פטור מאגרה בשל סכום גבוה

להלן החלטה בנושא פטור מאגרה בשל סכום גבוה: החלטה 1. זוהי, למעשה, בקשה שלישית לפטור מאגרה המוגשת ע"י התובעת. ביום 31.10.05 הגישה התובעת תביעה נגד הנתבעים לתשלום 360 מיליון ₪, בגין שירותי איתור וניהול הקדשות אשר סיפקה, על פי הנטען, לנתבעים, ואשר תמורתם לא נפרעה. יחד עם תביעתה הגישה בקשה לפטור מאגרה. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 18.12.05 (בש"א 3515/05). בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה אף היא ביום 23.12.05 (בש"א 4156/05). התובעת ערערה על החלטות בית המשפט. בעת הדיון בערעור, שנתקיים בפני כב' השופטת מ' שידלובסקי-אור, הסכימו הצדדים כי הערעור יימחק. עוד הוסכם כי התובעת תהיה רשאית להגיש בקשה חוזרת לפטור מאגרה, לה יצורף תצהיר המפרט את מצבם הכלכלי של התובעת ושל בעלי מניותיה, וכי לאחר קבלת תגובת הנתבעים, ייתן בית המשפט את החלטתו מחדש בהתאם לעובדות שיובאו בפניו. בהחלטתו, בה ניתן תוקף להסכמת הצדדים, המליץ בית המשפט לתובעת "לשקול את סכום התביעה" (ע"א 9003/06). 2. התובעת אכן הגישה בקשה חדשה לפטור מאגרה. בבקשתה היא עותרת לפטור מלא או חלקי מאגרת בית המשפט. לחילופין היא עותרת ל"קביעת אגרה על פי תקנה 3(א) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987, ולבסוף, ככל שיידחו בקשותיה, לדחיית מועד תשלום האגרה לסופו של ההליך. לאור המלצת בית משפט שלערעור בהחלטתו דלעיל, צמצמה התובעת את סכום תביעתה לסך 250 מיליון ₪ "בלבד". הנתבעים מתנגדים, גם זאת הפעם, לבקשותיה של התובעת. 3. לאחר שנתקיים דיון בבקשה, ואף נשמעו חקירות המצהירים, הנני סבורה כי יש לדחות גם בקשה זו. באשר לבקשה לפטור מאגרה מפאת העדר יכולת כלכלית, לא מצאתי כי יש בבקשה המתוקנת משום שינוי מהותי ביחס לבקשה שכבר נדונה ונדחתה, אשר יש בו כדי להצדיק היעתרות לבקשה. על אף ארכנותה של הבקשה, אף לא מצאתי כי תוקנו בה אלו מן הפגמים שנמנו בבקשה המקורית, ודומה כי זו אך הוסיפה סימני שאלה נוספים על אלו הקיימים. התובעת טוענת בבקשתה זו, ובהמשך לחוסרים שנמנו בבקשה הראשונה, כי בעלות מניותיה, תמר סטל, המחזיקה מניה אחת, וחברת מקסוורד הולדינגס ישראל בע"מ (להלן: "מקסוורד"), המחזיקה שליש ממניות התובעת, אף שהן רשומות בפנקס רשם החברות, אינן בעלות זכויות בתובעת ואינן מעורבות כלל בפעילותה. לטענת התובעת, רישומה של מקסוורד כבעלת מניות, נעשה שלא כדין תוך הפרת הסכם למתן הלוואה ע"ס 1.1 מיליון דולר לתובעת. בשל הפרה זו הגישה התובעת לאחרונה תביעה משפטית כנגד מקסוורד בה עתרה למחיקתה כבעלת מניות בתובעת. מקסוורד אף מצויה, לפי הנטען, בחדלות פירעון, וכך גם בעלי מניותיה דוד חלפון ויחזקאל בנימין. יצוין כי טענותיה של התובעת, בכל המתייחס להפרת הסכם ההלוואה, הוכחשו כולן ע"י מר דוד חלפון, אשר הובא לעדות מטעמה של התובעת, הרואה את מקסוורד כבעלת מניות בתובעת לכל דבר ועניין. מכל מקום, טענותיה החדשות של התובעת אך מרבות ערפל על זה הקיים ממילא. התובעת כפרה בקיומו של חוב של בעלי המניות לחברה בסך 1.2 מיליון ₪ אף שזה מופיע במאזן מבוקר של החברה, בטענה כי נתון זה נובע ממעשה נכלים של אלמוני שהיה מעורב בשעתו בעסקיה של התובעת. עתה היא כופרת ברישומי רשם החברות ביחס לזהות בעלי מניותיה, אף זאת בעקבות מעשה מירמה לו נפלה, לפי הנטען, קורבן (ס' 34 לתצהיר ארבוס), והכל מבלי להביא בדל ראיה לטענותיה אלה. גם טענות חלפון בתצהירו, בכל המתייחס ליכולתה הכלכלית של מקסוורד או ליכולתו שלו, כבעל מניותיה, לא גובו ולו במסמך אחד. לא הוצגו מאזניה של מקסוורד או כל מסמך אחר שיש בו כדי להעיד על מצבה הפיננסי או על מצבם של בעלי מניותיה. עוד יצויין כי בבקשתו המתוקנת טען ארבוס, בעל מניותיה של התובעת, לראשונה, כי הוא משתכר סך של כ- 1,000-1,400 דולר לחודש עבור ניהול נכסיהם של תושבי חוץ. עובדה זו לא הועלתה בבקשה הראשונה, שם טען ארבוס כי אין לו כל הכנסה שהיא (ראה ס' 21 לתצהירו שצורף לבקשתו הראשונה), ואולי הוסתרה (וראה הדיבור העמום "בעת האחרונה" בו בחר ארבוס בס' 42 לתצהירו הנוכחי). ברי, מכל מקום, כי אין בהעדרו של חשבון בנק "פעיל", על שמו של ארבוס, כטענתו, כדי להעיד על העדר הכנסות או על שיעור הכנסותיו. יודגש כי גם סכומי ההשתכרות שנטענו הפעם לא גובו בכל אסמכתא שהיא. ניתן לסכם ולומר כי הבקשה מעלה תחושה לא נוחה של הסתרת עובדות מבית המשפט, וגילויין רק של אלה שהתובעת סבורה כי יש בהן כדי להועיל לה. כך או אחרת, כאז כן עתה, ברי כי אין הבקשה מעלה תמונה עדכנית, מפורטת ומלאה של יכולתם הכלכלית של התובעת ובעלי מניותיה. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. מעבר לדרוש יצוין, כי גם הפעם לא עלה בידי התובעת לבסס, ולו באופן כללי ביותר, את סכום העתק אותו היא תובעת מן הנתבעים. נכון הוא כי לא חלה על התובעת החובה להוכיח את תביעתה או שיעורה במסגרת בקשתה לפטור מאגרה, ואף אין היא נדרשת להוכיח את גובהה באמצעות חוות דעת מומחה. יחד עם זאת, מן הטעמים שפורטו בהחלטתי הראשונה, יש לצפות, לכל הפחות, לביסוס סכום התביעה בקווים כלליים. על אף הערות בית המשפט בעניין זה, מעגנת התובעת את טענותיה לסכום התמורה הנתבע, גם בבקשה זו, על הרשימה מב/3, זאת ותו לא. אף שהיא חוזרת וטוענת לעבודה הרבה שביצעה עבור הנתבעים, לאיתור של הקדשות רבות ושל מאות נכסי מקרקעין, לא הובאה לכך ולו ראיה קלושה שבקלושות. יתר על כן, משנשאל ארבוס בחקירתו איזהו הסכום המגיע לתובעת וכיצד הוא מבססו, לא ידע להשיב על כך, ולו באופן כללי ביותר. יוסף כי בהסכם שבין התובעת לבין מקסוורד, מחודש ינואר 1999, אשר נכרת לאחר הפסקת ההתקשרות עם הנתבעים (המהווה חלק מנספח מב/11 לבקשה), העריכה התובעת את המגיע לה מן הנתבעים בסך 1,426,000 דולר, סכום הרחוק מרחק רב מזה הנתבע כיום בתביעה שלפני. בהעדר תמונה מהימנה של יכולתה הכלכלית של התובעת, ובאין עיגון, ולו קלוש וכללי ביותר, לסכומי העתק הנתבעים, או חלק מהם, לא ניתן לפטור את התובעת מאגרת בית המשפט, ולו באופן חלקי בלבד. 4. יש לדחות גם את טענתה של התובעת לפטור מאגרה על פי תקנה 3(א) לתקנות האגרות, ובהתבסס על הלכת אבן זוהר (רע"א 3899/04 מדינת ישראל נ' שמואל אבן זוהר, ניתן ביום 1.5.06). גם בפרשנות המרחיבה ביותר לא ניתן לראות בתביעה החוזית שהוגשה ע"י התובעת משום הליך "..לקביעת גובה הפיצויים או תשלומי האיזון בשל רכוש שהופקע או שנפגע שלא בדרך הפקעה לצרכי ציבור או לטובת הציבור לפי כל דין". אין מדובר ברכוש שהופקע, אף לא ברכוש שנפגע לטובת הכלל לפי דין. למותר לציין כי אימוץ פרשנות התובעת לתקנה האמורה, משמעה מתן פטור גורף מאגרה בכל תביעה המוגשת נגד המדינה, תהא עילתה אשר תהא. לפרשנות זו אין, כמובן, כל עיגון לשוני או תכליתי בלשון התקנות, או בהלכה עליה היא מתבססת. 5. אף לא ניתן לדחות את תשלומה של האגרה לסופו של ההליך. משלא הוכח העדר יכולתה הכלכלית של התובעת, ממילא אין מקום להיעתר לבקשתה לדחיית מועד תשלום האגרה. יתר על כן, תקנה 13(ד) לתקנות האגרות מאפשרת דחיית תשלומה של אגרה, שלא ניתן פטור מתשלומה, לתקופה של חודשיים, אך לא למעלה מזה. לסיכום, הנני דוחה את הבקשה. התובעת תשלם את סכום האגרה עד ליום 1.12.06. לא תעשה כן - תימחק תביעתה. פטור מאגרהאגרה