להלן החלטה בנושא התיישנות תביעה בסדר דין מקוצר: החלטה א. רקע בקשת הנתבעים לדחיית תביעה שהוגשה כנגדם בסדר דין מקוצר על הסף, בטענת התיישנות. הנתבעים ערבו לפרעון הלוואה שקיבלה החייבת מהתובע, עפ"י כתב ערבות שנחתם על ידם ביום 14.3.93. החייבת לא פרעה את חובה על פי ההלוואה ובגין כך הוגש כנגדה ביום 6.11.96 כתב תביעה בת.א. 9550/96 ואף ניתן בו ביום 18.4.98 פסק דין כנגדה, בבית משפט השלום באר שבע. פסק הדין הנ"ל הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ובהתאם לסעיף 17 ג' (א) (2) לחוק הערבות תשכ"ז - 1967, קבע ראש ההוצאה לפועל בתאריכים 14.11.04 (לגבי הנתבעים 1 ו - 2) ו- 23.1.05 (לגבי הנתבע 3) כי מוצו הליכי ההוצאה לפועל כנגד החייבת. בהמשך להכרזת ראש ההוצאה לפועל, הוגש כתב התביעה נשוא ענייננו, כנגד הנתבעים - הערבים. ב. טענות הנתבעים הנתבעים טוענים כי עפ"י כתב הערבות, הרי שהחזרי ההלוואה היו צריכים להתבצע החל מתאריך 2.4.93 במשך 24 חדשים. בהתאם לכך, לו נפרעה ההלוואה במלואה, היה מתחיל מירוץ ההתיישנות מחודש 3/95, מועד התשלום האחרון. הואיל וכתב התביעה הוגש בתאריך 16.3.05, הרי שהמדובר בתקופה העולה על 10 שנים מאז שחדלה ההלואה להיות משולמת ועל כן קמה בעניננו התיישנות. יתרה מכך, בתאריך 24.7.96 שלח התובע מכתב לנתבעים - הערבים ובו הודיע להם כי ישנה יתרת חוב. בהתאם לסכום שצויין במכתב, ניתן היה להבין כי כמעט כל ההלוואה לא שולמה ועל כן החל מירוץ ההתיישנות כבר "היכן שהוא בשנת 1993", קרי, כ - 12 שנה קודם הגשת כתב התביעה ולאחר חלוף תקופת ההתישנות. הואיל ועפ"י סעיף 32 לכתב הערבות רשאי התובע לפנות לערבים בלא נקיטת צעדים קודם כנגד החייבת העיקרית, הרי שגם בשל כך, חלפה תקופת ההתיישנות. ג. טענות התובע לטענת התובע טרם חלפה תקופת ההתיישנות שכן עפ"י סעיף 17 ג' (א) לחוק הערבות לא ניתן להגיש תביעה נגד ערבים, אלא אם מוצו קודם לכן ההליכים כנגד החייב העיקרי. על רקע תאריכי הכרזת ראש ההוצאה לפועל טרם חלפה תקופת ההתיישנות. ד. דיון דעתי היא כי מירוץ ההתיישנות חל אך ממועד מתן אישורו של ראש ההוצאה לפועל על כך שהנושה נקט בכל הליכי ההוצאה לפועל על מנת להפרע מהחייב העיקרי. אדרבא, לו לא היה הדבר כך, הרי שבכל תביעה כנגד הערבים קודם מיצוי ההליכים, היו אלה נזעקים מיד נוכח הוראות סעיף 17 ג' (א) הנ"ל, ותובעים מחיקה מיידית של כתב התביעה כנגדם, בשל אי התמלאות תנאי הסעיף. להלן נימוקי: בשנת תשנ"ב התקבל תיקון לחוק הערבות (ס"ח 144) ולפיו הוסף סעיף 17 ג' הנ"ל, אשר הגביל את זכותו של נושה לפתוח בהליכים כנגד הערב, שיכול לעשות כן, רק לאחר שניתן פסק דין כנגד החייב העיקרי ולאחר שראש ההוצאה לפועל אישר, שהנושה נקט בכל ההליכים להפרע ממנו. עפ"י התיקון נקבע, כי כל ערבות אשר נחתמה לאחר יום 24.4.92 יחול התיקון עליה, וכל תובענה שהוגשה לאחר תחילת תוקפו של הסעיף, יחול הוא עליה, אף אם ניתנה הערבות קודם תחילתו. תכלית התיקון נועדה ללא ספק לפרוש "רשת הגנה" לערבים, תוך הגבלת זכות הנושה לפרוע את סכום החוב מהם, אלא לאחר מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי, זה שנהנה בפועל באופן ישיר, מהכספים נשוא החוב שבמחלוקת. לאור הוראות אלה ברור, כי "עילת התביעה" מתגבשת כנגד הערבים, רק לאחר מיצוי הזכויות ולא קודם לכן. מסקנה זו תואמת גם את האיזון הנדרש בין זכויות הצדדים, שכן לא יתכן בעיני לקבוע מחד, כי החל מירוץ ההתיישנות כנגד הערבים, ובד בבד להטיל מגבלה על הנושה המונעת ממנו לפעול למימוש ערבותו מהערבים מאידך. בנסיבות אלה ברור כי יש לקבוע נקודה זהה אחת על ציר הזמן, אשר תציין הן את תחילת האפשרות לפעול כנגד הערבים והן את תחילת מירוץ ההתיישנות. נקודת הזמן כאמור, על פי סעיף 17 ג' הנ"ל, היא מועד הכרזת ראש ההוצאה לפועל כי מוצו ההליכים כנגד החייב העיקרי. אציין כי החלטה דומה, ממצה וראויה לעיון, ניתנה בעניין זה על ידי עמיתתי כב' השופטת נצר בבש"א 1171/04 מיום 30.6.04. אף מטעם נוסף אין להעתר לבקשת הנתבעים. המגמה המסתמנת כיום שאלת ההתיישנות הינה צמצום וזהירות מירביים, זאת נוכח הפגיעה הקשה בזכותו היסודית לגישה לערכאות של בעל הדין. לעניין זה ראויים לעיון דברי כב' השופט ח. כהן שלא נס ליחם בע"א 169/65 רשות הפיתוח נ' ירקוני פ"ד יט' עמ' 597-598: "עיננו הרואות שאין דעת המחוקק נוחה מעצם ההתיישנות - ללמדך כוונת המחוקק, שיש להמנע ככל האפשר מנעול, אך מחמת התיישנות בלבד, את שערי בית המשפט בפני התובע זכותו כדין". דעה כאמור הובעה גם בפסקי דין רבים נוספים. כך למשל נאמר מפי כב' השופט טירקל בע"א 288/95 ג'ורג'ט נקולא סארגי לחאם נ' נימר סלים פ"ד נד(2), 598 ,עמ' 612-613: "אקדים ואומר כי בבואנו להכריע בשאלה זאת יש לנקוט, לדעתי, פרשנות המגבילה את הזכות לטעון להתיישנותו של פסק דין. גישה זו הולמת את אופיה הפרוצדורלי של ההתיישנות, שאינה קוטלת את הזכות, אלא רק מגבילה את מימושה (ראו, למשל, דברי כבוד השופט ד' לוין בע"א 5634/90 פינטו נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מז(4) 852 ,846 והאסמכתאות שם)". כן ר' דברי כב' השופט ריבלין בע"א 8301/98 הדסה אנואר נ' ש.א.פ. בע"מ פ"ד נ"ו (3), 345, 349-350: "בתי המשפט נוטים לפרש את הוראות ההתיישנות על דרך הצמצום, ככל שהדבר ראוי ועולה בקנה אחד עם לשון החוק. פרשנות זו, תוצאתה - הארכת תקופת ההתיישנות, וממילא צמצום פועלן של הוראות ההתיישנות…". על רקע כל האמור, נקבעה עמדתי ברישא הדברים ובהתאם לה, נדחית טענתם של הנתבעים בדבר התיישנות התביעה. הנתבעים ישלמו לתובע סך 2,000 ₪ כל אחד, בצירוף מע"מ, בגין הוצאות הליך זה. סדר דין מקוצרהתיישנות