לדוגמא רע"א 2037/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מרון תק-על 2004(1) 3260 (2004). 4. בשולי הדברים אציין, שעל מנת שהערכאה הדיונית תגיע למסקנה מושכלת בשאלה האם להתיר את דחיית העיון, ראוי כי בית המשפט יעיין תחילה במסמכים ובראיות נשוא הבקשה, והדבר יכול להיעשות במעמד צד אחד, על פי סמכותו של בית המשפט לפי תקנה 119 - ראה, לדוגמה, רע"א 637/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברת סוכניות ביטוח פ"ד נה(3) 661; בש"א 4078/06 (ת"א 704/03) (מחוזי חי') שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' מפרם סוכנויות (1999) בע"מ תק-מח 2006(2) 1944 (2006). לאור זאת, רשאי המבקש לחזור ולעתור בבית המשפט קמא לעיון חוזר בבקשה, ועל בית המשפט לעשות שימוש בתקנה 119 ולבחון את המסמכים שגילויים מתבקש. למען הסר ספק, אין באמור לעיל, כדי לעכב המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית, כפי שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט. השאלון 5. ביום 17.9.2006 ניתן תוקף של החלטה להסכמות הדיוניות בין הצדדים, ובין היתר, כי תוך 21 ימים יסתיימו ההליכים המקדמיים ובקשות בעניינים אלו יוגשו בתוך 21 יום. (להלן: "ההסדר הדיוני"). ביום 12.10.2006 שלחו המבקשים למשיבה שאלון, אך המשיבה סירבה להשיב עליו מאחר שחלף כבר המועד להגשת השאלונים על פי ההסדר הדיוני. רק ביום 7.1.2007 הגישו המבקשים בקשה לבית משפט קמא, כי יורה למשיבה 1 לענות לשאלון. בהחלטתו, קבע בית המשפט קמא כי השאלון נשלח למשיבה באיחור ובשיהוי, לאור ההסדר הדיוני, ובהתחשב בכך, שהיה באפשרות המבקשים להגיש את הבקשה זמן רב לפני כן, ונראה אפוא שמטרת הבקשה לדחות שוב את המועד להגשת התצהירים. 6. החלטתו של בית משפט קמא נסבה על עניין דיוני מובהק, המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא - רע"א 3593/06 רוזנצוויג נ' חיים תק-על 2006(3) 2464 (2006); רע"א 7214/00 מורשת בנימין למסחר נ' עו"ד בר חן תק-על 2001(1) 1654 (2001); רע"א 9783/05 מירסקי נ' מילר תק-על 2006(1) 2886 (2006). המבקשים שלחו למשיבה את השאלון באיחור ולאחר חלוף המועדים שנקבעו בהסדר הדיוני. משכך, אין להם להלין אלא על עצמם. גם מטעם זה, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא. 7. לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה על כל חלקיה. באשר להחלטה הנוגעת לעיון במסמכים, רשאים המבקשים לחזור לבית המשפט קמא בבקשה לעיון חוזר כאמור בסעיף 4 לעיל. כיוון שלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. הפקדון שהופקד, במידה והופקד, יוחזר למבקשים.הלכת סוויסהעיון במסמכיםמסמכיםהלכות משפטיות