להלן פסק דין בנושא ערעור על דחיית תביעה נגדית: פסק דין הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת גב' ח. לפין - הראל) מיום 26.4.07 בת.א. 19493/05 לפיו נדחתה התביעה הנגדית שהגישו המשיבות כנגד המערערת, ואולם המערערת חוייבה לשלם למשיבות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. המערערת מלינה על כך שבית משפט קמא הטיל את הוצאות המשפט עליה בעוד שנכון היה לחייב דווקא את המשיבות לשאת בתשלום הוצאות המשפט של המערערת בגין דחיית התביעה שכנגד שהגישו המשיבות כנגד המערערת. תמצית העובדות הרלוונטיות למחלוקת שבפנינו: מר סטניסלב צ'רניאק, נפצע בתאונת עבודה במכונה במפעל חוקוק ובגין אירוע זה הגיש אותו עובד תובענה לתשלום פיצויים כנגד הקיבוץ וכנגד הביטוח החקלאי, כמבטח של הקיבוץ. במסגרת אותם הליכים הוגשה הודעת צד ג' כנגד המשיבה מס' 1, אשר מצידה הגישה הודעת צד ד' כנגד המערערת שסירבה לתת למשיבה מס' 1 כיסוי ביטוחי לאירוע זה למרות שהמערערת היתה המבטחת של המשיבה מס' 1 באותה תקופה. (יצויין כי המשיבה מס' 2 היא חברת בת של המשיבה מס' 1). לצורך ההליכים המשפטיים בתביעתו של מר צ'רניאק, ועקב סירובה של המערערת ליתן כיסוי ביטוחי למשיבה מס' 1, נזקקה זו האחרונה לייעוץ ולייצוג משפטי על ידי עו"ד א. מרצקי ז"ל. התיק שבו התנהלה תביעתו של מר צ'רניאק הסתיים בהסדר פשרה בין הצדדים ובמסגרת זו נדחו גם ההודעות כנגד צד ג' (המשיבה מס' 1) וכנגד צד ד' (המערערת) ללא צו להוצאות. המערערת הגישה לבית משפט השלום בתל-אביב תובענה לתשלום דמי השתתפות עצמית המגיעים לה לפי טענתה, בגין האירוע בו נפגע מר צ'רניאק, וזאת בשים לב לכך שהמערערת שילמה שכר טרחת עו"ד בסכום של 32,232 ₪, ודמי ההשתתפות העצמית המגיעים לה בהתאם לפוליסה הסתכמו ב- 1,823 ₪. משסירבה המשיבה מס' 1 לשאת בתשלום ההשתתפות העצמית הוגשה כאמור תביעתה של המערערת על סך 2,465 ₪, נכון למועד הגשת התביעה, כנגד המשיבות. אלה מצידן הגישו כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד, והתיק הועבר לדיון מבית משפט השלום בתל-אביב לבית המשפט השלום בחיפה. במסגרת התביעה שכנגד דרשו המשיבות כי ייפסק לזכותן שכר טרחתו של עו"ד חיצוני, פרמיות ביטוח ששולמו ללא כל תמורה, ועוגמת נפש, ולצורך אגרה, העמידו המשיבות את תביעתן שכנגד על סכום של 300,000 ₪. יצויין, כי תביעתה של המערערת כנגד המשיבות הוגשה ביום 25.11.05. בתאריך 1.1.06, עתרה המערערת למחיקת תביעתה כנגד המשיבות מן הטעם שהתביעה הוגשה בטעות, ובתאריך 30.1.06, ניתן על ידי כב' הרשמת ספרא-ברנע פסק דין חלקי שלפיו התובענה של המערערת נדחית ללא צו להוצאות. הדיון בפני בית משפט קמא נמשך איפוא רק באשר לתביעה שכנגד של המשיבות כנגד המערערת. בפסק דין מפורט מיום 26.4.07, קבעה כב' השופטת קמא שיש לדחות את התביעה שכנגד של המשיבות משום מעשה בית דין וזאת בהתחשב בכך שלמשיבות היה יומן בבית המשפט בהליך שבו התנהלה תביעתו של מר צ'רניאק כנגד הקיבוץ והמבטחת של הקיבוץ, ואלה האחרונות הגישו בגין אותו אירוע הודעת צד ג' כנגד המשיבה מס' 1, שהגישה הודעת צד ד' כנגד המערערת, נוכח כפירתה של המערערת בחבותה שהתבטאה, בין היתר, בסירוב לייצג את המשיבה מס' 1. בית משפט קמא הסביר בפסק דינו שנוכח העובדה שהמערערת סירבה לייצג את המשיבה מס' 1 בהליך תביעתו של הנפגע מר צ'רניאק, נאלצה המשיבה מס' 1 לשכור שירותיו של עורך דין פרטי, נגרמה לה עוגמת נפש וכו' - ומכאן שהתשתית העובדתית בשני המקרים היא זהה. כב' השופטת קמא קבעה שנוכח דחיית התביעה מפאת מעשה בית דין, אין מקום לדון בטענות של המשיבות כנגד המערערת, וכן ציינה שנוכח העובדה שהמערערת, לאחר שגילתה את טעותה, עתרה למחיקת תביעתה עוד בשלבים המוקדמים היה מקום לכך שהמשיבה מס' 1 תבקש אף היא למחוק את ההליכים כנגד המערערת ותשאיר רק את בקשתה לחיוב בהוצאות. בית משפט קמא הוסיף וציין שמשנחתם הסכם הפשרה בהליך התביעה של מר צ'רניאק, שקיבל תוקף של פסק דין והפך לחלוט, לא היה מקום להגשת התביעה שכנגד על ידי המשיבות. כמו כן, דחה בית משפט קמא את דרישת המשיבות להחזר תשלום הפרמיות שהן שילמו למערערת, והוסיף שלא ניתן לתבוע החזר פרמיות בגין אי-תוקף של הפוליסה, ומאידך גיסא לטעון שהיא תקפה. בסיום הדברים ציינה השופטת קמא שנכון היה, לדעתה, לסלק את שתי התביעות תוך חיוב המערערת בהוצאות המשיבות, שאמנם נגרמו להן הוצאות עקב טעותה של המערערת, טעות שלא היתה צריכה להתרחש, ולפיכך חוייבה המערערת לשאת בהוצאות המשיבות בסכום של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. על כך מונח בפנינו ערעורה של המערערת. שני הצדדים הגישו בפנינו עיקרי טיעון. שמענו היום גם את טיעוניהם בעל פה, וכן עיינו בתיקו של בית משפט קמא. סבורים אנו שיש לקבל חלקית את ערעורה של המערערת ולבטל את חיובה בתשלום הוצאות המשפט למשיבות, אך מאידך גיסא, סבורים אנו שיש לדחות את ערעורה של המערערת ככל שעתירתה היא לחייב את המשיבות בתשלום הוצאותיה. בפסק הדין החלקי שניתן על ידי כב' הרשמת ספרא-ברנע (מיום 30.1.06) הוחלט שהתביעה העיקרית של המערערת כנגד המשיבות נדחית ללא צו להוצאות. על כך לא הוגש ערעור, ופסק דין זה נעשה חלוט. משמעות הדברים בפשטות היא שאין צו להוצאות בכל הנוגע לתביעתה של המערערת כנגד המשיבות. לכן, לא ניתן היה בפסק דינו של בית משפט קמא להטיל על המערערת את הוצאות המשפט של המשיבות. הנימוק שעמד בבסיס חיוב זה הוא טעותה של המערערת בעצם הגשת תביעתה העיקרית לתשלום דמי השתתפות עצמית, טעות שלפי קביעת בית משפט קמא, לא היתה צריכה להתרחש, אך הרי כבר נקבע בפסק הדין מיום 30.1.06 שתביעת המערערת נדחית ללא צו להוצאות. למעשה, הדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא, ופסק הדין שניתן, לאחר הגשת סיכומים ועל סמך החומר שבתיק, התמקד כל כולו בתביעה שכנגד של המשיבות. התביעה שכנגד נדחתה, ובדין, בפסק דינו המנומק של בית משפט קמא. באופן רגיל היה על המשיבות לשאת בתשלום הוצאות המשפט של המערערת, נוכח דחיית התביעה שכנגד, שהרי הכלל הוא שעל הצד המפסיד לשאת בהוצאות המשפט של הצד הזוכה. ואולם, בנסיבות המקרה שבפנינו, שמפורטות היטב בפסק דינו של בית משפט קמא, ולכן לא נחזור עליהן, לא היה מקום לפסוק הוצאות משפט לזכותה של המערערת, למרות שהתביעה שכנגד שהגישו המשיבות נדחתה. לכן, על יסוד כל הטעמים האלה, מסקנתנו היא שמחד גיסא יש לבטל את חיובה של המערערת בתשלום הוצאות המשפט למשיבות, אך מאידך גיסא, למרות שנדחתה התביעה שכנגד, אין לחייב את המשיבות בתשלום הוצאות משפט למערערת. גם בערכאתנו אנו מורים שכל צד ישא בהוצאותיו. ערעורתביעה שכנגד