להלן החלטה בנושא העברת דיון למחוז אחר: החלטה בפני בקשה להעברת הדיון בתובענה זו, אל בית משפט השלום הנכבד במחוז הדרום. רקע עובדתי: התביעה הוגשה ביום 17.1.06 בגין הסך של 83,462 ₪. התובעת טענה כי הנתבעת הזמינה ממנה, מופע תרבות. הכוונה לתוכנית "ריח מנטה" שצולמה בישוב קרית-מלאכי ביום 7.9.03. לטענת התובעת הוסכם מראש, עוד ביום 4.9.03 כי עלויות התשלום יחולו על הנתבעת וישולמו לאחר המופע, מכאן התביעה. הנתבעת טוענת מנגד, כי לא היתה כל התחייבות של עיריית קרית מלאכי לשאת בתשלום התביעה דנן, וכי מדובר בהפקה פרטית שיזם ראש העירייה דאז, מר ליאור קצב. על פי הנטען, מר קצב שעמד אז על סף בחירות מוניציפאליות, ראה לנכון להאדיר את שמו בישוב קרית-מלאכי, מבלי ששת את ליבו, לקופתה המדולדלת של העירייה. ההזמנה בוצעה ע"י מר ליאור קצב ראש העיר, מבלי שטרח לקבל את אישור גיזבר העירייה. לגרסתה, ממש ערב תחילת המופע, ביום האירוע בשעה 16:00 דרש מר קצב מגיזבר העירייה, להכין המחאה על הסכום הנדרש ע"י התובעת. הגיזבר סירב וגרס, כי אין לבקשה זו כל מסגרת תקציבית ולפיכך, לא יענה לבקשה. סעיף 204 לפקודת העיריות, מגביל את פעילות העירייה, למסגרת התקציב השנתי. סעיף 190 לפקודת העיריות, מחייב את העירייה שלא לשלם כל תשלום, אלא אם הדבר עולה בקנה אחד עם דרישות התקציב השוטף. מכאן, טוענת הנתבעת כי לא היה כל הסכם מחייב בינה לבין התובעת. לדידה, מדובר בהזמנה פרטית שנעשתה ע"י ראש העיר דאז, במסגרת "לחם ושעשועים" ערב בחירות מכאן עמדתה, כי אין לה כל יריבות עם התובעת, ולא התחייבות כלפיה. דבר זה משליך על נושא הסמכות המקומית. טענות הצדדים בנושא הסמכות המקומית: התובעת טענה בסעיף 9 לכתב התביעה, כי הסמכות המקומית מסורה לבית המשפט בתל-אביב, לאור המקום בו היה על הנתבעת לשלם את הכספים, במשרדי התובעת בתל-אביב. הנתבעת טענה מנגד, כי לא נכרת כל חוזה בין הנתבעת. לא היתה כל התחייבות לתשלום כספים בתל-אביב או בכלל, ולכן אין סמכות לעיר תל-אביב. הנתבעת הוסיפה, כי כל הזיקות מצביעות על מחוז הדרום כמקום ראוי לבירור התובענה, הואיל ומופע המריבה, צולם בעיר קרית-מלאכי השוכנת במחוז הדרום. הדיון: התובעת הגישה תצהיר לתמיכה בטענת הסמכות המקומית ערוך ע"י הגב' יעל וידאס, החשבת. היא מפנה למכתב מיום 7.9.03 ערוך על נייר מכתבים של "ליאור קצב ראש העיר", כתוב בכתב ידו של ראש העיר וחתום על ידו באופן אישי. שם נאמר: "הריני לאשר את הסכום אליו הגענו, לפיו, עיריית קרית מלאכי, תעביר כ- 80,000 ₪ לאומנות לעם בגין הארוע 'ריח מנטה' בישוב. אנו נדאג להעביר אליכם את התשלום לא יאוחר מיום 8.9.03". הגב' וידאס, התייצבה לישיבת יום 5.6.06 ונחקרה על תצהירה. מעדותה, בעמוד 7 לפרוטוקול, שורות 8-13 עלה, כי למעט המכתבים נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה, אין כל מסמך חתום בין הצדדים, למעשה אין חוזה בכתב בין עיריית קרית-מלאכי לבין התובעת, אלא יש התחייבות בכתב של ראש-העיר מר ליאור קצב. התחייבות זו ניתנת לפרשנות שונה וסובלת גם את פרשנותה של הנתבעת, כי מדובר בהתחייבות אישית של מר קצב, ולא בהתחייבות מוניציפאלית של עיריית קרית-מלאכי. הנתבעת הגישה בנושא הסמכות המקומית, תצהיר ערוך ע"י מר שוורץ, גיזבר העירייה. מר שוורץ נחקר אף הוא ביום 5.6.06 והדגיש לאורך כל עדותו, כי רק בשעה 16:00 ביום 7.9.03, ממש לפני שהמופע היה אמור להתחיל, פנה אליו ראש העיר דאז, מר ליאור קצב וביקש ממנו לחתום על שיק המיועד לנתבעת. עלה מעדותו, כי לפני אותו מועד לא אמר לו ראש העיר מר קצב, דבר וחצי דבר, על ההתקשרות של העירייה עם התובעת, וממילא לא נדרש לאשר כזו התקשרות. ראו עמ' 5 לפרוטוקול שורות 1-9. בעמוד 6 לפרוטוקול שורות 3-7, אמר הגיזבר: "אני לא יכול לשים מחסום בפני הבטחותיו של ראש העיר גם אם הם נוגדות את תקציב העיר. ברגע שהתבקשתי ע"י ראש העיר להוציא המחאה, וההמחאה לא היתה מתוקצבת בשנת 2003, דהיינו נוגד את חוק התקציבים, סרבתי לחתום על ההמחאה ואויימתי בפיטורין ע"י ראש העיר ב- 7 לחודש ולמרות זאת לא הכנתי את ההמחאה ולא חתמתי עליה". מעדות זו ברי, כי לא היה הסכם בכתב בין התובעת לבין הנתבעת. הכרעה: הסמכות המקומית נקבעת על פי הוראות התקנה 3 לתסד"א תשמ"ד-1984 כדלקמן: "3. תובענה שאינה במקרקעין (3) (תיקון: תשנ"ז, תשנ"ח) (א) תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה: (1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; (2) מקום יצירת ההתחייבות; (3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות; (4) מקום המסירה של הנכס; (5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים. (א1) על אף האמור בתקנת משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית משפט באותו תחום שיפוט. (ב) היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים.". כעולה מלשון התקנה, כל הזיקות כאן מצביעות על מחוז הדרום. התובעת מנסה לקשור את התובענה, לנטען בסעיף קטן א (3), כלומר למקום שנועד לקיום ההתחייבות, העיר תל-אביב. אך, התובעת כלל לא הראתה, בשלב ראשוני זה, ראשית ראיה כי היתה התחייבות של עיריית קרית מלאכי הנתבעת. מכאן, כי מוקדם לומר שהוסכם על תשלום שיבוצע בעיר תל-אביב. בדיון הראשוני בפני התברר כי ההתחייבות, אם היתה, היתה של מר ליאור קצב ראש העיר דאז. אם היתה זו התחייבות אישית שלו, או התחייבות מוניציפאלית בשם עיריית קרית-מלאכי, יש לבחון בראיות. לצורך הדיון המקדמי שבפני, אני מאמצת את עדותו של הגזבר מר שוורץ, כי ההתחייבות של מר קצב כלפי התובעת, לא עברה את ההליכים הנחוצים על פי פקודת העיריות. מכאן, שלכאורה, בשלב מקדמי זה ובהעדר מסמך כתוב בין התובעת לבין הנתבעת, התובעת לא הרימה עדיין את הנטל להוכיח הסכם בינה לבין הנתבעת. כפועל יוצא, לצורך הכרעה בסוגית הסמכות המקומית, התובעת לא הוכיחה כי הוסכם על ביצוע תשלום, ודאי שלא בעיר תל-אביב. מאחר וכל זיקות התביעה מצביעות לעיר קרית-מלאכי, השוכנת במחוז הדרום, הרי הסמכות המקומית להידרש לתובענה זו ולקבוע האם היתה התחייבות של הנתבעת כלפיי התובעת, מוקנית למחוז הדרום. הצדדים הסכימו בעת הדיון בפני, כי לנוחותם ההדדית, עיר השיפוט במקרה של העברת השיפוט, תהא העיר אשדוד, וכך אני מורה. סיכום: מן המקובץ לעיל, אני מקבלת את טענת העדר הסמכות המקומית שהעלתה הנתבעת. אני קובעת כי הסמכות המקומית להידרש לתובענה זו, מוקנית לבית המשפט במחוז הדרום. אני מורה על העברת הדיון בתובענה בבית המשפט השלום הנכבד באשדוד. הוצאות הדיון בנושא הסמכות המקומית, יחולו על פי התוצאות בתיק העיקרי, ויועמדו על סך 1,500 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. דיוןהעברת דיון